השבוע נחשפתי לראשונה לעובדה שיש חבר כנסת בשם מישל בוסקילה. אני לא יודע עליו דבר, מטוב ועד רע. ואולי הוא ח"כ טוב, ואני מאחל לו הרבה הצלחה בהמשך. אני אפילו לא יודע אם הוא נבחר השבוע בשנית לרשימת הליכוד או לא. הוא לא העניין.
תכירו בבקשה: ח"כ מישל בוסקילה
העניין הוא אני, והעובדה הבאה: בעקבות אירוע בוסקילה, שהכניס אותי ממש להלם, טרחתי לבדוק, ומצאתי שיש היום יותר מ־30 חברי כנסת שאני לא יודע שהם חברי כנסת. בכנסת הבאה כנראה כבר יהיו יותר כאלה. כבר הרבה שנים הפוליטיקאים לא מעניינים אותי, וגם את אלה שאני כן מכיר - זה משום שהם עושים רעש, שלילי בדרך כלל. זה מלמד אותי דבר מה יסודי עלי ועל הפוליטיקה, ואולי על כולנו, ומכיוון שעכשיו נערכים לבחירות הבאות - שווה לספר על זה רגע.
אני זוכר אותי מנסה לשחות במים האלה ולשים עצמי מתערה - לרכל וללהג אני יודע - ומרגיש זר ומוזר ורק רוצה לברוח משם. ביליתי במשכן שעות של סבל
לפני 40 שנה ידעתי את שמו של כל ח"כ ואת שמה של כל ח"כית. ילד חרדי מתעניין בפוליטיקה כי היא עבורו צוהר מותר ולגיטימי לעולם האזרחי הגדול. בגלל האופי המאוד ייצוגי של המפלגות החרדיות - המעורבות גדלה, והחשיפה לפוליטיקה הפכה ממש לחלק מחיי היום־יום בבית חרדי. אז, לפחות. פעם דקלמתי בעל פה באוזני מישהו את רשימת המועמדים של יהדות התורה לבחירות בעיריית ירושלים שנת 85'. הוא היה בהלם מוחלט, ואני הסברתי לו שזה ממש לא מפליא, כי את הפתק למכולת בבית שלנו היו כותבים על פתקים צהובים שבצד השני שלהם היה כתוב "טדי קולק" או "שלמה תוסייה כהן", המועמדים לראשות העיר ירושלים. ככה זה.
בהמשך זה הפך להיות משמעותי עוד יותר, כשאני עצמי חשקתי מעט בעולם הפוליטי, ובמהלך השנים מצאתי לי כמה משרות חצי־פוליטיות כיועץ תקשורת. שלא לדבר על השנים שבהן סיקרתי את הפוליטיקה ואת משכן הכנסת. אלה היו שנים נוראות, שגרמו לי בהמשך לתעב את הפוליטיקה ואת המשכן - תיעוב שנמשך עד היום, ואף הולך וגובר. התחושה היא שנמצאים במקום שבו קורים הדברים הגדולים, אבל שום דבר בו לא מעניין אינטלקטואלית.
כשהייתי ח"כ בש"ס
בגדול, מדובר בבניין שהוא אכן הכי חשוב במדינה, אבל עיסוקו העיקרי הוא חלוקת משאבים. בכנסת מעבירים כסף גדול מהכא להתם. זה מה שעושים שם. ועושה את זה, אגב, מערכת דיאלוגית אדירה בין אינטרסים, ובכוחנות אינסופית. זהו מקום שיש בו הרבה מאוד כוח ומעט מאוד שאר רוח - ועוד פחות מזה הומור. במזנון הכנסת צוחקים הרבה, אבל מהבדיחות הלא נכונות של האנשים הלא נכונים. מה שנקרא: אין עם מי לדבר.
אני זוכר אותי מנסה לשחות במים האלה ולשים עצמי מתערה - לרכל וללהג אני יודע - ומרגיש זר ומוזר ורק רוצה לברוח משם. ביליתי במשכן שעות של סבל. פעם עמדתי בפינה כלשהי שם, ופתאום חלפה כיתת תלמידים עם המורה שלהם. היא הסתכלה עלי ואמרה: "אופס! הנה חבר הכנסת הזה מש"ס, נו, איך קוראים לו".
כן, אמרתי להם, נעים מאוד, אני חבר הכנסת זבולון אלקסלסי מש"ס, יו"ר ועדת המשנה לאבני שפה אדום־לבן. וגם דפקתי להם נאום של עשר דקות על ש"ס ועל החזרת עטרה ליושנה. אפילו הייתי פעם מועמד לכנסת! חפשו את רשימת המועמדים של יהדות התורה בבחירות 96' ותמצאו אותי במקום ה־80. לדעתי, ביקשתי שיכניסו אותי לרשימה כדי לדחות מילואים, אני לא זוכר בדיוק.
כל המיאוס הזה, והחלוקה הברורה בין פוליטיקה ושאר רוח, נסתרים רשמית בשל כמה דמויות קרובות אלי מאוד, שהיו שאר הרוח בכבודו ובעצמו וכיהנו כח"כים וכשרים. אציין שניים מהם שכבר יושבים בישיבה של מעלה: הרב אברהם רביץ ז"ל ואורי אורבך ז"ל. שני כוכבים של ממש, אינטלקטואלים מבריקים, תלמידי חכמים ובעלי נפש פיוטית ואמנותית, שנפלו למים האלה, וגם אם על פי הקריטריונים המקובלים לא היו הפוליטיקאים המצטיינים - הטביעו חותם, כל אחד בזמנו ובתחומו, ובעיקר הכניסו מעט מהחומר המיוחד שלהם למערכת הפוליטית, דווקא בדרכם השקטה.
נשאר רק להתגעגע. ח"כ אורי אורבך ז"ל
והשאלה היא: כיצד היתה נראית כנסת שבה יש 120 רביצים ואורבכים? אני לא מדבר על טובים והגונים, אני מדבר על כאלה שהם משכמם ומעלה מעל כולם. התשובה שניתן היה לצפות לה היא: זה לא היה יכול לעבוד. פוליטיקה היא עולם קר ומנוכר, כוחני ואינטנסיבי. היא לא פסטיבל לקולנוע אחר או ערב שירי משוררים. אבל התשובה האמיתית היא: לא ניסינו.
סביר להניח שזה היה מעיף את הכל למעלה, שובר את פוליטיקת הזהויות והופך את העולם. אבל גזירת הגורל היא שחברי כנסת כאלה ניתן יהיה לספור על אצבעות, בשעה שמהחומר הרגיל יש הררים. למה זה כך? למה קריטריון ראשון לחברות בכנסת לא יהיה אינטליגנציה ואישיות שיש בה שאר רוח? כמעט מצחיק לדבר על זה עכשיו, כשהבחירות הן לא על אנשים, ואפילו לא על מפלגות, אלא רק על גושים, אבל בהחלט יכול להיות שהשינוי יתחיל דווקא משם. לא לשנות את הפוליטיקה ואז יבואו הטובים - אלא להביא את הטובים ואז תשתנה הפוליטיקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו