מכירים את הכותרות האלה באתרי רכילות בסגנון "משה קונץ וחיה לונץ נפרדים אחרי 30 שנה"? ואז אתה לא עומד בפרץ ולוחץ על הקישור - רק כדי לגלות שמשה וחיה נפרדים מעציץ הפילודנדרום האהוב שלהם לשבוע בשל נסיעה קצרה לנהריה, בסופה הוא יחזור אליהם למרפסת.
קוראים לזה הונאה, והעיתונות הדיגיטלית עברה כמעט כולה להונאות האלה, הנקראות גם קליקבייט, מלכודת הקליק. נותנים לך כותרת מעורפלת המבטיחה גדולות, ואחרי שלחצת, אתה מגלה קטנות עד זעירות. אתה מבטיח לעצמך לא ליפול בזה יותר, אבל בפעם הבאה, כעבור שמונה דקות, זה קורה לך שוב.
אז השבוע זה קרה לי. באתר TMI, הפועל תחת המותג "מעריב" שלא נותר ממנו שום דבר מאז שהייתי קורא אותו בשקיקה כל יום בילדותי, הופיעה הכותרת הבאה: "פרסום ראשון: אברי גלעד והאקסית חוזרים". לא תלחצו? בטח תלחצו. ואז, אחרי הלחיצה, יש טקסט ארוך על גירושיי הטריים, ועל יחסי עם הגב' אילון נופר, חברתי הטובה מאוד, מייסדת מיומנה ואושיית רשת ענקית, שיחד איתה אופיע בתוכנית "המטבח המנצח" בשידורי קשת.
אבל ב"מעריב" זה לא סיפור מספיק טוב, ולכן הוסיפו: "האם הקאמבק המקצועי במטבח יוביל לקאמבק רומנטי מלא?" (ממש לא), וגם "הוא מוצא נחמה בזרועות מוכרות מאוד" (לא).
מבינים? חברתי המעולה אילון, שהיתה גם בת זוגי זמן קצר לפני 200 שנה, ושכל הרומנטיקה בינינו מיצתה עצמה מזמן ונותרה רק חברות טובה, פתאום אמורה לנחם אותי בזרועותיה. אבל אני טיפוס שאינו מבקש נחמה מאף אחד ומאף אחת, כי אני אדון לחיי ולהחלטותיי, ומאמין שהכל לטובה, ואין צורך בשום נחמה, לא בזרועות ולא בתפוחי אדמה. אז למה כתבו ככה?
האם במסגרת ההחלטות הטובות שאתם מקבלים על עצמכם לכבוד הקיץ, תחליטו שכל אתר שמבלף אתכם יימחק מהמועדפים שלכם? מהאינסטגרם? מהטיקטוק? לא נכון. כיף להשתקר. אתם מכורים לזבל הזה
כי זה מביא תנועה. ובאמת כמות ההודעות שקיבלתי עם ברכות חמות היתה מדהימה, ונאלצתי לאכזב, וגם בנותיי קיבלו ים תגובות מחברותיהן, והיו צריכות קודם לבדוק איתי מה קורה, ולא נעים וכל זה. ורק נשאלת השאלה: למה זה סביר לשקר לקוראים, להטעות, להוליך שולל ועל הדרך לחבל בחיי האנשים שמעלילים עליהם יחסים שאינם, פרידות שלא קרו, ילדים שלא נולדו וכו'?
ועוד שאלה: האם במסגרת ההחלטות הטובות שאתם מקבלים על עצמכם לכבוד הקיץ, תחליטו שכל אתר שמבלף אתכם יימחק מהמועדפים שלכם? מהאינסטגרם? מהטיקטוק? לא נכון. כיף להשתקר. אתם מכורים לזבל הזה. ובכל אופן, בידיעה הבאה עלי תדעו: חרטא שמרטא. הכל כשהיה. אין חדש, וקצת חבל.
הטור המלא של אברי גלעד - בסוף השבוע במגזין "היום"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו