כמעט מדי שבוע עולה לכותרות דמות חדשה מעולם הספורט שמפרקת עוד מיתוס ישן: נשים לא חייבות לבחור בין אימהות לקריירה. מה שבעבר נחשב להפסקה ארוכה, שלאחריה קשה לחזור לרמות הגבוהות, הופך בשנים האחרונות למסלול מחודש של העצמה, גילוי הגוף מחדש והוכחה לכך שההיריון אינו קו סיום - ואפילו להפך.
על המגמה הזו עלתה בחודש שעבר גם אחת הנשים האגדיות בענף השחייה. השבדית שרה שוסטרום, אלופה אולימפית ושיאנית עולם, חזרה למים שישה שבועות בלבד לאחר שילדה את בנה אדריאן.
היא העלתה סרטון קצר לרשת, פשוט ועמוק כאחד, ובו כתבה: "Mama is back in the water". עבור רבים מדובר היה ברגע מרגש, אך עבור קהילת הספורט העולמית זה היה סימן נוסף לכך שהמהפכה כבר כאן.
הסיפור של שוסטרום מסמל הרבה מעבר לקאמבק אישי. מדובר בחלק מתופעה רחבה של ספורטאיות שמוכיחות כי הגוף הנשי, כל עוד מעניקים לו את התנאים והזמן הדרושים, מסוגל לחזור לרמות הגבוהות ביותר - ולעיתים אף בצורה חזקה יותר.
התופעה הזו לא רק מרגשת את הקהל, אלא גם מערערת על תקופות שלמות שבהן ספורטאיות נאלצו להתמודד עם דעות קדומות, אפליה סמויה ומוסדות שלא תמיד ידעו כיצד לתמוך בהן בתקופת ההיריון ולאחר הלידה.
הדור שמוכיח שאפשר גם וגם
לפני עשור, כותרות על ספורטאיות שחוזרות לפעילות תחרותית אחרי לידה היו נדירות. המשתתפות היו מעטות, והנרטיב היה כמעט זהה בכל פעם: חזרה יוצאת דופן, חריגה, כזו שמסמנים סביבה כוכבית - ואז הגיעה תקופה חדשה.
בספורט הבינלאומי הופיעו נשים כמו סרינה וויליאמס ו-ויקטוריה אזרנקה בטניס, אליסון פליקס באתלטיקה, קלריס אגבניינו בג'ודו ועוד רבות אחרות. הן לא רק שבו להתחרות, אלא עשו זאת ברמות הגבוהות ביותר, התמודדו על תארים ואף זכו במדליות יוקרתיות.
פליקס, אחת הרצות הגדולות בהיסטוריה, הפכה לסמל המאבק עבור ספורטאיות אימהות לאחר שנאבקה כדי להבטיח הגנות חוזיות לאימהות בספורט המקצועי. הדוגמה האישית שלה הובילה גל תמיכה עולמי והבהירה שדרישותיו של גוף נשי משתנה אינן חולשה, אלא צורך שמחייב התאמות מקצועיות ראויות. הכוח שלה בא לידי ביטוי לא רק על המסלול, אלא גם מחוצה לו.
וויליאמס עשתה את הבלתי ייאמן וחזרה לגמרי גרנד סלאם חודשים ספורים לאחר לידה מורכבת. בעולם הלחוץ והתובעני של הטניס המקצועני, היא הוכיחה מחדש מהי עוצמה. מראות החזרה שלה למגרש החלו לקבוע טון חדש: אימהות אינה סוף, אלא פרק נוסף בקריירה. והיום, כשהרשימה כבר ארוכה ומגוונת, היא כוללת גם את שרה שסטרם.
שוסטרום שוברת את המשוואה
שוסטרום, שמחזיקה בשיאי עולם ומעוטרת בעשרות מדליות, נמצאת במקום ייחודי. היא לא רק הגיעה לרמות הגבוהות ביותר, אלא גם שלטה בענף שלה במשך שנים. העובדה שהיא בוחרת לנסות ולהעפיל למשחקים האולימפיים בפעם השישית, זמן לא רב לאחר לידה, מציבה אותה בחזית השינוי העולמי.
כאשר הכריזה על ההיריון בתחילת השנה, הדגישה כי מה שמניע אותה אינו רק שאפתנות ספורטיבית, אלא גם סקרנות אישית: כיצד הגוף יתפקד לאחר ההיריון, כיצד תיראה הדרך והאם תצליח לחדש את יכולות הספרינט יוצאות הדופן שלה.
זה לא היה רק מסע אחר הישגים, אלא מסע של גילוי עצמי. תפיסה זו, שהפכה שכיחה בקרב ספורטאיות בעשור האחרון, מנוגדת לתפיסות הישנות שלפיהן אחרי לידה צפויה ירידה ממושכת בביצועים.
שוסטרום אינה לבד. מה שהופך את חזרתה למעניינת במיוחד הוא הענף שממנו היא מגיעה. שחייה תחרותית דורשת יכולות פיזיולוגיות ברמות קצה, אחוזי שומן נמוכים, שליטה טכנית גבוהה ויכולת התמודדות עם עומסים עצומים. ובכל זאת, הסיפור שלה משתלב בגל עולמי שבו נשים מגלות מחדש את הגוף לאחר לידה, לעיתים באופן שמאתגר את כל מה שנלמד בעבר על פיזיולוגיה נשית.
לידה מחזקת את הגוף?
ההיריון משנה את הגוף בצורה עמוקה, אך בשנים האחרונות מצביעים מחקרים גם על תופעה מעניינת: חלק מהשינויים הפיזיולוגיים עשויים לתרום לביצועים ספורטיביים בטווח הארוך. נפח הדם עולה, הלב מתחזק, חלים שינויים בהרכב השריר ובגמישות - ועבור חלק מהנשים השינויים הללו הופכים לכלי עבודה חדש.
מעבר לכך, מתרחש גם שינוי בפרספקטיבה. לא מעט ספורטאיות מתארות כיצד האימהות מעניקה להן שלווה אחרת, תחושת פרופורציות רחבה יותר ומוטיבציה עמוקה. עבור חלקן מדובר בחוויה שמחזקת את הנפש לא פחות מאשר את הגוף.
לצד הסיפורים המרגשים, חשוב לזכור שהמציאות עדיין מורכבת. רבות מהספורטאיות מדווחות על מחסור בתמיכה מוסדית, על קושי כלכלי בתקופת ההיריון ועל מאבקים מול נותני חסות שמעדיפים להשקיע במתחרות אחרות. התשתית עבור אימהות ספורטאיות נמצאת עדיין בשלבי התבססות, ורבות מהן נאלצות להיאבק על מקומן.
עם זאת, ככל שיותר נשים בוחרות להישאר במשחק, כך גם המערכות נאלצות להתאים את עצמן. איגודים מגבשים תוכניות מותאמות, נותני חסות משנים מדיניות ומאמנים לומדים לעבוד עם גוף משתנה.
החזרה של שרה שוסטרום למים מסמלת שלב נוסף בתקופה חדשה בספורט העולמי. יותר נשים מוכיחות כי השילוב בין אימהות לקריירה ספורטיבית לא רק אפשרי, אלא טבעי וראוי. הן יוצרות דור חדש של מודלים לחיקוי ומלמדות את העולם שאפשר לחלום בגדול - בלי לבחור בין החלומות.
שוסטרום כבר אמרה שהמסע הזה הוא מבחן אישי. אם תגיע לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028, זו לא תהיה רק פסגה מקצועית, אלא גם סמל למה שנשים יכולות להשיג כשהמערכת סוף סוף מאפשרת להן לפרוח. האימהות אינה סוף הקריירה - לעיתים היא רק ההתחלה של פרק מפואר יותר.
