מי ג'ינרט יותר טוב? כלי בינה מלאכותית יצרו וידאו של ריאליטי מוזיקה // צילום: PIKA labs, Sora, Runway ML
שאלתי את הבינה המלאכותית: מהם השלבים לההשתלטות שלך על העולם? עניין אותי לדעת אם כניסתה של המלאכותיות לכל אספקט בחיי היא גלובלית, ואם היא מנבאת את השלב שבו כבר לא יהיה אפשר בלי, ומתי יתקיים טקס מסירת המפתחות לקיום האנושי למנועי ה־AI.
האמת, הופתעתי מהשקיפות בתשובה שלה. היא פרסה בפני את כל השלבים, והנה הם לפניכם:
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
ההשתלטות בת חמישה שלבים. שלב א' הוא שלב השירות. ה־AI נכנס במקום גוגל, אבל משודרג. הוא מציע שירותי ארגון, מיון, כתיבה ומידע, בתוספת מגע אישי מרגיע.
כיף לעבוד איתו, מה שמוביל מיידית לשלב ב' - שלב התלות. זה השלב שבו אני שואל את עצמי איך חייתי קודם, בלעדיה. זה כבר לא קוריוז, אנחנו מעבירים אל הבינה המון משימות שהיא עושה באלפית הזמן הנדרש לנו, וביעילות חסרת תקדים. אני כבר לא עושה במקביל עבודה ידנית ומשווה, אין טעם בהשוואה. כל מה שידוע לי שהבינה עושה טוב - אני נותן לה, וכל תחום חדש שהיא נכנסת אליו משמח אותי, ואני משחרר אותו משליטתי אל שליטתה.
שלב ג' הוא שלב ההרגל. זה השלב שבו אנחנו מפסיקים לגמרי לחשוב לבד, וכל המטלות עוברות אל האפליקציה החביבה עלינו. מה שלא יכול להתבצע בקוּליות של המנוע החכם - פשוט לא קיים. אני מעביר מרצון את רוב הפעולות החשיבתיות שלי למחשב־על איפשהו.
וזה כבר מוביל לשלב ד' - שלב ההעברה. זהו השלב שבו גם אנשים מרכזיים בחברה מעבירים לבינה סמכויות. שופטים לא כותבים פסקי דין בלי "להתייעץ" בה, מנהיגים מקבלים החלטות רק איתה, רופאים בוודאי לא עושים צעד בלי לבדוק איתה. אין נאום שהיא לא כתבה, סרטון שהיא לא יצרה. הבינה הופכת לסמכות העליונה, האנשים רק מהדהדים אותה.
שלב ה' הוא השלב הבלתי הפיך: השליטה כולה תהיה בידי הבינה. כל מחשבה מקורית תעבור צמצום והתאמה - ובהמשך תימחק. נהיה מבצעי ההוראות של המכונה שיצרנו. לא נדע כלום, לא ניצור כלום, לא נחשוב שום דבר חדש, רק נאשר מחשבות של ישות חכמה מאיתנו. נעבוד אצלה ונקווה לתפוס פירורים מחוכמתה. נהיה בובות מופעלות על חוט פרי יצירתנו.
זה לא סרט אימה, זאת המציאות. כרגע אנחנו בשלב ג'. עניין של כחמש שנים עד הכניעה המוחלטת, שתדעו להתכונן. שאכין לכם מזה מצגת?
בניינים
כל העיר מלאה שלטי חוצות המשווקים פרויקטים חדשים לבניינים, שכולם נראים אותו הדבר בדיוק, אך נושאים שמות מפתים כמו "נופי אלמוג החדשה", "צמרות הפארק" ו"סביוני סייבר הגליל". יש הממתגים את כוורות המגורים שלהם בעזרת מכון כושר, מועדון דיירים, ספא, מנחת רחפנים על הגג - העיקר להיות שונים בפרסום, אבל בדיוק אותו הדבר במוצר. וזה קושי גדול, כי אני עוד זוכר כשהייתי קופירייטר במשרד פרסום גדול, לפני 30 שנה, והייתי אחראי על חברות הבנייה. זה היה סיוט. מי לא זוכר את המודעה האלמותית "נותרו רק שלוש דירות בבני עי"ש"? אז זה קופי שלי.
האמת היא שהענף סובל מעודף יצירתיות מחד ומחוסר בה מאידך. וכרגיל, כשצריך אותי, אני מופיע ואומר - יש למתג את הפרויקטים על פי הדיירים והעדפותיהם. אני, למשל, הייתי קונה בשמחה דירה בבניין שמוגדר "השקט" - אין כלבים, אין מוזיקה, אין גרירות רהיטים אחרי 18:00 בערב ויש אכיפה של חברת הניהול. מישהו אחר אולי היה קונה בבניין "השמח" - פרויקט שבו כולם משמיעים מוזיקה ועושים מסיבות בדירות, ואף אחד לא מפריע לעולם.
אגב, אני כותב את הטור הזה מהקומה ה־28 במגדלי "סטאר", פרויקט המגורים החדש לכוכבי עבר. בדיוק יצפאן קנה מולי
ויש עוד. "מגדלי אשכנז", למשל: רק אשכנזים מרוחקים, בקושי אומרים שלום במעלית גם אחרי עשר שנים, שלושה מנעולים בכל דלת. ממול - "מגדלי קזבלנקה": רק מרוקאים לבביים, דלתות פתוחות, סירים עוברים בין הבתים, הילדים תמיד ביחד למטה.
ומה עם "קומפלקס מסורת" - כולם שומרי מסורת, לא דתיים מדי, יש מעלית שבת אבל מעדיפים ברגילה, יש בית כנסת קטן למטה, יש לימוד רוחני בלובי ביום שני ב־20:00, תבואו.
נמשיך: "שמאל רזידנס" - הבניין שבו אף פעם לא תיתקלו באנשים שאינם מהמחנה שלכם, ויש גם הסעות מאורגנות להפגנות בקיסריה (שנה ראשונה חינם). ומה עם "טופו הייטס" - מתחם מגורים יוקרתי רק לצמחונים, שבו אף פעם לא יפלוש לכם ריח של קציצות בקר דרך המרפסת לסלון? ומולו - "נאות מנגל", עם גריל מובנה בלובי. וברור שחייבים מתחם לילדים - ארבעה מגדלי יוקרה רק למשפחות עם ילדים, יא אללה, כמה חברים במכה אחת. וברור שחייבים את מיזם "ONE" - לאל־הוריים, אל־משפחתיים ולבדיים. מגדל שלם של דירות שני חדרים יפות להשכרה לטווח ארוך.
בואו אלי, גינדי ודומיו, בואו נמתג מחדש את כל השכונות החדשות. זה ימנע המון חיכוכים בין שכנים ויהיה סמל סטטוס רציני.
אגב, אני כותב את הטור הזה מהקומה ה־28 במגדלי "סטאר", פרויקט המגורים החדש לכוכבי עבר. בדיוק יצפאן קנה מולי.
המלצות
הנה עוד כמה המלצות על דברים שונים שאני אוהב. אני מזכיר - זהו לא מדור שיווקי, לא נתקבל בעד הכתוב פה שום דבר, אפילו לא מלפפון.
1. מלפפוני גרינברג. באזור שבו אני גר, ואולי גם בעוד מקומות, יש מגדל ירקות בשם גרינברג, שמספק בין היתר מלפפונים שכמוהם שן לא נשכה. הם מוצקים במידה הנכונה, לא לחים מדי בפנים, יבשים בקטע טוב ומאוד טעימים. אצלי בבית מוכנים לאכול רק מהמלפפונים האלה, שניתן לזהותם בקלות בכך שהם באים עם העוקץ, ודוחים בשאט נפש כל מלפפון אחר. למרבה הצער, פעם בכמה זמן השטחים של גרינברג נגמרים, ולמשך איזה חודש אנחנו צריכים להסתפק באחרים. בחיי הבית שלנו זאת נחשבת תקופה שעדיף לא לדבר עליה.
2. בית הרמזים יפו. אם בא לכם להרגיש מה מרגישים בטריפ בלי לצרוך את החומרים - לכו לבית הרמזים. יש שם מעין כיפה, כמו איגלו ענק, שבתוכה שוכבים בנוח ונכנסים למסע אלקטרוני־פסיכדלי, עם אוזניות והקרנה על הכיפה של אמנות שמיועדת להיכנס עמוק למוח. מתחילים במדיטציה מודרכת נהדרת, ואחר כך יוצאים למסע. זה נעים, מרגיע ונמצא במתחם בית המכולות בנמל יפו, שהוא כשלעצמו מתחם נפלא של חנויות ובתי אוכל מיוחדים. יש שם קניות מצוינות, לא זול אבל מאוד איכותי, ואוכל שומט לסתות בקטע טוב. פנו לכם שלוש שעות באיזה יום וסעו לשם. צריך לתאם מקום מראש.
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
3. "חייו של צ'אק". אני ממעט לצאת לקולנוע, אבל המליצו לי בחום, אז נגררתי. וואו. סרט יוצא דופן, חכם כל כך, שהבנתי אותו רק למחרת ההקרנה, אבל גם לפני שהבנתי את העניין נהניתי מאוד. אני לא יכול לספר לכם הרבה על הסרט, כי זה יהרוס לכם אותו, אבל קחו את המילה שלי. הוא הפחיד אותי, נגע לי בלב, דגדג לי בעומק המוח וריגש אותי, ובסוף, כשחבר פיענח לי את החידה שלא הצלחתי לפענח לבד כי אני אנאלפבית סינמטוגרפי - נרשם לי פיצוץ באונה המצחית. לכו, ואם לא תבינו בסוף - כתבו לי ואסביר.
avrigilad@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו