המומחים מזהירים ממלחמת עולם שלישית. למה אירופה ישנה בעמידה?

בית פּאוּל לבה, המשתרע משני צידיו של נהר השְׁפְּרֵה בברלין, הוא מבנה איקוני בעל חזית זכוכית ענקית, מוקף חלונות, שמאכלס את משרדיהם של רבים מחברי הבונדסטאג, בית הנבחרים הגרמני. גם מעל בניין הרייכסטאג הסמוך, שבו שוכן הפרלמנט, מתנוססת כיפת זכוכית שקופה, שממנה ניתן להשקיף סביב אל המרכז השלטוני של הפדרציה הגרמנית.

האדריכלות המרשימה הזו, ששוכנת בלב ליבה הסימבולי והגיאוגרפי של אירופה, בהחלט מעוררת השראה. אבל לא צריך יותר מכטב"ם נפץ רוסי אחד, כדי שכל חלונות הזכוכית הנאים של בתי הפרלמנט הגרמני יתנפצו בבת אחת. "הבעיה היא שאנחנו יושבים בבניין שלא מוגן כראוי מפני מתקפת כטב"מים", אומר רודריך קיזווטֶר, חבר הפרלמנט הגרמני מטעם המפלגה הנוצרית־דמוקרטית, בשיחה שמתקיימת בקומה השישית של בית פאול לבה. "הרעיון מאחורי עיצוב הבניין הזה, שנבנה בשנות ה־90, היה לייצג את ערך השקיפות במערכת הפוליטית הגרמנית. אבל השקיפות הזו באה לידי ביטוי גם בפגיעות גדולה ובמחסור של חשש מפני סכנות. אגב, גם רק חלק מהחדרים כאן מוגנים מפני האזנה מבחוץ. למעשה, אם מישהו רוצה, הוא יכול להאזין לנו ממש ברגע זה".

אם מרגל כלשהו אכן האזין לשיחתנו, הוא לא אמור היה להיות מופתע. קיזווטר, בעברו קולונל בצבא גרמניה שהצטרף לפוליטיקה ב־2009, נחשב לפוליטיקאי ה"ביטחוניסט" ביותר בגרמניה. מאז הכיבוש הרוסי של חצי האי קרים ב־2014, הוא מנצל כל במה כדי להזהיר מפני האיום הרוסי ומפציר בהנהגה הגרמנית לאמץ גישה ניצית יותר כלפי אפשרות של עימות מזוין עם מוסקבה.

האלרמיזם של קיזווטר לא קנה לו אוהדים רבים, וגם בתוך מפלגתו שלו, שהיא מפלגת השלטון, הוא נחשב לאאוטסיידר, יש שיגידו אפילו קוץ בישבן. בניגוד לפוליטיקה הישראלית, שבה רקע ביטחוני מתורגם אוטומטית לתשורה אלקטורלית, בגרמניה - מדינה שעדיין מתמודדת עם עברה, ושחלק ניכר מהדנ"א הנוכחי שלה מתנגד באופן נחרץ למלחמות באשר הן - השיח הביטחוני שמקדם קיזווטר גרם להדחתו מתפקידים מרכזיים במפלגה. הוא אפילו הפך אותו לקורבן של תקיפה אלימה בידי אזרח, שהפילו בעודו מכנה אותו "מחרחר מלחמה", אולי הקללה החמורה ביותר שאפשר להפנות לפוליטיקאי גרמני.

"עמודי התווך של החברה הגרמנית הם פוליטיקה, כלכלה ומדע", מסביר קיזווטר. "יש לנו תרבות פוליטית של חוסר אמון באנשי ביטחון, לצד בורות עמוקה בתחום. לא במקרה, מאז איחוד גרמניה הפוליטיקאים בעלי הרקע הצבאי ירדו מהבמה. כשאני הגעתי לפוליטיקה, לא כולם היו מרוצים מכך".

גם בקרמלין לא ממש מחבבים את קיזווטר, ולדבריו הוא נמצא ברשימה סודית של רוסיה, שככל הנראה מוקדשת לגורמים שמאיימים על ביטחונה. "צריך להגיד לציבור את האמת", הוא אומר. "אם לא נעשה צעדים נגד התוקפנות הרוסית באירופה, רוסיה תמשיך לבחון את הגבולות שלנו. אנחנו מתנהגים כעיוורים".

בשבי הקונספציה

הסיפור של קיזווטר, ושל בניין הפרלמנט השברירי של גרמניה, ממחיש את מצבה של אירופה כולה, שמאז הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022 נמצאת בין הפטיש לסדן: מצד אחד מדינות אירופה מנסות ככל יכולתן לשמור על יציבות היבשת, נמנעות מלהצטרף בכל הכוח לעזרתה של אוקראינה ועושות כל מאמץ להרחיק עימות ישיר עם רוסיה. מנגד, אותן מדינות מביטות בחשש מזרחה ורואות את רוסיה מחמשת עצמה לדעת, ואת נשיאה, ולדימיר פוטין, צובר תעוזה ויוצא בהצהרות מרחיקות לכת. כל זה קורה בזמן שאירופה תלויה כלכלית בתעשיית האנרגיה הרוסית, וכאשר ארה"ב מבקשת לצמצם את תקציבי העתק שהיא מפנה לנאט"ו, הברית הצבאית שאמורה להגן על אירופה מפני מלחמת עולם שלישית. "זה כאילו אנחנו נלחמים בפוטין עם יד אחת קשורה מאחורי הגב", מתלונן קיזווטר.

הלחץ האירופי מפני מלחמה הולך ופוחת ככל שנעים מערבה ודרומה על פני היבשת. כך, למשל, פולין והמדינות הבלטיות, שסמוכות לרוסיה, כבר עורכות הכנות בשטח לקראת אפשרות של מלחמה כוללת. בצרפת, בבריטניה ובספרד, לעומת זאת, ההיערכות לקראת עימות שכזה מתנהלת בעצלתיים, אם בכלל. בהיבט הזה גרמניה, הענק הכלכלי ששוכן במרכז אירופה אך גם במרחק ביטחון מהגבול הרוסי, מי שאמורה להיות הבסיס הלוגיסטי המרכזי שממנו תנהל נאט"ו את המערכה לבלימת רוסיה, מהווה נייר לקמוס למדיניות האירופית כולה. "גרמניה נמצאת באמצע, והיא זו שצריכה לקבל אחריות ולהתוות את הדרך", אומר קיזווטר.

ממשלת גרמניה כבר נוקטת כמה צעדים, חלקם דרסטיים מבחינתה, כהכנה לעימות פוטנציאלי עם רוסיה. אבל קיזווטר לא רגוע. לדבריו, בצמרת הגרמנית לוקים עדיין במה שישראלים עשויים לכנות כ"תודעת 6 באוקטובר": התעלמות מסימני אזהרה מובהקים, הפניית גב להפרות ריבונות, ותחושה שאם וכאשר תפרוץ מלחמה, תתקבל על כך הודעה מראש. "יכול להיות שגרמניה צריכה קודם כל לחוות מחדל מודיעיני בסגנון 7 באוקטובר או 11 בספטמבר כדי להתעורר ולשנות גישה", אומר קיזווטר, "אני רק מקווה שמחדל כזה, אם וכאשר יתרחש, לא יוביל לאסון בקנה מידה גדול".

ואכן, בביקור בשבוע שעבר בברלין לא ניתן היה להתעלם מהשקט. גם הרחובות המרכזיים ביותר של בירת גרמניה נדמו דוממים. זה אינו שקט מתוח שנובע מדריכות, מאוזן כרויה לאזעקה או לפיצוץ - אלא כזה שנובע מהנימוס הגרמני, שמדביק כאן גם את התיירים. גם גורמים גרמניים רשמיים ששוחחנו איתם, ואשר מעורים בתמונה המודיעינית, לא הצליחו להעלות על דעתם אפשרות שהשקט הזה יופר לפתע. "אתה באמת מאמין שכטב"ם רוסי ינחת פתאום באמצע ברלין?" אמר לי אחד מהם בהשתאות, בוחן אותי במבטו. "הגישה הזו, של חשש מהשכנים שלך, זו גישה ישראלית. באירופה המצב שונה".

ובכל זאת, גרמניה של סתיו 2025 היא מדינה שנמצאת בעיצומו של "שינוי זמנים", מונח שאותו טבע הקנצלר הקודם אולף שולץ, בנאום מכונן שנשא בפרלמנט ימים ספורים לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה. השבוע כבר הצהיר שר ההגנה הגרמני, בוריס פיסטוריוס, כי "זהו הקיץ השקט האחרון של אירופה". כפי שמנסח זאת גורם ישראלי שמכיר היטב את נבכי הפוליטיקה הגרמנית, "גרמניה נמצאת במהלך פנייה של נושאת מטוסים. זו מדינה שמתנתקת מהתלות הכלכלית ברוסיה, שמתחמשת ועובדת על חוק גיוס חובה לצבא, שינוי רדיקלי מבחינתה. ולמרות זאת, קיזווטר צודק. כי אם תפרוץ מלחמה עם רוסיה מחר, לגרמניה אין כרגע מה לשים על השולחן".

נאחזים באוויר

במידה רבה מלחמת רוסיה־אירופה כבר החלה, והיא לא תחומה לגבולות אוקראינה בלבד. המונח החם בהיבט הזה, שנישא בפיו של כמעט כל פוליטיקאי, פקיד ומומחה - בגרמניה, בישראל ובמדינות אחרות באירופה - הוא "מלחמה היברידית".

הכוונה היא לרצף ארוך ומתמשך של אירועי חבלה, מבצעי תודעה, התקפות סייבר ופעולות אלימות אחרות, שרוסיה מבצעת נגד מדינות אירופה. כך, למשל, היה כאשר כבלי תקשורת תת־ימיים בים הבלטי נקרעו באופן מסתורי, לאחר שפיצוץ חריג התרחש במסוף המטענים של נמל התעופה בלייפציג שבגרמניה, או כשתחקירים עיתונאיים הציגו עדויות לשימוש רוסי בסוכנים שגויסו ברשתות החברתיות כדי לגרום לכאוס ולתבהלה ציבורית במדינות אירופיות.

תחקיר של המכון הבריטי למחקרים אסטרטגיים (IISS) שפורסם לאחרונה, טען כי מאז 2022 בוצעו ברחבי אירופה 66 פעולות של "לוחמה היברידית" המיוחסות לרוסיה, ובתוך כך התנקשויות, פגיעה בתשתיות, ואפילו מעשי טרור. 33 פעולות שכאלה בוצעו ב־2024 בלבד. ברוב המקרים העדיפו הממשלות באירופה להכיל את התוקפנות, לנצל את "מרחב ההכחשה" הרוסי שנבנה בקפידה, ולהסתפק בגינויים רפים.

אבל בחודשים האחרונים המלחמה ההיברידית עם רוסיה העלתה הילוך. מטוסי קרב רוסיים חדרו למרחב האווירי של אסטוניה, החברה בנאט"ו, ואפילו צללו לעבר ספינת קרב גרמנית שהפליגה בים הבלטי. בספטמבר חדרו כ־20 כטב"מים רוסיים לשטח פולין, גם היא חברת נאט"ו. "מדובר בניסיון של הקרמלין לבחון את תגובות נאט"ו באמצעות הסלמות מדורגות", אמר בעקבות זאת שר החוץ הפולני. גם פרידריך מרץ, הקנצלר הגרמני הנוכחי, חרג ממנהגו כאשר הצהיר כי "אנחנו לא במלחמה (עם רוסיה), אבל גם לא במצב של שלום". מאז חדרו כטב"מים רוסיים לשטחה של מדינת נאט"ו אחרת, רומניה, מבלי לעורר תגובה נגדית.

בשבועות שלאחר מכן אירעו כמה מקרים שבהם נצפו כלי טיס בלתי מאוישים מרחפים מעל כמה ערים במדינות גרמניה, דנמרק, נורבגיה, שבדיה, בלגיה וליטא, בין היתר ליד שדות תעופה ומתקנים צבאיים רגישים. בגרמניה טענו כי מדובר ב"כטב"מים צבאיים למטרות איסוף מודיעין", אך לא קשרו במפורש בינם לבין מוסקבה. בראשית אוקטובר נסגרו השמיים האוויריים מעל מינכן, מה שגרם לביטול של עשרות טיסות, לאחר שכטב"מים מסתוריים נצפו בשמי העיר במהלך חגיגות האוקטוברפסט. בעקבות זאת דנו שרי הפנים של אירופה בהקמת "קיר כטב"מים" שימנע חדירה אווירית מכיוון רוסיה, ובשינויי חקיקה שיקלו על כוחות הצבא להפיל כלים מעופפים.

אוקראינה תחילה

המהלכים המהוססים הללו עומדים בניגוד מוחלט לתאוצה של רוסיה בתחום הכטב"מים. בשנתיים האחרונות הגדילה רוסיה את תקציב הביטחון לרמות שלא נראו מאז המלחמה הקרה, וחלק ניכר מהכספים הללו מופנה לייצור כטב"מים, כלי הנשק העיקרי שבו היא משתמשת במלחמה באוקראינה. על פי חלק מההערכות, בראשית 2026 תהיה רוסיה מסוגלת לייצר כ־10,000 כטב"מי נפץ מדי חודש, מה שיהפוך אותה למעצמה עולמית בתחום. חשבו לרגע על "ליל הטילים האיראני", שבמהלכו שוגרו לעבר ישראל כ־300 כלים מעופפים. עכשיו תכפילו זאת עשרות מונים.

מאחורי תעשיית הכטב"מים הרוסית מסתתר סיפור שהאירוניה בו זועקת לשמיים, תרתי משמע. ב־2011 השתלטה איראן באמצעים אלקטרוניים על כטב"ם אמריקני שהפעיל ה־CIA מעל אפגניסטן, והנחיתה אותו בשטחה. על בסיס הכטב"ם האמריקני ה"שבוי" פיתחו מהנדסים איראנים את סדרת הכטב"מים התוקפים "שאהד", שהדגם הפופולרי ביותר שלה הוא השאהד 136. צחוק הגורל, שהמנועים שהותקנו בכטב"מים האיראניים בתחילת דרכם יוצרו בגרמניה. "אנחנו יודעים את זה, כי על חלק מהכלים האלו שנפלו בישראל נמצאו מנועים שיוצרו בידי חברה גרמנית", אומר גורם ישראלי.

לאחר שפרצה המלחמה באוקראינה התהדק שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן, כשרוסיה רכשה מהרפובליקה האסלאמית אלפי כטב"מי שאהד שהופעלו באוקראינה. המלחמה התגלתה כשדה ניסויים מוצלח מבחינתה של רוסיה: מחקר של מכון המחקר למדיניות חוץ (FPRI) האמריקני הראה כיצד במלחמת המוחות שהתפתחה מעל החזית באוקראינה, החלו הרוסים לפתח שיטות ששכללו את לוחמת הכטב"מים שלהם, אולי כהכנה למלחמה מול מדינות נוספות.

לאחרונה החלה רוסיה לייצר את כטב"מי השאהד בעצמה (על פי אחת הגרסאות, בסיוע מאסיבי של סין), תוך שהיא משפרת את יכולות התקיפה וטווח הטיסה שלהם. מפעל ייצור הכטב"מים המרכזי נמצא בילבוגה, כ־1,000 קילומטרים ממזרח למוסקבה, ובו ניסו האוקראינים לפגוע כמה פעמים ללא הצלחה.

"הרוסים החלו לייצר בעצמם את אותו הדגם של הכטב"ם האיראני, ולאט־לאט שיפרו אותו", אומר איתן אחלאו, מומחה בתחום ההגנה מפני רחפנים וכטב"מים. "מדובר בכלי שטס נמוך, במהירות של 100-80 קשר, ונושא ראשי קרב במשקל של

50-10 ק"ג חומר נפץ. מכיוון שחלק גדול מהרכיבים שלו עשויים פיברגלס, הוא קשה לזיהוי. לאחרונה הרוסים עורכים שינויים במנוע, כדי להבליע את האוויר החם שיוצא ממנו, מה שיקשה את הזיהוי של הכלי באמצעים תרמיים. הם גם עורכים שינויים במערך האנטנות שלו כדי להקשות את שיבושי התקשורת והניווט שמפעילים האוקראינים, ומגדילים את מהירות הטיסה שלו. היום הרוסים כבר מייצרים את הכטב"מים האלה בקצב רצחני".

כחלק משיטת הלחימה של הרוסים באוקראינה הם משגרים נחילים של מאות כטב"מי נפץ בבת אחת, ובתוך הנחילים משולבים גם כטב"מי דמה, ללא חומר נפץ ועם גוף עשוי קרטון. המטרה היא להטעות את מערכות ההגנה האווירית של האויב, ולעשות זאת בהשקעה כספית נמוכה. "הכטב"מים המתאבדים עולים כ־40-30 אלף דולר ליחידה, וכטב"מי הדמה עולים כמה אלפים בודדים", מעריך אחלאו, "בעוד טילי היירוט עולים מיליונים. מדובר, למעשה, במאבק כלכלי ביסודו: ברגע שהרוסים יצברו כמות גדולה של כטב"מים, הם יוכלו לצאת למלחמה מול נאט"ו, כי אין שום כוח בעולם שיוכל ליירט כמות כזו. נניח שרוסיה מחליטה לפלוש לאחת המדינות הבלטיות ואז פתאום, רק בשביל האזהרה, היא תשגר 5,000 כטב"מים וכמה מהם יפגעו במבני שלטון או במוסדות פיננסיים באחת מבירות אירופה. זה יבהיר לאירופה שאין לה אפשרות להתמודד עם הדבר הזה".

יורים לכל הכיוונים

ההתפתחויות בחזית המזרחית לא נעלמות לגמרי מהרדאר של מדינות אירופה, וגרמניה בפרט. למעשה, ממשלתו של מרץ, שנכנס לתפקידו כקנצלר במאי 2025, החלה במה שנראה כרפורמות לחיזוקה הצבאי של גרמניה.

כבר בשלב המשא ומתן על הקמת הממשלה, הוסכם בקווי היסוד כי התוספת לתקציב הביטחון הגרמני לא תיכלל במסגרת חישוב הגירעון הלאומי. החלטה זו אפשרה לממשלת גרמניה להקצות סכום אסטרונומי של 377 מיליארד יורו לרכש צבאי, כדי להפוך את צבא גרמניה ל"צבא הקונבנציונלי החזק ביותר באירופה", כדבריו של מרץ. גורמים רשמיים בגרמניה מאשרים שהממשלה מזהה את העובדה ש"רוסיה מתכננת משהו, והכוחות המזוינים שלנו לא במוכנות", כדברי אחד מהם.

אל תוך קלחת הכספים הללו הצטרפה, באופן טבעי, ישראל. מעבר לעסקת הענק לרכש מערכת חץ 3 מהתעשייה האווירית, רכשה גרמניה מישראל גם טילי ספייק נגד טנקים, ועל פי פרסומים, גם כטב"מים. ואולם מתחת לפני השטח מתקיימים בימים אלה שורה ארוכה של משאים ומתנים בין ממשלת גרמניה לתעשיות הביטחוניות ולסטארטאפים ביטחוניים בישראל, לרכש ציוד נוסף בהיקפים גדולים מאוד. "זהו חלון הזדמנויות לישראל לספק טכנולוגיה לגרמניה", אומר גורם ישראלי שמכיר היטב את הנושא, "כי בעוד כמה שנים התעשייה הצבאית הגרמנית תשיג את ישראל, וכרגע גרמניה רוצה מוצרים שנמצאים על המדף".

לדברי מומחה ההגנה האווירית אחלאו, שחבר בסטארט־אפ ביטחוני שכזה, מדינת ישראל חייבת להקל על חברות סטארט־אפ שעוסקות בנושא, הן מבחינת עידוד תקציבי והן באמצעות הקלת הגבלות שמטיל אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון (אפ"י). "בניגוד להייטק האזרחי, היצוא הביטחוני הישראלי כבול ברגולציה", הוא מסביר. "אם מישהו לא יתעורר, חברות ישראליות יעברו לחו"ל או יוותרו. אנחנו עלולים להחמיץ הזדמנות פז לכלכלה".

גורמים ישראליים וגרמניים שמעורים בפרטי המשאים ומתנים המתנהלים, מסרבים לחשוף את פרטיהם. "אבל לישראל יש מערכות נשק מתקדמות, ואתה יכול לדמיין שגרמניה רוצה הרבה מהן", אומר אחד מהם. גורם ישראלי, שנפגש לאחרונה עם בכירים במערכת הביטחון הגרמנית, התרשם כי בתחום הרכש הם "יורים לכל הכיוונים". "בגרמניה מסתכלים על רוסיה המתחמשת בדאגה, וכבר בוחנים את ההיערכות הצבאית הרוסית המתעצמת ליד הגבול עם המדינות הבלטיות", הוא אומר. "הבעיה היא שהפערים של גרמניה עדיין גדולים, בעיקר בתחומי ההכשרות וכוח האדם".

מה שמוביל אותנו לאחת הבעיות הגדולות של אירופה בתחום הביטחון: חיילים, או ליתר דיוק, מחסור בחיילים. בימים אלה נדונים בפרלמנט הגרמני שינויי חקיקה, שיאפשרו למדינה להחזיר לתוקף חוק גיוס חובה, וזאת מתוך הבנה שרכש של ציוד בלבד לא יספיק, וכי יש צורך גם בחיילים שיפעילו אותו. מעבר לאתגר הפוליטי של חקיקה כזו, יש גם היבטים חברתיים שמקשים על צבא גרמניה להגדיל את מצבת כוח האדם. כפי שמנסח זאת אחד המרואיינים לכתבה, "האוקראינים התגייסו לצבא בהמוניהם, אבל עשו זאת בלית ברירה לאחר הפלישה הרוסית. אתה חושב שהחבר'ה האירופאים יעזבו את סיר הבשר וייצאו להילחם כדי למות מול הרוסים?"

דור הולך

הטענה הזו מבוססת היטב. סקר שפורסם באוגוסט 2025 מצא ש־59 אחוז מהגרמנים לא יהיו מוכנים לאחוז בנשק כדי להילחם, ובאיטליה המספר נמוך עוד יותר: רק 16 אחוז מהאזרחים יהיו מוכנים להילחם עבור ארצם.

בהקשר זה אומרת פרופ' סוזן פישר, מרצה במחלקה ללימודי מודיעין באוניברסיטה הפדרלית למדיניות ציבורית בברלין: "היום יש דיון ציבורי שעוסק בצורך לחזור לגיוס חובה, שיחייב בני נוער להתגייס לצבא לאחר לימודי התיכון. הדיון הציבורי הזה התגבר ככל שהאפשרות של מלחמה מול רוסיה הפכה לממשית".

פישר אמנם מלמדת ומתגוררת בברלין, אבל הפגישה איתה נערכת באוניברסיטה העברית בירושלים, שבה השתתפה בכנס השנתי ללימודי מודיעין. מהשיחה איתה אפשר להתרשם שגם אם ממשלת גרמניה החלה בצעדים לקראת עימות אפשרי עם רוסיה, הציבור הגרמני נמצא ברובו הרחק מאחור. "כתושבת ברלין, וכאם, ברור שאני חוששת מהאפשרות של מלחמה עם רוסיה", היא אומרת. "בני בן ה־11 גם שואל אותי 'אמא, מה יקרה אם טילים רוסיים יתפוצצו בברלין?' אבל התחושות האלה לא רווחות בקרב מרבית הציבור.

"אני חוקרת שעוסקת בביטחון, ולכן זה מעסיק אותי יותר. גם פוליטיקאים ומומחים מדברים לאחרונה יותר ויותר על האפשרות של מלחמה עם רוסיה. היו לאחרונה גם דיונים ציבוריים שעסקו בנושא הזה, והאתגרים הביטחוניים של גרמניה עלו בדיונים האלה. אבל האזרחים ה'רגילים', מי שלא יהיו, עדיין לא מודעים לאתגרים הביטחוניים שניצבים בפני גרמניה. אני חושבת שחשוב שיותר ויותר אנשים בגרמניה ובאירופה יתחילו לעסוק בסכנות שמגיעות מכיוון רוסיה, כדי לעורר מודעות ציבורית".

גם אם בגרמניה השיח הציבורי בנושא ביטחון מתחיל להתעורר, ממערב לגרמניה, בבריטניה, הוא עדיין רדום. "בסקרים שנעשו לאחרונה ניתן לראות שרק שיעור נמוך מהצעירים במדינות מערב אירופה יהיה מוכן להשתתף במלחמה", אומר ד"ר יו דילן, סגן ראש המחלקה ללימודי מודיעין בקינגס קולג' בלונדון, שגם הוא השתתף בכנס המודיעין השנתי. "אבל מכיוון שחרב המלחמה לא מרחפת מעל ראשינו, הנתונים האלה לאו דווקא חשובים. אין ספק שבמדינה כמו בריטניה, שיש לה פריבילגיה להיות רחוקה מהגבול עם רוסיה, המתיחות לא מורגשת, וזאת בניגוד למדינות כמו אסטוניה או פולין. בכל אופן, מובן שיש מלחמה היברידית שכבר מתנהלת באירופה, ויש אנשים החוששים שהמלחמה הזו תסלים. אבל אני לא חושש ממלחמה כוללת בעתיד הנראה לעין".

שנת השי"ן

במהלך השיחות שערכתי עם גורמים אירופיים, ניסיתי להבין אם הם לא למדו דבר מהניסיון הישראלי של 7 באוקטובר. ואולם אפילו ה"ביטחוניסט" קיזווטר לא יכול לדמיין מצב של הפתעה מוחלטת כפי שהוציא לפועל חמאס. "המלחמה לא תתחיל עם טנקים רוסיים ששועטים לברלין, גם לא בהפצצות על גרמניה", הוא אומר נחרצות,. "אם כבר, המלחמה תתחיל במהלך של פוטין נגד המדינות הבלטיות".

גם פרופ' פישר, שמתמחה כאמור במודיעין, לא נשמעה כמי שתשבור את הקונספציה. כמו יתר המרואיינים הגרמנים לכתבה, היא מסמנת את 2029 כשנה שבה תפרוץ המלחמה עם רוסיה, אם וכאשר. גם גורמים ישראליים שנפגשו עם בכירים בנאט"ו לאחרונה, טוענים שהם סימנו את 2029 כיעד למוכנות נאט"ו למלחמה.

"יש לאירופה מה ללמוד מהניסיון הישראלי", אומרת בהיבט הזה פישר. "מומחי מודיעין באירופה כבר מדברים על כך שאם יש הערכה שמלחמה תפרוץ ב־2029, זה לא אומר שהיא לא יכולה לפרוץ מחר. התירוץ שיצדיק לכאורה מתקפה רוסית יכול להופיע בכל רגע, מבלי שנהיה מוכנים.

"עם זאת, מדינות אירופה הליברליות והדמוקרטיות מרוויחות ממצב של שלום ויציבות, ולאף מנהיג אירופאי אין אינטרס לתקוף את רוסיה. מה שאני כן יכולה לדמיין הוא אפשרות שפוטין יבחן את המוכנות של אירופה להציב בפניו גבולות, למשל במקומות כמו המדינות הבלטיות".

רבים מהמומחים האירופאים ששוחחו איתנו, טענו כי פוטין הוביל את רוסיה לתלות כלכלית בתעשיית המלחמה. "אני חוששת שאם הוא יסיים את המלחמה באוקראינה, לא תהיה לו ברירה אלא 'לחפש' מלחמה אחרת כדי לשמר את מעמדו ואת כלכלת המלחמה של רוסיה", אומרת פישר, "אני מקווה שבמקרה כזה נאט"ו תעמוד במבחן ותגרום לפוטין לסגת".