בעוד 11 שבועות אנחנו עלולים לקבל גוף ציבורי החולש על 850 מיליון שקלים, שאף אחד בו לא מוסמך לחתום על צ'קים. זהו סיפורו האבסורדי של תאגיד כאן, שיגיע לשיאו ביום רביעי הקרוב, כשמדינת ישראל תתייצב בבג"ץ ותיאלץ להסביר לעצמה, ולנו, איך בכוונתה לנהל את ערוצי הטלוויזיה שלה מבלי שהמערכת תקרוס לתוך חלל ביורוקרטי.
את העתירה הגישה עמותת "הצלחה" בתמיכת התאגיד, והיא מבקשת צו ביניים להארכה זמנית של כהונת מנכ"ל הארגון, שאמור לסיים את תפקידו ב־6 בנובמבר. נשיא העליון יצחק עמית הורה לשר התקשורת שלמה קרעי להגיש את תגובתו עד יום שני. אבל רגע - למה צריך בית משפט כדי להאריך למישהו חוזה?
הנה הסבר זריז על התסבוכת: לתאגיד יש כ־900 עובדים, שלושה ערוצי טלוויזיה (כאן 11, מכאן 33 וחינוכית), שמונה תחנות רדיו, מחלקת דיגיטל, מחלקה בערבית, וכאמור - תקציב בגובה 850 מיליון מכספי ציבור. על כל זה שולט מנכ"ל, ומעליו מועצה.
למועצה היו 12 חברים שתפקדו כדירקטוריון, התוו מדיניות והשגיחו על ביצועה. תפקידה לאשר תקציבים ולוחות שידורים, למנות מנכ"ל ולפקח עליו. המנכ"ל מכהן ארבע שנים ומוגבל לשתי קדנציות. עד כאן משעמם ותקין. אבל למשוואה נכנס בברוטאליות השר קרעי, שהפנים כי אם אין באפשרותו לסגור את התאגיד - יהיה קל יותר להפריע, לשתק ולהוביל לגסיסה טבעית של גוף השידור.
בנובמבר 2024 פקעה כהונתם של חלק מחברי המועצה. נותרו חמישה חברים מתוך 12. כדי לקיים ישיבה צריך לפחות שבעה. כלומר, המועצה קיימת, אבל החוק אוסר עליה להיפגש עם עצמה. ומי אמור לאייש את מכסת החברים הדרושה? שר התקשורת, שסירב להאריך כהונות וטרפד הקמה של ועדת איתור.
בנובמבר 2024 פקעה כהונתם של חלק מחברי המועצה. נותרו חמישה חברים מתוך 12. כדי לקיים ישיבה צריך לפחות שבעה. כלומר המועצה קיימת, אך החוק אוסר עליה להיפגש עם עצמה
"ראש הממשלה, ביצעתי את המוטל עלי", סיכם קרעי את פועלו במשרד התקשורת - מורשת שכוללת שנתיים בלי דירקטוריון מתפקד, ללא אפשרות לבנות תקציב המשכי ועם סמנכ"לי טלוויזיה ורדיו שמוגדרים "מינוי זמני", כי אי אפשר להתכנס ולאשר את העסקתם. בלי מועצה, האחריות של השידור הציבורי מתנקזת כולה לאדם אחד - המנכ"ל גולן יוכפז, שבנובמבר גם הוא עלול להיעלם. או שלא.
קדנציה מטלטלת
יוכפז (52) עבר תחנות מרובות בדרך ללשכה. הוא החל ככתב ועורך בגל"צ, הגיש תוכניות ברדיו ועל המסך, ערך את "כלבוטק" ואת "אולפן שישי" והיה מנכ"ל חדשות 10 וחדשות 13. בנובמבר 2022 הוא נבחר למנכ"ל התאגיד, אחרי שגבר על 14 מועמדים שעמדו בפני ועדת איתור.
המנכ"ל הוא העורך הראשי והאחראי לניהול השוטף. נכון ל־2023, שכרו עמד על 44,934 שקלים בחודש. לגבי יכולותיו, אין עוררין כי מדובר באחד מאנשי הטלוויזיה האיכותיים באזור. מספרים שהוא מעורב כמעט בכל, שולט על לוח השידורים ומשפיע אפילו על פורמטים של תוכניות. עם זאת, בכל הנוגע לתוכן החדשותי המשודר, השפעתו מוגבלת על פי חוק התאגיד.
מתנגדיו מהבהבים בנתוני רייטינג "נמוכים", בהשקעות שנויות במחלוקת ובסדרת התפטרויות של בכירים מדור המייסדים שעזבו בזה אחר זה בשנה האחרונה, וביניהם סמנכ"לית הטלוויזיה טל פרייפלד, סמנכ"ל הרדיו לי־אור אברבך, המפיקה הראשית של כאן חדשות עידית נוריאל־גבע והדוברת גילי שם טוב.
העיסוק ברייטינג של שידור ציבורי הוא טריקי ותלוי השקפה. בניגוד לערוץ מסחרי, שהכנסותיו מפרסומות תלויות בכמות הקהל שצופה בו בזמן אמת, התאגיד לא מוטרד מכמות האנשים שצופים בשידור הליניארי. פרק של "קופה ראשית" מביא במועד השידור 6%-9% - אבל כשמצרפים את הצפייה הנדחית ואת הצפיות בכאן בוקס או ביוטיוב, מבינים שבעצם נחשפו לתוכן מיליוני צופים.
כשמשקללים הכל, מבינים שמיליונים נחשפים. "קופה ראשית"
לכן המנכ"ל הקודם, אלדד קובלנץ, בחר לפרוש בהפגנתיות מוועדת המדרוג. יוכפז חזר אליה, אך במקביל השקיע, בתמיכת מועצת התאגיד, 5 מיליון שקלים בניסיון לבנות מערכת עצמאית למדידת רייטינג שתצליח לאחד את כל הפלטפורמות - אלא שבתום ניסוי התחלתי המיזם נגנז.
יש המזכירים גם את החלטתו מ־2024 לבטל זמנית את תשדירי הפרסום המשובצים דקה לפני מהדורת הערב, מתוך מחשבה שזה יעלה את הרייטינג של החדשות. ההערכה היא כי המהלך, שזכה לגיבוי מהמועצה, גרע מההכנסות כ־3 מיליון שקלים.
בתקופת יוכפז נבנו אולפנים חדשים בפארק נעימי שבאור יהודה, בעלות מוערכת של 20-15 מיליון שקלים. עם זאת, פרט לאולפן המונדיאל ולתוכניות של גיא זהר, עדיין לא שידרו טלוויזיה מהמתחם החדש - בעיקר כי החוק דורש לשדר חדשות רק מאולפנים בירושלים. תחנות הרדיו כן משדרות מהמתחם החדש, שמאכלס כ־270 עובדים שעברו מהמבנה המיושן ברחוב קרמניצקי שבלב תל אביב - מעבר שבתאגיד מתעקשים שחסך לקופה הציבורית 7 מיליון שקלים.
הקדנציה שלו היתה עתירת התרחשויות: מלחמות, מונדיאל, מאבק אינטנסיבי בניסיונות לסלק את ישראל מהאירוויזיון, וחיזוק של פלטפורמות הדיגיטל ושל ערוץ מכאן, לצד התמודדות עם לחצים פוליטיים ועם איומי סגירה. החזרתה של איילה חסון לשידור הציבורי מסומנת על ידי מבקרים כניסיון של המנכ"ל להתחנף לממשלה ולתומכיה.
בתאגיד מציינים כי על אף המצב בתעשייה, כאן הוא גוף התקשורת היחיד שלא קיצץ, לא פיטר ולא פגע במשכורות עובדיו. ההכנסות צמחו בזכות פרסומות ומבצעים שיווקיים, ובארבע השנים האחרונות נחסכו יותר מ־50 מיליון שקלים בתזרים ההוצאות, מה שאִפשר להגדיל השקעה בהפקות ישראליות מקוריות חדשות מעבר למחויב בחוק.
תאוות שליטה
כעת, הממשלה גילתה שאפשר לחסל גוף שידור ציבורי בלי מאמץ, באמצעות אי־עשייה, אי־מינויים ושליחתו להילחם בביורוקרטיה ובאבסורד סטייל קישון. יש כסף, יש ערוץ, יש הצלחה - אבל תאוות השליטה עלולה לגרום לכך שלא יהיה מי שיחתום על הצ'ק.
"ראש הממשלה, ביצעתי את המוטל עלי", סיכם קרעי את פועלו במשרד התקשורת - מורשת שכוללת שנתיים בלי דירקטוריון מתפקד, ללא אפשרות לבנות תקציב, ועם סמנכ"לים שמוגדרים "מינוי זמני"
לפני חודשים ספורים נפגש יוכפז עם הבעלים המיועד של רשת 13, אסף רפפורט, שאף הוא נמצא בלימבו. קרעי רוקן מחברים גם את מועצת הרשות השנייה, שכרגע לא רשאית להתכנס ולאשר את רכישת ערוץ 13 על ידי המיליארדר. לערוץ המסחרי אין מנכ"ל קבוע מאז חודש מאי, ואיוש התפקיד על ידי יוכפז היה כנראה חלק מהשיחה ביניהם.
אותם גיבורים, אותה פוליטיזציה, כלום לא השתנה. יוכפז בכנס חירום של חדשות 13, לפני שנתיים
בתחילת נובמבר יוכפז אמור לסיים קדנציה בתאגיד. עשרה ימים לפני כן יתקיימו בחירות. קרעי, כך התברר השבוע בפריימריז של הליכוד, צפוי להיפלט מהכנסת הבאה, ולמשרד ייכנס שר חדש. רק אז, אולי, ניתן יהיה להזיז עניינים, לאשר מינויים, להחליט על עתידו של יוכפז - ולהציל את גוף השידור החשוב בארץ.
שומר סף
במארס 2015, בשיא מערכת בחירות, מנכ"ל חדשות 10 הודיע שהערוץ מוותר על ראיון עם ראש הממשלה, אחרי שנתניהו הסכים להתראיין רק בתנאי שרביב דרוקר לא יישב מולו. המנכ"ל היה גולן יוכפז. עשור אחר כך, הוא עדיין נאבק בפוליטיקאים שמחפשים שליטה. או כמו שאמרה פעם מירי רגב: "מה שווה התאגיד אם אי אפשר לשלוט בו?"
בין ערוצים: אזור השפלה
בעבר נהוג היה לרכוב על גבם של זמרים חסרי קול ונטולי מודעות בשביל הרייטינג, גיחכו עליהם בפריים טיים, השתמשו וזרקו. רק כעבור שנים הבינו שהשפלה בשידור עושה רע לתוכנית עצמה הרבה יותר משהיא מזיקה לזייפנים.
השבוע, בפרק אודישנים של "דה וויס", קיבלנו השפלה מתוסרטת שנבנתה כדי לייצר דרמה. אחרי שאוכלסו כל המקומות בנבחרת של סטטיק - כופפו את החוקים, ולבמה נכנסה אחת מהזמרות הטובות בעונה: בת 16 עם פוטנציאל של גמר, שלפי מקורביה הגיעה לאודישן עם נטייה לבחור בסטטיק.
פתאום, בלייב, הוא נאלץ לבצע בחירה אכזרית ולוותר על אחד מהמתחרים שכבר העביר שלב קודם לכן. כדי לנפח את הדרמה, הושיבו את כל המתחרים שהתקבלו לעונה מאחורי סטטיק - וכך קיבלנו קלוז־אפ על פרצופו של הקורבן שנזרק מהעונה במפתיע. הקהל בבית לא אהב את זה. "אכזרי מדי", כתבו ברשתות. "בסוף זו תוכנית, ובסוף זו תחרות", הגיב סטטיק לצופים הכועסים. אולי אם זה היה פחות מהונדס, היינו יכולים קצת פחות לכעוס.
להתמכר/לוותר
"הרסיסים", דיסני פלוס
ראיין מרפי שוב עושה את מה שהוא הכי טוב בו: לוקח חומר ספרותי (הפעם רומן של ברט איסטון אליס) ומצלם אותו כמו פרסומת לבושם יוקרתי. עלילת "הרסיסים" (The Shards), על תלמיד חדש ומסתורי שמערער חבורת תיכוניסטים מפונקים, מתקדמת לאט וכוללת רוצח סדרתי ופסקול אייטיז מהפנט. אל תחפשו עומק, כי לא תמצאו. יש סטייל, יש דם, יש את הבן של ריצ'רד גיר ואת הבת של סינדי קרופורד. באוגוסט זה מספיק.
"שבועיים באוגוסט" - HOT, סלקום, yes ונקסט
ב־BBC ראו את "הלוטוס הלבן" והחליטו שהם גם רוצים. היום כולם מנסים לשחזר את ההצלחה של "הלוטוס", וככה נולדה גם "שבועיים באוגוסט" (Two Weeks in August) - מיני־סדרה שמתרחשת באי יווני, שם מתכנסת חבורת חברים מהאוניברסיטה עם מתחים המבעבעים מתחת לשיזוף. החצי הראשון עוקצני ומבטיח, ואז הסדרה טובעת במלודרמה ובמיסטיקה מיובאת. חיקוי שההישג העיקרי שלו הוא להזכיר כמה המקור טוב יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו