"יכולתי להיות בכיר במודיעין, אבל העדפתי להרשים את החיילת הג'ינג'ית"

1. מהו הזיכרון הראשון שלך?

"אני בחדר של אחי איתי ושלי בבאר שבע, אחרי שכתבתי מילים ולחן לשיר בשם 'מיקס מן', מקליט נגינה באורגן ישן ורעוע שהיה לנו בבית של אמא לטייפ, ואחר כך לוחץ עליו פליי ומקליט שכבות מוזיקליות נוספות, כמו שירה ותיפוף, לטייפ אחר במקביל - וחוזר חלילה. המסר לעצמי מהזיכרון הזה הוא שיש לי מזל גדול שאני מתפרנס מיצירה מוזיקלית, כי - ארצה או לא - זה פשוט מה שאני עושה מאז שאני זוכר את עצמי".

2. דבר אחד שלקחת מהוריך?

"משני ההורים שלי, כל אחד מהם בדרכו, למדתי שהכי חשוב לאהוב את עצמך. ככה אני מנסה לחנך את הבן שלי: כמה שיותר תאהב את עצמך ותרגיש ראוי לאהבה - ככה תהיה לך יותר אהבה לחלק לסובבים אותך".

3. מה הדבר שלא לקחת מהוריך?

"שני הוריי גרושים פעמיים. אני עדיין נשוי באושר".

4. מיהו האדם שהשפיע יותר מכל על חייך?

"וואו, קשה לבחור אחד. המורה שלי למנדולינה בבאר שבע (גיל 18-8), לב חיימוביץ', שלימד אותי שאין תחליף לעבודה קשה; המורה שלי למוזיקה עממית ובלקנית באקדמיה למוזיקה בירושלים (גיל 25-18); אמיל אייבינדר, שלימד אותי שהקהל הוא המלך; ד"ר אלברט בן שלוש ז"ל - מנכ"ל התזמורת האגדי שלי, שהלך לעולמו במפתיע בשבת האחרונה של אוגוסט, שלימד אותי שהמתכון להצלחה הוא לעבוד מכל הלב, עם מקסימום יושר והגינות ומינימום אגו".

5. מתי בדיוק ידעת מה תרצה לעשות בחייך?

"כאמור, לשמחתי, לא זכורה לי התלבטות בכלל".

6. רגע אחד שבו אמרת לעצמך - "הצלחתי"?

"פעם הייתי בשיחת טלפון עם אבא שלי, ופתאום בממתינה היה ברי סחרוף. לא עניתי, כי אבא היה צריך את עזרתי, אבל לפני שחזרתי לברי עצרתי את המכונית בצד ולקחתי רגע לעכל שלא רק שאחד מגיבורי ילדותי צלצל אלי (כלומר, יודע מי אני ומה מספר הנייד שלי!), אני גם אשכרה אמרתי לעצמי 'אחזור אליו'.

"והיתה גם הפעם הראשונה שבה הוזמנתי כמנצח לחו"ל, במונטריאול, קנדה. חדר המנצח היה גדול יותר מכל הדירות שגרתי בהן עד לאותו הרגע, ואני זוכר שהתקלחתי במקלחת הפרטית לא כי הייתי צריך, אלא כי הצחיק אותי שהיא שם. הכינו לי מגבת ושמפו ליתר ביטחון".

7. מהו הכישלון האחד בחייך שהגדיר אותך יותר מכל?

"הייתי מועמד לתפקיד בכיר מאוד במודיעין, אבל לא התקבלתי אחרי מיליון מבחנים שעברתי בהצלחה, כי בתחקיר הביטחוני הייתי עסוק בעיקר בלהרשים את החיילת הג'ינג'ית שערכה אותו. למחרת קיבלתי מכתב שאמר שלא התקבלתי, ולא היה סוף לכמה שכעסתי על עצמי. בדיעבד, בלי הדחייה הזו, יש סיכוי שפשוט לא הייתי מוזיקאי היום".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

"בכניסה לבית קפה אחרי הופעה, לפני יותר מעשור, פגשתי במקרה בני זוג, מיכל ויובל רכבי, שהגיעו בכלל במקרה לקונצרט. ישבנו, דיברנו, אכלנו טוב ובעיקר צחקנו המון, והיום הם לא רק מחבריי האישיים הטובים ביותר, אלא גם התורמים הכי גדולים וגם חברי הוועד המנהל של התזמורת שלי, שמתווים לה בחוכמה דרך ואסטרטגיה".

9. מי האדם או מהו המצב ששברו לך את הלב?

"נשבר לי הלב כל יום אלף פעם מכך שהחטופה והחטופים שלנו עוד שם, ואנחנו ממשיכים בחיינו. זה מביך, זה שורט, זו אשמה ברמות שאני לא יודע איך נתקדם ממנה".

10. מה המורשת שהיית רוצה להשאיר אחריך?

"וואו, אם משהו מהיצירה שלי יהדהד אחריי - זה יהיה הישג בלתי נתפס. אם אצליח שמשהו ממנה יהדהד לא רק בספירות של האמנות, אלא גם יעורר מהלכים עמוקים יותר, זו כבר תהיה התגשמות פנטזיה. אני חולם באופן אקטיבי על כך שתזמורת הנוער שהקמנו השנה, 'מזרח ומערב צפון', שמורכבת ממוזיקאיות וממוזיקאים צעירים ומצטיינים מכל אשכול הגליל המערבי, תנגן על מדשאת הבית הלבן בחתימת ההסכם האחרון והסופי בסדרת הסכמי אברהם".

11. מה התפקיד שלך בעולם הזה?

"אני משתדל להפיץ כמה שיותר שמחה ואהבה, בדרכים שאני יודע ויכול. אני חושב באמת שבהן טמונה התרופה לכל".

12. מהי יצירת האמנות שהשפיעה באופן הכי עמוק על חייך?

"ספר - 'לוליטה' של נבוקוב ו"מורה נבוכים" של הרמב"ם. סרט - "ביג לבובסקי" של האחים כהן. יצירה מוזיקלית - 'לילת חוב' ("ליל אהבה") של מוחמד עבד אל־ווהאב ו'מבוא ורונדו קפריצ'וזו' של קאמי סן־סנס".

13. יש אלוהים? מה מערכת היחסים שלך איתו?

"יש אלוהים, כי לכל דבר בעולם יש מניעים אשר בגינם הוא נוצר (השולחן הוא מעץ שהיה שתיל, לנגר היו זוג הורים וכו'). מתישהו בהתחלה חייב להיות משהו שממנו הכל נבע, אבל הוא לא נוצר מדבר שקדם לו. הרמב"ם קורא לו השם יתברך, שפינוזה קורא לו 'אלוהים או הטבע', אני אפילו לא משוכנע שנכון לקרוא לו 'הוא'. ואגב, אני לא מכיר גם שום הוכחה דומה שמראה כי 'הוא' רוצה או מצפה מאיתנו למשהו".

14. חפץ אחד שלא יתפסו אותך בלעדיו?

"המנדולינה שלי, הדרך הראשונה שלמדתי לעשות וליצור מוזיקה".

15. אדם אחד שממנו היית רוצה לבקש סליחה?

"אני רוצה, צריך וגם מבקש סליחה מאשתי, ניקול, ומבני האדם שבגלל חיי ועבודתי מקבלים אותי איתם רק חלק מוגבל מהזמן".

כמה קטנות

אם לא ישראל - איפה?

"בלגיה. אני חי בבריסל כבר יותר מעשור".

אם לא עברית - איזו שפה?

"זה ממש קשה. אני דובר גם אנגלית, ערבית וצרפתית, אבל אין לי שום דרך אמיתית להתבטא שלא בעברית. אולי מוזיקה.

אם לא תום כהן - איזה שם?

"אם הייתי חייב, אולי הייתי הולך על שם קצת פחות מסמן. הייתי שמח להרגיש לשנייה אחת איך זה להסתובב בעולם בלי הכובד של ה'כהן' הזה".

מדד אושר אישי?

"אני לרוב ב־9 לפחות. גם היום".

* תום כהן (42), המנצח והמנהל המוזיקלי של תזמורת ירושלים מזרח ומערב, מבקש להקדיש את פעילות התזמורת לזכרו של המנכ"ל ד"ר אלברט בן שלוש ז"ל, שנפטר לאחרונה במפתיע