לא חבל לפוצץ? הצעד החכם שצריך לעשות לעיר המנהרות של חיזבאללה

לא, בשום פנים ואופן לא לפוצץ את מנהרות חיזבאללה מתחת לבופור, לא למלא אותן בבטון, לא לדחוס אותן בחומר נפץ, לא להפיל שערה משערות ראשן. התמכרנו לתמונות הנהדרות, וזה כיף אדיר לפוצץ מנהרות, והייתי שמח לעשות את זה אפילו בעצמי, ללחוץ על הכפתור שמעלה עמל של שנים בעשן השמיימה.

אבל המנהרות האלה נותנות פתרון מעולה לבעיה חמורה אחרת שם: בעיית הרחפנים. אם יש מקום אחד שהרחפן לא יכול להגיע אליו, זאת המנהרה. ולכן האויבים המנוולים שלנו נתנו לנו את הפתרון - צה"ל פשוט צריך לרדת אל המנהרות. להקים שם את המפקדות, את המטות, לאחסן את הכוחות במנהרות האדירות שבנה האויב. זה חטא וזה שכרו.

אני מניח שלא התמכרתם כמוני לצפייה אינסופית בתוכניות לבנוניות, בחסות ערוצי הטלגרם הישראליים שמביאים אותן מתורגמות, כמו "הדסה אקספרס" ו"מרד החליפים". אבל אני מבלה חלק נכבד מזמני בצפייה בדיונים ובנאומים ובהצהרות מלבנון, ואני רואה שאם יש מלחמה אחת שאנחנו מנצחים בה בגדול - זו מלחמת התודעה באויב הלבנוני. לא כולל חיזבאללה. כל האחרים, שיש בהם מידה של שפיות וגם אנושיות, מושפעים מאוד־מאוד מתמונות ההרס בדרום לבנון ובביירות, ומכמויות האנשים שהפכו להיות חסרי בית. ובניגוד לשיעים - שהם לא באמת עד הסוף בני אדם, אלא יותר רובוטים על סיב אופטי מטהרן - האנשים בלבנון רוצים שלום, וכל ניצחון נוסף נותן להם עוד דלק לרצון הזה. ואני, רב־סמל בכיר במילואים, אומר - תמונות של מפקדות צה"ל בתוך מנהרות חיזבאללה הן תמונת ניצחון שלא יכולנו לדמיין אפילו.

אחרי שהמלחמה המחורבנת הזאת תסתיים כבר והסכם שלום ייחתם, במנהרות הענקיות האלה יקום מוזיאון הסכסוך והשלום ישראל־לבנון. ומכל האזור יבואו לראות איך שני עמים שלא היו צריכים לריב מעולם, כי לא היתה ביניהם שום מחלוקת, בזבזו את מיטב צעיריהם וכספם על משהו שבסוף הסתיים ללא הישג משמעותי לאף צד. יבואו למוזיאון הזה מכל העולם. הקדימו לקנות כרטיסים.

טוב לא לפעול על אוטומט, לבחון מחדש דפוסי פעולה ולקחת פנייה חדה. במקרה הזה: במקום להרוס - לבנות. מקווה שעד שהטור יירד לדפוס, לא נראה את העשן עולה מהפרויקט השאפתני שחיזבאללה חפר לנו. ואם לא מוזיאון או מוצבים תת־קרקעיים, אולי דיור לחרדים. זה בטח יצליח.

פעם

זוכרים, פעם, לפני המון־המון זמן - ביום ראשון האחרון - היו כמה שעות קשות ונוראות שבהן היה נדמה לנו שהאיראנים תקפו אותנו ולנו אסור להגיב, כי טראמפ אמר "דונט"? לא יודע איך זה עבר עליכם, לי יצא לשבת באולפן שבו מתרחשים הדברים, יחד עם כל חברי וחברות הפאנל הנכבדים, הכתבים והפרשנים והדיווחים, ואני חייב להודות, בדיעבד, שנתקפתי בבהלה קיומית מסוג שלא הכרתי.

אחרי שתם אירוע איראן השבוע, הבטחתי לעצמי שוב לא להאמין לכל ידיעה שחורה ולא להיגרר לפסימיות ממאירה, תמיד להשאיר מקום למציאות להפתיע את ההבנה הקטנה שלי

לרגע קטן היה נדמה לי שטראמפ קיבל החלטה גרועה במיוחד, שמרסקת את הפרצוף שלנו במזרח התיכון ובעולם, וזה עוד בא יחד עם הפגנות העליצות הממומנות בטהרן ועם דיבורי הרהב של חולי הנפש עם החיתולים על הראש, וחשבתי שהסיפור שלנו קיבל תפנית גרועה במיוחד. הרגשתי כמו ילד שאבא שלו מודיע לו שהוא גילה שהוא לא באמת אבא שלו, ולכן הוא עוזב את הבית ולהתראות. בור בלב, קריסה פנימית, עתיד שחור, הווה אפור. לא יכולתי להעלות בדעתי איך נסתדר עם איראן על אקסטזי, שקיבלה אישור לתקוף בלי לשלם מחיר.

עם התחושה הזאת הלכתי לישון בלילה, והמחשבות שעברו לי בראש בשנתי כללו השמדה המונית, הגירה - עד התאסלמות הגעתי בחלום, מחשבה ששתל בראשי שורד השבי מקסים הרקין הנהדר, שאיתו דיברתי יום קודם לכן על איך התאסלם כדי להערים על חמאס. ואז בלילה היו אזעקות, ופתחתי את הטלפון, וגיליתי שבניגוד למה שנאמר - אנחנו תוקפים באיראן בכל הכוח, וכל תמונת הקיום שחשבתי שקיימת היתה דמיון מודרך. לא שהכל בסדר, אבל יש אוויר לנשימה.

וזה אפשר לי להביט על הנשמה היהודית שלי, שבכל רגע ורגע מוכנה לחטוף את הכאפה לפנים ולעבור למצב של יהודי נמלט ונאבק על חייו, וכל מה שאבא סיפר לי על השואה. וזה אפשר לי גם לראות איך הנפש שלי תמיד מחפשת משהו להתייאש ממנו, מאמינה לכל מיני אצטגנינים ורואי נסתרות בעיני עצמם, ומתייאשת עוד לפני שצריך, לפני שקרה משהו. וקמתי בבוקר בתחושה של הקלה עצומה, והבנה שלא משנה כמה אני לא מחבב את ראש הממשלה - היחסים בינו לבין טראמפ עדיין תקינים, והטריקים של טראמפ עדיין עובדים, ועם ישראל עדיין חי, ואני יכול להפציץ בדאחייה אם בא לי, אפילו כרגע, ושמישהו יעשה לי משהו.

ואחרי שתם האירוע, הבטחתי לעצמי שוב לא להאמין כל כך מהר לכל ידיעה שחורה ולא להיגרר לפסימיות ממאירה, תמיד להשאיר מקום למציאות להפתיע את ההבנה הקטנה שלי, הבנתו של ילד קטן שמפחד מהמורָה. מעכשיו אין מורא בליבי. עד המבזק הבא.

פיטורים

גל פיטורים ענק במשק. הבינה המלאכותית משתלטת. זה הגיע גם למשפחה שלי. באסה. אומרים שאינסטלטורים לא יפוטרו לעולם, אבל מגעיל אותי לפתוח סתימות בביוב. מה אעשה? במה אעבוד? במה אתם תעבדו? בא לי להקים מדינה ללא בינה מלאכותית. רעיון שנתן לי הצ'אט. כבר איתרתי מנהיג - קלוד. רק קלוד!