"פוליטיקאים נולדו להתעצבן": יעל שרוני נוגעת בדור הבא

נוסטלגיה במיטבה: אחד הספרים המכוננים שעיצבו את הילדות שלנו, ושהפך שנים מאוחר יותר לסרט - מגיע לטלוויזיה.

"אל עצמי", ספרה של גלילה רון־פדר-עמית, שבעקבותיו פרסמה תשעה ספרים נוספים, הגיע למסך הקטן. הסדרה החדשה של חברת yes היתה אמורה לעלות בסתיו, אך בחברה החליטו להקדים את השידור לנוכח האירועים ולטובת הילדים ובני הנוער שנאלצים להישאר בבתים, והחל מהשבוע שעבר אפשר לצפות בה ב־VOD KIDS yes ובערוץ ניקלודיאון ללקוחות yes ו־+STING.

הדרמה היומית לילדים ולנוער מבוססת על סדרת הספרים מאת גלילה רון פדר-עמית, והיא מתמקדת בסיפורו של ציון כהן (ליעד פאר), שגדל אצל סבתו (חנה אזולאי־הספרי) בבית שאן ונשלח לבית משפחת אומנה בשכונת דניה היוקרתית בחיפה, בניסיון להבטיח לו עתיד טוב יותר. עוד משחקים בסדרה: צחי הלוי, עומר עציון, דניאל סבג ויעל שרוני, שמגלמת את אם המשפחה החיפאית שקלטה את ילד האומנה בביתה.

"באופן מצחיק, בדור שאני גדלתי בו הספר הזה היה הבון טון, זה שכולם דיברו עליו והתחברו אליו", מספרת יעל שרוני, שכאמור משחקת את האם בסדרה. "שם המשפחה שלי, כידוע, הוא שרוני (צוחקת), ואז כולם התחילו לדבר על ניר שרוני בקונוטציה שאני זוכרת שלא אהבתי, שקוממה אותי, כאילו אני הייתי בבאד גייז. כל הזמן חשבתי שיש ביקורת על משפחת שרוני. היה בי משהו שכנראה התקומם, גם כי גדלתי בסביון, מקום צפוני, והמרד שלי היה שאני לא אקרא את הספר. אני זוכרת את זה ממש כסוג של התרסה מבחינתי לא לקרוא את הספר, כשמסביבי כולם השתגעו עליו. זה קצת בלבל אותי כילדה, אבל לא קראתי, וזה חור רציני בהשכלה.

"אבל לקראת התפקיד חזרתי אל הספר. בעלי נדב תמיד סיפר שזה היה ספר חייו, ומאז שהבנות נולדו הוא מטיף להן לקרוא אותו, אף שכידוע, כל דבר שהורה מטיף לו - הילד לא עושה. אבל הוא הכניס אותי שוב לתמונה וחזרתי אל הספר לרגל הסדרה".

ספרי על הדמות שלך, אמא שאוספת אליה הביתה ילד זר.

"זה באמת אלטרואיזם במיטבו בעיניי, זה דבר מדהים ומרגש לעשות, ובפנטזיה שלי הייתי גם רוצה לעשות דבר כזה. זה מסוג הדברים שהייתי רוצה להיות, הייתי רוצה להיות מאיה. לזוג הזה יש ילד אחד, לי יש שלוש בנות בגיל ההתבגרות, ואני לא יודעת אם זה הטיימינג הנכון כרגע, אבל אלה מחשבות שעוברות לי בראש. זה דבר מדהים לעשות, זה מאוד מאתגר להכניס מישהו הביתה, לכל הצדדים".

שלוש בנות בגיל ההתבגרות, הן צופות בסדרה?

"כן. כולן רואות ואומרות שזה כיף. ציטוט שלהן: 'סדרה שכיף לראות'. זה מצחיק, כי כשהן היו יותר קטנות היתה תקופה שהן ביקשו שאשתתף בסדרות לילדים, אבל אז הגיעה הנקודה שבה הן אמרו 'אמא, די לעשות פדיחות'. אבל בגדול הן מפרגנות ואוהבות, ואני מרגישה שדווקא משום שהעולם הזה קרוב אלי, אני גם נהנית להיכנס אליו. אני גאה שאני יכולה לעשות משהו לדור הצעיר, גם ברמת הקריירה וגם ברמה האישית".

העובדה שלא מדובר בעוד סדרת נוער אלא בעיבוד של ספר קנוני, משנה משהו?

"חד־משמעית. הציעו לי הרבה סדרות ילדים, כי באמת תמיד צריך אמא, אבל ברגע שידעתי שזה עיבוד של 'אל עצמי' לא היתה בכלל שאלה. למרות שלא קראתי את הספר בילדות, הכרתי את האייקוניות שלו ואת המשמעות שלו עבור הדור שלי, וזה היה ברור שאני עושה את זה".

"אני מתגעגעת לבמה"

עד לאחרונה ראיתם אותה באחת מתוכניות הסאטירה המשובחות שהיו פה - "היהודים באים". לסדרה ככל הנראה לא תהיה עוד עונה, אבל שרוני בטוחה שעוד נפגוש בה. "כנראה לא תהיה עונה נוספת ל'היהודים באים', למרות שנבר סיי נבר. אבל אני מאמינה שיש משהו בתכנים ובתוכנית הזאת, שהיא על־זמנית, ויש לי תחושה שהיא תבוא בוורסיה של ספיישל מיוחד. אנחנו עוד נפגוש בה".

עצבנתם פוליטיקאים.

"פוליטיקאים נולדו להתעצבן, אבל הרגשתי שהם עשו על זה הון פוליטי. לדעתי הם אפילו לא ראו את התוכנית, וזה חלף ועבר לו כלא היה".

לאחרונה יצא הסרט "צ'קאאוט" בכיכובה ובהמשך ייצא למסך הגדול סרט שעשתה יחד עם ימי ויסלר, ועד אז ייתכן שתפגשו בה בתיאטרון. "האמת היא שאני מתגעגעת לבמה. העליתי הצגה שירדה קצת אחרי 7 באוקטובר בשם 'צירים', היא לא היתה קונבנציונלית כי היא התקיימה בתוך משרד והקהל הלך אחרינו בתוך המשרד, אז יש בי געגוע לתיאטרון אחרי הרבה זמן שהתרחקתי ממנו".