תרגיל שהוריד את איראן על הברכיים: הרגע הגדול של חיל האוויר במלחמה

סביר להניח שבקר האוויר האיראני שפשף את עיניו. באחד מלילות חודש מארס 2025 הופיעו על מסכי המכ"מ שמולו עשרות מטוסי קרב, שעשו את דרכם מישראל לכיוון צפון־מזרח. המטוסים, חמושים כולם בפצצות, חלפו מעל השטח האווירי של סוריה לעבר עיראק, ולא היה נראה שהם מתכוונים לעצור.

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

כל מה שהיה עליהם לעשות כעת הוא לפנות מעט ימינה, מזרחה, ובתוך פחות משעה הם כבר יהיו בגבול איראן. אלא שהמטוסים לא עשו זאת: הם המשיכו לנוע באותו כיוון, הגיעו כמעט עד לקצה הצפון־מזרחי של סוריה, ואז הסתובבו וחזרו כלעומת שבאו.

"זה היה המודל הגדול שעשינו לקראת התקיפה באיראן", מספר גורם בחיל האוויר. "המטרה היתה לתרגל את כל האופרציה, לפחות פעם אחת, ולטוס למרחק שמדמה את כל הדרך לאיראן. השיטה הכי נוחה לעשות זאת היא לטוס בסוריה, עד הסוף, ואז לחזור חזרה".

והאיראנים, הם לא זיהו אתכם?

"ואם כן? הרי האיראנים הבינו שאנחנו מתכוננים לתקיפה. זה לא היה סוד".

התקיפה באיראן בהחלט לא היתה סוד. ובכל זאת, שלושה חודשים אחר כך, ביום שישי 13 ביוני, האיראנים - והעולם כולו - הוכו בהלם כאשר מטוסי חיל האוויר הישראלי תקפו במפתיע, ערפו את ראשו של המטכ"ל האיראני, חיסלו שורה של מדעני גרעין, פגעו במתקני הגרעין ובתוך 36 שעות השיגו עליונות אווירית מעל איראן.

המבצע המזהיר נודע בשם "עם כלביא", אך בחיל האוויר קיבלה פקודת הקרב המסועפת שם אחר - "איש פלדה".

"זו פקודת היערכות שלוקחת ומכווינה את כל חיל האוויר. לוקחים את כל יכולות החיל ושמים אותן במרחק של כ־2,000 קילומטר מישראל", אומר קצין בכיר בחיל.

שיחות עם גורמים נוספים בחיל האוויר ובמערכת הביטחון משרטטות את דרך הפלדה הארוכה והמתוחכמת לטהרן. כך נערך חיל האוויר למהלך הגדול ביותר בתולדותיו.

היעד השאפתני

עד לאחרונה התוכניות הישראליות לתקיפה באיראן היו צנועות יחסית. "ב־20 השנים האחרונות טעינו בזה שכל הזמן הכנו לאיראן תקיפה ב'ראש סיכה'", אומר בכיר במערכת הביטחון. "לפעמים זה היה מבצע של המוסד, לפעמים מבצע אווירי. אבל זה תמיד היה מבצע, ולא מערכה".

השינוי התפיסתי הגדול הגיע עם כניסתו של הרצי הלוי ללשכת הרמטכ"ל. כבר בימיו הראשונים בתפקיד הגיש הלוי לראש הממשלה ולשר הביטחון נייר, שמבקש לשנות את ההסתכלות על תקיפה באיראן - ממבצע למערכה. לצורך כך הציב הרמטכ"ל החדש יעד שאפתני של השגת עליונות אווירית באיראן, כדי לאפשר למטוסי הקרב לעשות בשמיים האיראניים כבשלהם ולסלול את הדרך לטהרן. "ברגע שרביעיית 15־F מסתובבת מעל טהרן, אתה במצב אחר לגמרי, פיזית ופסיכולוגית", אומר גורם ביטחוני.

כבר בפגישת העבודה הראשונה של הלוי עם מפקד חיל האוויר, האלוף תומר בר, הוא הנחה אותו להיערך להשגת עליונות אווירית באיראן. אלא שלבר היו באותם ימים דברים אחרים לטפל בהם, ובראשם ההתנגדות העזה בתוך חיל האוויר לרפורמה המשפטית של הממשלה, שהובילה להפסקת התנדבות של חלק מאנשי המילואים ואיימה לגלוש לסרבנות שתחבל בכשירות חיל האוויר. גם מדינת ישראל לא היתה מוכנה עדיין לתקוף את איראן. "החשש הגדול", אומר אותו גורם ביטחוני, "היה התגובה שתגיע מכיוונו של חיזבאללה".

עשרה חודשים מאוחר יותר היתה זו מתקפת 7 באוקטובר, שבלמה לחלוטין את יכולתו של חיל האוויר להיערך כראוי למערכה באיראן. מעבר לתקיפות הבלתי פוסקות בעזה ובלבנון, נאלץ החיל להשאיר בכל רגע נתון עשרות מטוסי קרב בכוננות, מתוך חשש שחיזבאללה עומד לשגר לעבר גבול הצפון את כוח רדואן המובחר שלו. "במקביל, היינו צריכים כל הזמן לשמור על רמת חימושים מסוימת", אומר גורם שהיה בסוד העניינים.

ובכל זאת, כבר בימים הראשונים למלחמה ידע בר שהקפיץ לאיראן נדרך. "ההבנה של מח"א ושל חיל האוויר, שבסוף נצטרך להגיע גם לאיראן, הגיעה מספר ימים אחרי 7 באוקטובר", אומר גורם שמכיר את התוכניות הצבאיות. "התובנה שיש כאן מערכת מכוונת ציר, שבראשו עומדת איראן, לא הותירה ברירה".

זה לקח זמן. הדיונים הרציניים הראשונים על מערכה באיראן החלו בחיל האוויר רק במארס 2024. ימים ספורים אחר כך קיבל החיל הזדמנות להוכיח את רצינותו. ב־1 באפריל חיסלה ישראל את חסן מהדווי, מפקד גיס סוריה־לבנון במשמרות המהפכה, באמצעות תקיפה על בניין הסמוך לקונסוליה האיראנית בדמשק. כשבצה"ל בנו את תוכנית החיסול המקורית, השאיפה היתה להרוג את מהדווי באמצעות שיגור של טיל בודד לעבר החדר שבו שהה, וזאת כדי לצמצם את ממדי התקיפה ולהותיר לאיראנים מרחב גמישות, שימנע מהם להגיב בעוצמה. אלא שהמודיעין התקשה לאתר את החדר הספציפי של מהדווי. בלית ברירה, קיבל חיל האוויר פקודה להפיל את הבניין כולו.

"ב־20 השנים האחרונות טעינו בזה שכל הזמן הכנו לאיראן תקיפה ב'ראש סיכה'", אומר בכיר במערכת הביטחון. "לפעמים זה היה מבצע של המוסד, לפעמים מבצע אווירי. אבל זה תמיד היה מבצע, ולא מערכה"

למרות זאת בישראל קיוו שהתקיפה, שכאמור כוונה לבניין סמוך לקונסוליה האיראנית, ולא לקונסוליה עצמה, תשאיר את איראן מחוץ למלחמה. הטיעון הזה לא שכנע את המנהיג העליון עלי חמינאי, שמבחינתו היה מדובר בהפרה בוטה של הריבונות האיראנית. הוא הורה להגיב, ומייד.

התגובה הזו הגיעה בדמות "ליל הטילים האיראני" ב־13 באפריל, שכלל ירי מאות טילים, כטב"מים וטילי שיוט לעבר ישראל, שרובם נהדפו בידי מערכת ההגנה האווירית הישראלית וקואליציה בינלאומית של מטוסי קרב, בהובלת צה"ל וסנטקום, פיקוד המרכז האמריקני בראשות הגנרל קורילה. לראשונה, תקפה איראן את ישראל באופן ישיר.

בעקבות זאת בקבינט הישראלי היו מי שדחפו להגיב בעוצמה. בצבא הדפו את ההצעות הללו, מחשש שהחרפת המלחמה מול איראן בשלב זה - כשחיזבאללה על רגליו וכשחיל האוויר עדיין לא בשל להשגת עליונות אווירת באיראן - תיטיב דווקא עם האיראנים.

אילוצים דיפלומטיים

העמדה המתונה והסבלנית של צה"ל התקבלה לבסוף, והוחלט כי חיל האוויר יתקוף בתגובה אך ורק סוללה של S-300, אחת מתוך חמש מערכות טילי קרקע־אוויר (טק"א) אסטרטגיות מתקדמות מתוצרת רוסיה, שנמצאות בידי איראן. בדיון לקראת התקיפה, שנערך בהשתתפות רה"מ בנימין נתניהו, שר הביטחון דאז יואב גלנט והרמטכ"ל דאז הלוי, התברר כי אילוצים דיפלומטיים מקשים להוציא לפועל את נתיב הטיסה המקורי שתוכנן לאיראן.

כשהלוי יצא מהדיון אצל ראש הממשלה הוא מיהר למשרדו של תומר בר, שאנשיו בדיוק עמלו על הכנת התקיפה, והודיע לו שאין ברירה אלא למצוא נתיב טיסה חלופי. בתוך לילה של עבודה מאומצת שינו המתכננים את נתיב הטיסה. "תבין שמדובר לא רק בשינוי של הנתיב, אלא גם של תדלוקים, של תקיפת סוללות נ"מ בדרך וכו'", מתלהב גורם שהיה בסוד העניינים, "והכל נעשה בתוך כמה שעות".

התקיפה הממוקדת עמדה ביעדיה, בכך שהשמידה את סוללת הS-300. אבל לא כולם היו מרוצים. "דרדל'ה!" צייץ השר איתמר בן גביר בתגובה. אכן, התקיפה הישראלית באפריל היתה מצומצמת, אך נעשתה בשום שכל ונועדה להכין את הקרקע לבאות. ובעיקר, היא מנעה מהאיראנים להיגרר שוב למלחמה ישירה. אפילו חיסולו של איסמעיל הנייה בלב טהרן, בסוף יולי 2024, לא שינה את המדיניות של טהרן בהיבט הזה.

השקט התעשייתי שהשתרר בחודשים הבאים מול איראן, אפשר לחיל האוויר להוביל את המערכה להכרעת חיזבאללה בספטמבר 2024. אך בעקבות התמרון הקרקעי בלבנון והחשש מנפילת חיזבאללה, איראן החליטה לתקוף שוב.

מה שנודע כ"ליל הטילים השני", באוקטובר 2024, עורר שוב את יצר הנקמה בקבינט הישראלי. בדרג המדיני הועלו אז הצעות מרחיקות לכת, שהחלו בחיסולים ממוקדים והסתיימו בהשמדת תעשיית האנרגיה של איראן. "סימפוזיון שלם", מגדיר זאת גורם שהיה מעורב בדיונים. אבל גם הפעם בצה"ל ביקשו להגיב באופן מדוד, לפחות לעת עתה. גם הפעם עמדת הצבא היא שהתקבלה לבסוף.

ב־26 באוקטובר יצא לדרך מבצע "ימי תשובה", שבמסגרתו הושמדו יתר ארבע מערכות ה־S-300 באיראן, לצד פגיעה ממוקדת בתעשיית הדלק המוצק לטילים בליסטיים. כדי לאותת לאיראנים על היכולת של ישראל לפגוע להם גם בתעשיית האנרגיה, הותקפה באותה הזדמנות סוללת טק"א טקטית, שהוצבה רק 250 מטר מגדר של מפעל אנרגיה איראני, בסמוך לגבול עם עיראק. "בעצם אנחנו שוללים להם את הטק"א האסטרטגי, ומראים שניתן לפגוע להם בטק"א הטקטי. איראן מבינה שהיא פגיעה", אומר גורם ביטחוני.

חודש אחר כך, כאשר משטר אסד יאבד את אחיזתו בסוריה, תהפוך איראן לפגיעה הרבה יותר. בעקבות נפילת המשטר יצא חיל האוויר למטס שהשמיד את מרבית סוללות הטק"א בסוריה, מה שיאפשר למטוסיו לוותר מעתה על הצורך לטוס לעבר איראן בנתיבים אחרים, ואף הרבה יותר מכך: כעת, את הדרך מזרחה יוכלו המטוסים לעשות בנחת, בגובה רב מעל שמי סוריה ומבלי צורך להתחמק משום מכ"מ, מה שיחסוך להם הרבה מאוד דלק.

הסרת האיום בסוריה גם תקל על המתדלקים של חיל האוויר לשוטט בחופשיות במרחב האווירי הסמוך לגבול איראן. "בעצם קיבלנו אפשרות לתדלק את מטוסי הקרב הרבה יותר קרוב לאיראן, לפני שהם נכנסים פנימה לתקיפה", אומר גורם בחיל האוויר, "זה השאיר להם הרבה יותר חופש פעולה".

חיל האוויר, אם תרצו, יכול היה לפתוח עכשיו תחנת דלק על גבולה של איראן, ולשגר משם את מטוסי הקרב שלו פנימה לתקיפות רצופות ומתמשכות. "רק אחרי שסוריה נפלה והדרך נפתחה לחלוטין, השתנתה הגישה הרווחת מ'לכו תתכננו מבצע משמעותי לפגיעה בגרעין' ל'תתכוננו למלחמה עם איראן'", אומר גורם שמכיר את פרטי המבצע. "היתה הבנה שיש פה הזדמנות, ושיש לנו אפשרות להפעיל באיראן הרבה יותר מטוסים והרבה יותר סוגי חימוש".

ניהול החימושים

עוד לפני שנגיע ליכולת להפעיל עשרות מטוסים מעל איראן, הכרחי להתעכב על סוגיית החימוש. התקיפות באיראן באפריל ובאוקטובר 2024 נעשו כולן מרחוק, ומבלי שמטוסי חיל האוויר היו צריכים להיכנס לשטח האווירי האיראני. בצבא קוראים לזה "תקיפה מנגד".

התקיפות הללו התאפשרו בזכות שימוש בחימוש מונחה. מאחורי יכולות החימוש המונחה, שתהליך הפיתוח והרכש שלו דרש תקציבי עתק, עומדת סאגה ארוכת שנים. במשך תקופה ארוכה העדיפה מדינת ישראל להקצות מיליארדי שקלים לתקיפת מתקני הגרעין באיראן באמצעות מבצע חשאי של המוסד, שאנשים שנחשפו אל פרטיו מתארים אותו כ"מופרך לחלוטין".

הקצאת המשאבים למוסד באה על חשבון יכולות אחרות. "היכולות הללו נמצאות על השולחן כבר 12 שנים", אומר בכיר לשעבר במערכת הביטחון, "אבל לאורך שנים מערכת הביטחון שמה תקציבים מוגזמים לגמרי על המבצע הדמיוני של המוסד. הבעיה היא, שאין כסף לכל".

רק בתקופתו של נפתלי בנט כראש ממשלה, ובהמשך בעקבות שורה של ועדות מומחים שהקים נתניהו, הוחלט לזנוח סופית את האופציה המוסדית ולהפנות את מרב התקציבים לפיתוח אותן יכולות. בבסיס ההחלטה היתה גם ההכרה, כי האופציה הצבאית באיראן עדיפה על פני האופציה החשאית.

התקציבים שהועברו מהמוסד הוכיחו את עצמם במאבק נגד איראן. הבעיה היא שכדי לצאת למערכה מקיפה באיראן, שבבסיסה עומדת השגת עליונות אווירית ויכולת ציד מתמשכת של משגרי טילי קרקע־קרקע לעבר ישראל, השימוש ביכולות הללו, שעלותן גבוהה, לא מספיק. בשביל מהלך שכזה יש צורך בסוסי העבודה של החיל - עשרות מטוסי הקרב הוותיקים, עם הפצצות הזולות והזמינות שנמצאות בארסנל בהיקפים גדולים.

זהו בסיס היכולת לפעול בכל מקום מעל איראן, לטוס עם מטוסים מאוישים לכל מקום, לשהות שם לאורך זמן, להטיל חימושים כבדים, ו"להביא את כל העוצמות של מדינת ישראל עד לנקודת היעד. עד טהרן", כפי שמנסח זאת גורם צבאי.

מה שמחזיר אותנו לפקודת הקרב "איש פלדה".

"הפקודה הזו למעשה לוקחת את כל היכולות של חיל האוויר ושמה אותן במרחק של כ־2,000 קילומטר מישראל", אומר קצין בכיר בחיל, או במילותיו של מפקד החיל, אלוף תומר בר: "להפוך מעגל שלישי למעגל ראשון"

המתקפה באיראן נבנתה על אבני הבניין שהונחו בחיל האוויר לאורך עשורים, ושהפכו אותו לזרוע אסטרטגית שמסוגלת לפעול הרחק משטח ישראל. בסתיו 2024, כאשר תומר בר הנחה את אנשיו לבנות תוכנית לתקיפה מאסיבית ומתמשכת באיראן - או במילותיו, "להפוך מעגל שלישי למעגל ראשון" - הם ידעו שהם יוכלו להישען על אבני הבניין הללו.

"למערכה כזאת מגיעים בנוהל קרב סדור, על בסיס אבני בניין שקודמינו בנו לאורך עשורים אחורה, בניית חיל האוויר כזרוע אסטרטגית, יכולת סד"כ הקרב, והיכולת לתקוף במעגל שלישי - זאת תפיסה עמוקה של הדורות שקדמו לנו", אומר גורם צבאי.

"עם זאת, היינו צריכים לקחת את אבני הבניין ולבנות מהן בניין, היה צריך להתאים יכולות גנריות למרכיב מבצעי ספציפי. אנחנו צריכים תוכנית שמחברת את כל המעגלים והופכת את התיאוריה לפרקטיקה".

"רק אחרי שסוריה נפלה והדרך נפתחה, השתנתה הגישה מ'תתכננו מבצע משמעותי לפגיעה בגרעין', ל'תתכוננו למלחמה עם איראן'", אומר גורם שמכיר את פרטי המבצע. "היתה הבנה שיש אפשרות להפעיל הרבה יותר מטוסים וסוגי חימוש"

אגב, חלק ניכר מהפתרונות לאתגרים שצצו לאורך הדרך, הוצפו דווקא מהגורמים הצעירים בחיל, והגיעו עד לשולחנו של מח"א. רבים מהם התקבלו.

כדי לבנות את תוכנית המבצע הוקם בחיל האוויר "צוות מנצח", כהגדרת אחד המעורבים בתהליך. המטה המבצעי של החיל שונה באופן כזה, שהפנה משאבים וכוח אדם להתמקדות בסוגיה האיראנית, ובתוך כך הקמת מחלקה ייעודית לאיראן וצוותי משנה שעסקו בנושאים כמו עליונות אווירית, תדלוק וכו'. במקביל, החלו הטייסות לבצע אימונים שכללו טיסות לטווחים ארוכים.

"אחרי שכבר יש תוכנית, זה עדיין לא אומר שאתה יכול לעמוד בה. טסנו את המרחקים ותרגלנו את מרכיבי התוכנית באימונים במרחב המדינה ומחוץ למרחב המדינה", אומר קצין בכיר. "זה משפר לאנשים את רמת הכשירות, וזה בונה להם בתודעה רמת מסוגלות".

ההפקה הגרנדיוזית למערכה ממושכת באיראן כללה את כל מרכיבי חיל האוויר, ובתוך כך גם את מערך ההגנה האווירית, שלא היה ספק כי יצטרך לשנס מותניו לקראת תגובת הנגד האיראנית. עניין נוסף שהובא בחשבון הוא שבסיסי חיל האוויר עצמם יטווחו בידי האיראנים, מה שיאלץ את הטייסות להמשיך לפעול גם בצל פגיעות טילים. גם לכך נעשו התאמות.

לעבור במוסך

ההכנות האינטנסיביות הללו נעשו כולן, בעוד החיל ממשיך להילחם בכל הזירות שנותרו עדיין פתוחות - עזה, לבנון, סוריה ותימן - ולא מוריד את הרגל מהגז. גם תוכנית התקיפה עצמה נבנתה באופן הזה, שיאפשר לחיל האוויר לפעול באיראן ולהמשיך להיות רלוונטי למערכה הרב־זירתית, שלא נבלמה ולו לרגע. כך, למשל, מטוסי קרב שהשתתפו במהלך המערכה מול איראן בהגנת שמי המדינה מפני כטב"מים, עשו זאת כשהם עולים לאוויר חמושים בפצצות. לאחר שהוחלפו במשימה בידי מטוס חדש עם צוות טרי, היו אותם מטוסים פונים לתקיפה בעזה, ורק לאחר מכן חוזרים לנחיתה. "לא היה מטוס אחד שאפשר לוותר עליו", מסביר קצין בכיר.

כדי להיערך למצב שבו הכוח האווירי נמתח עד קצהו, חלק ניכר מההכנות לתקיפה באיראן נעשו בכלל על הקרקע, באמצעות המערך הטכנולוגי ומערך האחזקה של חיל האוויר. המערכים הללו דאגו לתחזק את המטוסים, לטפל בהם ולהחליף להם חלפים מבעוד מועד, כדי שיעמדו בכשירות שיא לקראת המבצע באיראן.

"תחשוב שאתה נלחם רב־זירתי, אתה טס כל הזמן, אתה אחרי יותר מ־600 יום של מלחמה - ועכשיו אתה צריך לצאת למערכה באיראן", מגדיר זאת קצין בכיר. "זו עוצמה בלתי רגילה של המערך הטכני, שתוך כדי מלחמה רב־זירתית מצליח להביא את כלל המערכים לנקודת שיא היכולת ביציאה למערכה באיראן", מגדיר זאת קצין בכיר. "אין לך ברירה אלא לצאת לדרך כשכל המטוסים הספיקו 'לעבור במוסך'".

במקביל, חלק מהמטוסים שנועדו להשתתף בתקיפה באיראן הוסרו ממצבת הקרב, כי היה צורך לחמש אותם זמן מה מראש, מה שמנע מהם לבצע משימות אחרות. ניהול הכוח האווירי בשבועות שקדמו לתקיפה, אם כן, הצריך יכולות של פותר סודוקו מיומן.

כבר בשלבים ראשונים של התוכנית הגדירו בחיל האוויר את הצורך לפעול מעל איראן למשך 14-7 יממות ברציפות, מתוך הבנה שבכך יתאפשר למצות את מרב ההישגים. בלב העניין הזה עמדה סוגיית העליונות האווירית. שכן עם כל הכבוד למהלכי הפתיחה המרהיבים לעריפת המטכ"ל האיראני ומדעני הגרעין, שבוצעו באמצעות "תקיפה מנגד", השגת העליונות היתה אבן הראשה שתאפשר את ניהול המערכה מול איראן לאורך זמן, ובהיקפים נרחבים.

"חלק מהתוכנית הכללית הוא לאפשר לחיל האוויר לתקוף משגרים של טילי קרקע כדי לצמצם את המטחים לעבר ישראל, לצד תקיפה של הרבה מטרות נוספות", מסביר גורם שמכיר היטב את תוכנית המבצע. "בשביל זה את צריך את החימושים ההמוניים והכבדים שלך, שהם לא חימושים שניתן לירות מרחוק, ולכן אתה צריך להיות מסוגל לתקוף ממש מעל המטרות באיראן. מה שאומר שלפני כן, חייבים להשמיד עשרות סוללות טק"א ולהשיג עליונות אווירית".

מרגע שהטיסה מעל סוריה הפכה לעניין שבשגרה, ושסוללות הטק"א האסטרטגיות S-300 סולקו מהדרך, היה ברור כי השלב הבא בהשגת העליונות יעבור דרך השמדה שיטתית של סוללות הטק"א הפשוטות יותר של האיראנים, שמגיעות לטווחים קצרים יותר של כ־100 קילומטר. וכאלה היו לאיראנים בשפע.

"עצם זה שיש תוכנית לא אומר שאתה יכול לעמוד בה. טסנו את המרחקים ותרגלנו את מרכיבי התוכנית באימונים במרחב המדינה ומחוץ אליה", אומר קצין בכיר. "זה משפר לאנשים את רמת הכשירות, וזה בונה להם בתודעה רמת מסוגלות"

בראשית המלחמה האיראנים שמרו על הסוללות הללו מכל משמר, ומיעטו לפרוס אותן בשטח, מה שהיה חושף אותן לזיהוי ולתקיפה. בשל כך, בשנה הראשונה למלחמה האיראנים, שהיו משוכנעים שתקיפה ישראלית לא נמצאת על השולחן, כמעט לא הציבו סוללות לאורך הגבול המערבי הפונה לישראל, שנותר פרוץ לחלוטין. מרבית הסוללות שכן נפרסו הגנו על מטרות איכות בטהרן, ופוזרו סביב מתקני הגרעין.

ואולם ככל שהמלחמה נמשכה והמתיחות מול ישראל הלכה והחריפה, הבינו האיראנים שעליהם לקדם את פני הרעה והחלו לשלוח עוד ועוד סוללות להגן על הגבול המערבי, כדי לבלום מתקפה אווירית נרחבת מכיוון ישראל. המהלך הזה, שהדיר שינה מעיניהם של אנשי חיל האוויר, התאפשר הודות להגברת קצב הייצור של התעשייה האיראנית. "באיראן ידעו שאנחנו באים", אומר גורם בחיל האוויר, "והתכוננו לכך".

לקראת יוני 2025 כבר הספיקו האיראנים לפרוס כ־15 סוללות טק"א לאורך הגבול המערבי, מה שלכאורה העניק להם הגנה מלאה מפני תקיפה ישראלית. בבור של חיל האוויר, מנגד, עמלו על תוכנית שתצליח להערים על מערך ההגנה האיראני.

היתרון העצום שהיה לצד הישראלי במשחק השחמט הזה, היה מודיעין שזרם לבור חיל האוויר בזכות שיתוף פעולה יוצא דופן עם אמ"ן. בשלב מוקדם הוקמה התארגנות מיוחדת בתוך אמ"ן, שלה הוקצו משאבים רבים שמוקדו אך ורק בסוגיית איתור וחקר של סוללות הטק"א באיראן. באופן חריג, אנשי אמ"ן ישבו בתוך הבור של חיל האוויר, יחד עם חלק מהמערכות שלהם, וסיפקו לטייסים מודיעין בזמן אמת על מיקומן של סוללות.

"רק בשבוע האחרון, למשל, גילינו עוד עשר סוללות טק"א שלא ידענו על קיומן", אומר גורם ששוחח איתנו. "הגעת למצב שידעת בדיוק איפה כל סוללת טק"א נמצאת. זה מאמץ של מאות אנשי מודיעין של חיל האוויר, אמ"ן והמוסד", מצטרף גורם אחר.

פתיחת נתיב הכניסה

על בסיס המודיעין המפורט, התוכנית להשגת עליונות אווירית באיראן התבססה על תקיפה ממוקדת בלבד של מערך ההגנה האיראני לאורך הגבול המערבי, ולא על השמדתו לחלוטין: בליל התקיפה הראשון ריכזו מטוסי הקרב הישראליים מאמץ באופן כזה, שפער לתוך איראן רק שני נתיבי כניסה נקיים מטילים, באזור הצפוני של הגבול, שממנו קל יותר להגיע לטהרן. כך, למשל, החלק הדרומי של קו הגבול הסמוך למפרץ הפרסי כלל לא הותקף. פשוט לא היה צורך בכך.

חשוב לציין כי בעת תקיפת הסוללות מהאוויר השאיפה היתה לפגוע במכ"מ המערכת, עוד לפני שזו תספיק לשגר טיל. הסיבה לכך היא לא רק חשש מפגיעה - אלא גם העובדה שכאשר נורה לעבר המטוס טיל, הוא חייב להטיל את הפצצות שלו כדי לתמרן ולחמוק ממנו. "זה אומר שברגע שיורים עליך טיל, אתה חייב לוותר על המשימה", אומר גורם בחיל האוויר, "לא רצינו שזה יקרה".

ה"חורים" בהגנה האיראנית לאורך הגבול, ברוחב של כ־300 קילומטר כל אחד, הספיקו כדי לאפשר למטוסי הקרב הישראליים לחדור פנימה לתוך השטח האיראני. למחרת מכת הפתיחה המשיכו המטוסים "לנקות" את השטח מטק"א עד לטהרן, ובלילה השני למבצע השמידו סופית גם את רוב מערכות הטק"א בתוך הבירה האיראנית וסביבה. במקומות שבהם התקשו המטוסים לפעול, נקראו לעזרה חוליות של המוסד, שתקפו כמה סוללות טק"א באמצעות פעולות מהקרקע.

השמדת סוללות הטק"א הטקטיות היתה הצלחה מסחררת. במהלך המבצע באיראן נורו רק טילים בודדים לעבר מטוסי חיל האוויר (על פי גרסה אחרת, לא נורו טילים כלל), וממילא אף אחד מהמטוסים המאוישים לא הופל. חיל האוויר הישראלי, בתורו, השמיד 84 סוללות טק"א איראניות.

האיראנים, שבראשית הדרך עוד ניסו לפרוס סוללות ברחבי המדינה בניסיון נואש להצר את צעדי המטוסים הישראליים, העדיפו בשלב מוקדם לשמר את הסוללות שלהם ולא להוציאן לשטח, מחשש שייפגעו. "החל מהיום השלישי האיראנים כמעט לא יצאו לקרב, כי הם רצו להשריד מערכות", אומר גורם שהשתתף במבצע. "הם ידעו שאם מערכת תצא מהמחסה שלה ותתחיל לפעול, אנחנו נוריד אותה. הם עברו למוד שרידות מוחלט ובקושי ירו".

אגב, המתקפה על מערך ההגנה לא כלל רק השמדה של משגרים, אלא גם של "כל שרשרת הערך" של מערך ההגנה, ובתוך כך מפקדות השליטה, תעשיות רלוונטיות, גורמים אנושיים ועוד. באופן הזה מערך ההגנה האיראני נפל על ברכיו מהר מאוד.

גם מטוסי הקרב של האויב לא היו פקטור במערכה. לכל היותר, הם המריאו כדי להגן על בסיסי חיל האוויר האיראניים, אך נמנעו מכניסה לקרבות אוויר־אוויר. למעט תקיפות בודדות שכוונו לעבר אותם בסיסים, ישראל הניחה לחיל האוויר האיראני לנפשו. השגת העליונות האווירית התמקדה כולה בהשמדת מערך הטק"א.

"החל מהיום השלישי האיראנים כמעט לא יצאו לקרב, כי הם רצו להשריד מערכות", אומר גורם שהשתתף במבצע. "הם ידעו שאם מערכת טק"א תצא מהמחסה שלה ותתחיל לפעול, נוריד אותה. הם עברו למוד שרידות מוחלט ובקושי ירו"

בינואר 2025 הפקודה "איש פלדה" היתה מוכנה. תאריך היעד למוכנות לתקיפה, כפי שנכתב עליה, היה אפריל 2025. גם אחרי המועד הזה המשיכו בבור חיל האוויר ללטש את התוכנית עוד ועוד. במקביל, פקחו עין אחת על הנעשה באיראן. "אנחנו פועלים אל מול האויב, שממשיך להשתנות ולהתעצם", מסביר קצין בכיר, "היה גם צורך לדייק את נקודת האיזון שבין הגעה לשיא כשירות ומוכנות לבין פוטנציאל לחשיפת התוכנית".

הסודיות נשמרה גם כלפי אנשי חיל האוויר עצמם. פרט לקומץ בכירים, איש לא ידע מתי תצא התקיפה לדרך, אם בכלל. רק שעות לפני התקיפה החלו גורמים בחיל להיקרא לקריה, לטייסות ולבסיסים. הזימונים הללו נעשו ממש עד לרגע האחרון, כדי לשמור על מרכיב ההפתעה.

מרגע שהתוכנית יצאה לפועל, היא הצליחה הרבה מעבר למצופה. על אף ההנחה שחיל האוויר יאבד כמה מטוסים מאוישים, וההכרה של הטייסים כי אם הם ייפלו בשטח איראן יהיה קשה מאוד לחלץ אותם משם ("אם אני נפגע אני מעדיף להיכנס עם המטוס בהר מאשר לנטוש", אמר אחד הטייסים למי שאמר), שום מטוס מאויש לא נפגע במהלך 12 ימי המבצע.

השגת העליונות האווירית אפשרה לחיל האוויר לא רק לפגוע במטרות כמעט כאוות נפשו, אלא גם "לצוד" משגרים של טילים בליסטיים ובכך לצמצם משמעותית את היקף הירי לעבר ישראל, אחת ממטרות הדגל של המבצע. לאורך כל 12 הימים נמשכו גלי תקיפה לטוס מעל סוריה, לתדלק במרחק בטוח, ואז להיכנס ליעפים בתוך איראן. למאמץ הצטרפו בשלב מסוים גם כטב"מים, ששוטטו בשמי איראן כמעט באין מפריע. "יצרנו תקיפות עם נשקים זולים וקצרי טווח, מה שהגדיל מאוד את היכולת לפגוע במטרות", אומר גורם שהיה מעורב במבצע.

מראש בנו בחיל האוויר את תוכניות התקיפה בצורה כזו, שניתן יהיה להמשיך במתקפה בכל הכוח, ממש עד לרגע האחרון. "התוכנית היתה להמשיך לפעול בשיא העוצמה גם כשמגיעים לנקודה הפוטנציאלית לסגירה", אומר קצין בכיר. "כך שאנחנו נמצאים עם מטוסי חיל האויר הישראלי מעל טהרן ומשמרים את הלחץ וההישגים עד לנקודת הסיום".

המבצע אכן הסתיים בקרשנדו של כוח, שכלל את המתקפה האמריקנית על מתקני הגרעין בפורדו, בנתנז ובאספהאן, ובכל המקרים הללו חיל האוויר הישראלי הוא זה שניקה את הדרך עבור האמריקנים מסוללות טק"א איראניות.

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

גם אחרי הפסקת האש הרשמית, ולאחר שאיראן הפרה אותה בירי שני טילים בליסטיים לעבר ישראל, יצא לעבר טהרן מטס ענק של 52 מטוסי קרב, שנועד לתקוף מטרות בלב הבירה האיראנית, במסר חד־משמעי של עוצמה. כאשר הנשיא דונלד טראמפ גילה זאת, הוא הורה למטוסים הישראליים לשוב על עקבותיהם. "המטוסים האלה היו 20 דקות לפני ביצוע", אומר גורם בחיל האוויר, "עצרו אותם ממש ברגע האחרון".

itayilnai@hotmail.com