בלי מסכה: סטטיק פותח את הלב // כתב: אדם רובסון, צילום: משה בן שמחון
הוריו של סטטיק, משה וניצה רוסו, הם נקודה רגישה בחייו של מי שאומץ על ידיהם כשהיה תינוק. לכן לא מפתיע שרגע אחד קטן אחרי ארוחת שישי משפחתית עם מי שעבורם הוא לנצח בנם הקטן לירז, הצליח לערער אותו ולהעסיק אותו במשך חודשים ארוכים.
"היו קידוש וארוחת ערב, ליוויתי אותם לרכב ואמא שלי הסתובבה אלי, הסתכלה עלי ואמרה לי, 'לירז, תביא לאבא נכד'. זה גמר אותי", הוא משתף. "זה כל כך עמוק ועושה לי תחושה של דיכאון ובכי".
על מה זה יושב?
"מצד אחד אני לא אביא ילד בשביל לרצות מישהו, ומצד שני, ההורים שלי שבחרו בי, שאימצו אותי, שנתנו לי חיים ושנתנו לי הכל, זה הדבר שאמא שלי מבקשת ממני, מה, לא תעשה את זה? זה משפט שגמר אותי ומאותו הרגע אני לא אותו בן אדם. הסרט הזה שיש לי בראש הוא מלחמה יומיומית".
מה ענית לה?
"לא עניתי לה. עליתי הביתה ובכיתי".
למה זה בעצם כל כך תפס אותך?
"זה גמר אותי. זה העמיד אותי במקום שאני לא אוהב להיות מולו - הגיל שלי מול הגיל שלהם".
אביו בן 80, אמו בת 74, וכדי להגשים את החלום שלהם, וגם את שלו, הוא צריך בת זוג. הוא בן 34 ויותר ממחצית חייו הוא בזוגיות. הזוגיות הראשונה שלו היתה כשהיה בן 15, זוגיות שנמשכה שש שנים, ואחריה הגיעו עוד ארבע מערכות יחסים, כולל אחת שהסתיימה בחתונה וגירושים. "אני בן אדם זוגי מאוד. מבפנים אני רגיש, אני קווץ' שצריך חיבוק", הוא מספר.
"מצד אחד אני לא אביא ילד בשביל לרצות מישהו, ומצד שני, ההורים שלי שבחרו בי, שאימצו אותי, שנתנו לי חיים ושנתנו לי הכל, זה הדבר שאמא שלי מבקשת ממני, מה לא תעשה את זה? זה משפט שגמר אותי ומאז אני לא אותו בן אדם"
לפחות אתה נהנה מהיתרונות של הרווקות?
"אחרי הפרידה משרית גרתי מתחת לאדמה בדירת מטר על מטר. עד אז הייתי בן אדם של רק בחוץ, מסיבות, קרחנה וקראטה, אבל מאותה התקופה שבה כל כך הסתגרתי נראה לי שמשהו דבק בי, והיום אני מסוגל להיות לבד בחדר הרבה זמן".
תם עידן הבילויים?
"פעם הייתי חיית מסיבות, הייתי נטרק ורק רוצה להישבר. אבל זה אזור שמת אצלי. בכל הפעמים הקודמות שהייתי רווק הייתי יוצא הרבה יותר, והפעם לא".
מה אתה עושה כשאתה לא עובד?
"אני בעיקר בבית או בסביבת מעגלים קרובים מאוד".
חיי הרווקות
זו התקופה הארוכה בחייו של סטטיק שבה הוא רווק. לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא מתחיל להתרגל לכיף שבלבד - אך זה גם מלחיץ אותו. "אני מרגיש שנפתח לי עולם חדש של רווקות. הייתי כל הזמן במערכות יחסים ארוכות ופתאום שנה וחודש אני בלי כלום".
"זו תקופה בחיים שיש בה עליות וירידות", הוא מתאר. "מצד אחד, חופש שלא הכרתי הרבה זמן, כשאני יותר בוגר, עם ההצלחה, אין חוקים - תרקדו. מצד שני, אני גם אומר לעצמי, תשמע לירז, אם אני לא אתאפס על עצמי ואמצא זוגיות, אני אהיה רווק לנצח בלי ילדים, וזה מקום שאני לא רוצה להיות בו. אני בתקופה מאוד מוזרה".
קדימה, תתחיל לצאת לדייטים.
"אין לי כוח להכיר מישהי מההתחלה. מרגיש לי כמו תהליך ארוך. בא לי לקבל חברה ולהיות כבר בזוגיות. אין לי כוח למצוא את ההתאמה, להכיר את המשפחה ולחקור אם ההתאמה קיימת או לא, ואת הפאקים אחד של השנייה".
אין לך כוח למשחקים?
"אין לי בעיה עם המשחקים של ההתחלה. זה דווקא סקסי בעיניי".
איך אתה מכיר?
"זהו, שאני לא כזה מכיר. כשאני יוצא אני מכיר, אבל אני נרתע וכשאני מתחיל קשר אני עושה ברקס".
למה?
"בהתחלה כי הייתי פגוע מאוד ולא רציתי יותר. כמו ילד בן 16. היום אני הולך לישון בלילה עם הפחד להתאהב, וזה מפחיד אותי כי זה לא מה שאני רוצה בשביל עצמי. אבל זה כבר קורה לי. אני קצת מתאהב בלהיות לבד. קצת כיף לי".
הפך להרגל?
"אתה דוקר את הפחד הזה בדיוק. קצת כיף לי עכשיו לבד, אבל זה לא מה שאני מאחל לעצמי. אני בקונפליקט".
בעיניי אתה בתקופה שאתה נראה בוגר ומחוספס יותר, אתה מרגיש את זה?
"אני מבין מה אתה אומר. התבגרתי ואני כבר לא הילד עם חליפות הליצן".
חשבתי שעם החספוס והרווקות יבואו גם ההצעות.
"עם המוד שהייתי בו פעם והמראה היום, כנראה היה חרבו דרבו, אבל זה לא המקום שאני נמצא בו היום".
"יש הרבה דברים שאני פוחד מהם. ההורים והמשפחה שלי זה נושא מאוד רגיש. יש לי אח שגר לבד בלונדון ויום אחד כשההורים שלי לא יהיו אני שוב אהיה לבד. הכל אצלי סביב הלבד - אחי רחוק ממני, הפחד מהזקנה של ההורים, בת הזוג שעוזבת"
בת הזוג האחרונה שלו היתה השחקנית והרקדנית רונה־לי שמעון. זוגיות שנמשכה שנה וקצת, והסתיימה לפני שנה. פרידה שהובילה לשברון לב עמוק.
"אני לא תקוע בקשר הקודם, אבל אולי בהשלכות של הקשר הזה, ותוסיף את הלחץ מהסיפור שאמרתי לך על אמא שלי", הוא מספר בכנות. "אני מרגיש בפינה כזאת שבה הצעד הבא שלי צריך להיות מחושב ואני לא נותן לעצמי לעשות דברים לא מחושבים".
נראה שבשנה הזו יצרת הרבה מגננות.
"אתה צודק".
יכול להיות שאתה לא פנוי רגשית?
"אני מספר לעצמי שכן, אבל אני מרגיש שיש לי משהו לא פתור עם עצמי".
אם רונה־לי תעבור פה עכשיו, יהיו לך פרפרים לכמה שניות?
"תמיד תהיה לי אהבה כלפיה אבל אין פה שום דבר רומנטי, לא יהיו פה דופק מוגבר ופרפרים בבטן. יש מצב שיהיה לי נעים לראות אותה".
הם נפגשו בפעם האחרונה לפני כמה חודשים. פגישה יזומה שהיא יזמה והוא אישר הגעה. היא כבר המשיכה הלאה והגיעה למפגש בהיריון ראשון, בדרך לאימהות. לא היה אפשר שלא לתהות מה היה צריך לקרות כדי שהוא יהיה האב.
"זו לא היתה פגישה טעונה, בכלל לא. זה היה אחרי שלב הרגשות וזו היתה שיחה של שני אנשים בוגרים. זו גם לא היתה שיחה עניינית של קלוז'ר. לא היו שם האשמות וטענות זה כלפי זה. פחות מה עשית לי ומה עשיתי לך".
איך הגבת כששמעת שהיא בהיריון?
"שמחתי מאוד בשבילה. אני יודע כמה היא רצתה את זה, וזה גם נתן את האישור הסופי שאין חזרה מפה".
חשבת שבסיטואציה מסוימת יכולת להיות האבא?
"ברור שכן, זה המקרה. פנייה אחת אחרת ואני הייתי האבא".
גם אם לא יודה בזה, סטטיק מחוזר. יש ביקוש, אין מענה. גם אני, כעיתונאי, קיבלתי כל מיני בקשות מעוקבות שניסו דרכי להגיע אליו, ודייטים לא באים בחשבון. "כלום. במיוחד לא דייטים. אני לא יודע לעשות את זה. אין לי את זה", הוא פוסק.
איך הכרת את רונה־לי?
"רונה־לי היתה דייט, היתה זרימה הדדית והיינו בדייט. הכרנו ב'פסטיגל' וזה נשכח, אחר כך היא היתה בהופעה שלי במנורה, אחר כך באפטר - ומשם זה זרם, אבל אני לא רואה את עצמי עכשיו יוצא לדייטים".
מישהי שמגיעה לדייט איתך יודעת קצת לקראת מה היא באה.
"איך היא יכולה להיות בעניין שלי בלי להכיר אותי? אני לא חושב שאני מסוג האנשים שימצאו את אהבת חייהם במסעדה, או לשבת עם מישהי ולחשוב, נראה לי אתחתן איתה מתישהו. לא רואה את זה קורה".
מה אתה כן רואה?
"צריך היכרות אולי דרך חבר משותף, אולי לשבת כמה פעמים ומפה לתת לעניינים להתגלגל".
בקיצור, אתה סתם מסבך את העניינים?
"בכללי זה סטורי אוף מיי לייף. בניתי את החומה, עכשיו אני צריך לטפס את זה".
מה הבעיה להיפגש עם מישהי שהתחילה איתך באינסטגרם?
"לא קרה ולא יקרה. אני לא רוצה לייבש אף אחת. מבחינתה לא ראיתי את זה והמשכתי הלאה. גם אם יש דיבור עם מישהי ואז אני ממסמס אותה, אני מרגיש רע עם זה. אני קצת פליזר".
"אין לי כוח להכיר מישהי מההתחלה. מרגיש לי כמו תהליך ארוך. בא לי לקבל חברה ולהיות כבר בזוגיות. אין לי כוח למצוא את ההתאמה, להכיר את המשפחה ולחקור אם ההתאמה קיימת או לא, ואת הפאקים אחד של השניה"
אני לא יועץ זוגי, אבל מהמעט שאני שומע זו תכונה שלא הרבה נשים מעריכות.
"יש בזה משהו ואני יכול להבין. אני לא לגמרי פליזר אבל אני כן ישיר, כן, ועם ביטחון עצמי. אני יכול להגיד למישהי 'איזו יפה את', וזה יכול להתפרש שהתחלתי איתה, ואני לא יודע איך לצאת מזה".
תתחתן שוב?
"כן, בטח".
אחרי כל השיחה הזאת, הייתי בטוח שתענה בשלילה.
"בהיבט הדתי אני ארצה".
התקפי החרדה
סטטיק הוא טיפוס מורכב, והמלחמה עם איראן רק מוסיפה לחרדות שממילא קיימות וגורמות לו להתייצב אחת לכמה חודשים במיון בני ציון.
איך עברו עליך הימים של המלחמה?
״להורים שלי אין ממ"ד בבית והם היו אצלי כל התקופה. היה בזה משהו משמח. מצד אחד פוסט־טראומה של חיפאי עם טילים, אבל יצא לי מזה המיטב״.
חיפה היתה על הכוונת וספגה לא מעט נפילות.
״זה היה ממש קשוח. שמתי מצלמה החוצה לשמיים וראיתי את כל הנפילות בלייב, זה היה קיצוני ממש. אנחנו מתורגלים לזה במידה מסוימת. למרות שרואים את כל הנפילות, שום דבר לא היה קרוב אלי ובכלל לא היה מקום בארץ שהיה בו קל במלחמה הזאת״.
אתה אומר שלא מספיק שאתה היפוכונדר וחרדתי, בוא נשים גם מצלמה.
״אני חייב לדעת מה קורה״.
מה היה מדד החרדה?
״אני עברתי את מלחמת לבנון השנייה כילד, והגוף שלי מגיב לא טוב לאזעקות. כמה שאני מתורגל - הלב שלי צונח בכל פעם, אבל אני גם בן אדם של אמונה, ואם אני מתמגן, אני אמור לצאת מזה בסדר וזה מה שקרה עד עכשיו. אני סובל מחרדות קשות. יש הרבה דברים שאני סתם מפחד מהם, טיסות למשל, ויש הרבה דברים שאני מפחד מהם לא סתם.
"ההורים והמשפחה שלי זה נושא מאוד רגיש אצלי. יש לי אח שגר לבד בלונדון, ויום אחד, כשההורים שלי לא יהיו, אני שוב אהיה לבד. הכל אצלי סביב הלבד - אחי רחוק ממני, הפחד מהזקנה של ההורים, בת הזוג שעוזבת. הכל זה חלק מהמשקולת של האימוץ. אף פעם לא יהיה לי הביטחון העצמי המלא ש'אני חזק לבד', ולא משנה כמה הישגים יהיו לי. יש לי חרדת נטישה, וזה הבסיס הכי עמוק להרבה מהבעיות שלי. קשה לי מאוד כשנוטשים אותי".
כשבת זוג נוטשת, החרדה מתגברת?
"כל נטישה קשה לי מאוד, בטח כשמדובר בבת זוג. גם הפרידה מבן־אל היתה נטישה, נעלבתי מאוד והייתי עצוב. היו לי חרדות באותה התקופה".
איך החרדות האלה באות לידי ביטוי?
"התקפי חרדה ברמה שאני מגיע למיון. זה לא התקף חרדה של כמה דקות שאני חייב לנשום אוויר וזה עובר. אני נכנס לפאניקה, ואני מגיע למצב של דפיקות לב, הזעות, חולשה, סחרחורת והכל יחד. תחושה שאני עומד למות, ובשילוב עם זה שאני היפוכונדר - זה שילוב על הפנים".
למרות שיש קול בראש שמזכיר לך שאתה בחרדה?
"ברור, ויותר מזה, אני בודק גם לחץ דם ודופק. הלוגיקה מנסה להרגיע את הרגש, אבל הרגש הוא הרבה יותר חזק מהלוגיקה, כי באותו הרגע אתה גם לא חושב, למרות שבזמן חרדה אני יודע שאני בהתקף חרדה".
"אני לא חושב שהכל ייגמר כי אני באמת מאמין בעצמי, אני רק אעבור גלגולים ואני לא חושב שזה ייגמר. כל עוד אני חי אני אהיה. אני לא יודע באיזה ווליום ובאיזה עוצמות, אבל זה יהיה. אולי אני לא אהיה זמר כל הזמן"
ומה קורה במצב כזה כשאתה לבד בבית?
"תרגילי נשימה, תרגילים לוגיים על עצמי. למשל, כשאני יוצא להליכה, אני רואה שאני יכול ללכת והכל בסדר, ואני מזכיר לעצמי 'הנה אתה יכול ללכת, זה אומר שהכל יהיה בסדר'".
באיזה שלב מגיע המיון?
"לפני הכל, אם זה משהו בריאותי - יכול להיות לי פצע בפה ואני במיון, ואם מדובר בחרדה, אני מרים טלפון לעזרה".
כמתבונן מהצד, אחרי הפרידה מבן־אל היתה לך תקופה מצוינת לבד מבחינת הקריירה.
"לפני המלחמה היתה לי שנה של סטטיק לבד שהיתה שנה מהחלומות. היה בלתי אפשרי לכתוב את זה יותר טוב ובלתי אפשרי לדמיין את זה יותר טוב, ועד היום יש להיטים והכל עובד, אבל עדיין אין לי ביטחון שלבד טוב לי. ירדתי מהבמה בברלין אחרי הופעה מדהימה שכולם שרים את כל השרים, ואני עדיין חייב את האישור של המנהלים שלי ולשאול אותם אם זה היה טוב".
היית צריך את החיזוקים גם בתקופה שהיית בצמד?
"לא, כי הכל היה על שנינו וידעתי שיש על מי לסמוך. כל הופעה גדולה שיש לי, קשה לי עם זה שכל המערכת בסוף סומכת עלי, ולא משנה כמה רקדנים או פירוטכניקה יהיו, בסוף הכל עלי".
חוסר ביטחון הוא לגיטימי אחרי התקופה עם בן־אל, אבל כבר הוכחת שהכל עובד.
"אני עדיין מרגיש צורך להוכיח. אף פעם לא הייתי שלם בכל מה שנוגע אלי. יש לי חרדת ביצוע כלפי עצמי. אני מציב לעצמי רף מאוד גבוה, אני שובר אותו, ואז הוא נראה לי נמוך ואני מציב לעצמי רף גבוה יותר. בשלב הזה אני מתחיל לסבול, כי אני חייב לשבור גם את הרף החדש, ואז גם הוא נראה לי רף נמוך. סוג של מרוץ לא נגמר".
אתה מאתגר את עצמך. דווקא ראוי להערכה.
"יש לזה צדדים טובים ויש לזה גם צדדים פחות טובים. הצדדים הטובים הם בניצחונות, כשאתה אומר לעצמך, פחדת ותראה לאן הגעת. בהפסדים - כשאתה מאבד זוגיות, נניח, החרדות האלה מתחזקות, מאבד משהו גדול, החרדות האלה הן הוכחה שאתה לא מספיק טוב".
אתה לא יכול לקחת הכל עליך.
"זה חלק מהפליזריות שלי, ואני תמיד אחפש מה עשיתי לא בסדר. אחת הבעיות שלי היא שתמיד אני אחפש איפה טעיתי ואחת הבעיות היא שאני בודק בדיעבד ואני מתחיל לאכול את עצמי, כי כבר מאוחר מדי ואין לי את הפרטנר לדבר איתו. אני איש מורכב סך הכל".
מתי היה התקף החרדה האחרון?
"לפני כמה חודשים, וזה נחשב להרבה זמן אצלי. יש תקופות שזה יכול לקרות פעם בשבוע. בוא נגיד שבבית החולים בני ציון כולם מכירים אותי".
איחוד עם בן־אל?
סטטיק פרץ לחיינו לפני עשר שנים עם הצמד "סטטיק ובן־אל". השניים הפכו את הפופ הישראלי לקרקס צבעוני, מהוקצע ומדויק. העניקו הרבה כבוד לז'אנר שסובל מזלזול, שחררו להיט אחר להיט, הוחתמו גם אצל איש העסקים חיים סבן ושברו שיאים. בשנת 2022 הם נפרדו, וסטטיק יצא לדרך חדשה עם אלבום סולו אישי ובועט שקיבל את השם "לירז, 2023". החותמת הסופית התקבלה בהופעה הראשונה בהיכל מנורה שזכתה לשבחים והיתה סולד אאוט. סטטיק הוכיח שהוא יכול לבד, ובגדול.
לאחרונה קראתי שבן־אל מחפש פרטנר שיתפוס את מקומך. מה חשבת?
"זו בחירה משונה. אני חושב שהאינטרס שלו צריך להתרחק מלחפש סטטיקים. זה מה שנשמע לי הגיוני. אם הייתי נותן את דעתי בעניין, היה יותר מעניין לדעת מי זה בן־אל ופחות איך מחליפים את סטטיק ובן־אל".
"אני חושב שבן־אל צריך להתרחק מחיפוש אחר סטטיקים. אם הייתי נותן את דעתי בעניין, היה יותר מעניין לדעת מי זה בן־אל ופחות איך מחליפים את סטטיק ובן־אל. אין בינינו מטענים וכל אחד בעולם שלו. ראיתי אותו בכביש, צפרתי לו ואמרתי שלום"
נעלבת?
"להפך, זה אפילו קצת מחמיא שצריכים עוד סטטיק. לא העליב אותי לרגע".
מתי דיברתם בפעם האחרונה?
"ראיתי אותו פעם אחת בכביש, צפרתי לו ואמרנו שלום".
יש מטענים?
"אני לא חושב שיש מטענים וכל אחד בעולם שלו".
אתה רואה את עצמך מתאחד איתו להופעה?
"כן, אבל צריך להצדיק את זה. אני אגיד לך מה לא הייתי עושה - לא הייתי עושה איחוד של סטטיק ובן־אל כי צריך למכור את פארק הירקון, אבל אם הייתי מציין עשור לסטטיק - אז אי אפשר בלי בן־אל. אני מאוד מכבד אותו, אבל זה לא נכון לאף אחד מאיתנו לחפש קומבינות של איחודים".
איתו היה לך קלוז'ר?
"לא".
לאחרונה הוא הצטלם לקמפיין אופנה שאתה הובלת, מה חשבת על זה?
"אני חושב שזה יותר תפור עליו מאשר עלי, ושכל אחד יעשה מה שהוא מבין".
"אני כלוא"
כבר שלוש שנים הוא מבסס את עצמו כאמן סולו. הוא לא אוהב למחזר, הוא אוהב להמציא את עצמו מחדש, ועכשיו הוא גם רוצה לחדור פנימה לנבכי נשמתו ולצאת משם עם שירים. וכפי שקראתם, יש עם מה לעבוד.
"אני רוצה עכשיו לנסות לצאת מאזור הנוחות. מיציתי את המקום הנוכחי שאני נמצא בו, ובא לי להיות יותר עמוק ולהיכנס לרבדים יותר עמוקים שלי מבחינת טקסטים ורגשות", הוא מסביר. "בא לי, נניח, לדבר על הצד הכואב של הרווקות".
מה תרצה להגיד?
"שאני הכי חופשי בעולם אבל אני הכי כלוא בעצם. בראש שלי אני כלוא למרות שאני חופשי. השירים האחרונים שלי היו לי מאוד כיפיים, אבל לא נכנסתי לתוך עצמי. הם היו גוד וייב, אבל פחות הבפנים שלי. בא לי לדחוף אצבע לגרון הקריאייטיבי שלי ולהקיא אותו החוצה".
מה שבתעשיית המוזיקה אוהבים לכנות "בוגר".
"זו מילה שנאמרת אצלנו הרבה, אבל אני לא אוהב אותה. למילה 'בוגר' אין הסבר חד־משמעי. אני בן 34 ואני הכי בוגר בעולם, אבל אני גם יכול לשחק על מחשב. אני לא אוהב את ההגדרה 'מוזיקה בוגרת'. אני אוהב מוזיקה עם משקל".
לא כמו שירי הפופ שהשתלטו עלינו בשנים האחרונות.
"אני חושב שהז'אנר הזה מת לגמרי וזה לא יחזור. אתה יודע למי אני ממש מפרגן וחושב שהיא מנחת קו? אודיה. היא ז'אנר בפני עצמו והיא קו מנחה לאיזון מדויק בין עומק שיש בה לשטויות. אני לא מכיר אותה טוב מאוד אישית, אבל ראיתי ושמעתי מספיק ממנה כדי לראות את העומק שלה דרך המוזיקה שלה".
בעיניי היא סוג של קול של דור.
"אני מסכים. ז'אנרים כל הזמן משתנים. נניח עומר אדם של היום זה עומר של פעם, שממש אהבנו אותו. בקריירה שלו היו לו עליות, ירידות, עליות וירידות, ועכשיו הוא חזר אחורה מוזיקלית, אבל זו עלייה".
למה שלא תשתפו פעולה?
"ניסינו כמה פעמים, אבל זה לא הצליח לנו. יש אמנים ספציפיים שאני כל כך אוהב אותם והרף כל כך גבוה, שאני מאוד קשה באולפן בגלל זה, והוא אחד מהם".
נכנסתם לאולפן?
"יצאו דברים מגניבים, אבל עוד לא מה שדמיינתי, ובמצב כזה אני מעדיף לגנוז".
עם איזו זמרת היה מעניין אותך לעבוד?
"מארינה מקסימיליאן בלומין".
אנחנו מדברים על המורכבויות בחיים שלך ועל המוזיקה - אתה מעדיף להיות מורכב ולפעמים סובל, וכתוצאה מזה היצירה שלך תהיה טובה יותר, או שחייך הפרטיים יהיו על מי מנוחות אבל בהתאמה יכול להיות שהמוזיקה פחות סוחפת ואולי קצת משעממת?
"אם אני צריך לבחור אחד מהם, הייתי מעדיף לחיות בסערה. אני קודם כל אמן וזו המהות שלי כבן אדם. אני לא קודם כל סטטיק, ואני אסביר - הייתי מוכן לאבד את הקריירה שלי כדי להמשיך ליצור מוזיקה שאני חושב שהיא מטורפת".
לא הבנתי.
"אתה שמת שתי משבצות - חיי משפחה ואמנות, ואני מוסיף עוד אחת - קריירה. קריירה זה לא נטו אמנות, אלא ביזנס. יש לך קהל, יש הופעות ויש השמעות. בתוך המשולש הזה האמנות היא הכי חשובה לי, יותר מהזוגיות ויותר מהקריירה. אני קודם כל אמן. אני מתעורר בבוקר ויש לי שירים בראש. יש לי מלא הקלטות שאני שולח לג'ורדי ששומעים מים ברקע, כי הקלטתי אותן תוך כדי מקלחת".
אבל גם הקריירה חשובה לך.
"וגם חיי משפחה חשובים לי, אבל הם לא עולים בקנה אחד עם האמנות. נולדתי אמן. לא נולדתי בזוגיות ועם ילדים ולא נולדתי מפורסם".
העניין הכלכלי מתחבר יותר לקריירה, עד כמה זה חשוב לך?
"זה חשוב לי".
יש חרדות בהקשר הזה?
"באמת שהכל טוב והכל מדהים ועדיין החרדות קיימות, אבל זה כבר עניין של חינוך, כי גדלתי במקום בלי הרבה כסף וההורים הנחילו לי את החרדה הזאת".
פחד מהיום שבו הכל ייגמר?
"אני לא חושב שהכל ייגמר כי אני באמת מאמין בעצמי, אני רק אעבור גלגולים ואני לא חושב שזה ייגמר. כל עוד אני חי אני אהיה. אני לא יודע באיזה ווליום ובאיזה עוצמות, אבל זה יהיה. אולי אני לא אהיה זמר כל הזמן".
מה כן תהיה?
"בתחום של ניהול אמנים. מאז שהכרתי את יואב גרוס ואורון כלפון, המנהלים שלי, אני לומד מהם המון והם השראה בעיניי ודרכם התאהבתי בזה. גם טלוויזיה ממקום של עומק".
הנחיה?
"הנחיה זה לייט ואני יכול ליהנות במקום הזה, אבל טלוויזיה ממקום של לנבור בו. לקחת נושא ולחפור בו".
היית יוצא לחפש את ההורים הביולוגיים שלך ומתעד?
"לא בטוח, משהו בזה לא מרגיש לי נקי. לא הייתי רוצה לעשות משהו כזה כדי שידברו עלי וזה אפילו מרגיש לי חוטא לדבר עצמו, כי זה מסוג הדברים שאתה עושה בשביל עצמך".
שיאן הניחושים
בימים אלו סטטיק אוחז בתואר שיאן הניחוש של "הזמר במסכה" שמשודרת בקשת 12 (הפרק הבא ישודר במוצ"ש). בתחילת דרכו הוא כיכב שם עם בן־אל, ואחרי הפיצול המשיך לבד.
"זה כל כך קשה, אבל יש פה פונקציה של מזל. אופירה ואני מזהים הכי הרבה, אבל אנחנו גם עובדים הכי קשה".
אתה מתייחס לזה ברצינות?
"מאוד. זו עונה בין המטורפות ומה שנחשף עד עכשיו זה בקטנה, ויש הפתעות רציניות ויש אורחים מגניבים כמו אנה זק שהגיעה, והתחפושות הן קיצון".
ראיתי שיש תחפושת של אופירה אסייג, ואני חשבתי שיכלו להחזיר את בן־אל בתחפושת או כזמר בפנים.
"בוא לקריאייטיב בשנה הבאה".
פחות, אבל קח את זה מפה.
"הדבר הכי טוב שיש לי להגיד על התוכנית, הוא שאני עושה את זה ארבע שנים והם מחדשים לי בכל פעם וזה מדליק אותי. אני מגיע לכל העונה בהתרגשות".
אני חייב להודות שלא נפלתי מהרגליים מהליהוקים עד עכשיו.
"היו אנשים רציניים ויהיו עוד מטורפים".
בסוף זו תוכנית בידורית. עובדה שלא הצלחת לזהות את מאיר שטרית.
"צדי זיהה אותו. אני מבין מה אתה אומר, אבל יש איזון בתוכנית, אנשים שהם טרנדיים יותר ואנשים שהם יותר אבני יסוד, ומה זה ישראל. בצורה טבעית, אנשים שהם פחות זמרים נחשפים ראשונים, וכל עונה מתחילה ככה, וזה מתגבר. אני חושב שיש למה לחכות".
סטיילינג: קים אליהו, איפור: רוני רבינוביץ', עיצוב שיער: אושרי שושן, ע. סטיילינג: ירדן אלבז.
erans@israelhayom.co.il
