חברים, המצב קשה, לא נכחיש זאת, ואני לא אחת שבורחת מאחריות. לפני זמן מה הבטחתי לכם שכשהגלים מתחזקים, הטורים מטומטמים. ובכן, הגלים חזקים, ולכן שמתי נפשי בכפי והלכתי לצפות בקומדיות הרומנטיות הכי מטומטמות בנטפליקס, כדי לתעד רשמים ולצייד אתכם בהמלצות צפייה.
בימים רגילים, בטח היה לי מה להגיד על המיזוגיניות הרעילה בקולנוע של העשור הראשון של שנות האלפיים. בימים רגילים, בטח הייתי מתלוננת על איכות הכתיבה, תוהה איך נפלנו מבילי קריסטל ב"כשהארי פגש את סאלי" או מיו גרנט ב"נוטינג היל" לאשטון קוצ'ר בסרטים שהייתי מניחה שנכתבו על ידי בינה מלאכותית, אבל לא המציאו אותה עדיין. כל זה - בימים רגילים. אבל אלו לא ימים רגילים, וכרגע כל דבר עדיף על לשמוע שוב את המילה "פצצונות".
"27 שמלות" (2008)
ג'יין (קת'רין הייגל) היא בחורה פשוטה, ואנחנו יודעים את זה לפי זה שהשיער שלה חום. היא לא רוצה הרבה מהחיים, והחלום הכי גדול שלה הוא להתחתן. בכל שבוע היא גוזרת מהעיתון כתבות על חתונות של אחרים, ובינתיים, כתחביב, היא שושבינה בחתונות של חברות שלה - חתונות מאוד מושקעות ויקרות שבאף אחת מהן אין מפיקת אירועים מקצועית, כי משום מה ג'יין עושה את זה בשבילן בחינם, ולא ברור איך היא לא עשתה מזה ביזנס עד כה.
במקום זה, היא עובדת בחברה שמוכרת ציוד טיולים אבל גם תורמת אותו לצדקה. המודל העסקי לא מאוד ברור. ג'יין היא העוזרת האישית של ג'ורג', המנכ"ל והבעלים, והיא מאוהבת בו עד מעל לראש כבר שנים, אבל הוא לא יודע מזה בכלל. אנחנו יודעים שג'ורג' הוא בחור טוב לפי זה שיש לו כלב.
קווין (ג'יימס מרסדן) הוא אמן, הוא סופר, הוא עיתונאי רציני, ואנחנו יודעים את זה לפי זה שהוא לובש בגדים גדולים ויש לו תיק צד. הוא עובד במוסף הסטייל של עיתון ניו־יורקי - עבודה שלא ברור מי קיבל אותו אליה ולמה, כי הוא בן וסטרייט. הוא זה שכותב את הטור על החתונות, תחת השם הבדוי "מלקולם", כי הוא נורא מתפדח ורק רוצה להתקדם ולכתוב על דברים אחרים, למרות שזה מוסף סטייל והדברים האחרים הם טרנדים לסתיו ו"ברכה בודקת".
לונג סטורי שורט, ג'ורג' מתאהב באחות של ג'יין כי היא יפה ומטומטמת. קווין מתאהב בג'יין כי היא שונאת אותו, מצלם אותה לובשת את כל 27 שמלות השושבינה שלה, ואז מפרסם את זה בעיתון בלי לשאול אותה. הוא מסביר לה שהבעיה שלה בחיים היא העובדה שהיא כל הזמן רוצה לרצות את כולם, ואז בסוף הסרט היא אומרת לו שהוא צודק.
"אין כמו אלבמה" (2002)
מלאני (ריס ווית'רספון) היא מעצבת אופנה מצליחה בניו יורק. אחרי תצוגת אופנה חשובה, בן זוגה - הבן החתיך של ראשת העיר (פטריק דמפסי) - מפתיע אותה בהצעת נישואים וסוגר עבורה את חנות התכשיטים "טיפאני" כדי שהיא תוכל לבחור בעצמה את הטבעת (אני מודה שממש שמחתי בשביל מלאני). מלאני נאלצת לשוב לעיר הולדתה "חור תחת, אלבמה" כדי לגרום לג'ייק - האהבה הראשונה שלה - לתת לה סוף־סוף גט. מתברר שב־2002 עוד לא היתה לנו בעיה עם סרבני גט, ולכן ג'ייק הוא כמובן לא בחור רע, אלא פשוט נעלבי.
אחרי כל מיני אירועים שלא הצלחתי למצוא ביניהם קשר סיבתי, ג'ייק כן חותם על המסמכים. בבוקר מלאני נועלת נעלי בוקרים והולכת להגיד לו תודה. בערב היא הולכת לקבר של הכלב שלהם ואומרת לו שהיא היתה מאוד אגואיסטית בזמן האחרון. ג'ייק אומר שהכל היה באשמתו, ומלאני אומרת לו "למה אתה כל כך נחמד אלי"(!) והם מתנשקים. כשמלאני עצובה, אמא שלה אומרת לה: "השזיפים הרקובים עושים את הריבה הכי מתוקה". אאוץ'.
אחרי שארוסה מגיע בהפתעה מניו יורק, מגלה שהיא שיקרה לו, סולח לה !) ומסכים לקיים את החתונה בחור תחת, אלבמה, ואחרי שכל האורחים והציוד מגיעים, מלאני מגלה שבינתיים ג'ייק הקים מפעל לכוסות ונאלצת להודות שהוא הגבר שהיא אוהבת. מאחר שלא שמענו על הקריירה שלה כמעצבת אופנה מאז חמש הדקות הראשונות של הסרט, זה כבר לא נראה חשוב.
"האמת המכוערת" (2009)
אבי (שוב קת'רין הייגל) היא מפיקת חדשות בתוכנית נידחת עם רייטינג הולך ונעלם. היא מוכשרת בעבודה ופחות בחייה הרומנטיים, ומסבירה לדייט שלה על מים מסוננים. אני לא מומחית, אבל נראה לי שהיא על הספקטרום.
הבוס שלה מנחית עליה את מייק (ג'רארד באטלר הזכור לטובה בזכות שרירי החזה שלו, דיבור בנהמות וסרטים שאף בחורה לא ראתה אף פעם מיוזמתה). מייק הוא שילוב של אייל ברקוביץ', ינון מגל ומשתתף גנרי מסוג "בן" ב"האח הגדול". הוא מנחה טלוויזיה מצליח, ומפיץ שם את משנתו המסעירה ש"כל הגברים בהמות וכל הנשים זונות". הדמות של מייק היא מה שהיה קורה אם היו מערבבים שייק חלבון, קריפטו ופודקאסטים ואז נותנים לזה תודעה.
כשאבי פוגשת מנתח אורתופדי שמוצא חן בעיניה, מייק מדריך אותה כיצד לגרום לרופא להתאהב בה, בדרכים הכוללות לנתק לו את הטלפון, לטרוק לו את הדלת וללבוש שמלות חושפניות, ואפילו מצטרף אליהם למשחק בייסבול ולוחש לאבי הוראות באוזנייה. ברגע שבו הוא מסביר לה איך לאכול נקניקייה בלחמנייה בצורה ארוטית - נשברתי ועצרתי, כך שאני לא יודעת מה קורה אחר כך.
בימים רגילים, בטח הייתי תוהה איך נפלנו מבילי קריסטל ב"כשהארי פגש את סאלי" או מיו גרנט ב"נוטינג היל". אבל אלו לא ימים רגילים, וכרגע כל דבר עדיף על לשמוע שוב את המילה "פצצונות"
עד כאן, ממשיכה לעבוד בשבילכם ולדווח מהחזית. נאחל ימים שקטים לפחות כמו הדממה במוח שלי כשצפיתי ב"אהבה בווילה" (ג'ולי נוסעת לטיול חלומות באיטליה ומגלה שהווילה ששכרה תפוסה על ידי זר חתיך אך מעצבן).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו