בשנה החולפת, הממשלה שלנו בכל זאת הצטיינה בדבר אחד

תשפ"ו היתה שנה לא קלה. אפילו קשה. מי ימנה את כל התחומים שבהם הממשלה לא תפקדה? אני בטוח שדפי האתר מלאים בכל מחדליה הרבים. אבל אני, הקטן בענבי יהודה, רוצה לציין דווקא תחום אחד שבו הצטיינה הממשלה הזאת, ויהיה המורשת שלה לדורות. ההתיישבות.

הנתונים: 34 יישובים חדשים ביו"ש אושרו במארס; 8,302 יחידות דיור ביישובים קיימים קודמו; יותר ממיליארד שקלים לתשתיות; E1 סוף־סוף ייושב ויגדע חלומות על רצף ערבי בין ירושלים למעלה אדומים; במזרח ירושלים, עבודות הריסת הבתים הלא חוקיים נמשכות על סטרואידים; העיר החדשה שירה, שתקום על כביש 5 ממזרח לראש העין, אושרה לאחרונה, ועוד ועוד. יש הרואים בכל התנופה הזאת אסון, ויש החושבים, אני למשל, שאין שום דרך להבטיח את קיומנו כאן ללא התיישבות צפופה, חזקה, אידיאולוגית, בין הקו הירוק לירדן.

במקביל, עלה לקרקע בשבוע שעבר מושב חקלאי חדש, ראשון ב־20 השנים האחרונות, בבקעת הירדן. בתרון שמו. עוד עשייה מבורכת של התנועה שגם אני שייך לה, השומר החדש. יישוב אחד מתוך שורת יישובים שישמרו על הגבול המזרחי הארוך והעוין בינינו לבין הממלכה האנטישמית הגועשת ירדן.

ועם כל הטוב הזה, והוא באמת טוב מאוד והרבה ממנו רשום על השם של בצלאל סמוטריץ', יש בעיות. הגליל חצי נטוש מתושביו היהודים, ורק עכשיו לקראת הבחירות התחילו להפריח הבטחות שקר על ייהודו מחדש. הדרום סובל מתגרת ידם של הבדואים, ויישובים יהודיים מתמלאים ערבים משפרי דיור ומשני צביון. ולמרות זאת, ההתיישבות היא לא נקודת אור, היא פרוז'קטור אדיר המאיר את גוש דן מהרי שומרון ויהודה.

ואני לא אומר מילה על הבחירות הקרובות, חוץ מכל המילים שאני כן אומר, אבל אני חושב שאם אתם באזור חיוג לאומי - להצביע עבור בן גביר וגוטליב, מפרקי הממלכתיות ומקדשי הכאוס, ולא לסמוטריץ', על כל חטאיו כלפי המילואימניקים - זאת החלטה משונה, המראה שוב כמה חזקה היום העשייה בטיקטוק מהעשייה על הגבעות.

לא קונה את הנרטיב על פלסטינים אומללים המותקפים יומם וליל. זה סיפור חלקי ביותר, ויש בו גם אמת, אבל לא כל האמת. לכל סרטון מזעזע יש החלק שקדם לו ונחתך בעריכה

ומילה על הפורעים. לא קונה את הנרטיב על פלסטינים אומללים המותקפים יומם וליל. זה סיפור חלקי ביותר, ויש בו גם אמת, אבל לא כל האמת. לכל סרטון מזעזע יש החלק שקדם לו ונחתך בעריכה, החלק של הפרובוקציה הערבית או של "פעילי שלום" אירופאים שבאים לעשות לנו פה בלגן במקום להציל את הבית שלהם, ומביימים עימותים כדי להבאיש את ריחנו. ועדיין, יש גם מופרעים מסוכנים משלנו, והם ימוטטו את כל העשייה הזאת אם לא יטופלו באיזה מרתף. ושתהיה שנה טובה לכל המתיישבים ולכולנו. אמן.

מג'יק

אין לי כוח לרשימת ההשמעה של הדור הזה. סורי. זאת לא המוזיקה שלי, אלה לא הצלילים שחדרו ללב שלי כשהייתי צעיר, הגיל ההוא כשמוזיקה היא הכל בחיים. גדלתי בשנות ה־70 וה־80, הכרתי את כל השירים, כל הזמרים, כל הלהקות. הכרתי את כל המילים של כל השירים. כך גם הגעתי לשיא שלי בעולם המוזיקה, הגשת מצעד הפזמונים הלועזי של גלי צה"ל. רטטים של עונג.

וחלפו השנים, והמוזיקה השתנתה, כפי שהיא עושה בכל כמה שנים, ונפער פער הולך וגדל ביני לבינה, עד שפשוט הפסקתי להתעדכן. השירים החדשים רק עצבנו אותי שככה עושים לצלילים טובים. וזה נכון גם ללועזית וגם לעברית, שזזה תזוזה טקטונית בין השירים שאהבתי - כוורת, שלום, אריק, כאלה, לבין הישראלית שממלאת כל חלל בישראל, מחתונה עד תא מדידה בקניון. ובמכון הכושר משמיעים מוזיקה ברמקולים, והיא לא מקפיצה אותי, היא שורטת לי את העצבים. באימון אני תמיד עם אוזניות מהודרות, ובהן המוזיקה שלי. אבל יש בעיה עצומה.

כיוון שאני מאזין לשירים שהיום פחות נשמעים, שירים מפעם, אני נאלץ לשומעם שוב ושוב ושוב. והם נמאסים. כמה פעמים אפשר לשמוע את "ספטמבר" של אדמה, רוח ואש? והבעיה הכי גדולה היא ששירי נערותי לא מתחדשים. אין עוד מהם. ותגידו, יש בטח שירים של הלהקות ההן שלא שמעת, מתחבאים בשולי אלבומים נשכחים. דוש בהם ותמצא אוצרות. לא. אני רוצה שירים שאהבתי אז, שביטאו את סערות נפשי הבוסרית, שהביעו אהבה באופן המתוק של פעם, לא באינסטגרם.

אני בעצם מבקש את הבלתי אפשרי. שיהיו שירים חדשים שיהיו מוכרים. אחרת אני עוד מעט נתקע בלי מוזיקה להאזנה בשעה שאני דוחק משקולות. אלה לא נעימים, ואלה כבר משעממים. באסה. חייב עזרה מהמוזיקה לעורר את עצמי, חייב שיר טוב לדחוק גבוה.

ופלא - השבוע, פתאום משום מקום, הגיע שיר של להקה נשכחת, פיילוט, שהיה לה בארץ להיט אחד, "מג'יק", בראש הטבלה. התפוצץ, ונעלם. והנה צץ, 50 שנה אחרי, רק באוזניות שלי. ואיך שהתחיל להתנגן, מייד חזרו כל התחושות, וחדר ילדותי, ותמימותי שהיתה ואיננה. איזה שיר מתוק, כמו שהיו עושים פעם. סוכרייה בהכנה ידנית. וכבר יומיים הוא איתי, משמח את בגרותי בצליל טרי ומוכר מילדותי. ודחקתי עוד חמישה קילו. איזה קסם. מג'יק.

אותות

הסתיימה השנה, ולוחמינו טרם קיבלו אותות מערכה והצטיינות על חלקם בלחימה בשלוש השנים האחרונות. מה יש לרמטכ"ל להשהות את המובן מאליו? צל"שים והכרה לכל הגיבורים ולכל החיילים שהיו שם ועדיין. סיכה, סמל, משהו. מקווה שזה יקרה כבר בחודש הקרוב, יחד עם ביטול כל מה שניתן לפצ"רית.