"הייתי מאוהב בסתר בחבר הכי טוב שלי. הלב שלי נשבר כל יום"

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

"סבתא שלי מחזיקה אותי, מקרבת ומרחיקה אותי מבובה של קוף מאוד ריאליסטית ומלחיצה שישבה לה על מדף בסלון. נדמה לי שבכיתי בבהלה. את סבתא שלי זה מאוד שעשע כנראה".

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהוריך?

"מאמא לקחתי את החוש האסתטי ואת ההתעקשות לחלום בגדול, גם כשזה נראה בלתי אפשרי. מאבא לקחתי את יכולת ההתמדה וכבוד לאדם ולזולת. וגם את השיער המאפיר".

3. ומהו הדבר האחד שלא לקחת מהם?

"לצערי לא קיבלתי את העיניים הכחולות של אבי. אף אחד במשפחה לא קיבל".

4. מיהו האדם שהשפיע ביותר על חייך?

"חוץ מהמשפחה שלי, הייתי אומר שזה הבריון שלי ביסודי. לא יודע אם זה היה שווה את המחיר, אבל אני מאמין שהרבה ממי שאני כיום זה בגלל השנים האלה".

5. מה היה הרגע שבו ידעת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?

"גיל 8, אחרי שיצאתי המום מ'פארק היורה' עם אבא שלי ושאלתי אותו 'מי עשה את זה?', והוא ענה: 'בהוליווד יש משהו שקוראים לו במאי'".

"אבא אמר לי: בהוליווד יש משהו שקוראים לו במאי". סצנות אייקוניות מסרטי "פארק היורה"

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?

"משתדל לא לסמן הצלחה, כי זה מייצר את התחושה שהגעתי ליעד, ואני רוצה להאמין שתמיד יש יעד רחוק יותר. אבל הפעם הראשונה שקיבלתי הכרה ששינתה אותי היתה כשזכיתי בפרס הבימוי בפסטיבל ירושלים על סרט קצר שלי. הייתי בן 32 וזו היתה הפעם הראשונה שקיבלתי אישור שמישהו שם לב לפועלי. אני לא בן אדם שצועק, אבל ברגע שקראו בשמי צעקתי בלי שליטה 'יש!' והרגשתי שאני פעם ראשונה נושם לרווחה, אחרי שנים של עבודה קשה".

7. הכישלון שהכי השפיע עליך?

"לא מאמין בכישלונות – משתדל לראות אותם כשיעורים, והיו לי הרבה שיעורים. השיעור הכי קשה אולי היה סרט עצמאי שעשיתי בגיל 21 - ממש ילד. עבדתי עליו חמש שנים והשקעתי בו את כל החסכונות שלי. כשהסרט היה מוכן ויצא להקרנות חצות בסינמטק אני כבר גדלתי והתפתחתי, ופתאום התביישתי בתוצאה והכחשתי את קיומו. כישלון הכי כואב הוא לא להיות גאה ביצירה שלך".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

"לא התקבלתי ללימודים באוניברסיטה, כי הפסיכומטרי שלי לא היה גבוה מספיק, והגשתי לוועדת חריגים - וגם זה לא צלח. ביום הראשון ללימודים עבדתי כמחלק עיתונים מחוץ לאוניברסיטה, כשפתאום התקשרו אלי ואמרו לי שבמקרה אחד הסטודנטים לא יכול להתחיל ללמוד מסיבות אישיות והתפנה מקום. זרקתי את העיתונים, התפטרתי ונכנסתי ללמוד. כל המסלול הקרייריסטי שלי יושב על ההזדמנות השרירותית הזו".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?

"בתיכון התאהבתי בחברי הטוב ביותר. להיות מאוהב במשך שנים בסוד זו חוויה מאוד אכזרית. הלב שלי היה נשבר כל יום".

10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?

"סרטים טובים מאוד שמעוררים השראה באנשים שלעולם לא אכיר".

11. מהו התפקיד שלך בחיים האלה?

"כרגע אני מרגיש שיש לי תפקיד לתת תקווה ליוצרי קולנוע צעירים בארץ, ובמידה מסוימת גם לצופים - להביא קצת אופטימיות לעתיד הקולנוע פה. לבקש לשאוף לקולנוע שמצליח לגשר בין בידור ואמנות, ולחזור לדבר על קולנוע ישראלי ממקום של חלומות ולא של פוליטיקה".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?

"קשה לי לבחור אחד, אבל אני בוחר שנה קולנועית. ב־1999 הייתי בן 15, המוח שלי היה רך ומוכן להיות מושפע, וזו היתה שנת הקולנוע הטובה ביותר בעיניי. כל סרט היה יותר טוב מקודמו ופשוט עיצב אותי לחלוטין. מ'אמריקן ביוטי' ועד 'הכישרון של מר ריפלי'. עד היום אני מנסה בסרטיי לשחזר לצופים את התחושות שהרגשתי באולם הקולנוע בשנת 99'".

"עוד מנסה לשחזר את ההרגשה ההיא". קווין ספייסי ב"אמריקן ביוטי"

13. יש אלוהים? ואם כן - מהי מערכת היחסים שלך איתו?

"יש. הוא נמצא בכל מה שאי אפשר לשים במילים. מוזיקה וקולנוע הן הדרך שלי לתקשר איתו".

14. מהו החפץ האחד שאתה תמיד לוקח איתך?

"יש לי מסרק שבור ועקום שאיתי כבר יותר מ־20 שנה. הוא כבר פחות שימושי, אבל הוא הפך לסוג של קמע".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

"מאנשים שכבר לא איתנו. סליחה שלא נתתי להם יותר".

כמה קטנות

• אם לא ישראל - היכן?
  "אמריקה, לוס אנג'לס. כילד שגדל בשנות ה־90, אמריקה עדיין מרגישה לי נוצצת ומלאת תקווה".
• אם לא עברית - איזו שפה?
  "צרפתית. קלישאה, אבל אני אוהב מאוד את פריז והדבר שמונע ממני להתמסר אליה הוא העובדה שאין לי את השפה".
• אם לא משה - איזה שם?
  "מוריס. זה גם השם של סבי וגם השם שלי באובר, כשאני רוצה להימנע ממתיחות עם נהגים בחו"ל".
• לא תתפסו אותי מחוץ לבית בלי?
  "אוזניות. הרחוב נראה תמיד יותר טוב עם מוזיקה".
• מדד האושר האישי?
  "7. כרגע 9".

"עצמאות", סרטו השני של משה רוזנטל (41), זכה החודש ב־10 פרסי אופיר ונבחר לייצג את ישראל כמועמד בקטגוריית הסרט הבינלאומי לאוסקר