יעל שרוני: "בחרתי לא לעלות על האוטובוס. אחר כך היה בו פיגוע"

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

"אני מצליחה לקפוץ ממיטת הלול בחדר ורצה, או יותר נכון מדדה, לחדר השינה של ההורים. וזה תמהיל של תחושת הישג והצלחה, וגם שעשיתי משהו שאסור. עברתי את המחסום הראשון לעבר החופש".

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהורייך?

"מאמא שלי לקחתי את אמנות הדפדוף. אמא שלי תמיד אמרה לי שאין זמן להיעלב בחיים. עכשיו, מה לעשות, אם מרטיבים אותי - אני לא מתרטבת? ברור שכן, אבל היא התכוונה לא לקחת כל אחד ללב ולא לתת משקל איפה שלא צריך. מאבא שלי לקחתי את חוסר היכולת להגיע לא בזמן או לאחר איחור אופנתי. תמיד אגיע עשר דקות לפני, ואם ממש אתאמץ לאחר - אגיע בול בזמן".

3. ומהו הדבר האחד שלא לקחת מהם?

"לצערי, לא לקחתי מאבא שלי את היכולת שלו לזכור ולשלוף בכל רגע רלוונטי סיפור שמסופר לפרטי־פרטים, מתובל ומשופע בידע ובהומור שמתאים לכל סיטואציה".

4. מיהו האדם שהשפיע ביותר על חייך?

"נדב, שלו אני נשואה, שאיתו עשיתי שלוש בנות ושאיתו יצאתי למסע. קודם כל, אובייקטיבית, הוא משפיע מעצם זה. אבל נדב מביא לי זווית הסתכלות שונה מהאוטומט שלי. הוא עוזר לי לראות את נקודות העיוורון שלי. הוא גורם לי לשאול את עצמי את השאלות הקשות ולשהות במקומות שלא נעימים לי, כדי לא לוותר לעצמי".

5. מה היה הרגע שבו ידעת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?

"ההורים שלי, כחלק מטיול בת המצווה שלי, לקחו אותי למחזמר בברודוויי בניו יורק. אני זוכרת רגע שבו העיניים שלי והעיניים של אחת השחקניות התבייתו אלה על אלה, ופתאום היא קרצה לי. אני כל כך התרגשתי והרגשתי מיוחדת, והחלטתי שאני רוצה להיות זו שקורצת".

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?

"אני לא חושבת שיש לי כזה רגע בקריירה. אבל אני כן יכולה להגיד שבפרספקטיבה של זמן, פתאום להסתכל אחורה ולקלוט את מצבור הדברים והפרויקטים שעברתי ואספתי בדרך במשך 24 שנים - אני מבינה שזה נכס".

"בפרספקטיבה של זמן, אני מבינה שכל מה שעברתי הוא נכס". כחנה רובינא ב"היהודים באים"

7. הכישלון שהכי השפיע עלייך?

"בשנה א' בבית הספר למשחק כל סטודנט היה צריך להרים יצירה אישית שהוא אמון על כל האספקטים היצירתיים שלה - כתיבה, בימוי, משחק, מוזיקה ותפאורה. היה לי רעיון מעולה, שעד היום אני מחוברת אליו ברמה האישית, והייתי בין התלמידים הבודדים שלא העלו את היצירה שלהם בסוף השנה, ואני יודעת שמה ששיתק אותי היה הפרפקציוניזם והפחד מלהיכשל במשימה. עד היום אני מרגישה החמצה ומחסום יצירתי בכל מה שקשור ליצירה אישית".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

"בצבא שירתי בבקעת הירדן, במחנה יוסף. כשהייתי חוזרת הביתה למרכז, זה היה באוטובוס מצומת מחולה. היו שתי אופציות לחזור למרכז: או דרך עפולה או דרך ירושלים. יום אחד המתנתי לאוטובוס הביתה ואמרתי לעצמי שאיזה אוטובוס שיופיע ראשון - עליו אעלה, כי זה היה היינו הך מבחינת הזמנים. הראשון שהגיע היה האוטובוס לירושלים. על האוטובוס של עפולה, שהגיע אחריו ושעליו לא עליתי, היה פיגוע".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?

"הלב שלי נשבר לא פעם ברגעים פרטיים וברגעים לאומיים וברגעים של החיים, כי אלה החיים. לפני שלוש שנים, כשאמא שלי מתה, הלב שלי נשבר כפי שלא הכרתי. כמו שאומרים לך 'עד שלא תהיי אמא לא תביני', אז גם עד שתאבדי אמא לא תביני".

10. דבר אחד שתרצי להשאיר כמורשת אחרייך?

"ארצה להשאיר אחרי מלא קופסאות של אוכל בפריזר. סתם. שלוש ילדות שהלב שלהן במקום הנכון ושגדלו לעשות טוב".

11. מהו התפקיד שלך בחיים האלה?

"איך שאני תופסת את זה, התפקיד שלי, והתפקיד של כל אדם בעולם, הוא להיטיב עם עצמו ועם הזולת. פשוט תהיה בן אדם. זה כל מה שצריך, וזה עד כדי כך פשוט: לא להיות חרא. זו הדת שלי, זו האמונה שלי. להיות אנשים טובים".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?

"'מלחמת העולמות' של ג'ף ווין, אלבום כפול על פי רומן המדע הבדיוני של ה.ג' וולס. הייתי מקשיבה לו בילדותי ימים ושעות, קוראת יחד עם המספר הבריטי את כל הטקסטים ונסחפת עם המוזיקה שפורטת לי על כל הנימים, ומדמיינת אותי שם בלונדון, נסה על נפשי".

לדמיין את עצמי נסה על נפשי מבני המאדים, עם ריצ'רד ברטון באוזניות. מתוך האלבום "מלחמת העולמות"

13. יש אלוהים? ואם כן - מהי מערכת היחסים שלך איתו?

"הרי אין לי את הכלים להבין או לדעת, ומעצם ההכרה בזה קטונתי. כשאני אומרת קטונתי, אני מפנימה שיש משהו גדול יותר. אין לו הגדרה מבחינתי. אני כן אומרת תודה בכל יום ואני שולחת אותה לאוויר העולם ולאבות־אבותיי באשר הם, שאני נצר לשושלת שלהם ונושאת בתוכי את המורשת שלהם".

14. מהו החפץ האחד שאת תמיד לוקחת איתך?

"מיקסר פיליפס שהיה של אמא שלי. זה פריט אספנות שאיתו אני אופה עוגות עד היום. הוא עובד כמו חיה ונרכש אי אז בתחילת שנות ה־70".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

"מכל העציצים שמתו כי לא השקיתי אותם".

כמה קטנות

• אם לא ישראל - היכן?
  "כל מקום אחר יהיה באסה".
• אם לא עברית - איזו שפה?
  "צרפתית".
• אם לא יעל - איזה שם?
  "כל שם של אחת מבנותיי: אלונה, רונה או אלה (במלעיל!)"
• לא תתפסו אותי מחוץ לבית בלי?
  "בגדים".
• מדד האושר שלי?
  "ברגע כתיבת שורות אלה 9.5, כי אני אחרי ארוחת צהריים שהכנתי לעצמי ופרשתי לנוח. מדד האושר הממוצע - 8, טפו, חמסה, שום־בצל".

יעל שרוני מככבת בימים אלה בסדרה "אל עצמי" בהפקת יולי אוגוסט, שמשודרת בערוץ ניקלודיאון לצופי yes