"לא רואה סתירה בין אמנות לבידור": שרביט הקסמים של מאסטרו תום כהן

"ההבדל המשמעותי בין אמן מזרחי למערבי הוא שהמערבי נמצא מעל הקהל, צינור שדרכו השכינה מתקשרת עם הקהל, הוא ישות גבוהה יותר מהם. במזרח האמן הוא מתחת לקהל! התפקיד שלו הוא לשמח, לרגש, לגרום לך לבכות, לצחוק, לרקוד. אמן מערבי ינגן רק שיר של עצמו, אך אמן 'מזרחי' יבצע שיר של עצמו, של המתחרה הכי גדול שלו, שיר בערבית, שיר ברוסית, מה שצריך כדי שהקהל ייצא ויגיד - 'התפוצצנו'".

יש לא מעט אנשים שלא יסכימו עם האמירה הזאת של תום כהן, אך כדאי לרדת לסוף דעתו של המאסטרו לפני שחורצים משפט.

גם על רקע האורות הנוצצים של אשקלון, הוא הדבר הכי זורח בסביבה. אפילו הזקן הרך לא מצליח לבגר את פני הילד. כשובב שהתגנב אל מאחורי הקלעים, עם חליפה ושרביט מחנות התחפושות, כהן לא נראה המנצח של הקונצרט בהיכל התרבות של אשקלון. אבל כן מדובר במנצח, בהרבה מאוד מובנים, ובאחד הטובים והעסוקים שבהם.

הוא נולד בשכונה ג' בבאר שבע ולמד לנגן במנדולינה בקונסרבטוריון העירוני בעיר. כהן הוא בוגר האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. כיום הוא מתגורר בבריסל עם אשתו ובנו.

בגיל 39 הוא כבר תום כהן אינטרנשיונל: מוולט דיסני ועד תזמורת הג'אז האירופית הצעירה. יש לו תזמורת אחת במרוקו, תזמורת נוספת בבלגיה, הופעות בקנדה ובארה"ב - בחודש רגיל כהן מחתים בדרכון את מה שרובנו מחתימים בעשור.

"היתה לי הופעה בבלגיה, משם באתי ליומיים של הופעות בישראל, משם נסענו עם התזמורת למרוקו, וממרוקו חזרתי לישראל לעשר שעות להופעה בירושלים בכיכר ספרא עם אהוד בנאי. אחרי ההופעה טסתי לבריסל כדי להספיק להגיע הביתה לפני יום הכיפורים".

ואיך אתה זוכר את כל הפרטיטורות האלה, זה המון! איך אתה מתכונן?

"בטח שאני מתכונן. בנמלי התעופה, בטיסות. זה המון־המון עבודה, אבל זה שאני כותב את התווים לעיבודים בעצמי, מאוד עוזר. ועם כל הצניעות, אני טוב במה שאני עושה. אבל כל זה לא משנה. אם אתה לא ממש־ממש אוהב את זה, אתה לא יכול לעשות את זה הרבה זמן. זה שוחק וזה מתיש, אבל אני כל הזמן בתוך זה, אני תמיד בזרם תודעה שהדבר הזה קורה ואני בתוכו. אשתי משתגעת שאחרי טיסה והופעה אני חוזר גמור לגמרי, אבל מתעורר באמצע הלילה לשיר לטלפון שלי כל מיני תפקידים שעולים לי בראש".

לא רק באך ובטהובן

אל תיתנו לחליפה ולשרביט הקסמים להטעות אתכם. כהן הוא לא עוד מנצח ישראלי נודע בעולם, אלא חוד החנית בשינוי עומק בתרבות הישראלית ובעולם כולו. עם כל התזמורות שהוא מפלרטט איתן בעולם, כהן נשוי באהבה לתזמורת שהוא היה ממקימיה, "תזמורת ירושלים מזרח ומערב". הוא הופיע עם ברי סחרוף, חוה אלברשטיין, נסרין, אהוד בנאי, אנריקו מסיאס, לינט ועוד רבים וטובים. לפני ארבעה שבועות קיבלה התזמורת ממשרד התרבות את ההכרה הנדירה אך כה מתבקשת - התזמורת המובילה של ישראל. מדובר בתואר של מצוינות ואיכות, עם משמעויות כלכליות, שמגיע לאחר שנים של פעילות מוצלחת מאוד בארץ ובעולם. רק בשנתיים האחרונות הספיקה התזמורת, המונה כ־40 נגנים, לזכות בפרס Altin Objectif הנחשק בטורקיה, לייצג את ישראל ביריד האקספו בדובאי, לנגן קונצרטים במרוקו ולהיות חלק מפסקול המופע הלילי "Harmonious" של וולט דיסני. לפני זה היו גם כתיבת הפסקול לסדרה "זגורי אימפריה" של חבר הילדות מבאר שבע מאור זגורי והעיבוד הרב־תחומי של התזמורת לספר הילדים היפה של אתגר קרת ושירה גפן, "מחכים לנסים", שהועלה לראשונה במסגרת פסטיבל ישראל 2021.

"יש חשיבות גדולה מאוד לקבלת התואר הזה", מסביר כהן, "לפני 13 שנה הקמנו את התזמורת. אז היא נקראה התזמורת האנדלוסית, וכבר אז היו בעיות כלכליות ושביתה של הנגנים בשל תנאי השכר שלהם. הייתי מסיע אז נגנים באוטו הפרטי שלי להופעה. זה היה שילוב של ייאוש מהסיטואציה, אבל גם תקווה גדולה לשנות את המצב. התקציב שלנו היה אפס שקלים לשנה, אבל היה לנו אמון בדרך שלנו ובעתיד שלנו. זו היתה עבודה של אנשים רבים, אבל התחלנו מחוסר גדול ומאהבה למוזיקה והגענו עד הופעות בדובאי, באולפני וולט דיסני. זה מדהים. מנוע הצמיחה החשוב ביותר הוא האנשים הרבים שמסביב לתזמורת, ובעיקר הנגנים המדהימים של התזמורת הזו, שהאמינו מכל הלב ונתנו את האפשרות להתרומם.

"תזמורת היא כמו ספינה מאוד־מאוד גדולה. אתה מזיז את ההגה בכל הכוח ימינה, ואחרי שנתיים הוא מתחיל להסתובב. לפחות שנתיים הנגנים בתזמורת עבדו כמו אנשים שמרוויחים משכורות של תזמורת מובילה, אבל בפועל ממש לא.

"ההחלטה של משרד התרבות מעידה על המקום ועל החשיבות של המוזיקה הזאת בתרבות הישראלית היום. המדינה אומרת שלצד הפילהרמונית, שחשוב שתהיה ושהיא אחת מעשר התזמורות הטובות בתחומה בעולם, חייבת להיות גם התזמורת שלנו, שמייצגת קודם כל את התרבות של ארצות המזרח וצפון אפריקה, ולא פחות מזה, מבחינתי זו התייחסות לתרבות המזרחית לא כאל משהו מוזיאוני, אלא כאל משהו חי, נושם, אורגני, שיש לו עבר מפואר ושיש לו גם הווה שאנחנו חלק ממנו ושואפים להיות חלק מהניסוח של העתיד שלו".

זה לא סוד שתחום המוזיקה הקלאסית בישראל ובעולם במשבר חמור. הדורות המבוגרים, שזו היתה שפת התרבות שלהם, הולכים ומתמעטים. כתוצאה מכך תזמורות קלאסיות עושות גימיקים באוויר דוגמת קונצרטים נגישים לילדים או קאברים פופולריים בסגנון פילהרמוני ללהיטים מוכרים, בתקווה למצוא קהל חדש.

"עובדים אצל הקהל"

לפני תחילת הקונצרט של התזמורת עם גליקריה אני עומד במבואה, והמקום מלא אנשים מתרגשים ומצפים. התחושה שונה מאוד מבקונצרטים קלאסיים. אני תוהה אם תום מבין עד כמה הקהל הקלאסי הולך ומידלדל, בעוד אצל התזמורות האנדלוסיות התחושה היא שהקהל גדל כל הזמן.

"כאג'נדה, אני לא רואה סתירה בין אמנות לבידור", הוא משיב. "אני לא חושב שמשהו צריך להיות או איכותי או מהנה. אני רוצה שכל פעולה אמנותית שאני עושה תהיה אמנותית ב־100 אחוז. אם זה רק בידור אין לי עניין להיות שם, אבל גם אם זה רק אמנות אין לי עניין להיות שם. תשאל נגן מוזיקה מערבית 'איפה אתם מנגנים מחר?' והוא יגיד לך 'אנחנו מנגנים קונצרט בפילהרמונית'. תשאל את הנגנים כאן בחוץ 'איפה הייתם אתמול?' והם יענו לך 'עבדנו עם תום באופרה'. אתה מבין? עבדנו. כי אנחנו עובדים אצל הקהל".

אתם הכוח העולה כנגד הכוח הישן שיורד מהבמה.

"אין ספק שבמקרה של תזמורת ירושלים מזרח ומערב, המוזיקה היא לא רק מוזיקה. היא סמל, היא דוגמה, ולרבים היא נראית כמו הכרזת מלחמה - הנה אנחנו הכוח העולה אל מול הכוח היורד. אבל זה ממש לא כך. באמת חשוב שהפילהרמונית תהיה, ואני אוהב את המוזיקה שלה, גדלתי גם עליה. אבל אני חושב שצריך לתת גם מענה לתרבות של האנשים האחרים בישראל, אחרי כל כך הרבה שנים שהיה רק דבר אחד. עכשיו יש גם מענה ותמיכה לתרבות אחרת, ולכן חשוב כל כך שתזמורת שמנגנת מוזיקה, המייצגת של תרבות שלמה, זוכה להכרה כתזמורת מובילה. כתואר של איכות, כתואר של הכרה במה שאנחנו מייצגים.

"מצד אחד אנחנו בלי שום בושה משתמשים בהמון אלמנטים מערביים ומתנגדים לגישה הזו של מערב ומזרח כאנטיתזה. הם לא אנטיתזה בכלל. אתה יכול לראות את העירוב הזה היום בכל העולם. יש התעניינות עצומה במוזיקה שהשורשים שלה מחוץ לאירופה. אבל אנחנו עסוקים בלייצר שפה, מאוד ישראלית, מאוד ירושלמית, שיש לה צרכנים רבים בעולם. שפה שמשלבת את ההרמוניה ואת הכוח שיש למוזיקה המערבית, ומצד שני, את החיוניות, החושניות, השמחה והעצב המתפרצים שיש במוזיקה המזרחית. זה מתבטא במוזיקה שאנחנו יוצרים ומנגנים, אבל גם בהרכב הנגנים והנגניות שלנו, שכולל מוסלמים, נוצרים ויהודים, מבוגרים עם ניסיון קלאסי יחד עם היפסטרים תל־אביבים, פסיפס צבעוני מאוד של החברה הישראלית".

במשך כ־70 שנה המדינה מימנה בכספים רבים גופים תרבותיים שפנו לפלח אחד ומסוים באוכלוסייה, אף שלא היה להם ביקוש. בו בזמן התזמורות האנדלוסיות לא תוקצבו.

"מירי רגב הפכה את הפרדיגמה של התרבות הרבה בזכות ההבנה שלה שזה מה שהקהל שלה רוצה. לעשות כזה שינוי זה לא דבר שמגיע ביום. משרד התרבות לא יבוא ויגיד: 'טעינו היסטורית, בואו נחלק את הכסף אחרת לאחור'. אבל זה תהליך שהתחיל מרגב והבשיל בתקופת הכהונה של השר חילי טרופר.

"כשהתחלתי להיות מנצח של התזמורת עוד הייתי סטודנט באקדמיה למוזיקה בירושלים. אני זוכר את המבטים כשהייתי מספר לאנשים שאני מנצח הבית של התזמורת האנדלוסית. בזמנו זה לא היה כבוד גדול. היום כבר מבינים שזה אחרת.

"הנגנים שלי מספרים לי שחברים שלהם מתזמורות אחרות אומרים להם כמה כיף אצלנו, שיש אחלה קהל ואחלה מוזיקה. היום אנשים מבינים שזה איכותי בדיוק באותה מידה כמו מוזיקה מערבית. כשקמו שלוש תזמורות אנדלוסיות, התזמורות המערביות התלוננו. האשימו אותנו שאנחנו לא באמת עושים אמנות, אלא בידור. כשהתיישבתי מול הוועדה שקובעת את גובה התקצוב לתזמורת, הם התחילו לבחון אותי בכלים של תזמורת הבארוק. ואני אמרתי להם, חברים, תקופת הבארוק היתה ונגמרה. מנגנים את המוזיקה הזו כיום בדיוק כפי שניגנו אותה אז, כי אין לה המשך. גם למוזיקה המזרחית יש עבר מפואר, אבל אנחנו שואפים להיות גם חלק מההווה שלה ולנסות לקחת חלק בניסוח העתיד שלה. יש לזה המשך".

ברדיו, בחתונות, בפופ, בטקסים ממלכתיים - בכולם נוכח הצליל המזרחי בטבעיות. איכשהו רק ברמת המוזיקה ה"אמנותית", נקרא לזה, זה נתקע. כאילו עד פה. קחו את הרדיו, אבל אל תתעסקו עם המוצרט שלנו, תשאירו אותו נקי מסלסולים.

"אתה צודק. אבל עכשיו, בניגוד לעבר, יש יותר שחקנים במוקדי כוח שחשוב להם להנכיח את המוזיקה המזרחית ה'אמנותית' הזאת בתוך השדה היומיומי של התרבות הישראלית. עם זאת, אנחנו עדיין נמצאים בעיצומו של התהליך. אני עדיין חושב שמפת התרבות בישראל לא משקפת עד הסוף את השינוי שהתחולל במוזיקה המזרחית, אבל היא מגיעה לשם.

"כשניגנו בערב מיוחד לציון 20 שנה לאיג"י, רה"מ יאיר לפיד אמר 'האנשים החשוכים שצועקים נגד להט"בים - את הדעות שלהם אנחנו לא נשנה כבר. אבל החדשות הטובות הן שניצחתם, הילדים שלהם כבר לא יחשבו כך'. אני עובד כדי להביא את הדור הבא לתזמורת, לא משנה מאיזו עדה".

למי שייכת המזרחיות

קיים פער תקצובי משמעותי בין הסכומים שמחולקים על ידי המדינה לתזמורות מערביות לבין הסכומים שלהן זוכות תזמורות מהסוג של התזמורת שלך.

"צריך לגדל פה דור חדש של מוזיקאים ושל אוהבי מוזיקה, וזה מה שאנחנו עושים, בין היתר בזכות הכסף שנקבל כתזמורת מובילה. אני מעורב כרגע ב־12 פרויקטים חינוכיים, בין שאלו תזמורת חובבים בשדות נגב או תזמורת נוער של יהודים וערבים בעכו שנקראת 'מזרח ומערב צפון', ובין שזה בבאר שבע באנסמבל 'מזרח ומערב' של יוסי רווח או במקהלת ילדים עם תסמונת דאון שנקראת 'קולות מלאכים' ונמצאת במכמורת.

"אנחנו נמצאים בכל המקומות האלו כי אנחנו רוצים ואוהבים את העשייה הזו. אבל בעיקר אנחנו נמצאים שם כי הפריבילגיה שלי היא לא להתעסק במה שהיה ולמה היה, אלא במה שיקרה מעכשיו והלאה".

לא מזמן פגשתי מוזיקאי שאמר לי שהוא רוצה לעסוק במוזיקה מזרחית, אבל הוא לא יודע אם "מותר" לו כי הוא אשכנזי. הוא גדל בישראל ושמע מספיק צלילים ים־תיכוניים כדי שזה יהיה חלק מהתרבות שלו, יש לו לגיטימיות לעסוק בזה בלי להסס.

"אתה צודק. אל תשכח שאני חצי אשכנזי בעצמי. חזרנו עכשיו ממרוקו, הופענו שם עם התזמורת שיש לי במרוקו. שתי תזמורות יחד על הבמה בקזבלנקה. יש באירוע הזה עוצמה ענקית, אלפי אנשים בקהל, שתי הופעות מפוצצות, והנה, אני לא מרוקאי...

"יש סיפור על פילוסוף מזרחי ופילוסוף מערבי שמתווכחים ביניהם. אומר המערבי: מהי התרבות שלכם לעומת התרבות שלנו. התרבות שלנו היא אוקיינוס, ושלכם היא טיפה. עונה לו המזרחי, אפילו אם אתה צודק, האוקיינוס שלכם מים, והטיפה שלנו - דמעה".

הצליל של העתיד

הקורונה חייבה את כהן לפגוש את הקהל בדרכים אחרות. "בתקופת הקורונה הגענו לשיא של 3 מיליון צפיות בחודש ביוטיוב דרך קונצרטים שלמים ושירים שהעלינו לרשת", הוא מספר. "יש לנו המון צפיות שמגיעות ממרוקו, מטורקיה, מאלג'יריה, ורק אז מישראל. אני כבר מכין את עצמי שיום יבוא ואיזו סינית צעירה תבוא ותנגן את המוזיקה הזו כמו שבחיים לא חשבתי שאפשר. זה קשה לי, אבל אני יודע שזה יקרה כי המוזיקה הזו הופכת לשפה בינלאומית. היוטיוב משנה את העולם, ואני חושב שאנחנו במידה רבה מנסחים את הצליל של העתיד לבוא, נותנים אופציה אחרת למוזיקה קלאסית אמנותית חדשה, למוזיקה של העתיד. מזרח ומערב".

כשאתה מנצח, אתה רוקד והמוזיקה עפה בך והנגנים אחריך. הם מחויבים, הם חווים את האנרגיה, וזה מרגיש כמו להקת רוק באנרגיות. מצד שני, זו מוזיקה ידועה, ואני תוהה, האם לנגן מסורת ועוד מסורת זה לא סוג של רחוב ללא מוצא?

תום נדרך. "אנחנו מקפידים גם לייצר מוזיקה חדשה. בעוד כמה שבועות נופיע בפסטיבל הפסנתרים בירושלים, ונבצע בו יצירות שנכתבו במיוחד לתזמורת, למשל על ידי ברי סחרוף ואלון אולארצ'יק. מנצח זה מישהו שמשתלט לך על המחשב מרחוק ומזיז לך את העכבר כדי שנגן ייתן לי הרשאה לנגן עליו. כמנצח הוא צריך או לפחד ממני מאוד או לאהוב אותי".

כמו להקת רוק

בסאונדצ'ק ובקונצרט האווירה טובה. יצא לי לראות לא מעט תזמורות מופיעות, ובלא מעט פעמים יש תחושה שהן מנגנות בטכניות מסוימת, כאילו באו לעבוד בעבודה משרדית. בתזמורת ירושלים מזרח ומערב ההרגשה היא יותר כמו בלהקת רוק, כולל הומור דבילי כדי לפרוק מתחים לפני הקונצרט. תום ואני יושבים על המרפסת מאחורי הקלעים. בעודנו מדברים, שורה ארוכה של אנשים באים לברך אותו לשלום. לכל אחד מהם הוא מקדיש את כל כולו לכמה רגעים.

מנהלת השיווק של התזמורת מגיעה ומזכירה לאנשים שהוא צריך את הזמן לפני הקונצרט. לאחר מכן היא מזכירה לכהן לא לאכול לפני הקונצרט, כי אחרי זה הוא הולך לאכול אצלה בבית. לעצמי אני חושב שדבר כזה לא היה קורה למנצח מרוחק ובלתי נגיש.

ההורים שלי ראו מופעים שלכם ומאוד נהנו, בעיקר כי הם הכירו את החומרים. אבל אני לא יודע אם הם יתחברו למשהו חדש. בכל זאת, זו המוזיקה המסורתית שלהם.

"זו שאלה קשה. אני מאמין שבתוך הקהל שלנו יש כאלו שיבואו לראות את התזמורת לא משנה מה היא עושה, ויש כאלו שיבואו רק לגליקריה. אני מבין שחלק מהחסרונות בלהיות תזמורת מובילה עכשיו זה שדברים שעשינו בעבר יהיו הרבה יותר קשים לעשייה עכשיו. למשל, המקומות שבהם אנחנו מופיעים. ההופעות הכי טובות שלי בחיים היו במתנ"ס דורה בנתניה, עם הקהל שהוא בדיוק הזיקוק של מה שאני רוצה. מצד אחד, הם שקועים ומושקעים בתוך תרבות המזרח ומגיבים ומבינים, ומצד שני, הם לא מדברים ביניהם בזמן שאנחנו מנגנים. אני רוצה קהל שמגיב ושאתה מרגיש שאתה עושה איתו משהו שאין לך תמיד באופרה.

"כשנולד הילד שלי, הרגשתי בבת אחת את השק של הדאגה והאחריות, ובו בזמן - באופן אבסורדי - גם תחושה שזכיתי לסחוב את השק הזה על הגב. זה מה שהרגשתי כשזכינו בהכרה כתזמורת מובילה; אני מרגיש את האחריות לקחת את הטייטל ולפתח את המסורת והשפה הזו".

מה הדבר החשוב ביותר שאתה רוצה שאנשים ייקחו מהראיון הזה איתך?

"חשוב לי שמי שיקרא את הראיון הזה יסתקרן לבוא ולשמוע אותנו ולקחת חלק בדבר הזה שאנחנו עושים. מפה לאוזן, מאחד ועוד אחת. שבסופו של דבר, יגלו שמוזיקה זה אף פעם לא מלחמה, זה תמיד־תמיד אהבה".