בקיץ שעבר עמדה יו זידי, ילדה סינית בת 11, לשבור שיא ולהיות השחיניית האולימפית הצעירה בהיסטוריה הידועה לאנושות. היא השתתפה במקצה של 400 מטר מעורב אישי במוקדמות המשחקים האולימפיים, וסיימה אותו בזמן של 4:40.97 - שתי שניות בלבד מהזמן שהיה מספיק לה כדי להגיע לאולימפיאדה בפריז.
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
המאמנת שלה, לי בינגג'ה, ניחמה אותה ואמרה לה שזה בסדר, שצריך לצבור ניסיון בתחרויות כאלה. בוועד האולימפי הבינלאומי נשמו לרווחה. בעת הזו, ככל הנראה היה עליהם להתמודד עם ביקורות קשות על כך שילדה קטנה מגיעה להשתתף בתחרות הספורטיבית הגדולה והחשובה בעולם.
המאמנת, אגב, רק בת 23, וגם היא היתה אחת השחייניות הצעירות ביותר שאי־פעם השתתפו באולימפיאדה, כבר בגיל 15. היא נבחרה לאמן את יו כדי להביא את ניסיונה בתחרויות בינלאומיות. יו היתה מאושרת כשגילתה את זה. "גדלתי עליה, ואני לא מסתירה שהיא האלילה שלי והשחיינית הכי גדולה בעולם", אמרה.
השבוע, חודשיים וחצי לפני יום הולדתה ה־13, יו מתחרה לראשונה באליפות העולם כצעירת המשתתפות אי־פעם, כשהיא משווה את שיא גינס של סינית אחרת, פו מינגשייה, שזכתה בגיל 12 באליפות העולם בקפיצה למים. נדיה קומנץ', כידוע, עשתה היסטוריה בגיל 14 והפכה למתעמלת הגדולה בדורה, אבל מה שמתרחש בשחייה העולמית היום בכל הנוגע לגיל השחייניות מעלה תהיות וחששות רבים.
יו מתחרה באליפות שנפתחה בסינגפור ביום ראשון האחרון ושתימשך עד יום ראשון הקרוב. בזמן כתיבת שורות אלו, הסינית טרם זכתה במדליה באליפות העולם, אבל אם לשפוט על פי כותרות מדורי הספורט ברחבי העולם, איש לא יופתע אם זה יקרה עד שהאליפות תסתיים.
"כמו לדמיין בופה"
ביום שני השבוע היא הדהימה את העולם כשסיימה את מקצה ה־200 מטר מעורב אישי בזמן לא נתפס של של 2:09.21 דקות - מהר ביותר משנייה מהשיא האישי שקבעה בחצי הגמר, תוך שהיא מותירה מאחור רבות מהשחייניות הבכירות בעולם (כולל אנסטסיה גורבנקו הישראלית, שסיימה במקום השביעי בגמר).
מדובר בשיא עולמי לשחייניות בנות 12, שהוא טוב יותר גם מהשיא האמריקני לשחיינים בני 12. במקטע הפרפר, הסינית פתחה חזק (27.43 שניות) ומצאה את עצמה במקום השלישי לאחר חצי המרחק. בסגנון החופשי היא היתה מהירה במיוחד (30.17 שניות), וכמעט השיגה את הקנדית מרי־סופי הארווי, שסיימה שלישית. רק האלופה סאמר מקינטוש היתה מהירה ממנה בקטע החופשי, בפער של מאית השנייה בלבד. מקינטוש היא השחיינית הטובה בעולם כיום. היא מבוגרת מהסינית ביותר משש שנים, ועדיין נחשבת הכישרון הצעיר הכי מבטיח של הענף.
המתחרות שעמדו בסוף על הפודיום אמרו שלצפות בה שוחה מתוך הבריכה זה "משהו בלתי נתפס", ו"לא ייאמן שהגוף הקטן הזה מייצר כזאת מהירות". שחייניות אחרות ייעצו לה "שתיהנה מזה, כי עד עכשיו היא שחתה בשביל הכיף, ועכשיו היא תתחיל להרגיש מה זה לשחות עם ציפיות".
יו, מבחינתה, הורידה את כובע הים המזוהה עימה (כן, כבר יש לה כובע ים שמזוהה עימה), שעליו מצוירת דמות כלב ידועה מסדרת אנימציה, ולידה דגל סין. "מבחינתי, לשחות זה כמו לדמיין בופה גדול. זה כיף לשחות ולחשוב על אוכל תוך כדי. אני עושה את זה גם באימונים, כי שם חושבים על אוכל הכי הרבה".
היא הגיעה לשחייה במקרה. ביום קיץ לוהט אחד, אביה לקח אותה לפארק מים בעיר הולדתה, באודינג, שבצפון המדינה. "אני זוכרת את ההנאה של המים שמקררים את הגוף שלי", סיפרה בראיון מגויס לסוכנות ידיעות סינית. "לא רציתי ולא יכולתי להפסיק לשחות".
עדי ביכמן, יו"רית איגוד השחייה הישראלי: "כאמא לילדות, אני מרגישה חובה לשאול מה זה אומר על האחריות שלנו כלפי ילדים בענף. צריך לקיים פיקוח על תנאי האימון, למרות המורכבות שבדבר. זה עניין של גוף, וגם של נפש"
לאחר כמה אימונים עם אביה, מאמן מקומי זיהה את הפוטנציאל שלה ואמר לאב שהיא יכולה להיות שחיינית ברמה גבוהה, "אבל שתתחיל להתאמן ברצינות, כי היא מתחילה להיות מבוגרת. אם רוצים שהיא תהפוך לשחיינית בינלאומית - זה הזמן להתחיל". היא היתה אז בת 6.
שלוש שנים לאחר מכן היא עברה לעיר חנגשווי והצטרפה למועדון האימונים היוקרתי של מחוז חביי, שם מתאמנים גם שחיינים אולימפיים בכירים. מהרגע הראשון שבו הגיעה לשם, והיא בת 9, היה ברור שגם במעבדת הניסויים שמייצרת ספורטאים אולימפיים סינים לא ראו דבר כזה. בגיל 10 היא כבר התחרתה באליפות סין לבוגרות.
כולם חשבו שיו תהיה ספרינטרית ותבחר במקצים המהירים, בשל מבנה גופה, אבל היא בחרה דווקא במשחים הכי מסובכים, ואמרה שזה "הכי מתאים לאופי שלי". 200 מטר מעורב אישי הוא המשחה הכי פחות חזק שלה, ועדיין היא סיימה בצמרת העולמית בתחרות הראשונה שלה כבוגרת.
כמו כן, היא מתחרה באליפות העולם גם ב־400 מטר מעורב אישי וב־200 מטר פרפר, שבהם היא מדורגת חמישית ושביעית בעולם, בהתאמה. וכפי שכבר כתבנו כאן, ייתכן שהיא כבר עשתה היסטוריה והשוותה את השיא שהחזיק מעמד מאז אולימפיאדת ברלין 1936, אז אינגה סרנסן מדנמרק זכתה במדליה - וגם היא היתה רק בת 12.
בזמנה של סרנסן היה מדובר בתחרויות חובבניות לכל דבר, רחוק מהעידן הנוכחי, שבו המקצוענות והטכנולוגיה שוברות כל שיא אפשרי. רק לצורך ההשוואה, שיאה של יו ב־400 מעורב אישי מהיר ב־15 שניות מהזמן שקבעה סאמר מקינטוש בגיל זהה - וכאמור, מדובר כרגע בדבר הכי גדול שהצמיחה השחייה הנשית.
תופעה יוצאת דופן
אז על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על פס הייצור של סין בכל הקשור לספורטאיים אולימפיים? ב־20 השנה האחרונות, המעבדה הסינית הצליחה לייצר כמות בלתי נתפסת של אלופות בכל מקצוע אולימפי, בדגש על הענפים היוקרתיים ביותר במשפחה האולימפית - כמו התעמלות, שחייה ואתלטיקה קלה.
לא רק אתם שואלים את עצמכם מה עושים במעבדות הללו, ואיך מייצרים אינספור אלופים ואלופות ששוברים כל כך הרבה שיאים. התהייה המתבקשת גרמה לכך ש־23 שחיינים ושחיינות סינים נחקרו לפני המשחקים האולימפיים בטוקיו בשנת 2021, לאחר שעקבות של חומרים אסורים התגלו בגופם בבדיקה שגרתית שנעשתה להם. כולם, אגב, חמקו מעונש ונמצאו זכאים. בדיוק השבוע לפני שנה יצאה ההודעה הרשמית על כך, אבל העננה עדיין אופפת את המשלחת הסינית בסינגפור בימים אלו.
הסינים מתנהלים שם בגאווה, לאחר שבשנה האחרונה הסבירו בראיונות שנתנו לתקשורת הבינלאומית: "כל חשד שיש כלפינו הוא במקרה הטוב בדיחה עצובה. זכינו ביושר בכל המדליות שלנו".
אגב, המשחה שעורר את החשד הגדול ביותר במשחקים בפריז נצפה ברשת החברתית הסינית "וויבו" לא פחות מ־900 מיליון פעם ברחבי סין, והפך לאירוע הספורט הנצפה ביותר במדינה - שילוב של אהבה אדירה לשחייה וגאווה לאומית מושרשת בכל הקשור לספורט אולימפי.
בימים אלה, כל חובבי השחייה מסמנים את הלהיט הסיני החדש, יו, כדבר הגדול הבא למשחקים האולימפיים שייערכו בלוס אנג'לס בשנת 2028. מהצד השני, אצל הסינים יש בראש את הטראומה הגדולה של השחיינית הצעירה הקודמת שהיתה הבטחה ענקית - יה שיוון, שזכתה במדליות אולימפיות כבר בגיל 16, אבל אחר כך התרסקה גם פיזית וגם מנטלית ולא הצליחה לשחזר את ההישג שלה, ואף הואשמה על ידי מתחריה בכך שהתחרתה תחת משפרי הופעה - דבר שלא הוכח לעולם.
הרשתות החברתיות והפורומים גדושים בפוסטים של מאמנים ושחיינים לשעבר שמנסים להסביר את הבעייתיות סביב יו. "לשחיין, שחיקה רגשית היא גדולה יותר משחיקה פיזית", כתב אחד מהם. "שחיין בוגר מתאמן עשר פעמים בשבוע - אי אפשר לצפות שילדה בת 12 תעשה את אותו הדבר בדיוק, היא לא תחזיק מעמד".
עם זאת, כולם מסכימים שיו היא תופעה יוצאת דופן. אפילו מקינטוש, שערכה את הופעת הבכורה שלה ב־2020 כשהיתה בת 14, ושזכתה בשלוש מדליות זהב ובמדליית כסף במשחקי פריז ב־2024, לא מתקרבת ביכולותיה למה שמעריכים שהסינית יכולה לעשות. קייטי לדקי, השחיינית האולימפית המעוטרת ביותר בהיסטוריה, התחילה בגיל 15, ועדיין משתתפת ברמות הגבוהות, בגיל 28. יחד עם הסינית, על הנייר שלושתן אמורות להיפגש במשחקים האולימפיים בעוד שלוש שנים, במה שיהפוך לאירוע הגדול ביותר בהיסטוריה של השחייה העולמית הנשית.
"אני רק רוצה ליהנות, ובינתיים אני מרוצה מההופעה שלי", אמרה יו בתחילת השבוע. "אנשים חושבים שאני גאונה, או שאני עושה משהו מיוחד, אבל אני פה כדי ליהנות מהדרך, ולא לסבול. עדיין יש לי הרבה מה לשפר בהרבה אספקטים של השחייה שלי, במיוחד בסגנון החזה, אבל צריך לקחת את הזמן ולהמשיך לעבוד קשה, עד שהדברים יתפתחו כמו שצריך".
אגב, כמו בכל סיפור אגדות מהסוג הזה, הוריה מקפידים איתה על עשיית שיעורי הבית, על הליכה לבית הספר ועל מילוי חובותיה.
שאלה אתית
מי שצפתה מקרוב בסנסציה הסינית היא השחיינית לשעבר ויו"רית איגוד השחייה הישראלי, עדי ביכמן, שגם היא החלה להתאמן בגיל צעיר והשתתפה במשחקים האולימפיים בסידני כשהיתה בת 17 בלבד - גיל מתקדם מאוד יחסית לטירוף המערכות הנוכחי.
"היינו באולם כשהיא השיגה את התוצאה המטורפת שלה, וכולם היו בהלם, אבל ברגע אחד התחילו השאלות באולם, בכל השפות", מספרת ביכמן, ומסגירה למעשה מה באמת חושבים בעולם השחייה העולמית על הילדה, שמשקלה וגובהה לא מצוינים בתחרויות נוכח גילה הצעיר והתנודות בנתונים הפיזיים שלה.
פרופ' יואב מקל, מומחה לפיזיולוגיה של המאמץ: "בגיל 12 עדיין יש בנייה של הגוף והשלד, ולכן צריך לשאול מה המאמן עושה איתה, ואם יש פיקוח לגבי מה שהיא מכניסה לגוף, כי אנחנו מכירים את ההיסטוריה הסינית בענפים הלא קבוצתיים"
"גם אני עברתי לנבחרת הלאומית בגיל 12, עם מסגרת של פנימייה ואימונים אינטנסיביים, אבל מה שמתחולל כאן זה משהו אחר לגמרי, ומובן שאין סיכוי שבישראל יקרה מקרה דומה. לאורך ההיסטוריה ראינו כוכבות צעירות כמו קריסטינה אגרסגי האגדית, אמנדה בירד שייצגה את ארה"ב במשחקים האולימפיים עוד לפני שמלאו לה 15, או קייטי לדקי ורותה מיילוטיטה שזכו בזהב אולימפי לפני גיל 16 - אבל גיל 12 זה כבר משהו אחר, שבירת תקרות זכוכית פיזיות ומנטליות כאחת.
"צריך להגיד את מה שכולם חושבים: התוצאה הזו היא לא עוד סיפור של כישרון נדיר. היא מחייבת אותנו לשאול שאלות קשות: האם מדובר בהכנה מקצועית יוצאת דופן, או שמא בעומסי אימונים שלא מותאמים לגילה של הילדה? היום, כאמא לילדות, אני גם מרגישה חובה להעלות את השאלה מה זה אומר על האחריות שלנו כלפי ילדים בענף?
"כיו"רית איגוד השחייה, וכמי שיושבת גם במסגרות בינלאומיות, אני לא מסתירה את העובדה שאני חושבת שאם לא תוגבל השתתפות לפי גיל, אז חובה לפחות לקיים פיקוח הדוק על תנאי האימון, למרות המורכבות שבדבר. זה עניין של גוף, וגם של נפש".
"אין ספק שמדובר באירוע חריג למדי", מוסיף פרופ' יואב מקל ממכללת לוינסקי-וינגייט, מומחה בפיזיולוגיה של המאמץ. "אמנם הסינים אוהבים לעבוד עם הגילאים הצעירים, אבל למתוח את זה עד לגיל 12 זה באמת מוקדם מדי, וזה לא משהו שזכור בספורט הבינלאומי ברמות האלה.
"צריך לחלק את הנושא לשניים: מבחינה פיזית זה נכון שבנות מתפתחות מהר יותר מבנים, אבל בגיל 12 עדיין יש בנייה של הגוף והשלד, ולכן עולות השאלות הקבועות כשמודבר בסינים ובענפים היחדניים: מה המאמן שלה עושה איתה כשהם לבד? האם יש פיקוח לגבי מה שהיא מכניסה לגוף שלה? אנחנו מכירים את ההיסטוריה הסינית בענפים הלא קבוצתיים.
"לדעתי, שאלה יותר חשובה במקרה הזה היא השאלה האתית. מלבד העניין הפיזי, באליפויות עולם זה קודם כל העניין המנטלי, להיות חזקים בראש ולעמוד בלחצים. האם ילדה בת 12 בכלל בנויה לעמוד בלחצים כאלה? הרי לא סתם יש הגבלות בכל ענפי הספורט לגבי כניסה לענפים, כי מבינים את הנזקים שיכולים לקרות בגילים האלה".
בהמשך החודש תתקיים ברומניה אליפות העולם לנוער, שנחשבת המקום שבו מתגלים כוכבי העתיד של השחייה העולמית. השחיינים שמותר להם להשתתף בתחרות הזו נולדו בשנים 2007-2011. יו, שנולדה ב־2012, לא מורשית להשתתף בתחרות הזו, כי היא צעירה מדי.
"ברור שמדובר בילדה מוכשרת בצורה יוצאת מהכלל, וזה לא שלקחו מישהי שאין לה כישרון טבעי והפכו אותה למועמדת למדליה באליפות העולם", מסביר פרופ' מקל. "אנחנו גם יודעים ששחייה היא ענף שהתחילו בו בגיל צעיר לאורך כל ההיסטוריה. ועדיין, מה שקורה עכשיו לא זכור לאף אחד בתחום הזה, ולפחות בעולם המערבי גם לא בדיוק יודעים איך לאכול את זה".
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
קטנים גדולים
יו זידי לא לבד: לאורך ההיסטוריה היו עוד כמה ילדי פלא שהתחרו לצד הבוגרים והשאירו את עולם הספורט בהלם
דימיטריוס לונדרס - מתעמל המכשירים היווני, שנולד ב־6 בספטמבר 1885, השתתף במשחקים האולימפיים באתונה ב־1896 וזכה במדליית הארד במכשיר המקבילים בתחרות הקבוצתית. לונדרס היה אז בן 10 ו־216 ימים, ונשאר עד היום המדליסט הצעיר ביותר בהיסטוריה האולימפית, אך בעידן החובבני.
גאוריקה סינג - השחיינית הנפאלית התחרתה במשחקים האולימפיים בריו 2016 כשהיתה בת 13 ו־255 ימים בלבד. היא לא הרשימה במיוחד, אבל עשתה היסטוריה עולמית כשהיתה הצעירה ביותר שעשתה זאת בבריכה האולימפית.
נבחרת ההתעמלות האיטלקית למשחקים האולימפיים 1928 - שוב בעידן החובבני, האיטלקים שלחו למשחקים האולימפיים נבחרת שהורכבה משלושה ספורטאים שעדיין לא חגגו 13. המבוגר ביותר היה בן 12 ו־269 יום, והצעיר ביותר בן 11 ו־301 יום. הם לא זכו באף מדליה, אבל הורשו להישאר ערים עד מאוחר.
סקיי בראון - בגיל 13 ו־28 ימים היא זכתה במדליית ארד בתחרות הסקייטבורד במשחקים האולימפיים בטוקיו, והיתה לצעירה בהיסטוריה של הענף שעשתה זאת.
נדיה קומנץ' - באולימפיאדת מונטריאול, בהיותה בת 14 ו־8 חודשים, קומנץ' זכתה ב־5 מדליות: 3 מדליות זהב, כולל בתחרות קרב־רב אישי, לצד מדליית כסף ומדליית ארד. היא היתה המתעמלת הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים שקיבלה ציון מושלם - 10.0 - ועד היום נחשבת בעיני רבים הספורטאית הגדולה ביותר במאה ה־20.