קצת התפלאתי כשאוניברסיטת תל אביב בחרה להעניק תואר דוקטור לשם כבוד לגברת עינב צנגאוקר. לא אמרתי כלום אבל הרמתי גבה. גם במשך השנתיים שבהן בנה של עינב, מתן, היה בשבי חמאס, ועינב הובילה את הקו הקשה ביותר להשבת החטופים, לא היה לי דחוף לצאת נגדה כי חשבתי שאין לי שום כלי כדי לדון אדם במצבה; אני לא יודע מה הרקע שלה, אני לא יודע מי חינך אותה, אני לא יודע עליה כלום.
"המאבק שלנו לא תם": עינב צנגאוקר בנאום ראשון בכיכר החטופים מאז שחרורו של מתן // צילום: מטה משפחות החטופים
ביני לביני חשבתי שהסגנון שבו בחרה צנגאוקר להתבטא ולפעול היה מיותר לגמרי, לא הועיל בשום דבר, יצר פילוג ושנאה, פיזר אלימות ושפה רעה, ולא היה אפשר להגיד מילה.
הרגשתי כלפי עינב חמלה על האופן שבו היא פועלת, אבל בתוכנית שלי, בניגוד לתוכניות שחיבקו אותה השכם והערב, העדפתי לראיין הורי חטופים שבחרו בשיח אחר, כמו למשל מירב לשם גונן ואיריס חיים. כבוד.
ולא הייתי אומר מילה, אילולא איריס חיים עצמה התבטאה בעניין התואר שקיבלה עינב צנגאוקר מאוניברסיטת תל אביב והסתייגה מההחלטה לתת לה אותו. ואני שותף להסתייגותה. כי גם אם אני לא דן את אמא של מתן, כיוון שאני לא במקומה, את אוניברסיטת תל אביב אני יכול כן לדון ואני חושד שהתואר שניתן לה הוא דווקא בגלל השפה האלימה כלפי ראש הממשלה שעולה בקנה אחד עם הקו הסופר-שמאלני של האוניברסיטה, זאת שאיפשרה הפגנות יום נכבה בשעריה. למוסד אקדמי שמחלק תארים על פי חישובים פוליטיים הבנות שלי לא ילכו. לא במימוני.
עינב הפגינה במשך שנתיים מסירות גדולה בתור אמא, ונלחמה בכל הכלים שהיו לה. אבל אם להגיד את האמת, דווקא הורים אחרים שבחרו בשפה יותר מתונה, לא קיללו, לא איימו, לא שברו את כל הכלים, היו מודל הורי יותר מוצלח עבורי. יש מצב שאני אחליט להעניק להם תואר לשם כבוד מטעמי, אני רק צריך למצוא איפה שמתי אותו במגירה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
