"יום אחד עברתי ליד חדר חקירות ושמעתי את הקולגה החילונית שלי חוקרת נערה חרדית שעברה פגיעה מינית חמורה בתוך המשפחה", מספרת רס"ר מרים עמר, אם לארבעה המתגוררת באלעד ומשרתת בתחנת משטרת בני ברק כשנתיים.
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
"החוקרת, ששאלה את נערת הסמינר ברחל בתך הקטנה, ביקשה לדעת מה בדיוק נעשה לה ובאיזה איבר. בעבירות מין יש משמעות לכל ניואנס מבחינת חומרת העונש, לכן הכל צריך להיות מאוד מדויק ומפורט, אבל הנערה לא הצליחה לענות על שום שאלה. אלה מילים שהיא לא מדברת. היא לא מכירה את שמות איברי המין. אין לה יכולת לענות. השפה הזו מבהילה אותה. הישירות מכווצת אותה. כחוקרת, ביקשתי לנסות לסייע. ישבתי עם הנערה, הצגתי את עצמי כחוקרת חרדית ואמרתי לה שהיא יכולה לדבר איתי בקודים, שאני אבין, והיא דיברה. סיפרה סיפור קשה בשפה ששתינו הבנו. בזכות העובדה שידעתי לגשת אליה, יכולתי לקדם את הטיפול בתיק".
עמר היא אחת מיותר מ־50 נשים חרדיות שעובדות כחוקרות במשטרת ישראל - ומחוללות מהפכה. החוקרת החרדית הראשונה שנכנסה לתפקיד היא פקד נחמי ארדי, עו"ד, קצינת חקירות ואם לארבעה מפתח תקווה, שמשרתת כבר יותר מ־11 שנה בתחנת בני ברק. היום, מי שהיו לפני כעשור סנוניות שנכנסו לארץ לא זרועה, הפכו לנשים שהשתתפו בשלושה קורסים, סיימו הכשרה בחודש האחרון והנוכחות שלהן בשטח קריטית, מצילת חיים.
אנחנו נפגשות לשיחה בשבוע שבו התמודדו בציבור החרדי עם שתי פרשיות חמורות שנקשרו בשמם של רב מוכר מהדרום ועסקן בכיר מבני ברק, שנחשדו בעבירות מין חמורות. שתיים מהן, ארדי ועמר, הן חוקרות ותיקות, ושתיים סיימו לאחרונה את הקורס והשתלבו בעבודה כחוקרות מן המניין: רס"ל טובי הכט, אם לשישה מקריית גת וחוקרת בתחנת קריית מלאכי; ורס"ר גיטי (שם בדוי), אם לשניים, דוברת יידיש שגדלה וצמחה בחסידות סגורה ועובדת כחוקרת בירושלים.
"הגיעה אלינו לתחנה בחורה חרדית כבת 18 שעברה אונס על ידי בחור שיצאה איתו לדייטים", מצטרפת ארדי לדברי עמר, הפקודה שלה בתחנת בני ברק. לדבריה, הניסיון של אותה צעירה להסביר מה קרה לה נשמע כך: "'ואז הוא הכניס את האצבע לתוך הזה, ואז לזה', אבל החוקרת חייבת להבין מה הוא הכניס, לאן, כיצד התנגדת, היכן היו הבגדים. יש משמעות לכל ניואנס גם בחומרת העבירה וגם מול הגרסה שהוא ימסור. רק אחרי סאגה ארוכה ומחשבה יצירתית הצליחה החוקרת ששוחחה עם הצעירה החרדית להבין את פרטי המקרה.
"צריך להבין שלנשים חרדיות רבות אין לעיתים שפה מתאימה כדי לתאר את הפגיעה שקרתה להן. הן לא תמיד יודעות לנקוב בשמות המדויקים של האיברים המוצנעים, ולפעמים הן פשוט מתביישות ולא מסוגלות לנהל שיח. בצומת הזה אני וחברותיי החוקרות החרדיות פוגשות אותן. עם ניואנסים ועם מראה שגורם להן לבטוח בנו, להירגע ולתת אמון. אגב, לא מדובר רק בתיאור של פגיעה מינית. אישה חרדית יכולה להתכווץ כשהיא שומעת מילה שהחוקר או החוקרת יגידו ומבחינתה זו קללה, כמו המילה לעזאזל, למשל".
ארדי היתה עורכת דין מצליחה והתגוררה בבני ברק. הרצון למלא את העשייה שלה במשמעות נוספת בער בה תמיד, וכשבתיבת המייל שלה קפצה פרסומת מהמשטרה הקוראת לנשים חרדיות להצטרף, היא שלחה מייד קורות חיים. האיש שלה, היא מספרת, תמך בה, ולמרות החששות הרבים שהיו לה כאישה החרדית הראשונה שקפצה למים העמוקים של הלא נודע, היא קיבלה את ברכת הרב ויצאה לדרך. "התקופה שבה הצטרפתי למשטרה היתה בדיוק לפני פורים", היא נזכרת, "וכשצעדתי במדים ברחובות בני ברק פגשתי מכר של המשפחה ששאל אם לא הגזמתי מדי עם התחפושת. הוא לא העלה על דעתו שיש מציאות של חוקרת חרדית במשטרה".
"השליחות שחיפשתי"
החוקרות החרדיות שיושבות מולי פוגשות פעמים רבות גם את הצד הפוגע שהן חוקרות, וכאשר הוא חרדי - הרקע והניסיון שלהן באים לידי ביטוי גם שם. "ישבתי מול נחקר, רב בתלמוד תורה חסידי", מספרת גיטי. "שנינו רואים במצלמה שהוא נוגע באיבר המין של אחד מתלמידיו. ממש רואים על המרקע. הוא ניסה לטעון ולומר 'לא ידעתי שאסור', אבל מעבר לעבירה הפלילית הברורה שבמעשיו, אמרתי לו 'איך אתה יכול לטעון שאתה לא יודע? אתה, רב שמלמד תורה, אתה הרי מכיר כל כך הרבה ספרים שעוסקים באיסור הזה, אתה לא יכול לטעון שלא ידעת'".
גיטי, שגדלה בקהילה חסידית סגורה מאוד במרכז הארץ, בשכונה שמתנהלת כאקס־טריטוריה, היא אם לשתי בנות קטנות ומספרת שמה שהביא אותה, אישה חסידית דוברת יידיש, להיות חוקרת במשטרה, משהו שמעולם לא חלמה עליו או חשבה שאפשרי, הוא דווקא 7 באוקטובר, שערער את כל מה שהכירה.
"נחשפתי במקרה לשיר 'אנחנו עם של גיבורי־על', הבטתי סביבי, וראיתי שאני לא מכירה אף גיבור", היא מספרת. "אף אחד מהרחוב, מהשכונה או מהקהילה שלי לא יצא להילחם, הלוויות לא יצאו מהרחוב שלי. התביישתי כל כך. הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו, לתרום, לסייע. בירושלים הוקם בתחילת המלחמה משמר אזרחי, שהורכב לראשונה גם מנשים חרדיות. הצטרפתי אליהן, ולאחר תקופה שמעתי מאחד המתנדבים האחראים בקבוצת הגברים שמחפשים נשים חרדיות שמתאימות להיות חוקרות במשטרה.
"זה היה נשמע לי בהתחלה הזוי ותלוש, אבל הבנתי שזו השליחות שחיפשתי. בעלי כמובן איתי ותומך בי, אבל ההורים שלי לא יודעים וגם לא משפחתי הגרעינית. זה בלתי אפשרי. אני כמובן לא מסתובבת עם המדים בשכונה, וכרגע מנסה לשמור על זה כמה שיותר דיסקרטי".
גיטי מספרת כיצד היידיש השגורה בפיה הצילה בחור חסידי מחוסר הבנה מוחלט מול מוסדות אכיפת החוק. "הוגשה תלונה נגד בחור חסידי בטענה שהסיג גבול ופלש לבית כנסת, ואף בדק ועבר חדר אחרי חדר עד שהגיע למטבחון. כשחקרתי אותו הבנתי מה ששום חוקר שאינו מבפנים לא יכול היה להבין - הוא סיפר בחקירתו שחיפש בית כנסת מסוים, הנחו אותו איך להגיע, והוא התבלבל בין שני מבנים.
"הוא סיפר בטבעיות שחיפש את ה'קאווע שטיבל', פינת הקפה. מבחינתו, ומבחינת כל בחור חסידי, פינת הקפה היא חלק אינטגרלי מהשירות שבית הכנסת אמור לספק לו, אבל חוקר שלא מתמצא בניואנסים לא היה מבין את זה. כשיושבת אצלי אישה חסידית שהגיעה לתת עדות על אלימות במשפחה, לעיתים, בזמני לחץ, מאבדים מילים, בפרט אם מדובר בחקירה שמתנהלת בשפה שאינה שפת אם. היא יכולה לשרבב מילים ביידיש בתוך העברית, ואני מרגיעה אותה שאני ממש מבינה. למשל, 'כן, הוא לקח את ה'דעקל', את המכסה'".
פקד נחמי ארדי: "בתיק של אדם חשוב ומוכר בציבור החרדי, שנחשד בעבירות מין קשות והכחיש באופן שיטתי, שאלתי אותו איך הוא היה מרגיש אם הנפגעות היו אחיות שלו, הצדיקות שלומדות בסמינר. זה שבר אותו, הוא הודה"
"יודעת לענות בהתאם"
גיטי משתפת באנקדוטה נוספת הממחישה עד כמה העובדה שיש חוקרת חרדית במשטרה משפיעה על נחקר להרגיש שהוא בסביבה שמבינה אותו. "חשוד ממשפחה חסידית נחקר אצלנו בתחנה", היא מספרת.
"הוא נחשד בביצוע עבירות מין בבת משפחתו, וסיפר לחוקר שהתחתן למרות שלא אהב את אשתו ושאין ביניהם כלום ושום דבר. החוקר לא הבין על מה הוא מדבר, הרי איך ייתכן להתחתן בידיעה מראש עם אדם שאתה לא אוהב? אני בדיוק עברתי שם, והנחקר הצביע עלי ואמר 'הנה, היא תבין אותי. נכון שכשמתחתנים בשידוך לפעמים לא מכירים את האישה ובטח שלא אוהבים אותה?".
רס"ר גיטי: "אחרי 7 באוקטובר נחשפתי במקרה לשיר 'אנחנו עם של גיבורי־על', הבטתי סביבי וראיתי שאני לא מכירה אף גיבור. אף אחד מהקהילה שלי לא יצא להילחם, הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו, לתרום, לסייע"
גיטי מספרת על קושי שהיא חשה כאשר היא נאלצת במסגרת החקירה לחזור בדיוק רב ובפירוט על מילים גסות או גרפיות שאינן נמצאות בלקסיקון שלה. "אני גם כותבת את זה מבלי להחסיר אות, וגם צריכה לחזור על כך בקול", היא מתארת. "כשקשה לי, אני אומרת לעצמי שאלו לא המילים שלי, אלו המילים של החשוד שעומד מולי".
טובי מוסיפה אנקדוטה קטנה שיכולה ללמד על הפערים בשפה. "ישב מולי נחקר חילוני והייתי צריכה לחזור על המשפטים שאמר", היא מספרת. "כשהוא אמר אלוהים תיקנתי אוטומטית לאלוקים, אבל מייד חזרתי בי והגיתי את המילה כפי שהוא אמר אותה, לא לפני שראיתי את פניו מביטות בי בתימהון".
לדברי ארדי קיים גם רובד של שפה, שאינו קשור במילים, אלא בתפיסות הלכתיות ובנורמות שמי שלא מכיר וחי אותן עלול שלא להבין את התמונה המלאה. "היתה אישה חרדית שהגיעה אלינו לתחנה להתלונן שבעלה אנס אותה", היא מספרת. "זה היה מקרה חמור מאוד, וכשגביתי ממנה את העדות התברר לי שהוא היה איתה בזמן שהיא היתה אסורה. בנידה. אני מבינה את המשמעות של זה עבורה, זה חטא שעונשו כרת, שזה כמו חרם או הוצאה מעם ישראל ומהיהדות, אחד העונשים החמורים בתורה. זה מקרה רגיש, מורכב, עדין ולא טריוויאלי, שצריך לדעת איך לגשת אליו".
גם עמר מספרת על מקרה דומה, שבו התלוננה אישה על אונס מצד בעלה. כאשר הבעל נחקר והציג את גרסתו, גם זו היתה עשויה להישמע לאוזן שאינה מיומנת כמו חידה סתומה. "הבעל אמר בחקירתו שאשתו טבלה במקווה ושחובה לקיים את המצווה ביום של המקווה. הוא חייב לקבל את סיפוקו. מובן שזו תפיסה מעוותת ומרושעת של ההלכה, אבל כאישה חרדית אני לפחות מבינה את עולם המושגים שבו הוא משתמש ויודעת לענות בהתאם".
ארדי משתפת בתיק של אדם חשוב ומוכר בציבור החרדי, שנחשד בעבירות מין קשות והכחיש באופן שיטתי וסדור את ההאשמות ואת הראיות שהתגבשו נגדו. "היו לנו כמה רגעים של שיחה שביקשתי לעשות איתו", היא מתארת. "השתמשתי באמת ומכל הלב, ובשפה שהוא מכיר, שאלתי אותו איך הוא היה מרגיש אם הנפגעות היו אחיות שלו, הצדיקות שלומדות בסמינר. מה הוא היה מרגיש אם הן היו עוברות את התופת הזה. זה שבר אותו, אחרי השיחה הזו הוא הודה מרצונו".
לדברי החוקרות, אחת הבעיות הגדולות ביותר בהתמודדות עם עבירות מין, גם במגזר החרדי וגם בכלל, היא בעיית חוק ההתיישנות. "כשגלעד ארדן היה השר, הוא הגיע לביקור בתחנה, וכשביקשו מאיתנו לדבר היו מי שדיברו על תנאי ההעסקה או על השכר", אומרת ארדי. "כשהגיע תורי אמרתי שאני מוטרדת מאוד מסוגיית ההתיישנות, שלא ייתכן שמתחילים 'לתקתק' לנפגעת עבירה מינית 10 שנים בלבד החל מגיל 18.
"באותה תקופה עבדתי על תיק אונס שבו נחשד אדם בכיר ומקושר בציבור החרדי, שנשא בתפקיד חשוב. היו 12 מתלוננות שהגיעו להגיש תלונה במשטרה, אבל לשני שלישים מהן היתה התיישנות. למרות שעבדנו קשה מאוד באיסוף ראיות ולמרות שהיו מתלוננות רבות, מה שגרם לסגירת התיק היה ההתיישנות. הכותרות באתרים התרברבו שההר הוליד עכבר ושהכל שטויות, אבל אני ידעתי כמה הנפגעות שלו נאכלות ונשרפות מבפנים. עברו מים בנהר ושנים בלוח השנה מאז הפגישה הזו, אבל השבוע עברה בכנסת הארכת ההתיישנות בעבירות מין בכלל ובעבירות מין בתוך המשפחה בפרט, וזה מעניק אוויר לנשימה לנפגעות".
בהקשר הזה, הכט מוסיפה כי הגיעה אליה אישה חרדית להגיש תלונה ואמרה "אני יודעת שאיחרתי את הרכבת, שכבר ישנה התיישנות, אבל אני בכל זאת רוצה להגיש תלונה כדי שאם תגיע מישהי נוספת להתלונן, שמו כבר יקפוץ לכם כחשוד. אני עושה זאת עבור הנשים הבאות שאולי עוד אפשר להציל".
"לכבד את הסביבה"
הכט, שסיימה כעת את הקורס והשתלבה כחוקרת מן המניין, מספרת כיצד מצאה את עצמה, בחורה מבית חב"די אדוק, בתפקיד שלא העזה לחלום עליו בקול. "בעבר קראתי ספר שהשפיע עלי מאוד. תוארה שם סצנה של ילדה שנחקרה במשטרה, וכמה שחוקרת הילדים היתה דמות משמעותית וחשובה עבורה. הסצנה הזו נחקקה אצלי וידעתי בליבי - אני רוצה להיות חוקרת.
"כשחיפשתי מה ללמוד, תמיד ניסיתי להבין אם מתחבאת שם האופציה להיות חוקרת. גם כשביררתי על לימודי קרימינולוגיה. בסופו של דבר, השתקעתי עשר שנים במוסד לנערות בסיכון מבתים חרדיים, שם אפשר לומר שעברתי את ההכשרה הטובה ביותר לתפקיד.
"מישהו שהכרתי עבר בעצמו קורס לאחד מהמסלולים להצטרפות חרדים למשטרה, וביקשתי ממנו שישאל את הממונים עליו איך מגישים קורות חיים. הוא חזר אלי ואמר 'את לא מבינה, עשית לי פדיחות, הוא אמר שאת פשוט צריכה למלא באתר'. ועדיין, זה לא היה כל כך פשוט. בניגוד לחברותיי שהתקבלו במהירות, אותי ניסו לשכנע לסגת. גם בגלל הגיל שלי, חיתנתי בן לפני שבוע, וגם בגלל בעיות בריאותיות. אבל ממש נלחמתי. ביקשתי שייתנו לי להוכיח".
רס"ל טובי הכט: "אם פרצו לשכנה שלי את הכספת, למה אני צריכה לדעת מה היה לה בפנים? למה שהיא לא תוכל לשמור על הפרטיות שלה? אני מעדיפה לא לחקור אנשים שאני חיה בקרבה אליהם, זה לא מרגיש לי נכון"
הכט משתפת שבדומה לגיטי, גם היא דחתה ככל הניתן את שיתוף משפחתה והוריה בבחירתה. "לא היו לי אנרגיות או כוחות להתמודד עם ביקורת", היא מסבירה. "רציתי להשקיע את כל כולי בהכשרה שלי, שארכה עשרה חודשים. כשכן שיתפתי את המשפחה הגרעינית, התגובות נעו בין פרצי צחוק מטורפים לאמירות שאני אתייאש ואפרוש.
"השאלה הראשונה ששאלו אותי, כולם ללא יוצא מן הכלל, היתה אם אצטרך ללכת במדים בגלוי. גם אם הם עצמם תמכו בי, מה שגרם להם לחששות היו המדים. אגב, בלי קשר לחששות שלהם, אני מאמינה שצריך לכבד את הסביבה שבה אתה חי ואני לא מסתובבת עם מדים ברחוב או בשכונה. אני לובשת בעבודה ומחליפה. חשוב לי לכבד".
מי שהפתיעה את הכט היתה דווקא מנהלת הסמינר שאליו נרשמה אחת מבנותיה. "כשמילאנו את טופס הראיון, במקום העיסוק של ההורים, בתי ביקשה שאכתוב עבודה עם נערות בסיכון - וכך עשיתי. במקביל, הודעתי לה שמהמנהלת אנחנו לא מסתירות, לא משנה מה יהיו ההשלכות. כששיתפתי את המנהלת שאני עוברת קורס הכשרה במשטרה, היא אמרה לי בהתלהבות שזה החלום של הבת שלה בת ה־18 ושאלה אם אני יכולה לסייע לה בנידון. המלצתי לה שתגדל קצת ותחכה לזמן מתאים ובשל יותר".
בניגוד לגיטי ולהכט, ארדי ועמר מרגישות בטוחות הרבה יותר עם המדים שעליהן. ארדי מספרת שהיא מסתובבת בבני ברק במדים בגאווה, ושרוב התגובות שהיא חווה הן טובות. "היה פעם מישהו שצעק על הבת שלי שאמא שלה חרדקית, אבל רוב התגובות תומכות ואפילו מעריכות, וזה מגיע מכל המעגלים", היא אומרת. "פעם הלכתי ברחוב ושמעתי מישהו ממהר להשיג אותי. נבהלתי, הסתובבתי וראיתי אברך שאמר לי יישר כוח על עבודת הקודש".
עמר טוענת שאם בעבר, כשהיתה הולכת בשכונות ובמקומות חרדיים בעיר אלעד שבה היא מתגוררת, זכתה בעיקר למבטים רושפים, התלחשויות, לשון הרע וכעסים, דווקא מאז 7 באוקטובר התמונה השתנתה לחלוטין. "לפני שבוע בדיוק הלכתי לקנות ירקות ברחוב החרדי הכי 'הארדקור', היכן שהייתי מקבלת באופן תדיר התלחשויות ומבטים חודרים, וניגש אלי אדם חסידי שאמר 'רק רציתי להגיד לך יישר כוח. את עושה עבודת קודש'. הוא שיתף שהוא רוצה שהבת שלו, שעברה פגיעה מינית, תעבור גם היא את המסלול ותהיה חוקרת. עם זאת, היו כמובן גם מבטים סקרניים על השיחה בין האברך החסידי המבוגר לאישה החרדית שלבושה במדים".
רס"ר מרים עמר: "הצגתי את עצמי כחוקרת חרדית ואמרתי לנערה שהיא יכולה לדבר איתי בקודים, שאני אבין, והיא דיברה. סיפרה סיפור קשה בשפה ששתינו הבנו. בזכות העובדה שידעתי לגשת אליה, יכולתי לקדם את הטיפול"
עמר למדה בסמינר בית יעקב בפתח תקווה וגדלה במשפחה חרדית להורים אדוקים מאוד. את הקריירה שלה כחוקרת פרטית החלה לאחר משבר אישי קשה שעברה, והיה בה רצון להוכיח לעולם שהיא מסוגלת לקום מעפר ואף להוות דוגמה וסמל. מפגש מקרי בינה לבין בתה של ארדי, שסיפרה לה שאמה משמשת חוקרת במשטרה, הצית בה את הרעיון לנסות, אף שהיתה אז עם תינוק קטן ונדרשה לתורנויות תובעניות. כשהיא שומעת מאב חסידי שהוא רוצה שהבת שלו תלך בדרכה, היא מבינה שעשתה משהו נכון, אף שבהתחלה אחיה התנגדו למהלך ומי שתמך בה בעיקר היה בעלה מנישואיה השניים.
"הנחקר כיסה את פניו"
לעולם החרדי והדתי כללים וחוקים משלו, וגם למדינה חוקים וכללים משלה. החוקרות משתפות בצמתים שבהם החרדיות יכולה להתנגש עם עבודת המשטרה, ומספרות כיצד הן מוצאות פתרונות.
"ישב מולי נחקר חרדי שנחשד בעבירות מין בבתו, ילדה בכיתה א'", מספרת ארדי. "כשהילדה היתה אצל המטפלת, היא ציירה ציור שלא הותיר ספק אצל אנשי מקצוע מומחים לגבי מה שעברה. האמא התייעצה עם הרב, והוא אמר לה 'לכי לתחנת בני ברק, יש שם אחת נחמי ארדי, היא הכתובת בשבילך'. כשהנחקר שנחשד בעבירות ישב מולי, הוא כיסה את פניו בעיתון וסירב להביט עלי, או סובב את גבו לקיר, בגלל האיסור מבחינתו להביט בפני אישה. בסופו של דבר, התברר שהוא פגע גם בבת הגדולה יותר".
עמר, ששומעת את דברי חברתה, מתארת אפשרות לפתרון בדמות בקשה מחוקר גבר להחליף אותה בחקירה, כדי להקל על הנחקר, גם כזה הנמצא בעמדת חשוד. "היה ראש ישיבה חשוב שהוזמן אלי לחקירה בנושא שהוים בלתי חוקיים", היא אומרת. "היתה לי אפשרות לבקש מחוקר גבר שהיה פנוי לבצע את החקירה, כי ידעתי שיהיה לרב קשה לשבת מול חוקרת. דוגמה נוספת היא כשיש צורך לקחת טביעת אצבעות מגבר חרדי, אני לא אקח את היד שלו ביד שלי, אלא אורה לו במילים כיצד להניח את כף ידו על המשטח. בחקירה של גבר גם תמיד נשאיר דלת פתוחה, שלא יהיה ייחוד".
"מצד שני", מוסיפה ארדי, "יש נשים שמגיעות להגיש תלונה ומוכנות לדבר רק עם חוקרת חרדית. אגב, זה קשור גם לעבודה שלנו. בהכשרה, למשל, התעקשתי שמי שתעשה איתנו את הכושר תהיה אישה. כשהגעתי למטווח עם מטפחת על הראש, הרגשתי שהמדריך לא מבין מי ה'מטורללת' שנפלה עליו. היום החוקרות החדשות מקבלות מעטפת מלאה ומושלמת, אפילו רבנים שמלווים את הקורס".
מי שמלווה את הנושא מקרוב הוא השר לביטחון לאומי, ח"כ איתמר בן גביר. "מאז כניסתי לתפקיד הצבתי יעד ברור - שילוב הציבור החרדי במשטרת ישראל ובגופי הביטחון הלאומי", הוא אומר. "יזמנו את הקמת מג"ב החרדי 'אבנט', שכולל כבר עשרות שוטרים חרדים, השקנו קמפיינים ייעודיים, שיפרנו תנאי שכר, יצרנו סביבת שירות מותאמת לערכים ולמסורת, ואנחנו רואים כבר מאות חרדים וחרדיות שהביעו עניין ורבים מהם נמצאים בתהליכי גיוס מתקדמים.
"בנוגע לחוקרות החרדיות, הגיוס שלהן הוא מהפכה של ממש. נשים שומרות מצוות שמביאות איתן שילוב נדיר של מקצועיות, רגישות תרבותית ויכולת השפעה מבפנים על האתגרים מול החברה החרדית. הן תורמות לחיזוק אמון הציבור ומסייעות בטיפול במקרים שדורשים היכרות מעמיקה עם המגזר. אני מחזק ומברך אותן מקרב לב, וקורא לציבור החרדי להצטרף לשורות משטרת ישראל וגופי השירות הלאומי. יחד נבנה ביטחון, ערכים וערבות הדדית".
גם הרב הראשי של משטרת ישראל, נצ"מ רמי ברכיהו, מעורב באופן עמוק בנושא הצטרפות החרדים בכלל, והנשים החרדיות בפרט, לשורות המשטרה. "ברוך השם, משטרת ישראל הצליחה לתת מענה מדויק ונכון לאירועים חריגים שנמצאים בשולי המגזר הדתי והחרדי", הוא אומר. "כשאני ורב אגף ההדרכה, הרב שמעון גרוס, הודענו על פתיחת הקורס האחרון לנשים חרדיות, קיבלנו יותר מ־100 קורות חיים. בנינו תוכנית מותאמת עם אגף ההדרכה, שמתחשבת באורח חייהן של החוקרות החרדיות. מדובר בהתגייסות מערכתית שלוותה בהנחיה רבנית, והקשר הזה יימשך גם במהלך שירותן, שכן אנו רואים זאת כתעודת כבוד לחוקרות שרואות בתפקידן שליחות מצילת חיים.
"לאחרונה, משטרת ישראל פונה לציבור החרדי וקוראת לו להצטרף אל שורותיה. הייחוד במהלך הוא בהתגייסות כלל המשטרה למתן מענה שמותאם לציבור, תוך שמירה קפדנית שלא ייפול רבב באורח החיים החרדי. במשטרה אתה מגיע מבית הכנסת והקהילה ובתום יום העבודה אתה חוזר אליהם.
"בחודש האחרון התקבלו מאות פניות של מועמדים שמעוניינים לשרת במקצועות הליבה במשטרה, בדגש על שירות בקהילות החרדיות ובשמירה על הבית. את המהלך הזה מובילים השר בן גביר ואגף משאבי אנוש במשטרה, ביחד איתנו".
"לא זזה מילימטר"
כנשים חרדיות המתגוררות בתוך הקהילה החרדית, אני שואלת את החוקרות אם אין סיכון שיהיו נתונות ללחצים מצד רבנים ובעלי כוח. מה ימנע מאדם מיוחס, בעל ממון והשפעה, להפעיל לחצים כבדים על חוקרת חרדית שילדיה לומדים במוסדות חרדיים?
ארדי טוענת שאף שהיו לה חששות מדברים מעין אלה, בפועל הם לא התרחשו. "אבל גם אם זה היה קורה, הייתי מדווחת ישירות לממונים עלי ולא זזה מילימטר", היא מבהירה. "אני חושבת גם שאם מישהו ירצה להפעיל לחץ, זה אמור לקרות בחלונות גבוהים יותר. כמו כן, ואולי גם בניגוד לעבריינים מעולם הפשע שתופסים את עצמם כעבריינים, בחברה החרדית גורם - חשוב ככל שיהיה - שנתפס בעבירות מסוימות, לא רואה את עצמו כעבריין ולא יסתבך עם המשטרה. אני מניחה שלחצים, אם וכאשר מופעלים, הם במסגרת הקהילה. לא מול המשטרה".
חקרתן פעם אנשים בכירים ומיוחסים מהחברה החרדית? אנשים בעלי כוח?
ארדי: "בלי סוף. וחוקרים אותם כמו כל אזרח ומטיחים בהם את ההאשמות. בסוף, כאשר אדם חשוב ככל שיהיה יושב על כיסא החשוד, דברים שמשרתים אותו בחוץ לא קיימים בפנים. כאן הוא חשוד.
עמר: "אגב, אני אפחד הרבה יותר מסוחר סמים כבד שחקרתי מאשר אדם חרדי מיוחס. כשאני חוקרת עבריינים או אנשים מתחום הפשע, אני צועדת ברחוב ומביטה אחורה, קדימה ולצדדים".
"לחזק את הנפש"
גיטי, הכט ועמר מוסיפות שבשל חוסר הרצון לפגוש בחקירות נשים מהשכונה או כאלה שהן מכירות, הן משרתות כחוקרות בערים אחרות. "בהתחלה כן שירתתי בראש העין הקרובה לאלעד", אומרת עמר, "אבל לאחר שחשוד מאלעד שחקרתי במשטרת ראש העין ראה אותי בבית הכנסת בשבת ואמר 'הנה החוקרת שחקרה אותי', הבנתי שאני רוצה לעבוד בתחנה רחוקה מהבית".
"זה לא רק בגלל החשש מהקהילה", מוסיפה הכט. "אם פרצו לשכנה שלי את הכספת - למה אני צריכה לדעת מה היה לה בפנים? למה שהיא לא תוכל לשמור על הפרטיות שלה? אני מעדיפה לא לחקור אנשים שאני חיה בקרבה אליהם - זה לא מרגיש לי נכון".
רגע לפני שאנו נפרדות, אני שואלת את החוקרות אם כמי שרואות בכל יום את החצר האחורית של החברה החרדית והכללית, הן לא מרגישות אולי קשיים בתחום הדת והאמונה.
"זה לא מביא לי רצון לא להיות חרדית, אבל אני הרבה יותר חרדתית. ערנית לסביבה הקרובה, הרחוקה, פוקחת עיניים ואוזניים", עונה ארדי. "התחתית קיימת בכל חברה ואת הקשיים אנחנו פורקות הרבה פעמים בינינו, כמי שמבינות זו את זו".
"אני פוגשת במשטרה גם את המקרים שעושים חשק להיות חרדית", אומרת גיטי. "הגיע אלי לפני שבוע אברך צדיק, שמור, מאחת השכונות הכי אדוקות בירושלים. הוא דיבר עם העיניים למטה וביקש להגיש תלונה על צרחות של גבר ששמע מאחת הדירות ברחוב שלו. 'שמעתי לאחרונה על מקרים שנשים נרצחו, ואני לא רוצה שיקרה משהו רע, חלילה', אמר. 'לא שמעתי את האישה צורחת, אבל תבדקו'. מובן ששיבחתי אותו על אזרחות טובה".
לדבריה, למרות הפתיחות המסוימת וההתקדמות שיש במגזר החרדי בנוגע לפנייה למשטרה, במיוחד מאז פרשיות חיים ולדר ויהודה משי זהב, הציבור החסידי נותר הרחק מאחור. "מי שמגיש תלונה במשטרה נחשב 'מויסר', וזה לא חייב להיות בעבירות דרמטיות של פגיעות מיניות או אלימות במשפחה. גם אם מישהי היתה עדה לאזרח שפגע באדם אחר ברחוב, היא תסרב להגיע להעיד.
"אני זוכרת מקרה שבו ביקשתי משני בנים של אדם שדעתו השתבשה עליו ועשה מעשים אסורים כמו להתערטל בפומבי, להגיע למשטרה לתת עדות שתסביר על מצבו. רק להסביר, לתת רקע, והם סירבו בתוקף ואמרו 'גם ככה אתם תתפרו לו תיק פלילי'. הייתי רוצה שהציבור החסידי יראה במשטרה כתובת לגיטימית בעת הצורך, בלי לפחד".
פקד נחמי ארדי: "נכון שלפני עשר שנים היה הרבה יותר קשה לצלוח את המחסום של להגיש תלונה במשטרה, אבל עם השנים, הרבה בזכות המאבקים בנושא הפגיעות המיניות שהובילו נשים בציבור החרדי, נשים מעיזות"
"בסופו של דבר, גם המפגינים נגד המשטרה באים להגיש תלונה כשהם צריכים". אומרת עמר. "היה מפגין סדרתי ומרכזי נגד המשטרה, שהגיע יום אחד לתחנה להגיש תלונה. בסוף, כשזה מגיע לאדם שמוצא עצמו במצוקה, הוא יודע היכן לבקש סעד".
ועדיין, למרות כל מה שאמרתן על הזהות החרדית ועל כמה שהיא תורמת מול נפגעות חרדיות, אתן לובשות מדים שמזוהים עם המשטרה - והמשטרה בציבור החרדי נתפסת לעיתים כדמון, כישות מאיימת. האם הנשים או הגברים שבאים להגיש תלונה לא חושדים בכן ובכוונות שלכן?
"המשטרה נתפסת כגוף מאיים על כל אזרח, לא רק על הציבור החרדי", עונה ארדי, "אבל המשטרה לא רק נותנת דוחות או מרימה אנשים מהפגנות. המשטרה גם מעניקה שירות, למשל מלווה הכנסת ספר תורה ובאה לסייע במקרה של גניבה או פריצה לבית. כלומר, יש עוד צד שהאזרח פוגש.
"נכון שלפני עשר שנים היה הרבה יותר קשה לצלוח את המחסום של להגיש תלונה במשטרה, אבל עם השנים, וגם בעזרת תנועת 'מי טו' שנכנסה בצורה זו או אחרת גם לתודעה בקהילה שלנו, הרבה בזכות המאבקים בנושא הפגיעות המיניות שהובילו נשים בציבור החרדי, נשים באות ומעיזות להתלונן.
"המטפלות שרואות דברים מגיעות, המשפחות עצמן כבר שולחות להגיש תלונה, ויש גם רבנים ששולחים. לכן אני גם בוחרת לדבר ולהתראיין, כדי להעלות עוד יותר את המודעות ואת האפשרות, ולהנגיש את המהפכה שעושות נשים חרדיות, ביחד עם המשטרה".
עמר: "כדי לחזק את הנפש שלי מכל מה שהיא רואה ושומעת בעבודה, אני מוצאת מקום דווקא בשיעורי חיזוק ואמונה שאני מאזינה להם".
"אני מרגישה שהיום אני יכולה להוות כתובת לכל הנערות בסיכון שליוויתי, שלא היתה להן מישהי כמוני שתדע לדבר איתן בשפתן", מסכמת הכט. "אני גאה על הזכות להיות חוקרת חרדית - האישה הנכונה בזמן ובמקום הנכונים".
meravs1992@gmail.com