לפני עשר שנים דייג באזור תחנת הכוח בחדרה פרסם תמונה מעט מטושטשת של דג שהעלה ברשתו, והעלה אותה לעמוד פייסבוק שבו חובבי ים מנסים לזהות יצורים לא מוכרים. תגובות הגיעו, השערות עלו, אבל המומחים לא הצליחו לגלות מהו בדיוק אותו דג מסתורי, ולאיזה זן הוא משתייך. שלוש שנים לאחר מכן, בחוף בת גלים שבחיפה, בחור ששנירקל במים הרדודים צילם בין הסלעים תמונות של דג שנראה זהה.
ד"ר בת שבע (שבי) רוטמן, אוצרת אוסף הדגים במוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט של אוניברסיטת ת"א, שמכירה בערך כל דג ששוחה באזורנו, ביקשה מהצוללן שיחזור למקום וינסה לצלם שוב את האורח - הפעם מזוויות נוספות, כדי שיהיה לה יותר קל לקבוע בוודאות. כמה חודשים לאחר מכן כבר לא היה צורך בתמונה, לאחר שהדג נלכד למסדר זיהוי סופי.
סימני ההיכר היו ברורים ובישרו שהחבר החדש שייך למשפחת הקרנוניים, הנפוצה בחופי ישראל, אבל הוא היה קצת אחר: הציציות הבולטות שונות, מבנה הפה לא טיפוסי. בקיצור, לא דג שזוהה בעבר בסביבתנו.
היום די קל לזהות דגים על פי ספרים ומדריכים מכל העולם, אבל את אלה שיש לגביהם סימני שאלה - מפנים לבדיקה גנטית. לוקחים דגימת דנ"א מרקמת הדג ובודקים במאגר עולמי הזמין לכולם. ד"ר רוטמן שלחה את הבדיקה, וחזרה עם תשובה סופית: מדובר בקרנן טווסי, דג שהגיע אלינו, לא פחות ולא יותר, מחופי אוסטרליה.
לא נעים להכיר: הקרנן הטווסי
בים התיכון יש כ־450 מיני דגים, שכ־100 מתוכם נחשבים לזרים שפלשו אליו במהלך השנים. רובם הכמעט מוחלט הגיעו מים סוף השכן. מעולם לא תועד כאן דג שהגיע מאזור כה מרוחק.
"המקרה הזה היה נורא מוזר, כי הוא ידוע כדג אנדמי שחי ליד חופי אוסטרליה בלבד", אומרת ד"ר רוטמן. "זה דג שחי בבית גידול של מים רדודים, ממש בסלעים שמבצבצים בסמוך לחוף, והוא לא נמצא בשום מקום אחר באוקיינוס ההודי. אפילו לא ליד אף אי בסביבה הקרובה".
בלתי מנוצח
איך דג שחי במים הרדודים של חופי אוסטרליה מגיע לתחנת הכוח בחדרה? בשחייה זה בלתי אפשרי. הוא לא נמו, ולא חבר ותיק של בובספוג. מדובר בדג שלא נוהג להתרחק מהחוף. האם מישהו שחרר אותו בכוונה במימי הים התיכון? גם זה לא ממש סביר. זה לא דג של אקווריומים. הוא גם לא מרתק עד כדי כך שמישהו יעשה מאמץ עילאי כדי לאזרח אותו. גם האוסטרלים לא מתרגשים ממנו.
מה שמדהים בסיפור הוא שהדג, שנראה לראשונה בישראל רק לפני עשור, הוא היום אחד הדגים הנפוצים ביותר בסביבת החוף בארץ. לא צריך להיות צוללן כדי לפגוש אותו פנים אל פנים. הוא חי בעומק של עד 30 ס"מ, על קו החוף
כרגע ההשערה של החוקרים היא שהאורח מאי־שם הגיע לישראל כטרמפיסט על אונייה. "כשספינה עוגנת בנמל יש בה הרבה מקומות בירכתיים שמדמים בית גידול של דג", מסבירה ד"ר רוטמן. "אם הספינה עוגנת מספיק זמן, הדגים יכולים להתיישב עליה, וזה ככל הנראה התרחיש".
העובדה שהדג נראה לראשונה באזור תחנת הכוח בחדרה רק מגבירה את החשד, שכן למקום מגיעות לא מעט אוניות שפורקות פחם. מה שמדהים בסיפור הוא שהדג שנראה לראשונה בישראל רק לפני עשור, הוא היום אחד הדגים הנפוצים ביותר בסביבת החוף בארץ, וגם בחופי לבנון וסוריה הוא כבר תועד. לא צריך להיות צוללן כדי לפגוש אותו פנים אל פנים. הקרנן הטווסי חי בין הסלעים, בעומק של עד 30 ס"מ, ממש על קו החוף.
"במשפחה הזו הכי נפוץ הוא הקרנון המצויץ, אבל הקרנן הטווסי נמצא בכל חופי הארץ", אומרת ד"ר רוטמן. "אנחנו סוקרים את כל רצועת החוף בישראל, מחוף פלמחים ועד אכזיב, ואין לי הערכה כמותית, אבל אנחנו רואים אותו בעשרות, אפילו מאות.
"אנחנו לא יכולים להגיד בוודאות שהוא הגיע אלינו ראשון ולא לחופי לבנון, כי בסוף מישהו צריך לחפש אותו במים", אומרת ד"ר רוטמן. "אנחנו כן יכולים להגיד שהפרט הראשון בישראל נראה בחדרה, ליד תחנת הכוח, ולשם מגיעות אוניות, והבא בתור נראה קרוב לנמל חיפה. בכלל, רוב הדגים שפלשו לים התיכון התגלו קודם בישראל".
הדג האוסטרלי יכול להגיע לאורך של כ־15 ס"מ, והוא בעל כישורי הסוואה מצוינים. הוא יכול להסוות את עצמו לסלע, עם כתמים מתאימים, או לחשוף את צבעיו היפים ואת הנקודות הכחולות. הוא מסקרן לא רק בגלל המסע הארוך שעבר, אלא גם לנוכח השאלה הבלתי פתורה כיצד תושב האוקיינוס ההודי הסתגל כל כך מהר לתנאי הים התיכון, השונה מאוד באופיו.
"באוסטרליה יש תנאים הרבה יותר יציבים", מסבירה ד"ר רוטמן, "לא הייתי מצפה מדג שנמצא באזורים האלה שישרוד את סערות החורף שיש בישראל. הרי המים כאן מגיעים לטמפרטורה של 16 מעלות בחודשים הקרים לעומת חודשי הקיץ, שאז הם מתחממים בצורה קיצונית. מדובר במנעד רחב שלא כל אחד יכול לשרוד אותו. אז עשינו לדג מניפולציות איך הוא מסתדר עם טמפרטורות נמוכות וגבוהות, ומצאנו שלא משנה מה אנחנו עושים לו, הוא שורד יופי".
מחקר נוסף שנערך בימים אלה על הקרנן הטווסי בוחן את הקולות שהוא מפיק. רובנו מתייחסים לעולם התת־ימי כאל ממלכת הדממה, אבל הדג האוסטרלי משמיע קולות שניתן לשמוע גם ללא מכשור מתקדם.
אחד הסטודנטים הציב במים מצלמה ומכשיר הקלטה כדי לבדוק את פשר הצלילים, וגילה, כפי שמתארת ד"ר רוטמן, כי "בגלל מבנה הפה הייחודי, שכולל סט שיניים המותאם לליחוך אצות קשות, הוא מייצר קול שהוא יותר טכני. זה כמו שתלך על כביש ותשתמש במגרפה. זה צליל שחוזר אצל הדג בזמן אכילה".
ד"ר רוטמן: "המקרה הזה היה נורא מוזר, כי הוא ידוע כדג אנדמי שחי ליד חופי אוסטרליה בלבד. זה דג שחי בבית גידול של מים רדודים, ממש בסלעים שמבצבצים בסמוך לחוף, והוא לא נמצא בשום מקום אחר באוקיינוס ההודי"
דגים שמייצרים קול זה דבר ייחודי?
"זה לא נדיר, הרוב פשוט טרם נחקרו. הרי אתה שומע צליל במים ולא בהכרח יודע מי ייצר אותו, ואנחנו מנסים כעת בבית הגידול הרדוד לסגור את הפער. מנסים לתעד את הדג יחד עם הצליל שהוא עושה. אצל הקרנן האוסטרלי הצלחנו, בגלל פעולת הרעייה שלו וליחוך האצות מהסלע. סטודנט תיעד מין חריקות כאלה. זה נועד לבדוק אם כל דג ניתן לאפיין בצליל ולא רק במראה, כי לא תמיד אנחנו רואים אותם. כמו שיש ציפור שניתן היום להקליט במכשיר הנייד, להעלות לאפליקציה ומייד יזהו אותה, כך עכשיו אנחנו מנסים לבנות מאגר בסיסי של צלילים שדגים מפיקים".
מתבסס בניחותא
על פניו מדובר בדג חביב וצנוע שלא נראה מזיק, אבל כל פלישה כזו משנה סדרי עולם מתחת למים, ויכולה ליצור שינויים עתידיים, לא תמיד חיוביים. "הוא עלול לדחוק החוצה את המין המקומי", אומרת ד"ר רוטמן, "אנחנו רואים כרגע שהוא מאוד מתאים את עצמו לסביבה, לא משנה מה אנחנו עושים, ואילו הקרנונים המקומיים, שבאופן טבעי נמצאים במערב הים התיכון שמאוד קר, יכולים בעתיד לחוות קשיי הסתגלות במקרה של התחממות.
"יש לנו נתוני עבר מדוקטורט שנעשה במעבדה של פרופ' מנחם גורן באוניברסיטת תל אביב לפני יותר מ־20 שנה. היה שם בחור שהכין עבודה על דגי הקרנון, ועכשיו יש סטודנט שמשווה את הנתונים ההם לנתונים העדכניים. יש מינים שהיו נפוצים והיום כמעט לא רואים אותם, לעומת הקרנן החדש, שתופס מקום מכובד בדירוג השכיחות.
"מינים רבים שחיים כיום בים התיכון לא ישרדו, ייעלמו או עשויים להחליף בתי גידול ולהתרחק לעומק הים. יש מין אחד, גם הוא שייך למשפחת הקרנוניים, שהפסקנו לראות והוא לא מופיע יותר בסקרים, ויש כמה מינים שרואים רק בחוף אכזיב ולא בחופים אחרים".
הקרנן האוסטרלי הוא דג אחד, אבל לאט־לאט פולשים לים התיכון עוד ועוד דגים שזה לא מקומם הטבעי. במרינות, בין חבלי הסירות, אפשר לפגוש למשל סוסוני ים. אמנם לא בהמוניהם, אבל בהחלט יש. גם דג הבינתן פורסקל, סוג של ברבוניה, שבקושי נראה כאן לפני עשור, מאוד נפוץ היום.
ההגירה הגדולה - והמסוכנת: מהו מין פולש?
ההגירה הגדולה, כאמור, מגיעה בעיקר מים סוף - בין השאר, בגלל השינויים הגדולים שעברו על תעלת סואץ. התעבורה הימית גדלה לאין ערוך, התעלה התרחבה, זרימת המים השתנתה, וגם ההתחממות עושה את שלה.
ים סוף הוא שלוחה טרופית של האוקיינוס ההודי. שלוחה חמה, מלוחה יותר ועשירה במיני דגים. הים התיכון הוא שלוחה של האוקיינוס האטלנטי. רוב המינים שחיים במזרח הים התיכון מותאמים ביולוגית למים קרים יותר, וככל שהמים מתחממים, כך הים הופך פחות נעים עבורם ויותר נעים למינים הנודדים מים סוף, שממשיכים להתבסס כאן בניחותא.
"יש מינים שמשנים את המערכת ויש להם השפעה על בית הגידול בכלל", אומרת ד"ר רוטמן. "הם יכולים לשנות מארגי מזון, מה שפעם קראו לו שרשרת המזון. אם, לדוגמה, בים התיכון חי דג צמחוני ויש שני פולשים שזוללים אצות, זה מחסל שלב בסיסי במארג. לחלק מהמינים יש השפעה ממש הרסנית".
אחד מהם הוא לגינון מוארך, מין גדול של אבו נפחא רעיל, שהגיע אלינו מים סוף. לא מעט דייגים מעלים אותו בשנים האחרונות ברשתותיהם, ומאחר שהוא לא ראוי למאכל, הם זורקים אותו על החוף, וכבר היו מקרים שבהם כלבים שטיילו על החול אכלו אותו, הורעלו ומתו.
אבל הדג שמעורר חשש יותר מכולם הוא הזהרון ההדור, שנראה לראשונה בחופי ישראל ב־2013, ומאז הדג המרהיב מפחיד את חובבי הטבע והדיג פחות משום שהוא ארסי, ויותר מפני שמדובר בטורף־על.
"אני נחרדת כשאני רואה את הכמויות האדירות שלו, בצורה שהיא לגמרי לא פרופורציונלית", אומרת ד"ר רוטמן. "יש צילומים מחודש יוני האחרון של אזורים בים התיכון שיש בהם מאות זהרונים מקובצים ביחד. זה אולי מראה יפה, אבל בלתי נתפס שהדג הזה פולש בכמויות כאלה, וזה בהחלט מדאיג".
הזהרון פולש אל תחום מחייתו של הדקר (הלוקוס, א"ל), שנחשב גם הוא לטורף־על בממלכת הדגים, וכבר שנים נעשים מאמצים עילאיים לשקם את אוכלוסייתו, שכן מדובר בדג רגיש, שמתרבה באיטיות. לעומתו, הזהרון ההדור מגיע לבגרות בגיל צעיר, מתרבה בכמויות אדירות ואוכל בלי הפסקה.
"זה שינוי משמעותי בשונית הים התיכון", מסבירה ד"ר רוטמן. "הזהרון, שמתרבה מהר, יכול להגיע למספרים אדירים, ויש לו תיאבון שלא ראיתי כמותו. אין דג טורף שאוכל כמויות כאלה. זהרון יכול לזלול עשרות דגים ביממה. עכשיו תכפיל את זה בלהקה של מאות, ותחשוב כמה דגים הם הוציאו מהמערכת. אנחנו לא יכולים להצביע על תחרות ישירה בינו לבין הדקר, אבל אנחנו כן יכולים להבין שהוא השתלט על בית הגידול שהיה שייך לדקר, שגם ככה נחשב לדג רגיש, ובמקומות אחרים אוכלוסייתו קרסה".
מסיגי הגבול: על מינים פולשים
באילו דרכים ניתן בכל זאת לרסן את הפלישה של הזהרון?
"אנחנו מנסים לקדם את אכילתו, מאחר שהוא דג כשר והבשר שלו איכותי, ומעודדים אנשים לדוג אותו למאכל, או למכור למסעדות. אם לפני חמש שנים היו שואלים אותי אם אני רוצה לראות את הזהרון בתפריט, הייתי אומרת שלא, כי לא רציתי שהוא יהיה מספיק נפוץ. היום אני אומרת שעדיף שנראה אותו שם".
להגיע לאיזון
במוזיאון לטבע של אוניברסיטת תל אביב יש חדר סגור ובו 17 אלף צנצנות שבהן כ־100 אלף דגים - ארכיון שמתעד בעיקר את הסביבה המקומית, את הים התיכון וים סוף, וכולל איסופים שנעשו בתחילת המאה ה־20 וגם דגים שהיו פה וכבר אינם.
7 המינים הפולשים הגדולים ביותר
"ברגע שמשנים מערכת טבעית שהתפתחה על פני מיליוני שנים, פוגעים במרקם", אומרת ד"ר רוטמן, שחוקרת כבר כ־15 שנים שינויים בים, שהם אקוטיים לסביבתנו. "אני לא יודעת להגיד אם זה ברמה של סכנה, אבל אנחנו בהחלט יכולים לפגוע במינים מסוימים. אנחנו מנסים לבדוק עד כמה הקרנן והזהרון פוגעים במינים המקומיים, אם המין המקומי יידחק ואיך זה ישפיע על מינים אחרים בסביבה".
ד"ר רוטמן: "מינים רבים שחיים כיום בים התיכון לא ישרדו, ייעלמו או יחליפו בית גידול ויתרחקו לעומק הים. יש מין ממשפחת הקרנוניים שהפסקנו לראות והוא לא מופיע יותר בסקרים, ויש מינים שרואים רק באכזיב"
האם לא מדובר בדרך הטבע?
"זה לא תהליך טבעי. זה תהליך שקורה כי יצרנו אותו. אפשר להעלות את המודעות לגבי השלכות שינויי התעבורה הימית שהולכת וגדלה, ומתנהלת עם מעט מאוד הגבלות. יש פעולות שאפשר להתריע לגביהן, וכך למנוע הגעה של מינים נוספים לאזור, בוודאי למנוע את התבססותם. אם למשל ננטר בתוך הנמלים, יכול להיות שנוכל למנוע ממין שהתמקם שם לזלוג החוצה.
"ביבשה יש את ציפור המיינה, שפלשה והתבססה, וגם במים יש מינים שהופכים נפוצים ומשתלטים על הים במקום שיהיה מגוון. הזהרון הפך למין שתפס את מזרח הים התיכון, וגם לאוקיינוס האטלנטי הוא כבר פלש, וחייבים למצוא איזון. הרי לא תראה בסוואנה באפריקה מיליון אריות. ברגע שאתה מייצר תנאים לדג טורף פולש, והופך אותו לכל כך נפוץ, אתה יוצר מצב לא הגיוני מבחינה אקולוגית.
"יש לנו היום מחקר משותף עם רשות הטבע והגנים, שבו אנחנו מנסים למצוא פתרון לשמורות הימיות כדי לשמור על יציבות באזור. במקרה של הזהרון, למשל, כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אבל בתוך המסגרת הזו נבדוק מה כן אפשר לעשות".
