האמת, ביבי מלך. בכל זאת אני מקווה שיפרוש

בתור אחד שמקדיש לפחות שעה, אם לא שעתיים, ביום לצפייה בתכנים טלוויזיוניים מארצות ערב, אני רוצה לספר לכם משהו שאולי אתם לא יודעים. במזרח התיכון, מבחינת הערבים, יש רק מלך אחד. לא מלך סעודיה ולא מלך ירדן ולא מלך מרוקו. למלך היחיד באזור קוראים בנימין נתניהו. כמות העוצמה המיוחסת לו חצתה מזמן את גבול האנושיות, והיא נעה בין אֵל לשליט כל־יכול. הערבים, בהכללה, חושבים שביבי מסובב את העולם על האצבע הקטנה שלו, וזה אומר גם את הנשיא טראמפ. יש על זה תמימות דעים מוחלטת של כל הפודקאסטרים ומנחי הטלוויזיה ממצרים, דרך לבנון וכל חור אחר במזרח התיכון.

מצד אחד זה משמח אותי, כי בשכונה שלנו מבינים רק כוח, ואם הם חושבים שיש לנו מנהיג בקנה מידה כזה - זה מאוד משפיע. דוברים רבים מאוד החליפו לאחרונה את הדיבור שלהם מחרחור מלחמה לרצון בשלום. הם אומרים את זה בגלוי. אין מה לעשות נגד ישראל, אי אפשר להכריע את ביבי, זה זמן שלום. הפסיקו לפחד, אומרים את זה דוגרי מול כל מיקרופון רענן. אותם לא מעניינת ההפיכה המשטרית, אותם לא מעניינת היועצת המשפטית, לא אכפת להם מהמינויים הכושלים לרוב משרדי הממשלה, לא מזיזים להם הפילוג הפנימי והאחריות של ראש הממשלה לקיומו ולהעמקתו. הם רגילים לדברים כאלה אצלם בבית, ולהרבה יותר גרועים.

בסוף, אם אני צריך לבחור בין להיות אבו עלי שעושה דאווינים על האויבים, לבין לבחור במנהיג שמשקף את סט הערכים שלי, אני נאלץ, בכאב לב, לבחור במישהו שפחות מרשים את הערבים

אבל בתור אחד שמייחל ללכתו של ראש הממשלה בדרך כל ראש ממשלה, בבחירות, הביתה, אני מבין שאולי ראש הממשלה הבא, אם יהיה כזה בכלל, יהיה יותר מקובל עלי, אבל הרבה פחות מרשים מבחינתם. ואני לא בטוח שאני יכול להרשות לעצמי להיות פחות מרשים בנקודת הזמן הזאת. אז זה מורכב. כמו כל החיים כאן.

אבל בסוף, אם אני צריך לבחור בין להיות אבו עלי שעושה דאווינים על האויבים, לבין לבחור במנהיג שמשקף את סט הערכים שלי - אני נאלץ, בכאב לב, לבחור במישהו פחות מרהיב ערבים, ויותר אוהב את כל חלקי העם ולא מסכסך אותם אלה באלה לפרנסתו. מזל שגם אם ביבי ייבחר שוב, וזה יגרום לי כאב לב, תהיה בזה גם נחמה גדולה. אולי יבוא שלום עם הערבים. לשלום בינינו ידאג כבר מישהו אחר, לאחר לכתי.

ממ"י

ובחלומי אני שר החינוך, ואני מחליט על הקמת זרם חינוך חדש, הזרם "הממלכתי מסורתי", שייתן מענה חינוכי ל־45 אחוזים מהעם הזה שמגדירים עצמם מסורתיים. והזרם הזה יקבץ את כל ההורים המתוסכלים ששולחים ילדים לזרם הממלכתי ולא מקבלים העמקת הזהות היהודית ללא הדתה מטרידה; את כל מי שרוצים שהילדים ילמדו בבית הספר לנהל טקס יהודי פשוט כמו קידוש, בלי שאיזה הורה בכיתה יחטוף התקף אפילפטי של "תעזבו את הילדים שלנו עם הטקסים הפגאניים שלכם"; את המשפחות שממש מעוניינות שערכים כמו כיבוד אם ואב, עזרה לזולת, כבוד למבוגרים, אהבה לכל הברואים, התנדבות בקהילה ועוד שכיות חמדה מהמסורת היהודית יהיו ממש חלק מתוכנית הלימודים, ולא יישארו מחוץ לכותלי בית הספר.

ובזרם המסורתי הזה, שיהפוך בתוך עשור לזרם המבוקש ביותר, לא תהיה הפרדה בין בנים לבנות. יהיו כיתות מעורבות, כמובן, אבל כן תהיה הפרדה במקצועות שבהם הוכח מחקרית שכאשר לומדים בנפרד מגיעים לתוצאות טובות יותר, כמו במתמטיקה. ולא יהיו התגוששויות סביב כן תפילין בחצר בית הספר או רק מחוץ לשער. כל אחד וכל אחת ינהגו על פי האמונה שהביאו מהבית או שפיתחו בעצמם, וילמדו תנ"ך, ויגעו בגמרא, וילמדו רוחניות החל בקבלה ועד ימימה, וישירו פיוטים, ויכירו קצת משפט עברי, וילמדו מורשת ישראל - מקצוע חדש שעוסק בעדות ישראל לסוגיהן, תולדותיהן, ערכיהן, מורשתן ותרומתן. וכל תלמיד וכל תלמידה יכינו עבודה יפה וגדולה על העדה שממנה באו, וגם על עדה שלא הכירו בכלל.

ובזרם המסורתי הזה שאקים לא תהיה כניסה לבתי הספר לטלפונים סלולריים, ותהיה הקפדה עצומה על משמעת ועל כבוד הדדי, וכשהמורה תיכנס לכיתה הכיתה תקום, כמו פעם, וההורים יכבדו את המורים ואת ההנהלה, ומי שלא יעמוד בכללים, כמו במסורות היפות של פעם, יעוף הביתה.

החינוך הממלכתי ברובו, לא כולו, לא עומד באיכות המיוחדת שהעם שלנו צריך. החינוך הדתי מתאים רק לדתיים, והוא הולך ומקצין, לצערי. רק הקצאת זרם חדש והתחלה ממש מאפס יזרימו דם חדש אל תוך הכיתות המאובנות, וייצרו חיבורי עומק שכל כך נדרשים אחרי הטראומה שכולנו אכלנו פה בשנתיים האחרונות. רק יש בעיה קטנה עם השם, כי יש ממלכתי, ויש ממ"ד, ויש ממ"ח. ואיך זה ייקרא? ממ"מ? טיפה מגושם בפה. אולי ממ"י. ממלכתי יהודי. ממש מאמי של שם.

הייתם רושמים את הילדים שלכם?

בקטנה

קנינו לנו משחק נהדר. אולי גם לכם כבר יש כי כולם רוכשים. קוראים לזה "היטסטר", כפרה על מי שהמציא אותו. מה? יש קלפים, ועל כל אחד קוד QR. סורקים כל קלף עם הטלפון, ומייד מתחיל להיות מושמע שיר. המשתתפים צריכים לקבוע מאיזו שנה השיר ולמקם אותו על ציר זמן. וזה נהדר, כי גם המבוגרים יודעים המון על מה שהיה להיט בזמנם, והצעירים מכירים את מה שעכשיו ולפני שנתיים, וכולם יחד שומעים להיטים מכל הזמנים, מספרים בשבחם, רוקדים קצת בסלון ומאוד נהנים. אנחנו משחקים את זה כל הזמן, ותכף נגמרים לנו הקלפים. ממליץ להוציא עדכון גרסה עם עוד שירים, ואחר כך מאורעות היסטוריים. שחקו ותודו למי שהמציא, וגם לי.