חנן יובל: "טעיתי ומצאתי את עצמי במינוס בבנק, בלי הכנסות"

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

"אני קטן, בן להורים מדריכים חקלאיים ברפת ובלול, בלה ויצחק, בבית הספר החקלאי בפרדס חנה, מסתובב בין הרגליים של התלמידים. מאז שאני זוכר את עצמי הזיכרון שלי היה די סלקטיבי, דבר שהפך אותי לתלמיד נבון אך בינוני (קראנו לזה 'זיכרוני לברכה'). כל מה שקשור למוזיקה נחרט לי עמוק בזיכרון, וכשלמדתי גיטרה קלאסית הייתי קולט וזוכר מייד, ובשיעור הבא עושה את עצמי מנגן מתווים, כשהכל בא מהזיכרון. מישהו אמר לי פעם אחרי הופעה: 'מי שיודע בעל פה את 'ליל חניה' - לא תהיה לו דמנציה'".

"מי שזוכר בעל פה את השיר הזה, לא תהיה לו דמנציה". "ליל חניה"

2. הדבר האחד שלקחת מהוריך?

"תלמיד לשעבר של הוריי בפרדס חנה תיאר את אבי כרוסי עקשן שמוכן לעבור דרך קירות, ולצאת למלחמות לצדק עבור כל תלמיד. פתאום התחלתי להבין מהיכן מגיעה ה'פגימה' אצלי, הפיוזים הקצרים והמלחמה הבלתי נגמרת לצדק ולהגינות (היום המצב הרבה יותר רגוע)".

3. והדבר האחד שלא לקחת מהם?

"הוריי, שעלו כחלוצים בתחילת שנות ה־30 של המאה הקודמת, היו אנשי עבודה ואדמה, שכל גינוני הנאות החיים הטובים היו מהם והלאה. אמי נהגה לשאול אותי על אכילה במסעדות: 'מה נותנים שם, זהב?'. אני מודה שאני גרגרן לא קטן, שאוהב לאכול וגם לשתות. כנראה אמי לא היתה יודעת את נפשה במסעדות נפלאות שבהן אני זוכה לבקר. גם בבית אוכלים טוב".

4. האדם שהשפיע ביותר על חייך?

"בכל נקודת זמן בחיי היה מישהו שהשפיע עלי רבות, אבל האיש שהשפיע אולי יותר מכל בצעירותי היה בני אמדורסקי, שהזמין אותי להצטרף ללהקת 'השלושרים' ביחד עם שלום חנוך. ממנו למדתי תכליתיות, מעשיות והוצאה לפועל, המלוות אותי עד היום, לצד פיתוח הצד הקולינרי. אני מרים כוס לכבודו".

5. מה היה הרגע שבו ידעת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?

"אני מודה שאין לי תשובה. חשבתי שכבוגר בית ספר חקלאי אלך ללמוד חקלאות באוניברסיטה. זה לקח פחות משנה להבין שזה לא בשבילי. החיים גלגלו אותי לעסוק במוזיקה, דבר הוליך לדבר הבא, וכמו תינוק ששם רגל ראשונה ולא מועד - כך המשכתי להתקדם במסלול".

6. הרגע שבו הרגשת שהצלחת?

"בהמשך לתשובה הקודמת, אני לא זוכר רגע שבו אמרתי לעצמי 'וואלה, הצלחתי'. אולי בנובמבר הקרוב, כשייערך ערב לכבודי ולכבוד יצירתי בהיכל התרבות, עם מיטב מאמני ישראל, ארשה לעצמי לשחרר תחושה כזאת".

7. הכישלון שהכי השפיע עליך?

"ב־1991, כשלקחתי חלק במופע 'שלושרים על גשר הירקון', עם צמד הדודאים, בני אמדורסקי וישראל גוריון. המפיק שהריץ את המופע ראה אותי יום אחד בהופעת סולו ויצא מכליו: 'איזה זמר גדול אתה, אני אפיק לך ערב ענק, אבל לצורך זה אתה צריך פסק זמן מהופעות קטנות'. ואני בטיפשותי קניתי את זה, הפסקתי הופעות, הקמתי להקת נגנים והוצאתי אלבום לקראת המופע הגדול. אלא שיום אחד הודיע לי המפיק - 'זה לא ייצא...'.

"מצאתי את עצמי עם מינוס ענק בבנק ובלי צפי הכנסות. אני זוכר שיועץ ההשקעות בבנק אמר לי: 'אתה לא צריך יועץ כלכלי אלא פסיכולוג'. מכל זה למדתי לא להתפתות לדבר הבל, ותמיד לשמור על איזון בחיים. מאז, כבר עשרות שנים, אני לא במינוס בבנק. לא יקרה".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

"לפני שנים צלצל אלי מי שהיה מנכ"ל 'אמנות לעם', יוסי פרוסט ז"ל, ובישר לי שנציג משרד התיירות בסקנדינביה יצלצל אלי. ואכן התקשר איש בשם ירון סדן והזמין אותי להגיע לשבדיה, להשתתף בתוכנית טלוויזיה שמנסה לקדם תיירות לישראל. הופעה קטנה בטלוויזיה השבדית הולידה ידידות עמוקה ורבת שנים עם סדן, לימים מנכ"ל החאן ומנכ"ל עם עובד, שם זכיתי להוציא את 'סידור אישי', פרויקט ונקודה חשובים בחיי. ובעיקר - הרווחתי את אחד מחבריי היקרים ביותר".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?

"קשה לי לציין מישהו מסוים. אולי פטירתו של אהוד מנור ז"ל, שאיתו זכיתי לעבוד 23 שנים בארץ ובעולם. אבל בעיקרון אני אדם סנטימנטלי, וליבי נשבר פעמים רבות עם אסונם של אחרים. בשלוש השנים האחרונות אין גבול לשברי הלב".

10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?

"אני לא מחזיק מעצמי כמשאיר מורשת. זאת מילה כבדת משקל. אני משאיר את זה לאחרים, וההיסטוריה היא שתקבע. אשמח מאוד אם המוזיקה והיצירה שלי ימשיכו להדהד ולרגש אנשים עוד שנים".

"אשמח שהמוזיקה שלו תמשיך להדהד ולרגש אנשים עוד שנים". "ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר"

11. מהו התפקיד שלך בחיים האלה?

"לשמור על משפחתי, להמשיך להיות בריא, ובעיקר להגשים את המשפט 'אתה לא יכול שלא להזדקן, אבל אתה לא חייב להיות זקן!'. במפגש שהיה לי לאחרונה עם בני כיתתי התנצלתי בפניהם על כך שמעולם, לעומת כולם, לא יצאתי לפנסיה, ואין לי כוונה כזאת בעתיד הנראה לעין".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?

"המון דברים השפיעו על חיי, כל אחד בנקודת הזמן שלו. שלום חנוך, הביטלס, דון מקלין, אלטון ג'ון, קווין, אלתרמן, עמוס עוז, מאיר שלו - לך תבחר. ידידי המשורר רוני סומק סיפר לי ששאלו פעם את שלונסקי אם הוא מושפע, ועל כך השיב: 'כשגשם יורד על האדמה, הוא נספג בה, וכשהוא נופל על בלטות - אינו נספג. ואני, ברשותכם, לא רוצה להיות בלטה'".

13. יש אלוהים? ואם כן - מה מערכת היחסים שלך איתו?

"הרשו לי לצטט את עצמי, מתוך ספרי "סידור אישי": 'יום הכיפורים הוא יום חשבון נפש, גם לאלה שמרגישים חילונים גמורים. אני, שלא נהגתי ללכת לבית כנסת, הייתי חורג ממנהגי ביום הזה ומצטרף לילדי השכנים. תקיעת השופר היתה אירוע חברתי, הדהדה ברחבי המושבה שבה גדלתי והביאה אותי למתח ולדריכות, לציפייה לסיומו של היום הזה עם תפילת נעילה, עם 'פתח לנו שער'. כילד ניסיתי לדמיין מי נמצא שם מאחורי השער, מי אחראי לפתיחתו בחמלה גדולה. הדמות שעלתה תמיד לנגד עיניי היתה דמותו של אבי, שנפטר כשהייתי בן 9. אבי שבשמיים'".

14. מהו החפץ האחד שאתה תמיד לוקח איתך?

"אין לי חפץ אחד מיוחד, אבל הרבה פעמים אנשים עם סף רגישות נמוך שואלים אותי בלי בושה: 'הבאת את הגיטרה?', כאילו אין לי קיומיות בלי החפץ היקר הזה שנשא אותי לאורך כל השנים".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

"אין לי שום בעיה להתנצל כשצריך, ולכן נדמה לי שביקשתי סליחה מאנשים לאורך השנים, כשחשתי שזה מה שצריך".

כמה קטנות

• אם לא ישראל - היכן?
  "ארה"ב. אני מרגיש טוב שם, גם בגלל השפה".
• אם לא עברית - איזו שפה?
  "אנגלית, השפה הנוספת היחידה שאני מכיר".
• אם לא חנן - איזה שם?
  "מודה שאני לא מת על השם הזה, אבל היום הוא איבר בגופי. אי אפשר להפריד".
• מדד האושר האישי?
  "באופן אישי אני בריא, מסודר כלכלית ועם משפחה נהדרת. אבל אי אפשר לעצום עיניים ולהתעלם מהסובב אותנו ומהעתיד הלוט בערפל. לכן האיזון בין השניים מוליד מדד 8-7".
  
  "הלילה הוא שירים", ערב מחווה לציון יום הולדת 80 לחנן יובל, יתקיים ב־19 בנובמבר בהיכל התרבות בתל אביב, בהשתתפות יוצרים ואמנים מובילים