חלמתי בלילה שאני עדה לרצח במגרש החניה. אלוהים עדי, אני לא יודעת מי הניח את התוכן הזה בתת מודע שלי, אבל לא צפיתי בחדשות כבר חודשים, וגם לנטפליקס אין לי סבלנות. התעוררתי מבוהלת והחלטתי שאני מתחילה גמילה. עכשיו, ברגע זה, מהטלפון שלי. כמה שעות לפני כן, הילדים המתוקים שלי שכבו לידי במיטה, הגדולה הקריאה לקטן סיפור, ובמקום ליהנות מהאירוע המתוק והחולף, שכבתי לידם ושיחקתי בטלפון. אחר כך קראתי ציוצים של אנשים כועסים בטוויטר עד שהגעתי למצב רטט, ואז גללתי באינסטגרם עד שהרגשתי שאין טעם לחיים, שזה בדרך כלל הרגע שבו אני הולכת לישון. בשלוש לפנות בוקר, או מתי שזה לא היה, הבנתי שזהו. הגיע הזמן.
ההחלטות הקודמות להיגמל היו אמנם כנות, אבל קצת פחות גורפות: אין טלפון אחרי שמונה בערב, אין טלפון בסוף השבוע, אין טלפון בארוחה, יש טלפון רק מחוץ לחוג, יש טלפון רק אם הילדים לא בבית, יש טלפון רק אם אני מעלה סרטון. ודווקא הצלחתי לקרוא שני ספרים שלמים לאחרונה, ולהתחיל לשחק שחמט* בטלפון במקום במשחק האידיוטי שבו צריך למצוא שלושה מכל דבר - שלוש סוכריות, שלושה חתולים, שלוש אימהות מזיעות שמסתובבות בבית בתחתונים וצועקות על מי שנכנס להן לרדיוס.
חשבתי שהתקדמתי ממש יפה, אבל השילוב של לחץ בעבודה, ילדים בחופש, אירוח בחג, הבחירות, החום, העצבים, הדאגות, דרדרו אותי לטיקטוקים מהפסטיגל ולשלב 1,237 שבו צריך למצוא שלושה מהדקי נייר מכל צבע, בערימה ענקית של פחיות מיץ. הח*א הזה חזק ממני. להלן דו"ח מלא לספונסר שלי (ברכות, זה אתם):
- 3:00 (או מתי שזה לא היה): שוכבת ערה בחושך ומחכה. נשים בגילי מתעוררות בשעה הזו, ובאופן מסורתי גוללות בטלפון עד חמש לפנות בוקר ואז עייפות וזועמות כל היום. זה בדיוק הזמן ללמד את האלגוריתם שאת מתעניינת בכל מיני דברים שהשתיקה יפה להם כמו בחורה שטוענת בתוקף שהיא הבת של ניקול קידמן, זוג גייז שמגדלים שושני מים, וסרטוני ניקוי שטיחים. אבל אני שוכבת ליד המסך החשוך ומזכירה לעצמי שפעם הייתי נרדמת כמו איכרה בימי הביניים: שמה את הראש על הכרית שלי ועוצמת עיניים סתם ככה. כאילו לא המציאו את האינטרנט ואף אחד לא העלה אליו סרטונים מצחיקים על קמפיין הבחירות של בני גנץ.
- 6:50: הקטן מעיר אותי בלחישות כדי שאני לא אתעורר? לטענתו מישהו צריך להכין לו שוקו ופיתה והמישהו הזה הוא אני. עכשיו כעיקרון אני אמורה לשכב במיטה עוד עשרים דקות ולבדוק אם קיבלתי לייקים בלילה או אם מישהו באינטרנט מת. אני לא עושה אף אחד מהדברים האלה ובמקום זה חוזרת לישון.
- 7:10: הקטן מעיר אותי שוב, אני משקרת לו שעברו רק חמש דקות מאז הפעם הקודמת וחוזרת לישון.
- 7:15: אני סוף סוף מתעוררת אבל במקום לראות את נאום האוסקר של רובין וויליאמס מ־1998, ואז סצנות שראיתי כבר מבנות גילמור אני ממש קמה מהמיטה ומכניסה פיתה לטוסטר. אחר כך העוזרת כבר מגיעה ואני לא יכולה ממילא לשתות קפה עם הסטוריז של מיה דגן כי אני ארגיש אשמה מדי. במקום זה אני מחליפה מצעים.
למה אתם לא מצליחים להפסיק לגלול?
- 09:50: אני יוצאת עם הילדים לסידורים מה שאומר שאין לי זמן לפתוח אף אחת מהאפליקציות החשודות ממילא. אני כן צריכה לראות אם הסרטון שהעליתי עובד, או אם יש עלי לינץ' אינטרנטי כי אני מספרת שם שקניתי אוגר. הסרטון עובד ואין.
אני יוצאת עם הילדים לסידורים מה שאומר שאין לי זמן לפתוח אף אחת מהאפליקציות החשודות ממילא. אני כן צריכה לראות אם הסרטון שהעליתי עובד, או אם יש עלי לינץ' אינטרנטי כי אני מספרת שם שקניתי אוגר. הסרטון עובד ואין
- 12:20: אני חוזרת הביתה עצבנית אש (מי שתוהה למה אני עצבנית לא מכיר נשים בנות 46), ואני נכנסת לחדר השינה וסוגרת את הדלת. זה הרגע שבו אני אמורה להשתרע על המיטה ולצפות בסרטונים של יהודים מתעמתים עם בעלי מלונות, מסעדות ומכוני שיזוף ברחבי העולם. אני לא עושה את זה. במקום זה אני תוהה מה בעצם הכללים של הגמילה שלי.
- 17:34: מחליטה שהגיע הזמן לעבור על הודעות בדיאם, ושוברת את צום האינסטגרם שלי בשביל סטורי של בחור נחמד שכולל את רצף המחמאות המעליבות ביותר שנתקלתי בהן מאז ההיא שהתלוננה בפניי שהיא ממש רוצה לבוא להופעה שלי, אבל אף אחד מהחברים שלה לא מסכים לבוא איתה.
הכללים של הגמילה שלי
- אסור: לגלול לפני השינה. לגלול אחרי השינה. לגלול במקום השינה.
- מותר: לקרוא ספרים בנייד, להאזין לספרים בנייד, לקרוא מיילים והודעות, לשחק שחמט.
- מותר גם לקנות דברים, כי לקניות באינטרנט אני לא מכורה. אני קמצנית מדי בשביל זה.
- אני לא יכולה למחוק את האפליקציות מהטלפון ולכן אני צריכה להתקין תוכנה שתנטר לי את השימוש ותסגור אותן בעצמה. על מנת ללמוד איך עושים את זה אני אצטרך לצפות בכמה וכמה סרטוני הדרכה וכנראה אמשיך משם לסטנדאפ של שחר חסון, סרטון עיצוב פנים של הבית של דקוטה ג'ונסון ושלושה סרטונים של מעצבי פנים מראים את כל הדברים שדווקא כן סבבה לקנות באיקאה. אין מה לעשות, רומא לא נבנתה ביום אחד. ולהם לא היה אפילו פייסבוק.
*אין לכם מה להתפעל, אני משחקת באפליקציות שחמט לילדים שהורדתי כדי שהקטן ילמד, אבל אז נהניתי מדי לשחק בעצמי ולנצח ילדים של אחרים. עכשיו הניקוד שלי גבוה מדי, האפליקציה התחילה להצמיד לי שחקנים מנוסים יותר (בני שמונה כנראה) ואני מפסידה משחק אחרי משחק.
