היחידה הסודית בראשות יונתן אוריך שתעשה כאן סדר

בכל יום יוצא מן השורה עוד אדם שחשבנו שהוא אדם סביר, נהיר, בהיר, ומתגלה שהוא אנטישמי נוראי, כמו אחרוני המשטר הנאצי ימ"ש בשעתו. אנשים כמו טאקר קרלסון, שבאמת פעם כיבדתי, והנה עם כל הכבוד הפך באחת למסכת של האשמות מופרכות נגדנו, שאנחנו מאחורי פיגוע 11 בספטמבר בתאומים, ושאין לנו קשר ליהודים שגלו מארץ ישראל, ושאנחנו מקור כל הרע שבעולם.

ואליו מצטרפים עוד משפיענים, ומנהיגים, ונשיאים ורוזנים, ומתחרים זה בזה מי יעליל עלילות יותר נוראיות על עמנו הנהדר.

ואני אומר - לחסל. כל אחד ואחת כאלה שמוציאים את תהומות נפשם העכורה אל המרחב הציבורי, חייבים לקבל בראש כמו אותן חפרפרות באולמות המשחקים, שצריך לדפוק עליהן במחבט ולהשיבן למחילתן. ורק נשאלת השאלה - לחסל כיצד? הרי לא נשלח את אנשי יחידת כידון של המוסד לצלוף בהם מרחוק, או להרעיל את מזונם, או לדקור אותם במטרייה משוחה במעין תמשחת שחורה ההורגת בתוך דקה אפילו פיל ענק. כי אמנם יכולותינו בתחומי החיסול הממוקד ידועות ומעולות, אבל זה יתהפך עלינו ואז וואי וואי וואי.

אבל יש לנו עוד יכולת יוצאת דופן - מודיעין. והמודיעין הזה יכול למצוא חות'י במחילתו ושיעי במיטתו, ולכן ניתן גם למצוא את כל מה שהאנשים האלה, האנטישמים החדשים, מנסים להסתיר בעזרת שנאת היהודים שלהם. כי לכל ניאו־נאצי כזה יש תמיד במרתף איזו תצוגת שלדים. ראו למשל את כארים חאן, האנס הקטן מהאג. ואני מציע - תוקם מייד, ואיך עוד לא הוקמה, יחידת "מרעום" שתפקידה לחשוף את הלכלוך על כל מי שמתחיל לטנף עלינו, ולהציג לציבור ולאשתו מי הוא באמת.

יידעו כל אלה שחושבים לעשות להם שם ומעמד על חשבון העם היהודי, שברגע שהם מוציאים התחלה של דיבה, מתחילה המכונה לעבוד ולחפור ולמצוא את כל מה שהוסתר. בגידות, מעילות, סמים, גניבת לחמניות מהמכולת לפני שפותחים.

ובראש היחידה הייתי מעמיד את יונתן אוריך, שכרגע נראה די מובטל ומשועמם ומצייץ ציוצי רעל ללא תכלית, ויכול לעשות עם עצמו ויכולותיו המעולות בתחום ההשחרה שכוונו עד כה פנימה, משהו קונסטרוקטיבי לשם שינוי.

ואם זה לא יעבוד, נחזור למטריית הרעל. מה כבר יש לנו להפסיד.

גמר חסימה טובה

אם אתם במקרה לא אנשי תקשורת, אנשי ציבור או "משפיענים", סביר שאתם לא מכירים את האנשים האלה שמשאירים לכם הודעות תגובה מגעילות לפוסטים שאתם מעלים. אבל בתור אחד שדווקא כן ידוע, ועוקבים לי רבים, אני מתמודד עם לא מעט מגיבים שנכנסים לפוסטים שלי, לא משנה מה הנושא שלהם, ומשאירים תגובות רעילות.

מחקר חדש שערכתי עם מכון ויצמן קובע שפרק הזמן הקצר ביותר הידוע לאדם הוא בין השנייה שבה איזה שונא מקצועי משאיר לי תגובה מגעילה לבין הרגע שתגובתו והוא נמחקים מחיי

פעם, מזמן, כשהפייסבוק עוד היה קטן, הייתי טורח להגיב. קודם כל הייתי כועס, נעלב, לא מבין למה זה מגיע לי, ואז עונה במילים קשות. התחושה אחרי כל אירוע כזה היתה שאני צריך מקלחת באצטון כדי להיטהר. אבל כבר זמן מה שאימצתי לי מנהג שמוצא חן בעיניי, והוא לחסום מיידית כל מי שמדבר לא לעניין. ואני לא מדבר על אנשים שמותחים ביקורת עניינית, אלה ברוכים הבאים. אני מדבר על אנשים שמחפשים ברחבי הרשת הזדמנויות להוציא את הזפת שיש להם על הנשמה על מישהו אחר.

מחקר חדש שערכתי עם מכון ויצמן קובע שפרק הזמן הקצר ביותר הידוע לאדם כרגע הוא בין השנייה שבה איזה שונא מקצועי משאיר לי תגובה מגעילה לבין הרגע שתגובתו נמחקת, וגם הוא עצמו נמחק מחיי לתמיד ונכנס לרשימה הולכת ומתארכת של חסומים. פיתחתי יכולת שלא היתה בי בעבר, להתענג על פעולת החסימה כמו שמתענגים על מוזיקה טובה, מאכל טוב, דבר תורה יפה. הלב ממש מתרחב בכל פעם שאני מוציא מחיי בן אדם שחדר אל המרחב שלי בלי הזמנה. תחושה של ניקיון, של התחלה חדשה, של טבילה במקווה האר"י בצפת.

אצלי בדף מבקרים הרבה מתנגדי חיסונים שממשיכים לחשבן לי את המילים הקשות שהטחתי בהם, בצדק, בימי הקורונה ("פייזר מממנת אותך"). באים אצלי גם אנשים שלא אוהבים את מה שאני אומר נגד ראש הממשלה ("אתה סטייק שמתהפך בכל שעתיים"). וגם מרירים כלליים יש ואני, כמו אדם שמישהו מצלצל לו בדלת וכשהוא פותח מגלה שם מישהו שרוצה להיכנס אליו הביתה בנעליים מטונפות לעשות את הצרכים במרפסת ולעשן בחדר התינוקות, טורק את הדלת בפרצוף ושמח שהבן אדם יצטרך כנראה לפתור את הבעיות שלו בעצמו, ולא להטיל אותן עליי.

אז אם אתם לא יכולים לקרוא את הטור הזה בתור פוסט בפייסבוק או באינסטגרם שלי, סימן שאתם חסומים. סימן שלכלכתם ועכשיו לא תוכלו יותר לבאס לי את הפיד, עד שיבוא משיח בן דוד.

גמר חסימה טובה.

עגנון במזרחית

בדיוק בין יום כיפור לסוכות נפל לידי ספר חדש של ר' דוד מנחם העוסק בול בימים האלה. "שלום במרומיו - מעשה נורא עלילה בחכם צעיר ובזקנה חכמה", מספר על עיראקית קשישה שהתעקשה לברך על הלולב כנגד דעתו של רב קפוּץ, שחשב שזאת ברכה לבטלה משום היותה אישה. וכל זה רק הרקע לכתיבה שהייתי משווה לעגנון, אבל במזרחית. גרגור רצוף של עונג והנאה שבאה לי טוב בשוכבי במיטת חוליי. לא תמה כתיבה עילאית מעם ישראל, וכבוד לי להמליץ על חיבור נהדר זה. ספר ששורה עליו הברכה.