הווטו של טראמפ משפיע: ישראל מרסנת את עצמה

בישראל ממש חיכו להזדמנות שאכן נקרתה, לפגוע ביעדים שמטוסינו לא הגיעו אליהם במבצע "שאגת הארי". מבחינה זו הסבב הרביעי (או החמישי - תלוי איך סופרים) מול איראן בא בזמן. וכך, במחצית היום הראשונה אתמול שוב יצאו הטייסים לדרכם. אך הם עשו זאת בהיקף מוגבל. ברור שבדרג המדיני לא רצו להפעיל את מלוא הכוח שיש לחיל האוויר.

הפגיעות היו משמעותיות, וכללו צמצום ב־15 אחוז של יכולת הפקת הנפט האיראנית וכן השמדת מערכות נגד מטוסים. איראן מצידה הסתכנה כאשר הימרה על חידוש המלחמה עם ישראל. גם היא התכוננה לסבב הנוסף, אך אם לשפוט על פי היקף הירי ב־36 שעות העימות, יכולותיה לא שוקמו ולא שודרגו. בסך הכל, ולמרות שמטוסינו גם לא צדו משגרים או טילים, היא ירתה מעט טילים.

יתרה מכך, טהרן הייתה הראשונה להכריז "פוס" ולצאת מן משחק. זאת ועוד, בכוונת מכוון ככל הנראה ההכרזה שלה על סיום הסבב, כללה אולטימטום כללי בנוגע לפעילות ישראל בלבנון. איום קונקרטי, כגון פגיעה ברובע הדאחייה, שהיה מחייב אותה לפעול - לא הופיע. לכן מן הסתם לא היה אחד כזה. יהיו "מתקפות קשות יותר אם ישראל תחדש את התקיפות בלבנון", היה נוסח ההודעה מטהרן.

ואולם לא היה שום צורך "לחדש" את התקיפות בדרום לבנון, מהסיבה הפשוטה שאלה לא נפסקו לרגע, לא לפני ההודעה האיראנית וגם לא לאחריה. ובכל זאת האייתולות לא שיגרו את הטילים המובטחים, אף שמולאו התנאים שיצדיקו זאת. כלומר, מוג'תבא מצמץ. זה החלק המלא של הכוס.

לכן בסיכומו של הסבב נראה שישראל יצאה וידה על העליונה. עם זאת התוצאה, לפחות נכון לעכשיו, איננה מושלמת. זאת משום שלא ברור עד כמה עלה בידינו לנתק את הקישור שהקימה איראן מלכתחילה בין המתחולל אצלה לבין הנעשה בלבנון.

איראן הרי שיגרה טילים אל ישראל משום שחיל האוויר תקף דירת מחבלים ברובע הדאחייה. הפצצה זו נעשתה משום שחיזבאללה ירה אל יישובים בישראל. טראמפ מצידו לא רצה שישראל תפעל בדאחייה, ובעיקר לא תפציץ שם בניינים, גם אם יישובינו נפגעים. ואולם, הטלת מגבלות על זכותה של ישראל להגן עצמה היא תקדים חמור ומסוכן. או כפי שאמר אתמול נתניהו, "הם חשבו שהם יירו משטח לבנון ואיראן על ישראל - ושאנחנו לא נפעל. זה לא קרה, וזה גם לא יקרה".

כלומר, העילה שהביאה מלכתחילה להתפרצות הסבב הייתה המחיר שאיראן רצתה לגבות על פעולה ישראלית בדאחייה. עד רגע זה איננו יודעים כיצד תנהג טהרן במקרה ששוב נפעל ברובע של חיזבאללה. הארגון סיפק אתמול סיבות מוצדקות לפגוע בו שם. הוא ירה פעמיים רקטות שהזניקו את תושבי הצפון למקלטים. וזו מציאות בלתי נסבלת, שבפרט לאחר 7 באוקטובר ישראל הבטיחה לעצמה שלא תחזור.

עוצמה של 70%

למרות ההבטחה, חיל האוויר לא נשלח לפעול בדאחייה. כלומר, ישראל כן משחקת על פי משוואות ומגבילה את עצמה מלפגוע במחבלים ומכרסמת בחופש הפעולה של עצמה. ועדיין, גם בלבנון וגם באיראן, המצערת נעצרה ב־70% עוצמה. לא 100.

הוויתור הזה נעשה כדי לשמר את היחסים עם דונלד טראמפ. אבל פה צריך אולי לומר את המובן מאליו גם לחבר הטוב ביותר והוא שלאיראן אין שום זכות ושום סיבה "לקחת אחריות" על לבנון. בין המדינות אין הסכם הגנה ורובע דאחייה נמצא בביירות, לא בטהרן.

הנשיא טראמפ, שאחז באומץ את ההיסטוריה בקרניה כשיצא למלחמה מקדימה מול איראן, טעה כשהסכים עוד בתחילת מאי לקישור שיצרו משמרות המהפכה בין זירת איראן ללבנון. במבחן הזמן הוויתור גם לא הוכיח את עצמו, שכן איראן לא באה לקראתו במשא ומתן על הסכם הגרעין.

יתירה מכך, כאשר טראמפ מקבל את הווטו האיראני בנושא לבנון, הוא מרחיק הסכם שלום פוטנציאלי בינה לבין ישראל - הסכם שהוא עצמו רוצה בו. שכן ברור כי כל עוד חיזבאללה בעל השפעה בלבנון לא יהיה שלום בין המדינות.

מכל הסיבות האלה, וגם כדי לרסק עוד הציר האיראני, הנשיא צריך לאפשר לישראל לטפל כמו שצריך בחיזבאללה. זה טוב לאינטרסים שלו ושל ארה״ב, מעבר לכך שזה הדבר הנכון לישראל.

אם איראן תרצה להתערב במקרה שנפעל נגד חיזבאללה במלוא הכוח, זו תהיה בעיה של ישראל והיא תדע לטפל בה. מאידך, אם איראן לא תתערב, היתרון ישוב לציר האמריקני־ישראלי.

זהו רגע מבחן חשוב. אסור לטעות בו.