שלום חנוך בן 80 - וזה הזמן לומר תודה

שלום חנוך הוא נוסטלגיה עכשווית. כשהוא מוציא משהו, איזה שיר חדש נאמר, הוא יוצר נוסטלגיה לשיר ולרגע שבו אתה שומע אותו. אבל צריך לקחת כנתון שהאפקט חל על סוג מסוים של אנשים. אלה שיש להם זיקה לעולמות של שלום חנוך, שזה קיבוץ, ישראל של שנות ה־50, ה־60, ה־70. כיום זה כבר שנות ה־80.

אף אחד לא ייקח מנעמי שמר את "בין דשא לאבן", שהפך אותה לראשונה שהכניסה את מוטיב הדשא לשירים העבריים. אבל אחריה אלו שלום חנוך ומאיר אריאל עם "אגדת דשא" ובוודאי עוד שירים. בהמשך, ככל שהתמעטו הדשאים כך רבו השירים. שירי הדשא. העניין הוא שאצל שלום חנוך זה היה טבעי. כל שירי הלילה והריסים, הירח הקירח וכו', זה מה שילד בקיבוץ רואה במשקפי עיניו כשהוא מרים את הכוונת.

ימי תחילת הדרך

לפני, לא נעים להגיד, יותר מ־30 שנה ערכתי איזה מוסף מיוחד ושלחתי כתב צעיר בשם גדי טאוב לקיבוץ משמרות, להרים כל אבן כדי לגלות את צור מחצבתם של שלום חנוך ומאיר אריאל. עד אז אף אחד לא ידע על דמויות רקע שהכשירו את הסביבה היצירתית המוזיקלית במשמרות.

גדי טאוב חשף את איסר ופנה. נדמה לי שנתתי כותרת בנוסח "מתחת לדשא היה פעם קיבוץ" או משהו כזה. יצא ככה שאני זוכר את נוכחותו של שלום חנוך ממש מתחילת דרכו, אף שחלק מהשירים הידועים התפרסמו רק שנים אחר כך. זה התחיל בלהקה המקומית של קיבוץ משמרות שנקראה "משמרון". מי שרואה את התמונות מבין שהיתה שם בחורה, זמרת מדהימה, בשם אילנה נוימן. לא צריך הרבה יותר מאילנה כזאת ומאיסר כזה שנוסע למטעים או לבננות כשהוא יושב על הפלטפורמה עם הפנים אחורה וקורא את עיתון "דבר".

באותן אמצע שנות ה־60 חנוך כבר היה בלהקת הנח"ל, וגם שם הורגש והיה נוכח בקולו המיוחד, אף שזימר וקיפץ על סולמות בצילן של דמויות בנות אלמוות כמו ששי קשת או מוטי פליישר.

בחצי השני של שנות ה־70, כשפסטיבל נואיבה מגשר בין ימי הסלע האדום למלחמת לבנון הראשונה, התגלה ששלום חנוך הוא אחד הזמרים הבודדים שמסוגל להחזיק קהל של אלפים, אם לא עשרות אלפים. באותה עת חברו מאיר הופיע מדי פעם באיזה בית תה (ביתהובן) שהיה ממוקם במרתף בדיזנגוף מול ארבעה צופים נלהבים. אני אחד מהם. אבל שלום חנוך לא היה אקסקלוסיבי כמו מאיר אריאל.

ראשון בין שווים

נכון, "יום אחרון" של שלונסקי, שביצע עם חבריו ללהקת הנח"ל מנחם זילברמן ואלי מגן, נשאר עד היום מתנת חסד למתי מעט, אבל החיבור עם אריק איינשטיין כבר שם אותו בפסטיבל הזמר של 1969 עם "פראג" האדיר על מפת הכוכבים הלאומית.

שלום חנוך תמיד נזכר יחד עם שותפים רבי־עוצמה מאז ימי מאיר. ב־15 ויותר השנים האחרונות היו אלה דווקא "היהודים". בצילומי ההופעות מקיסריה או "שוני", או כל מיני מקומות אחרים, אפשר לראות איך שלום חנוך המבוגר נענה לאורית שחף שממש מחשמלת אותו. שירים כמו "הדרכים הידועות" ו"מחכים למשיח" מקבלים את הוולטאז' הדרוש.

אבל העיקר זה שיום הולדתו ה־80 לא יתקבל כ"סוף הדרך" או "יבול אחרון". שלום טעה בתכנים פוליטיים שונים, אבל הוא אחד מאיתנו, ראשון בין שווים.