סודות הדבש לראש השנה: ליל תשוקה אחד עם הוד מעלתה, ואז מתים

שנה עברה, שנה חלפה, והיא היתה צמאה לאללה. טילים במקום גשמים שמיעטו לבוא הומטרו על אדמת הצפון, זורעים שריפות בכל מקום. בין היתר, גם בשטחי המרעה של כוורות קיבוץ דן הפזורות בגליל, ש־200 מתוכן נשרפו כליל.

מבצע הביפרים בספטמבר אשתקד תפס את דבוראי הקיבוץ בלי יכולת להגיע לכ־1,000 כוורות המוצבות על קו הגבול. "בדיוק בשלב שבו אנחנו מתכוננים לטיפול החורף", אומר זוהר רודולף, מנהל המכוורת, שהגוף שלו יודע לספר על חיבתו לרוגבי.
אנחנו מהלכים אחריו בשטחי כפר הנשיא, שם שוב מתכוננים לחורף. כוורות מרוכזות במקבצים גדולים להקל את הטיפול בהן עד האביב, אז הן ישובו ויפוזרו במקבצים קטנים על פני שטחים גדולים קרוב לפריחה. זו שבבר וזו של שטחי החקלאות, והדבורים שוב יעברו בין פרחי הזכר לאלה הנקביים, נושאות איתן אבקת פרחים. עמלנות שהפכה את הדבורה לגדולת המזווגים בטבע, זו שלכבודה פרחים פיתחו צבעים וריחות, לפתות אותה שתבוא ותגאל אותם מלחדול.

אחרי יותר משלושה חודשים של נתק, בהזדמנות ראשונה, רודולף ונמרוד לב ארי, מבכירי הדבוראים במשק, עלו למבצע חילוץ. הרחיקו את הכוורות לנקודה שבה יוכלו לטפל בהן. "הכוורות היו במצב קשה", אומר רודולף, "70 מתוכן היו במצב קטטוני".

אני אומרת שקיוויתי שהסיפור על הדבורים העזובות ייגמר אחרת. שיתברר שהן יודעות לדאוג לעצמן בלי מנות הבראה ובלי מי סוכר, תוספת מזון שמקבלות כוורות בעונת החורף, אז הפריחה דלילה.

מבחינתו של רודולף, לא היה צריך מלחמה כדי לחזות את הסוף. בכל השנים שעברו מאז 2003, אז המיר את עולם דגי הבריכות בזה המרתק של הדבורים, הוא מחזיק כוורת בחצר הבית שלו, לא מטפל בה ולא רודה ממנה, רק כדי לגלות שהיא קורסת בכל פעם מחדש. הוא היה רוצה להישאר בסביבה מספיק זמן כדי לראות את הדבורים מתגברות בעצמן על כל תחלואי העולם, משינויי מזג האוויר, דרך הגלובליזציה ועד לשאר מעשי האדם. אבל כמו שהעולם נראה היום, הוא בספק גדול אם דבורים יצליחו לשרוד בלי טיפולי הדבוראים.

"כבר היום כל הדבורים שבבר הן כאלה שברחו מכוורות שקרסו", הוא אומר, כשממול מנוף פורק כוורות מהמשאית. הדבורים עצבניות, אך זה שום דבר שמתקרב לדבורה הסורית, שפעם שלטה במרחב והיתה רגזנית במיוחד. אחת שרודפת אחרי כל אויביה, וביניהם גם בני האדם. מזג שדבוראי לא רוצה לפגוש, אבל שאיפשר לה לשרוד במזרח התיכון, עד שהיא נעלמה והגלובליזציה הביאה תחתיה את הדבורים האיטלקיות, שמתקשות מול האויבים המקומיים, כמו עש הדונג והשרקרקים. גם את אקרית הוורואה הביאה לכאן הגלובליזציה, מין טפיל שמוצאו בדרום־מזרח אסיה, שניזון מדם הדבורים ומחזור החיים שלו מותאם לזה של הדבורה. כבר כמה עשרות שנים הוא עושה שמות בתעשיית הדבש העולמית, שנמצאת במרוץ לטיפוח חומרים שיוכלו לצרה הזו, שמסתגלת בכל פעם לאלה החדשים.

"עכשיו תטעמי מזה", אומר רודולף. הכפית מצייתת, טובלת סקרנית, רק כדי לגלות שיש בדבש משהו מימי ושטעמו חיוור. "מי סוכר עם תמצית?" אני מנסה לנחש. "דבש מיובא", הוא מחייך

אם לסכם את מה שלמדתי מרודולף, הוורואה, לצד מחלות ויראליות קשות שפוגעות בוולד, מחייבים טיפול, אבל הוא צריך להיעשות במשורה ובשום שכל, פעם בשנה, בסוף העונה, בדיוק כמו שעושים עכשיו הדבוראים שלפנינו. ככה, כשתגיע עונת הרדייה, לא יהיו בדבש עקבות של חומרי טיפול.

דבוראי עם כבוד לעולם יקפיד להשאיר דבש בקומה התחתונה לשימוש הדבורים, ובשום אופן לא ישתמש בתוספת מי סוכר כאמצעי להגדיל את כמות הדבש. הוא לא יפגע באיכות הזהב המתוק, שהחומציות שלו היא אויב לרוב החיידקים ולמיני פטריות. גם ריכוז הסוכר, 82% אם לדייק, סופח את המים ומייבש פטריות ומיני חיידקים, וכל עוד הוא אטום תחת דונג בכוורת או בכלי מעשה ידי אדם, הוא יכול להישמר אלפי שנים. חומר משמר שתהילתו היתה ידועה כבר בעולם העתיק, שהשכיל לשמר בתוכו פירות ומיני בשרים.

אני חושבת שרודולף ראה את זה בא, אחרת הוא לא סתם היה דוחק בנו ככה שניסע למכוורת בקיבוץ דן. שם, מחוץ לאולם הייצור, מטפחים בכוורות את הדור הבא של המלכות, והכל הרבה יותר רגוע. אותי הוא שכנע מייד, אבל אריק, הצלם, רצה להנציח עוד כמה תמונות, עד שדבורה אחת הראתה לו שגם עם איטלקיות לא כדאי להתעסק, בטח לא ביום שבו הן טולטלו בדרכים, עקצה אותו בצוואר ומשם עברה לראש שלי, שם רודולף קבע את מותה.

גלגולה של מושבה

כ־1,000 מינים של דבורים ידועים למדע. רובן חיות לבדן, ומעטות מקימות מושבות בנות עונה, שבהן רק המלכה חיה מספיק כדי להקים את המושבה הבאה. אצל דבורת הדבש חיי הקהילה מפותחים בהרבה, ועשרות אלפי דבורים זקוקות למזון גם בעונת החורף, אז אין לסמוך על אספקת הצוף. והן, שהיו בעולם הרבה לפנינו, למדו את שעתיד יהיה ללמוד האדם: שימור מזון לימי החורף.
הכל מופנה לתהליך הייצור לשימור הכוורת. להבטחת הדור הבא. לדאוג שלא תידלדל האוכלוסייה בכוורת, כי אז הדבורים חשופות לסכנת מוות מקור או מרעב. להבטחת מחול הכלולות המתקיים פעם אחת בחייה של מלכה. לסילוק הזכרים מהכוורת בחורף החוצה אל מותם, כי אין בהם צורך ובטלנים לא באים בחשבון בתוך מבנה המקדש את היצרנות.
רודולף אוחז באחד מהם, מבקש להפנות את תשומת ליבנו לכך ש"גם לזכר שלהם, כמו אצלנו, יש ישבן שעיר", ואז הוא לוחץ על בטנו ונשלפים שני איברי רבייה, שישמשו אותו אם יזכה לדעת את המלכה, ואז ייפול על הקרקע מת. עם הוד מעלתה זה פעם אחת ולמות.

"גם לזכר שלהם, כמו אצלנו, יש ישבן שעיר", אומר רודולף. ואז הוא לוחץ על בטנו של אחד הזכרים ונשלפים שני איברי רבייה, שישמשו אותו אם יזכה לדעת את המלכה, ואז ייפול על הקרקע מת. עם הוד מעלתה זה פעם אחת ולמות

בעונת השיא של הפריחה, זהו השלב שבו כוורת צריכה לחשוב אבולוציונית מה יקרה אם תבוא שריפה, הצפה או מחלה. כדי לשרוד, לא מספיק שהמלכה תטיל 1,500 ביצים ביום. צריך שתהיה התפצלות ושחלק מהדבורים יקימו נחלה חדשה. לפני הפיצול, הדבורים מתחילות להאכיל במזון מלכות לא רק את המלכה, אלא עוד כמה עשרות זחלים בתוך תא שאותו חותמות הדבורים. הראשונה שתצא תהרוג את האחרות. יש מקום רק למלכה אחת. החזקה היא שתשרוד, והפרומונים שלה הם שמארגנים את הכוורת, מסמנים לפועלות שעפות למרחקים את הדרך בחזרה הביתה.

דבוראי בן דבוראי

תולדות קיבוץ דן טובלות בדבש מראשית ימיו ב־1933, אז הגרעין של עולים מטרנסילבניה ומרומניה טיפח כוורות בקיבוץ הארעי שבגבעת השומר. כוורות שב־1939 עלו עם החברים להתיישבות קבע בצפון אצבע הגליל.

עמי ממיס, דבוראי בן דבוראי מחדרה שהגיע לקיבוץ בשנות ה־60, מביא איתו ידע וכוורות מבית אבא. הוא שהחל מבסס את הענף, שהלך וגדל במרוצת השנים והצמיח מכוורת המתמחה במתן שירותי האבקה לחקלאי הצפון. נקנו עוד מכוורות מקיבוצים שעייפו מהענף הזה, ואיתן שטחי מרעה נוספים, וטופחו שיתופי פעולה עם חוקרים, בעיקר בכל הקשור להאבקה ולטיפוח מלכות רגועות, המיטיבות לייצר דבש בכמויות גדולות.

ב־2022 רכש קיבוץ דן את המכוורת השיווקית של קיבוץ שמיר, והמכוורת, שמונה היום 5,000 כוורות, החלה משווקת את הדבש שלה בעצמה. יופי של דבש בכמויות קטנות, חלקו זני וחלקו לפי אזורי מרעה. "הטבע הוא שמכתיב", אומר רודולף.

צנצנת אחר צנצנת טעמתי ממנו. כפיות במבוק מתחלפות, צוללות לדבש אבוקדו כהה שהמתיקות שלו מאופקת וטעמו עמוק, מזכיר לי סירופ חרובים שידעתי בכפרים של צפון הגדה. כפית טובעת בדבש פרחי ינבוט סמיך ונהדר. דבש שיזף שיש הנשבעים שאין טוב ממנו לחיזוק מעשי האהבה, וכשהוא יורד במורד הגרון עולה ממנו טעם מובהק של הפרי.

כפית מלאה דבש איקליפטוס, ועוד אחת נוטפת דבש פרחי בר נפלא, זה המגיע מהכוורות שדבוראי קיבוץ דן הציבו בשולי שביל הגנבים, בואך קיבוץ ברעם, והפה מבקש עוד מהנקטר הזה, שהשנה יש ממנו כל כך מעט.

דבש מנוקד במזון מלכות, שמקורו בבלוטה שממוקמת במוחה של הדבורה הצעירה, שמיועד להאכלת זחלי הדבורים בימיהם הראשונים והמלכה במשך כל ימיה. חומר סמיך, חלבי משהו, מפוצץ בחלבונים, בוויטמינים ובשאר המיטב של חומרים ביולוגיים, שיוצר תזונה המאפשרת התפתחות איברי רבייה המסוגלים להטיל אלפי ביצים. הוא יוצר הבדל מובהק בין המלכה לבין פועלת חסרת יכולת רבייה, אפילו ששתיהן החלו מביצה זהה. תזונה המאריכה את תוחלת החיים של המלכה, זו שכל דבוראי עם עיניים מנוסות יודע לזהות ברגע בתוך המולת הכוורת, בזכות הגוף המוארך.

את כל אלה מבקש האדם לעצמו בבואו לצרוך את מזון המלכות, ממש כמו שיבקש לעצמו בריאות בצנצנת הפרופוליס, אותו שרף שהדבורים אוספות מעצים ומערבבות אותו עם שעווה ואנזימים. חומר חיטוי ואיטום שמונע כניסת מזהמים וחיידקים, ושמספיקים טעימה קטנה ממנו, רחרוח קל, כדי שהדמיון ייכנס לבית מרקחת טבעי או בית טבע, שם הפרופוליס הוא כוכב גדול בתכשירי חיטוי ושלל דרכים לטפל בצינון.

"עכשיו תטעמי מזה", אומר רודולף כשאנחנו יושבים תחת חסדי המזגן בחדר הישיבות של המכוורת. זה שבאולמות הייצור לא פועל אף פעם, כדי לשמור על מרקם נוזלי כל הדרך מחלת הדבש ועד לצנצנת. הכפית מצייתת, טובלת סקרנית בדבש, רק כדי לגלות שיש בו משהו מימי ושטעמו חיוור. "מי סוכר עם תמצית?" אני מנסה לנחש. "דבש מיובא", רודולף מחייך.
כמו בעולמות שמן הזית, ככה גם בעולמות הדבש קל לזייף וקשה לגלות. המאבק במחירי היבוא, בעיקר מסין, הוא קשוח. גם אם מדובר בדבש טהור, קשה להתחרות בשפעת הפריחה ובכוח האדם הזול. כרגע אלה רק האיכות וציונות החקלאים שרושמות להם איזשהו ניצחון.

לכבוד שנה חדשה המייחלת למתיקות הדבש ולכל כוחות הריפוי שהוא מביא איתו, לכבוד נמרוד, זוהר, רועי, עומרי, רותם ואבידע, הגברים המשוחים בדבש של מכוורת קיבוץ דן, ולכבודו של ענף חקלאות שמתקיים על האדמה הזו אלפי שנים אחורה, אני מביאה בפניכם מתכון של כתף בקר בדבש ורוזמרין, שאותו יצרה הילית סביר צידון עבור שיתוף פעולה של חברת מרינדו עם דבוראי הארץ. "נתח הכתף הוא גדול ועשיר בטעם", מוסרת המחברת, "והוא פרטנר אידיאלי לבישול ארוך".

לקחתי את החירות והוספתי למרינדה מיץ לימון, כקונטרה לדבש ולתבלינים המתוקים שבמקור.

כתף בקר בדבש ורוזמרין

המצרכים:

• 2 עד 1/2 2 ק"ג כתף בקר ללא העצם
• 1/2 כוס שמן זית
• 2 כפות גדושות דבש איכותי
• מיץ מ־1/2 לימון
• 1 כפית מחוקה קינמון
• 2 כפיות ג'ינג'ר טחון דק
• 1 כפית גדושה מלח
• 1 כפית פלפל שחור
• 4 ענפי רוזמרין

אופן ההכנה:
1. מערבבים את כל מרכיבי המרינדה, למעט הרוזמרין. מושחים היטב את הנתח מכל צדדיו, שמים אותו בתבנית שמאכלסת אותו בצפיפות ומניחים אותו במקרר במשך 8-1 שעות.

2. מחממים תנור ל־230 מעלות, מניחים את ענפי הרוזמרין מעל הנתח ומכניסים לתנור לצריבה בת 15 דקות.

3. מוציאים את הנתח ומנמיכים את החום ל־180 מעלות.

4. מסלקים את הרוזמרין, ובעזרת כפפות עוטפים את הנתח בנייר אפייה ומעליו בנייר כסף ומהדקים היטב. צולים במשך כשעתיים,
או עד שהבשר מבקש להתפרק בנעיצת מזלג.

Hillaal1@gmail.com