המפלגה שבה הבכיר הזה ישובץ, לא תקבל את הקול שלי

אני נבוך. הבחירות מתקרבות, ואני לא יודע למי להצביע. לכל רשימה יש יתרונות, ולכל אחת יש גם חסרונות וגם קווים אדומים שאני לא יכול לחצות. כך אני מוצא עצמי, ימים בודדים לפני סגירת הרשימות, בלי החלטה פנימית לגבי עם מי אני הולך. אבל למרבה המזל, יש רשימות שמקילות עלי את המלאכה הקשה, ומשום שאין שמחה בעולם כשמחת התרת הספקות, כל רשימה שעושה משהו קטן, ולו זערורי, שגורם לי להבין שלא נוכל לצעוד יחד אל הקלפי - משמחת אותי. פחות אחת להתלבט עליה בלילות על משכבי.

עליות ומורדות: המהפכה ברשימת הליכוד | צפו בפודקאסט "על זה"

הפליא לעשות עופר וינטר, שהיה אצלי גבוה ברשימת המועדפים, בגללו ובעיקר בגלל יוסף חדאד, שהוא התגלמות כל הטוב שאני רוצה בנבחר ציבור: ערבי ציוני, לוחם וכריזמטי כמו מגנט תעשייתי, בוודאי שאני רוצה אותו כשר הסברה. גם ללי דרעי מדברת אל ליבי בשידור ישיר, כך שרשימת "עמך ישראל" היתה כמעט פייבוריטית.

אני מקווה שעד יום הבוחר עוד מועמדים יעשו טעויות שאי אפשר לסלוח עליהן, ושבבואי להצביע תישאר רק רשימה אחת, שגם אם לא תגרום לי התרגשות רומנטית - אוכל לחיות איתה בשלום

אך אז באה ההצהרה הטיפשית לטעמי של וינטר, שהוא ימליץ רק על ביבי. תודה ושלום. ולא שאני פוסל לגמרי ישיבה עם נתניהו במסגרת ממשלה רחבה ללא הקצוות הרעילים. אני יכול לבלוע את זה עם הרבה מים, 20 ליטר לפחות. אבל לא מלכתחילה. ממש לא. אני מבין את הסתייגותו של וינטר מאיזנקוט - גם אצלי הוא לא ברשימה המצומצמת של אפשרויות ההצבעה - אבל יש את ליברמן, ויש את בנט, למרות הטעות של הריצה עם לפיד, ואפשר ללכת איתם לטעמי. ירד וינטר. הקלה.

שמחתי גם לשמוע על המגעים של ארדן ואדלשטיין, אנשי האחדות, עם זליכה. איפה שהאיש הזה ישובץ - הקול שלי לא יהיה, זה בטוח. בעיניי הוא מאחז עיניים, טוען למלחמה ביוקר המחיה בעודו מגן על תאגידים לפרנסתו. הלכה "האחדות". וגם גנץ לא בא בחשבון, בטח לא כראש רשימה כפי שהוא דורש. לא כי אני לא מחבב ומעריך, אלא כי המניה בירידה, ואמנם אני ידוע בבורסה כמי שמשקיע במניות שעתידן מאחוריהן - אבל בפוליטיקה אני יותר מפוכח.

וכך, לאט־לאט מצטמצמות האפשרויות. אני מקווה שעד יום הבוחר עוד מועמדים יעשו טעויות שאי אפשר לסלוח עליהן, ושבבואי להצביע תישאר רק רשימה אחת, שגם אם לא תגרום לי התרגשות רומנטית - אוכל לחיות איתה בשלום. והלוואי שנזכה לתוצאה טובה, שוברת גושים, מרסקת חרמות והתנגדויות, ונצא לדרך חדשה. אני מתפלל על זה כל לילה על המיטה.

פינלנד

אצלנו בשכבה בבית הספר, לפני 50 שנה, היתה תלמידה אחת, בלי שמות, שהיתה יורדת עם בנים נחשבים חברתית אל המקלט של בית הספר בהפסקה, ושם מעניקה להם מחסדיה, ומייד אחר כך הם היו יורדים עליה בפומבי ומבזים אותה על המעשים שגרמו לה לעשות בהם. הם היו מנוולים, והיא היתה אבודה, חיפשה אהבה ואישור חברתי ומצאה ביזוי והשחתת מעמדה עד יום הלימודים האחרון, ואולי עד היום.

ולמה נזכרתי בזה? כי יש מדינות שמבקשות ליהנות מחסדינו בלי להתחייב לקשר של אהבה, או לפחות חיבה, או מינימום אי־ביזוי. למשל - פינלנד, שהאריכה בשושו את מזכר ההבנות לשיתוף פעולה ביטחוני איתנו, שבמסגרתו אנחנו מוכרים להם את מיטב פיתוחינו שיגנו עליהם כשהרוסים יחליטו לתקוף בקרוב, והם משלמים סכומים יפים במזומן.

ותקום זעקה בפינלנד על שיתוף הפעולה עם מדינת האפרטהייד והג'נוסייד, וכל ההאשמות המומצאות של אוהבינו. והממשלה הפינית? מקטינה את שיתוף הפעולה לכדי סידור נוח, אף שלזכותה יש לומר שהיא הפסיקה את התמיכה באונ"רע. גם משהו, אבל לא מספיק.

ואני אומר, אף שזאת דעה מאוד לא פופולרית בקרב אנשי הממסד הביטחוני והפוליטי: אתם צריכים אותנו? אתם משקשקים בלילות שגורלכם יהיה כגורל אוקראינה? אתם חייבים קלע דוד וכיפת ברזל ומטה אהרון? שלמו גם בכסף טוב וגם במילים טובות. תחתמו פה ופה, וגם פה, שאתם מצביעים איתנו באו"ם, שאתם לא מאפשרים הפגנות אנטישמיות, שהיחסים בינינו גלויים ולא בהיחבא. אנחנו לא פילגש, ואיתנו לא יורדים למקלט ואחר כך מלכלכים ב"פרי פלסטיין". במצב עניינים כזה אין קלע דוד - יש מקסימום רוגטקת סיסרא.

רוסיה בונה צבא כטב"מים, אבל אירופה ישנה | צפו

אבל לא רק נשק צריכות האומות מאיתנו, אלא גם תרופות. בשנים האחרונות, כולל בזמן האחרון ממש, יש בארץ פיתוחים רפואיים פורצי דרך בטיפול בסוגי סרטן שונים, כולל חיסון לסרטן השחלה נגד הישנות המחלה. ויש עוד הרבה: טיפולים לסרטן הדם, ננו־חלקיקים נגד סרטן השד, מערכות לעמוד השדרה, למפרצות ועוד. ואני הקטן אומר: אין מכירה למי שלא מכיר בזכותנו לחיות ללא הטרדות שנאה. רוצים לחיות? תנו לנו לחיות. טפלו בסרטן האנטישמיות בארצכם - או שאין תרופה חדשנית לסרטן בשבילכם. כאלה יהודים אנחנו.

מהמקום שבו אנחנו נמצאים ניתן רק לעלות. בידינו כלי הנשק והתרופות לעשות את זה. האם נשתמש, או שנהיה כמו זאת שמשתמשים בה וזורקים במדרגות של המקלט?

שעון

רכשתי לי שעון חכם, כזה שמודד דופק, עושה א.ק.ג, מחשב קלוריות, בודק שעות שינה, מראה ווטסאפים ואפשר לענות בו לשיחות. אמנם הדגם שרכשתי לא מספיק טוב, ואני מצטער שבחרתי מחיר אטרקטיבי על פני איכות, אבל משהו השתנה בחיי. אני מרגיש שהמושג "השגחה פרטית" נהיר לי עכשיו. למישהו אכפת ממני, והוא על פרק ידי. בדעתי לפתח דגם שגם מגיב לעבירות מוסריות ולמחשבות זדוניות במכות חשמל זעירות, וכך אהיה אדם טוב יותר, עד שאשכח אותו במקלחות של מכון הכושר ואשוב להיות החרא שהייתי.