כשעורך הדין רונן בן צבי יצא מהבית באותו אחר צהריים חם ביולי 2025, הוא לא חשב שאלה יהיו הרגעים האחרונים שבהם ילך על רגליו.
הוא היה בדרכו לפגוש חברים בחוף הים, לבוש בבגד ים, נועל כפכפים. לפני הבילוי הספיק לעבור בדירה ביפו, שהיתה במוקד תביעה שהגיש עבור לקוחותיו חודש לפני כן, ונועדה לפנות ממנה דיירים בלתי חוקיים.
בן צבי, שרצה להתרשם ממצב הדירה ולבדוק מי גר בה, הכיר היטב את ההיסטוריה של המקרה: הוא ידע שמדובר בסכסוך שנמשך שנים, ושבמהלכו, כפי שנקבע בהמשך בהליך הפלילי, השכן ממול נכנס לדירה ללא רשות, השכיר אותה לאחרים וגבה מהם דמי שכירות.
בן צבי (60), בעברו קצין משטרה וממקימי יחידה להב 433, גם ידע שתיקי התלונות שהוגשו למשטרת מחוז תל אביב על התנכלויות והסגת גבול נסגרו בזה אחר זה. ובכל זאת, הוא הגיע בגפו, בלי שום כלי להגנה עצמית. רק הוא, הכפכפים והטלפון הנייד.
כמה דקות לאחר מכן הוא פונה לבית החולים איכילוב במצב אנוש, מפרכס, כשגולגולתו מרוצצת. במהלך האירוע, כך עולה מחומרי החקירה, הוא עוד הספיק להתקשר למוקד 100 ולמסור כתובת מדויקת; אבל השיחה נותקה, והסיוע לא הגיע.
"אחרי שהפעלנו לחץ, התקשר אלי קצין תורן של תחנת יפו, ואמר שקיבל הוראה לעדכן אותי לגבי המקום שממנו אחי פונה. הוא סיפר גם שאחי התקשר למוקד 100 תוך כדי התקיפה ומסר כתובת מדויקת. השיחה התנתקה. הם התקשרו אליו פעם או פעמיים, ראו שהוא לא עונה - וחזרו לשגרה"
מאז התקיפה הוא נותר סיעודי לחלוטין. ילדיו - איילון, קצין בקבע, ומארי, חיילת - משמשים אפוטרופוסים שלו, והוא אינו מסוגל לדבר. מאז, מתנהל קרב סביב השאלה: מה באמת קרה באותן דקות? כיצד אירוע שהחל בסכסוך אזרחי הסתיים בפגיעה כה קשה, בלי ששום גורם מנע זאת?
מעל התקרית הנוראה מרחפת גם שאלה נוספת, שתגיע השבוע לפתחו של בית המשפט העליון: איך תקיפה אלימה כל כך, עם תוצאה כה טרגית, מסתיימת בהסדר טיעון עם הפרקליטות ובגזר דין מקל? והאם מחדלי חקירה הביאו לכך שעוד בטרם מלאה שנה לתקיפה, התוקפים כבר קרובים לחזור ולהסתובב בחופשיות ברחובות?
כמו בסרט אימה
קרוביו של רונן בן צבי מעידים כי לא מדובר באדם שנרתע מעימותים. במשך שנים שירת ביחידות החקירה הבכירות במשטרה, עבר הכשרה באקדמיה של ה-FBI בארצות הברית, וגם אחרי ההסבה לעריכת דין המשיך לנהל סכסוכים מורכבים.
"אנחנו הפכים כמעט בכל", משתף אחיו דורון, שסועד אותו במסירות מאז התקיפה. "הוא אוהב יין, נהנתן, מטייל בכל העולם, נוסע עם הילדים שלו, מנצל את החיים. הוא נחשב עורך דין תותח".
בזכות המוניטין הזה פנו אליו בני משפחתה של ג', קשישה בשנות ה-80 לחייה, שבבעלותה דירת שני חדרים קטנה, בבניין ישן בלב יפו. כשהגיעו למשרדו של בן צבי, גוללו בפניו התרחשות שכאילו נלקחה מסרט אימה.
הם תיארו מסכת של התנכלויות מצד שכנים, ובהם השכן בדירה ממול, שנמשכה ללא הפסקה מאז רכשו את הדירה ב-2022; בקיץ 2023 כבר לא היתה לשוכרת ברירה אלא לעזוב. בכתב התביעה שהגיש בן צבי בשם בעלי הדירה נטען כי לאורך התקופה נפרצה הדירה שוב ושוב, נגנב ממנה רכוש ובשלב מסוים אף הוצתה. בכל אחת מהתלונות ציינו בני משפחתה של בעלת הדירה את שמו של השכן.
האירוע ששינה את חייו של רונן לנצח נמשך דקות בודדות. "אתה עורך הדין ששלח לי תביעה ותבע את כל העולם ואשתו?", הטיח בו השכן, שבנו כבר עמד מאחורי רונן. בתוך זמן קצר הוא תקף אותו והיכה אותו בראשו ובעורפו. רונן הספיק לרוץ לאורך כ-40 מטרים - והתמוטט על האספלט הלוהט
באחד המקרים, אחרי תלונה שהגישו על הסגת גבול וגניבת תכולת הבית, בלשי משטרה החזירו לבעלי הדירה את הציוד הגנוב - אך התיק נסגר. גם במקרה אחר, בתלונה על הצתת הדירה, התקבלה החלטה דומה. במשטרת ישראל סירבו להתייחס לשאלותינו בדבר הסיבה לסגירת התיקים.
בשלב זה - כפי שניסח זאת רונן בתביעה, עם ציטוט מהסרט "הסנדק" - הציע לה השכן ממול "הצעה שאי אפשר לסרב לה": לרכוש ממנה את הדירה במחיר נמוך בהרבה משוויה. ג' המפוחדת הסכימה. אלא שהשכן, כך לפי התביעה, לא העבירה את הכסף למרות ההסכם ביניהם. היא דרשה, באמצעות התביעה, שהנכס יפונה לאלתר.
כשעוברים על כתב התביעה, שהגיש רונן ביוני אשתקד, העיניים מיד צדות משפט אחד: "יש בתביעה ללמד משהו על אוזלת ידה של משטרת ישראל בשמירה על ביטחון הציבור מפני עבריינים חסרי עכבות ומוסר", כתב, "המתנכלים לאזרחים נורמטיביים שלהם אין דבר וחצי דבר עם עולם הפשע". אחר כך יתברר כמה צדק.
איומים על העדים, אפס צילומים
כשבן צבי הגיע לרחוב הקטן ביפו, ב-25 ביולי ב-15:36, יצא לקראתו השכן: אב לשישה בשנות ה-40 לחייו: אדם בעל עבר של עבירות אלימות, רכוש וסמים. על פי כתב האישום, בן צבי הגיע לדירה כדי לבדוק מי נמצא בה. השכן יצא לקראתו והתעמת איתו על עצם הגשת התביעה. בן צבי, שהרגיש מאוים, התקשר למוקד 100.
מה שקרה אחר כך נמשך דקות בודדות - והסתיים בפגיעה שתשנה את חייו. "אתה עורך הדין ששלח לי תביעה ותבע את כל העולם ואשתו?", הטיח בו השכן. לפי כתב האישום, באותו הזמן בנו של השכן, נער בן כ-17, כבר עמד מאחוריו. בתוך זמן קצר הוא תקף אותו והיכה אותו בראשו ובעורפו. רונן הספיק לרוץ לאורך כ-40 מטרים - והתמוטט על האספלט הלוהט.
עוברי אורח שמצאו אותו מפרכס הזעיקו את כוחות מד"א, שפינו אותו לבית החולים איכילוב, עם שברים בגולגולת ודימום משמעותי. גם האב עצמו הספיק לדבר עם המוקד, אחרי שהציג את עצמו, לא פחות ולא יותר, כפרמדיק. כשנשאל אם מדובר בפגיעת ראש, השיב בשלילה.
אבל כל זה לא היה ידוע לאמו של בן צבי, מרגלית, כשהטלפון שלה צלצל באותו אחר צהריים. היא גרה בבניין שבו גר בנה בגבעתיים, כמה קומות מעליו. החברים שקבעו להיפגש איתו בחוף היום האמינו שאולי היא תדע מדוע לא הגיע ולא ענה לטלפון.
מרגלית, אמו של רונן: "רציתי להסתכל לתוקף בעיניים ולהגיד לו: מה חשבת? תראה מה עשית לו! עורך דין הוא כבר לא יהיה. אני מנסה להבין. גמרו לי את הילד. איפה השופטים?"
ב-16:15 קיבל דורון בן צבי שיחת טלפון מבית החולים איכילוב. "אמרו לי שאחי בחדר ניתוח. עד חצות לא הבנתי מאיפה הוא הגיע לשם", הוא משחזר, נסער. "חשבתי שאולי הוא היה מעורב בתאונת דרכים, או התייבש, נפל וקיבל מכה בראש".
האח, גם הוא איש משטרה לשעבר, החל לנהל חקירה משלו. "עוד באותו לילה פתחתי קבוצת ווטסאפ עם כל החברים, כדי לנסות ולברר מה קרה לרונן. אחרי שהפעלנו לחץ, התקשר אלי קצין תורן של תחנת יפו, ואמר שקיבל הוראה לעדכן אותי לגבי המקום שממנו אחי פונה. הוא סיפר גם שאחי התקשר למוקד 100 תוך כדי התקיפה ומסר כתובת מדויקת. השיחה התנתקה. הם התקשרו אליו פעם או פעמיים, ראו שהוא לא עונה - וחזרו לשגרה".
מצויד בכתובת, חיפש דורון בין המסמכים של אחיו קצה חוט, עד שמצא את תיק הפינוי. "פה החלה הטלנובלה. הגעתי לכתובת, ומצאתי שם את האופנוע של רונן ואת הקסדה זרוקה לידו. באחת לפנות בוקר נסעתי למשטרת יפו להגיש תלונה על ניסיון רצח, היו לי פרטי הנאשמים, מספרי תעודת הזהות והטלפון הנייד שלהם. עד ארבע או חמש בבוקר אף אחד לא התפנה לקבל את התלונה שלי. בסוף נסעתי לתחנה אחרת, ושם הגשתי אותה".
יש כלל שכל חוקר מכיר: בדקות ובשעות הראשונות אחרי אירוע אלים, הזמן עובד נגד החקירה. כל דקה שעוברת משאירה פחות אמת בזירה. כך קרה גם הפעם. בזמן שרונן נאבק על חייו בטיפול נמרץ, ואחיו עשה מאמצים להגיש תלונה, שני הנאשמים החלו במסע שיבוש ראיות.
על פי עובדות כתב האישום, שבהן הודו, הנאשמים "הנחו שכנים המתגוררים בקרבת מקום ובתי עסק לא לספק צילומי אבטחה למשטרת ישראל". כתב האישום אינו מפרט כיצד עשו זאת, גם לא על הדרך שבה הגיעו לעדים פוטנציאליים והשפיעו על עדותם.
גם לאחר המעצר המשיך האב לשלוח את זרועו הארוכה ולעשות הכל כדי לשבש את החקירה – הוא הנחה לבנו להתחבא בבית מלון, למחוק תכנים מהטלפון, לפנות לעדים ולתאם גרסאות. אחרי שבועיים של מנוסה, הבן נעצר. נגד השניים הוגש כתב אישום שמתאר אירוע ללא עדים, וצילומים ממצלמות אבטחה אין.
הוא לבדו מבין
פחות משנה אחרי שרונן הותקף ונותר עם נזק מוחי בלתי הפיך, הדירה שבמוקד הסכסוך שהביא אותו למקום עומדת נטושה. לתביעה שהגיש כבר לא הוגש כתב הגנה. בחודשים האחרונים התריע בית המשפט כי בהיעדר התקדמות - היא עלולה להימחק.
הנער התוקף, ששמו אסור בפרסום בשל היותו קטין, הודה במעשים במסגרת הסדר טיעון שחתם עם הפרקליטות, והורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, שיבוש הליכי חקירה ומשפט והדחה בחקירה. אביו הודה, במסגרת אותו הסדר, בשיבוש הליכי חקירה ומשפט, הדחה בחקירה, הסגת גבול וקבלת דבר במרמה. בין הצדדים לא היתה הסכמה לעונש. הפרקליטות ביקשה לגזור על הבן 10 שנות מאסר, ועל האב - שלוש שנים.
למרות חומרת הפגיעה, בית המשפט קבע שלא מדובר במתקפה שתוכננה מראש, אלא בהתפרצות אלימה שהסתיימה באסון - וגזר עונשים נמוכים משמעותית מאלה שביקשה הפרקליטות. הבן נידון לארבע שנות מאסר והאב לשנתיים, שניהם בניכוי ימי המעצר.
בחודש הבא צפויה להתכנס ועדת שחרורים בעניינו של האב.
השבוע, כאמור, ידון בית המשפט העליון בערעוריהם של שני הצדדים - המדינה על קולת העונש, והמורשעים יבקשו להקל בו. אבל כשנכנסים לדירתו של בן צבי בגבעתיים, קשה להבין על מה בכלל יתנהל הדיון.
הוא יושב בסלון, גופו רפוי על הספה, כפי שסידר את גפיו מי שהושיב אותו שם. הוא עוקב אחרי השיחה. מהנהן, לפעמים מחייך במקומות הנכונים, פה ושם מוסיף מילים משלו – אבל הוא היחיד שמסוגל להבין אותן; מפיו יוצאות רק מילים חסרות פשר. אדם שהקדיש את חייו המקצועיים כדי לתת קול לאחרים, מתקשה היום לבטא את עצמו.
דורון, אחיו של רונן: "המחשבות שלו שם, אבל הוא מתקשה להפוך את המחשבות למילים. זה מצב קטסטרופלי. ההחלמה תלויה רק במוח שלו. אין שום התערבות רפואית שתעזור. פעם הייתי אופטימי, היום יש לי שתי רגליים על הקרקע"
"אחת הבעיות שרונן סובל מהן היא אפאזיה", מסביר דורון, שעבר מאז התקיפה מסע מתסכל בנבכי הביורוקרטיה הישראלית בניסיון לעזור לאחיו, "המחשבות שלו שם. הוא פשוט לא מצליח להוציא את המילים.
"בהתחלה, בבית החולים, היה לי ויכוח עם הצוות. הם חשבו שהוא כמו ילד קטן שלא מבין כלום. ואז עשיתי להם תצוגת תכלית. הראיתי להם שכשזה מגיע לשאלות של 'כן' ו'לא', הוא עונה לעניין. הוא פשוט מתקשה להפוך מחשבות למילים. הוא נמצא במצב קטסטרופלי, כי הוא כלוא בתוך עצמו.
"ההחלמה תלויה אך ורק במוח שלו. אין התערבות רפואית, כירורגית, אין שום דבר שאפשר לעשות. פעם הייתי יותר אופטימי, היום אני עם שתי רגליים על הקרקע".
רק שיקרא לי "אמא"
ערב יורד על הדירה בגבעתיים, שבה מפוזרות תמונות של רונן מחיים אחרים, לצד תגי כנסים של לשכת עורכי הדין. לדברי בני משפחתו, אילו נאספו מיד תיעודי מצלמות אבטחה, אילו העדויות היו נגבות בזריזות רבה יותר, אילו השתלשלות הירוע היתה נבדקת לעומק - ייתכן שהתמונה העובדתית היתה רחבה יותר.
"מהתלונה על ניסיון רצח נשאר סעיף של חבלה חמורה", אומר דורון. "תסתכלו על אח שלי. חלק מהגולגולת שלו חסר! זאת תוצאה של אגרופים ובעיטות? מבחינת האשמים, כתב האישום היה זכייה בפיס.
"במשטרה לא דילגו מעל שום בור בדרך, כולל בפעם שבלשים החזירו לבעלי הדירה רכוש גנוב. המשפחה פחדה להגיע ליפו, אז בלשים חיברו עגלה נגררת לניידת והעמיסו עליה את הפריטים - סלון, מזגנים - והביאו אותם אליהם הביתה. אבל את התיק סגרו. מי ייתן את הדין על כך שהכתובת היתה על הקיר? היא עדיין על הקיר. הם חוזרים עוד מעט לרחובות יפו".
דורון, אחיו של רונן: "מהתלונה על ניסיון רצח נשאר סעיף של חבלה חמורה. תסתכלו עליו – חסר לו חלק מהגולגולת! זאת תוצאה של אגרופים ובעיטות? מבחינת התוקפים, כתב האישום היה זכייה בפיס"
מרגלית, אמו של רונן, מוסיפה בכאב בלתי מוסתר: "דורון לא רצה שאבוא לדיונים בבית המשפט ואראה אותם. אבל רציתי להסתכל לו בעיניים ולהגיד לו: מה חשבת? תראה מה עשית לו! עורך דין הוא כבר לא יהיה. אני מנסה להבין. גמרו לי את הילד. איפה השופטים?"
לדיון שיתקיים בבית המשפט העליון, דורון לא מתכנן להגיע. יש לו דברים יותר דחופים לעשות. "לא חשבתי שבגיל 62 אני אסעד את אח שלי", הוא אומר ומצית עוד סיגריה. דבריו נקטעים כשאימו והמטפלת הסיעודית קוראות לו בהתלהבות: רונן הצליח לעשות תנועה חדשה.
"תראו", אומרת מרגלית ומצביעה על בנה ששכוב על הספה. "הוא משלב ידיים מאחורי הראש, זאת פעם ראשונה!". אלא שמיד ההתלהבות דועכת. "מבחינתי", היא מוסיפה בשקט, "כל עוד הוא לא קורא לי אמא - המצב שלו לא באמת משתפר".
תגובות
מהמשטרה נמסר בתגובה: "מדובר בחקירה מקצועית ויסודית, שבמסגרתה בוצע מגוון רחב של פעולות חקירה וגביית עדויות, לרבות איסוף ראיות פורנזיות ודיגיטליות במטרה להגיע לחקר האמת. לראייה, הוגשו כתבי אישום נגד שני נאשמים, אשר בסופו של דבר הובילו להרשעתם בבית המשפט שגזר עליהם מאסרים ממושכים מאחורי סורג ובריח".
סניגורם של האב ובנו, עורך הדין ווליד כבוב, מסר: "הנאשמים בדברם האחרון הביעו צער וחרטה על מעשיהם, ביקשו מעומק ליבם להשתתף בצער המשפחה, תרמו 10,000 שקלים לבית כנסת ומייחלים לרפואתו השלמה של קורבן העבירה. לגבי הדיון הצפוי בבית המשפט העליון, כולי תקווה שהערעור על חומרת העונש יתקבל, שכן מדובר בענישה מחמירה".
בערעור שהגישה לבית המשפט העליון, טוענת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה כי העונשים שנגזרו על האב ובנו אינם משקפים את חומרת התקיפה ואת השלכותיה הקשות על רונן.
בפרקליטות מדגישים כי לצד הפגיעה הקשה בקורבן, יש לתת משקל גם לצורך הציבורי במאבק בתופעת האלימות ובהעברת מסר הרתעתי ברור, בייחוד במקרים של אלימות חמורה מצד קטינים. לפי הפרקליטות, לאחר התקיפה נעשו פעולות שנועדו לשבש את החקירה, ובהן העלמת ראיות והכוונת עדים למסור גרסאות כוזבות, ובעקבות כך יש להחמיר את עונשי המאסר שהוטלו על השניים.
