ותודה ל"אהבה בימי כולרה", התנ"ך של הרומנטיקה. רמי קלינשטיין. צילום: אבישג שאר-ישוב; איפור: ורד בדוסה רוטרו

רמי קליינשטיין בהופעה עם אדר גולד ואוהד שרגאי, בביצוע השיר “שבועה”

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

"כפעוט בפרבר בניו יורק אני זוכר את עצמי יורד מהמיטה כדי להשיג חיתול בד, שהיה ה'רגיעון' שלי. טיפסתי על שידה, היא נפלה עלי, אבל למזלי הצלחתי לא להימחץ. נלכדתי תחתיה עד שאמא ואבא שמעו את הרעש, חילצו אותי והחזירו אותי למיטה עם החיתול".

2. דבר אחד שלקחת מהוריך?

"מהוריי, השונים כל כך זה מזה, לקחתי ערכים יקרים. מאבא - האהבה למוזיקה קלאסית. הוא היה אדם חכם וצנוע, מומחה במוזיקה, והיה מסביר לי על הכלים ביצירות של מוצרט, ברהמס ובאך. מאמא - המסורת. קידוש ליל שבת, המוקפד במשפחתה, נמשך אצלי, כמו גם חגיגות פסח עם ופלים כשרים לפסח שהכינה סבתא רותי, מסורת שאחותי ממשיכה. משחקי החנוכה הייחודיים ממשפחת אמא נשמרים אצלנו".

3. דבר אחד שהוא רק שלך?

"הוריי היו חסכנים, מתכננים בקפידה את התקציב השבועי. אבא לא חסך על חינוכי המוזיקלי, אפילו לקח עבודה נוספת, אבל הוצאות מחוץ לכך היו מחושבות. החלטתי שלא אחיה כך. אני חי בחופש כלכלי, גם אם יש לכך מחיר, ומרגיש שלם ומאושר".

4. מיהו האדם שהשפיע ביותר על חייך?

"אין אדם אחד שהשפיע עלי יותר מכל, חיי מלאים בהשפעות מכמה אנשים. רות קיץ, מחנכת כיתה ו', לימדה אותי לאהוב תנ"ך. אנריקה בארנבוים, מורה לפסנתר, העמיק את הבנתי במוזיקה, גם אם הבנתי זאת רק בדיעבד. הפסיכולוגית אירית אבן ליוותה אותי שש שנים במסע משמעותי. אסי בן־פורת, מורה לטאי־צ'י במשך 30 שנה, חיבר בין גופי לרוחי, עד מותו הפתאומי לפני שנה. כל אחד מהם עיצב אותי בשלב אחר בחיי".

"גם ארוחה משפחתית איתה והילדים זו הצלחה ואושר". עם ריטה בהופעה, צילום: קוקו

5. מתי ידעת מה תרצה להיות בחיים?

"בכיתה ב', אחרי שחזרנו משנה לא מוצלחת בישראל לפרבר בניו יורק. מצאתי פסנתר ישן במרתף, ועם שמיעה מצוינת ניגנתי שעות. אבא שלח אותי ללמוד מוזיקה קלאסית, וכבר אז דמיינתי את שמי מופיע באותיות גדולות ב'קרנגי הול'. בסופו של דבר הופעתי ב'רדיו סיטי' במופע חגיגי לציון 60 שנה לישראל, עם להקתי, כמנהל מוזיקלי, לצד אמנים כמו דויד ברוזה ועידן רייכל. המעגל נסגר".

6. רגע שבו אמרת לעצמך - "וואלה, הצלחתי"?

"הצלחה היא לא נקודה אחת, אלא מסע מתמשך. כצעיר חיפשתי את ה'וואו, הצלחתי', אבל למדתי שהצלחה היא שמחה ואושר יומיומיים. היא בשיר שמתקבל, בילדים שמשחקים בשמחה, או בארוחה משפחתית עם ריטה, משפחתה, הילדים והנכד. הצלחה היא לפתוח ספוטיפיי ולראות את נועם ומשי לפניי. כמו שמייקל ג'ורדן אמר, רואים את הקליעות, לא את הפספוסים. ב־1993, כשמילאתי מועדון קטן עם 100 אנשים, הרגשתי 'הצלחתי' - זו היתה הצלחה אמיתית".

7. מהו הכישלון האחד שהכי השפיע על המשך דרכך?

"ב־2004, אחרי שלושה אלבומים מוצלחים, הוצאתי את 'הרבה פנים', שהיה כישלון. האמנתי בו, אבל הוא לא התקבל. סבלתי מהתקפי חרדה והגעתי לבית חולים. חשבון הנפש הוביל לשינוי: החלטתי לקחת שליטה על המוזיקה שלי, ללמוד לעבוד עם מחשב ככלי עיבוד, ולהפסיק להסתמך על דעות של אחרים. הכישלון הזה היה נקודת מפנה שהחזירה לי את השליטה על חיי".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

"בגיל 16, בהופעה ב'עיר הנוער', פגשתי את ריטה במקרה. בגיל 47, במועדון "הביט" בחיפה, פגשתי את אלכס. שתי הפגישות המקריות האלה עיצבו את חיי והפכו אותי למי שאני היום".

9. מי האדם ששבר לך את הלב?

"תמי פרידמן, חברתי בכיתה ו', שברה את ליבי כשהייתי ילד. קניתי לה תקליט של קליף ריצ'ארד ליום הולדתה, אבל כשנסעתי עם משפחתי לבאר שבע, היא קיבלה הצעת חברות מעופר פרבר. הסתובבתי ימים ליד ביתה בתקווה לראות אותה, אך לשווא. שם גיליתי שאני רומנטיקן חסר תקנה, ומאז אני גאה בכך".

10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?

"אני לא חושב על העבר או על העתיד, אלא משקיע בהווה. החיים הם כאן ועכשיו, ואני שואף לחוות רגעי אושר יומיומיים. אם יש לי שניים-שלושה רגעים כאלה ביום, זה 'וואו' ענק. העבודה היא על כל רגע, וזה לא פשוט, אבל שווה את ההשקעה".

11. מה התפקיד שלך בעולם הזה ובחיים האלה?

"תפקידי הוא לחיות בטוב עם עצמי. כשאני מצליח בכך, אני תורם יותר לזוגיות, לילדים, לסביבה ולקהל שלי. זה תהליך מתמשך, אבל עם הזמן אני מבלה יותר זמן במקום הזה".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו במיוחד על חייך?

"'אהבה בימי כולרה'. כרומנטיקן, אני מתחבר לספר הזה של גבריאל גרסיה מארקס, שמבחינתי הוא ספר התורה של האהבה - תמימה, הורגת, נעשית מתוך תשוקה ובלי לוותר. זה הספר שלי".

13. יש אלוהים? ואם כן - מה מערכת היחסים שלך איתו?

"האמונה שלי באלוהים היא אישית ומתפתחת תמיד. היא לובשת צורות שונות, עם עליות ומורדות, אבל מעולם לא כעסתי או איבדתי אמון. היום הקשר הזה יומיומי ומתחזק. אני מרגיש את אלוהים ברגעי אושר - בטאי־צ'י, במשפחה, בהופעות, בעבודה. זה הדיבור שלו איתי".