בבור בקריה צעקו "יש!": הצעד שבזכותו חוסל רמטכ"ל חיזבאללה

סגן ג', קצינה במדור סיכול של חיל האוויר, מתנצלת שהיא צרודה. זה קרה לה אחרי צעקות "יש! יש!" שהרעידו את תא השליטה בבור בקריה, כשהתברר סופית שרמטכ"ל חיזבאללה, היית'ם עלי טבטבאי, חוסל בתחילת השבוע.

"שנה שלמה התעסקתי רק בפרויקט הזה", היא מספרת השבוע, ימים ספורים אחרי המבצע המוצלח. "טבטבאי היה משימת חיי, עסקתי כל היום וכל הלילה בתכנון חיסולו של האיש הרע הזה. לפעמים, בלילה, הייתי מקיצה מחלום רע שהוא נעלם לנו, שאנחנו לא יודעים איפה הוא. זה הטריד אותי מאוד".

ביום ראשון, בסביבות הצהריים, היתה סגן ג' בבור בקריה, כשלפתע קיבלה את המידע שחיכתה לו כל כך. "אנשי המודיעין העבירו 'ידיעת זהב'", היא אומרת. "הם אמרו איפה רמטכ"ל חיזבאללה נמצא, ושהם ממליצים לצאת למבצע החיסול באופן מיידי.

"באותה שנייה עליתי למפקדים שלי ואמרתי שאני רוצה לצאת למבצע באופן מיידי. עשיתי הכל כדי שאם הדרג המדיני יאשר, אנחנו נהיה מוכנים. הזנקתי את כל האנשים שצריך לתא הסיכול, את הטייסים לעמדות - ואז זה קרה".

כשמבצע "בלאק פריידי" יצא לדרך, סגן ג' היתה באדרנלין מטורף. "ישבתי בתא הסיכול, ראיתי את תמונת השמיים ואת המטוסים שלנו מתקדמים, והלב שלי דפק על 200. שנה שלמה חיכיתי לרגע הזה. ואז, פחות משעה אחרי שקיבלנו את ידיעת הזהב, הם הטילו את הפצצות על דירת המסתור בלב הדאחייה בביירות, והייתי במתח שיא. חשבתי, הצלחנו? הצלחתי? הוא חוסל?

"אני לא יכולה להסביר בכלל מה הרגשתי כשקיבלנו את האישור שהוא חוסל. עבדתי על העניין הזה אישית, גם לבד בזמנים מסוימים, כל כך הרבה זמן. אקח את הרגע הזה איתי לכל החיים".

"כולם פעלו בזמן שיא"

סגן ג' לא היתה לבד, כמובן. לחיסול המזהיר של רמטכ"ל חיזבאללה שותפים הרבה מאוד אנשים בחיל האוויר, בחיל המודיעין ובזרועות נוספות של צה"ל. האיש הזה, ארכי־מחבל, היה על הכוונת של ישראל ומבוקש גם על ידי ארה"ב הרבה מאוד זמן.

כמעט לפני עשר שנים הוכרז טבטבאי על ידי ארה"ב כטרוריסט בינלאומי עם סיווג מיוחד, על פי צו נשיאותי. מחלקת המדינה אף הציעה פרס של 5 מיליון דולרים תמורת מידע עליו. הוא הצטרף לשורות חיזבאללה עם היווסדו, פיקד על כוח רדואן ועסק בשנה האחרונה ביתר שאת בניסיונות השיקום של הארגון, כשהוא נחשב למספר שתיים בהיררכיה, אחרי נעים קאסם.

מי שפיקד על המבצע מתא הסיכול של חיל האוויר, בבור בקריה, היה ד', תא"ל במילואים. האיש הזה, בן 61 ושבע קרבות, היה טייס קרב ופיקד על שתי טייסות, השתתף במבצעים רבים ובקרבות מזהירים, חלקם עלומים, ועשה עוד שלל תפקידים בכירים בחיל.

הוא גר לא ממש קרוב לעיר הגדולה, אבל ביום ראשון בצהריים הוא היה, במקרה לדבריו, בתל אביב. "קיבלתי הודעה שיש אינדיקציה, ובתוך דקות הגעתי לתא הסיכול בבור", הוא מספר. "אנחנו כמה אנשי מילואים שנמצאים בכוננות 24/7 ועושים סבבים בינינו. הייתי המפקד הבכיר בתא והתחלתי להפעיל את כל המערכת. מפקד חיל האוויר היה איתי בקשר כל הזמן. הוא סומך עלינו ותמיד יש לי גיבוי מלא ממנו.

"במקביל, אני כמובן בקשר גם עם הטייסים שיצאו למשימה. כולם פעלו בזמן שיא, ו־45 אחרי שקיבלתי את ההודעה הראשונה - החימושים הוטלו על אותה דירה ספציפית, בלב הדאחייה בביירות. זו מהירות שיא. זה עצום".

כשאתה רואה בתמונת השמיים בתא את הטייסים בדרך למשימה, המתח בוודאי עצום. יש לך אחריות ענקית על הכתפיים.

"אני מניח שכן, אבל אני מנסה להוריד את המתח. אני מודע לאחריות הגדולה שלי, אבל אנחנו כבר מאוד מיומנים בשנתיים האחרונות, מאז 7 באוקטובר. יש לנו פורמטים מסודרים, אנחנו מפעילים את מי ומה שצריך, עושים חיתוכי מצב, מיישרים קו, פועלים".

איך אתם הורגים את המתח עד שמתקבל האישור שאכן טבטבאי חוסל?

"אנחנו לוקחים כמה דקות, נרגעים, שותים מים, קפה, ומייד מתחילים בתחקיר. כל אחד מהנוכחים יכול לדבר ולהגיד את מסקנותיו והערותיו, לנתח מה היה אפשר לעשות טוב יותר, אחרת. גם סגן ג' דיברה בתחקיר וגם אחרים, כמובן. אני סיכמתי ואמרתי שעדיין הנתון הכי חשוב לא ידוע לנו - אם זה הצליח או לא".

מתי ואיפה שמעת שזה הצליח?

"אתה לא תאמין. בסביבות שש בערב סיימתי את המשמרת, התפזרנו ונסעתי הביתה, ואז, דרך התקשורת, שמעתי שהחיסול הצליח".

מה הרגשת באותו הרגע?

"סיפוק. עשינו מה שאנחנו צריכים. אני מבין מצוין את המשמעות של הסיכון הזה, של האיש שעמד בראש המאמצים של חיזבאללה להשתקם".

שיתפת את אשתך בפרטים המעניינים של המבצע הזה?

"לא. היא עושה אחד ועוד אחד וחכמה מספיק לא לשאול את מה שלא צריך. אני גם לא רוצה שהיא תדע הכל. מעדיף שתישן טוב בלילה".

אתה הצלחת להירדם באותו הלילה?

"האמת שהיה קשה. האדרנלין עבד שעות נוספות. בסוף יש עלי אחריות גדולה מאוד, זה לא משחק ילדים. אני זה שמוציא את כל התכנון המודיעיני והמבצעי לפועל, ואתה מבין שהיתה כאן הצלחה גדולה, שחוסלו חמישה אנשי חיזבאללה ושום בלתי מעורב לא נהרג, שזה בכלל הישג עצום במצב כזה".

זה לא החיסול הראשון שבו היה תא"ל ד' מעורב. כעת הוא חושף שגם לחיסול חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה לשעבר, היה שותף.

"בתקיפה של נסראללה היתה התרגשות הרבה יותר גדולה אצלי", הוא משתף. "זה היה בתחילת המערכה עם לבנון והבנו את המשמעות של החיסול הזה. אבל בכל חיסול מאוד משמעותי יש מתח גדול והרבה התרגשות".

אני מניח שחווית גם כישלונות. חיסולים ומבצעים אחרים שלא צלחו.

"אני יכול להגיד לך שהתסכולים הגדולים שלי הם מסיכולים שלא הצלחנו בהם, אם זה בגלל טיימינג לא נכון ואם זה חימוש שאולי לא פגע. אני הולך עם זה הביתה. גם עם ההצלחות וגם עם הכישלונות. אישית אני הולך יותר עם הכישלונות, הם יכולים להדיר שינה מעיניי. אני חושב כל הזמן מה אפשר היה לעשות אחרת. זה מטריד אותי, אבל בסופו של דבר אנחנו לומדים הרבה מהכישלונות, כמו מההצלחות".

"חיים בשביל זה"

תא"ל ד' מפרגן מאוד לסגן ג'. אומר ש"היא עשתה עבודת קודש מופלאה, ואם היא לא היתה עובדת כמו שעבדה על כל התכנון המבצעי של החיסול הזה, לא הייתי מסוגל להוציא אותו לפועל ב־45 דקות, וגם לא ב־45 שנה".

חמש שנים שהיא בצבא, בחיל האוויר, שנה ושמונה חודשים במדור סיכול. היא ומפקדה, רמ"ד פו"ש, לקחו חלק משמעותי בשורה ארוכה של מבצעים שהביאו לפגיעה משמעותית בחיזבאללה לאורך המלחמה. ג' היתה שם גם כשנסראללה ובכירים אחרים חוסלו, ובשנה האחרונה הקצינה העקשנית הזאת תפסה פיקוד מבצעי.

"מאז שנגמרה המערכה בלבנון, אנחנו מנסים להבין איך אנחנו מתמודדים עם ההנהגה החדשה של חיזבאללה", היא מספרת. "אנחנו עובדים צמוד עם המודיעין, מעלים כל מיני אופציות ותרחישים ומשם מתכננים מבצעים עד הפרט האחרון. זה כולל תיאום ודיוק עם המון גורמים, בחיל האוויר ומחוצה לו.

"אני מתייעצת עם המון אנשים. מתכננת את המטרות, מסנכרנת בין תמונת המודיעין לטייסות, בודקת איך לא פוגעים בחפים מפשע, איפה רוצים את החימושים ואיך בכלל מוציאים מבצע כזה לפועל, כולל ההזנקות, בשיא היעילות, המהירות והדיוק".

היא רק בת 24, ויש לה דרייב מטורף ודיבור קולח. נחושה, רהוטה, בוגרת לגילה. אולי זה התפקיד, אולי האחריות הגדולה שהונחה על כתפיה. רמטכ"ל חיזבאללה טבטבאי העסיק אותה בכל רגע ורגע בשנה האחרונה.

"אני יכולה לספר שעד הביצוע המוצלח, הגרסה הראשונית של המבצע השתנתה כמה פעמים", היא מגלה. "נגענו באיש הזה לאורך תקופה, ועכשיו באמת הכל הסתדר. ההזדמנות הגיעה בזמן שהיינו הכי מוכנים מבחינה מבצעית. היתה פה הזדמנות שלא ידענו אם תחזור".

היו רגעים שחששת שהחיסול של טבטבאי יירד מהשולחן?

"כן. היו רגעים שחשבתי שלא יאשרו את המבצע. זה מרחף. היו רגעים שחשבתי שלא יהיה אישור לעשות צעד כזה, בתקופה כזאת.

"היו גם הרבה רגעים מתסכלים. סיטואציות שבהן הכנו את עצמנו למשהו אחד, אבל המודיעין השתנה והיינו צריכים לעבוד על דברים אחרים. היו סיטואציות שבהן לא קיבלנו את האישורים שרצינו ולא הכל היה לפי מה שחשבתי והעמדתי, אבל מכל דבר כזה למדנו והתקדמנו".

הרגשת שחיקה?

"אני נשארתי בצבא בדיוק בשביל הרגעים האלה. המשמעות דחפה אותי כל הזמן קדימה. אני כן יכולה להגיד שהשינויים הקטנים האלה בכל פעם, כשאתה צריך לשבת עם אנשים ולתכנן שוב ושוב, הם שוחקים. אבל בסוף אנחנו חיים בשביל זה".

סגן ג': "אני לא יכולה להסביר בכלל מה הרגשתי כשקיבלנו את האישור שטבטבאי חוסל. עבדתי על העניין הזה אישית, גם לבד בזמנים מסוימים, כל כך הרבה זמן. אקח את הרגע הזה איתי לכל החיים"

ג' מספרת שהמבצע תוכנן לפרטי פרטים וכלל הרבה מאוד תרגולים ואימונים. הרבה אנשים השתתפו בו, כדי שיעבור חלק עד כמה שניתן בזמן אמת.

אחד מאלו שלקחו חלק מרכזי בתכנון המבצע הוא ראש מדור השתתפות בענף חקר ביצועים, סרן ע', מתמטיקאי שהוא וחבריו לענף אחראיים לכל הניתוח האנליטי והמדעי של המבצע.

"אנחנו לוקחים את כל הפרטים הטכניים, כמו מאיזו זווית להטיל את הפצצות וכמה טונות חימוש צריך למבצע כזה או אחר, וממש מתכננים לפרטי פרטים את המבצע בצורה קפדנית", הוא מסביר, "כשהמשימה היא שהכל יצליח ויהיה מדויק מאוד למטרה עצמה".

כמה זמן תכננתם את חיסול טבטבאי?

"על המבצע הזה אנחנו יושבים כבר כמה חודשים. מתוך התמונה המודיעינית, משיחות עם האנשים שהיו אמונים על החיסול ובעזרת שיח תמידי ופורה, אנחנו מתכננים כמה מטוסים ישתתפו בתקיפה, כמה חימוש צריך, מאיפה נגיע, מיקומים, הכל. אנחנו מציעים למקבלי ההחלטות כמה חלופות".

היו לכם גם כישלונות? שהתכנון המקדים, המדעי, לא תאם את המטרות בשטח?

"היו גם כישלונות של תכנונים שלא צלחו במבחן התוצאה. אני לא מתוסכל מזה, כי זה פתח עבורנו ללמוד בתור גוף חוקר. בסוף יש בדברים האלה גם מרחב גדול של אי־ודאות שאנחנו מנסים לתמרן בתוכו".

ע' מספר שהוא לא היה שם, בתא הסיכול, כשהחיסול של טבטבאי יצא לדרך ובוצע. "אתה יודע מה מצחיק? שבמקומות שבהם התכנון טוב וקפדני, אין לנו הרבה מה לעשות. הכל מנגן כמו מכונה משומנת", הוא מסכם.

"שותפות קריטית"

ואכן, כמו מכונה משומנת, הכל עבד ביום הזה. כל הכוכבים הסתדרו, מבצע "בלאק פריידי" יצא לדרך. תא"ל ד' וסגן ג' דהרו לתא הסיכול, והמפקד הבכיר מספר שהכוורת בתא יכולה להכיל בין 10 ל־20 אנשי צוות. גאוותו נתונה לכך שיש בתא "כמות גדולה של נשים בתפקידי מפתח, והוא מחולק שווה בין גברים לנשים, כמו גם בין אנשי מילואים לסדירים".

נוסף על כך, ד' מעלה על נס את הפעולות ואת המידע של חיל המודיעין. "בלי המודיעין אנחנו יורים באפלה", הוא מסביר. "השותפות שלנו איתם היא קריטית ממש. אנחנו בסוף הקצה, הביצוע, אבל ידיעת הזהב שמגיעה מהמודיעין היא עבודה של שנים, של מאות אנשים".

במהלך המבצע, סגן ג' ישבה קרוב לתא"ל ד'. הרגישה שזה השיא. היא ידעה שיומיים לאחר מכן היא מסיימת את תפקידה, וכעת אומרת שקיוותה מאוד לסיים בחיסול מהדהד.

"כל כך רציתי שזה יצליח", היא מחייכת. "זה הדבר הכי גדול שעבדתי עליו בחיים. עבר לי בראש שזה קורה רגע לפני סיום התפקיד שלי במדור, וכשהחימושים הוטלו - ירדה לי אבן ענקית מהלב, אבל המתח עדיין היה גדול. רצינו גם שזה יצליח וגם שלא יגרום להתלקחות מחודשת בלבנון. כשהבנתי שהוא אכן חוסל, הרגשתי אושר עילאי. האיש הזה עשה המון רע למדינת ישראל, אז מאוד שמחתי להיות חלק ממי שמפסיקה את הרע הזה ועושה טוב למדינת ישראל".

איך את מרגישה לעזוב אחרי שיא כזה?

"מנעד רחב של רגשות. מצד אחד זה קרה וזה משמח מאוד, מצד שני יש בי גם עצב. אני סומכת על האנשים שנשארו ושיהיו במדור ומתקדמת הלאה.

"אני עדיין לא משתחררת מצה"ל, אבל עוד לא יודעת לאיזה תפקיד אני ממשיכה. אצא לחופשה קצרה, אולי אטייל בארץ, אולי בחו"ל, תלוי מה יתחשק לי. אחרי כל כך הרבה זמן שאני עם העניין הזה, אני צריכה את זה".

כשאני שואל את סגן ג' איך נראים חיים אישיים של צעירה בת 24 שכל חייה נתונים לאיש אחד רע ומר, היא עונה בחיוך: "זו באמת מחויבות גדולה שהיא הרבה מעבר לעבודה רגילה, אבל תחושת המשמעות מנצחת הכל. תשמע, אני יודעת גם לחיות ולבלות. היה לי הרבה אקשן בחיים.

"נכון שהוא כל הזמן ישב לי בראש, אבל אני כל כך אוהבת את מה שאני עושה. תחשוב, בסוף אני כמו קצינת המבצעים של המבצעים הכי גדולים בלבנון. אמנם אני לא טסה במטוס ואין לי 80 יחידות במתמטיקה כדי להגיד בדיוק מה יקרה אם החימוש יפגע כאן או שם, אבל אני מתכננת ומסנכרנת את כל הגורמים ומאשרת מול בכירים, וזה דבר עצום בשבילי".

לג' יש חבר בארבעת החודשים האחרונים, והיא זורחת כשהיא מדברת עליו. "תכניס את זה לכתבה, הוא יתלהב", היא צוחקת, ומספרת שבן הזוג עסק בתחום הסייבר בצבא. "הוא כבר משוחרר, אבל הוא יודע מה זה ביטחון מידע והבין שאני לא יכולה לספר לו בדיוק מה קרה בתא הסיכול, אז הוא קנה לי פרחים ושם לי בחדר בדירה. הגעתי לשם והופתעתי".

לא הבנתי, הוא לא חוקר אותך על כל חיסול וחיסול?

"בטח שהוא מנסה, אבל הוא לא מצליח כלום. לפעמים הוא מבואס, אבל הוא יהיה בסדר, הוא ילד גדול".

"אדרנלין מטורף"

תא"ל ד' מספר שיש לו חמישה ילדים, אחת משרתת כרגע במטה המבצעי של חיל האוויר. "איתה אני יכול יותר לחלוק, כי היא הרבה יותר בעניינים. את השאר אני לפעמים משתף בכל מיני דילמות, אבל לא בדברים מבצעיים".

החיסול של טבטבאי יעלה לשיחה בשולחן השבת?

"אני מניח שכן, כמובן בלי לחשוף שום דבר".

תא"ל ד': "זה לא משחק ילדים. אני זה שמוציא את כל התכנון המודיעיני והמבצעי לפועל, ואתה מבין שהיתה כאן הצלחה גדולה, שחוסלו חמישה אנשי חיזבאללה ושום בלתי מעורב לא נהרג, הישג עצום במצב כזה"

תגיד, איך אתה חוגג את החיסול הנוכחי או חיסולים שאתה שותף להם?

"תשמע, כבר היו לי כמה מקרים שהגעתי לחתונות של ילדים של חברים או לאירוע אחר אחרי פעילות כזו והייתי באדרנלין מטורף".

ואף אחד לא הבין למה אתה רוקד בטירוף ברחבת הריקודים?

"כן, ועוד כשאין מוזיקה. כשאין מוזיקה, אתה מבין? אני מלא בבוסט של אנרגיה".