באמצע הראיון, לפני כניסת הפסקת האש, צבי (צביקי) טסלר, המסביר הלאומי של פיקוד העורף, חושף לפתע פרט ביוגרפי מפתיע: בביתו בקיבוץ הדתי קבוצת יבנה שממזרח לאשדוד, שם הוא מתגורר עם משפחתו, אין מרחב מוגן. כן, כן. האיש שדאג לשנע את כולנו בבטחה לתוך המקלטים והמרחבים המיטביים - הלך בעצמו יחף בכל צרצור של התרעה מקדימה.
"אני גר בבית ישן מאוד בקיבוץ, ובמקרה אין לי מרחב מוגן, אז הדלת של השכנים שלנו תמיד פתוחה, וכבר יצא לנו להיות שם במרחב המוגן כשהיתה אזעקה. אפילו שידרתי משם. השכנים פתחו לנו את הדלת ואמרו לנו 'תיכנסו תמיד, גם בלי לדפוק'".
כוחות פיקוד העורף בזירת הנפילה בבאר שבע // צילום: דובר צה"ל
אני לא מאמין. בסוף אתה, מכולם, בלי ממ"ד?
"מה אני אעשה? זה המצב. הבית שלי נבנה לפני הרבה־הרבה שנים, עוד לפני שהתקינו ממ"דים. אולי רק בחצי מהדירות בקיבוץ יש מרחבים מוגנים. אבל מבחינתי, זה לא הסיפור האישי של צביקי שיושב באולפנים, אלא האחריות של כל אחד ואחת".
עכשיו תפעל שגם לך יהיה אחד בבית?
"התחלנו את התהליך של בניית ממ"דים בקיבוץ כבר לפני שנים, וגם לי יהיה כזה בשנים הקרובות. בינתיים, כשאני בבית, בעיקר בשעות הבוקר והצהריים, אני נכנס למרחב של השכנים או למקלט בחדר האוכל שלנו".
בתקווה שהפסקת האש אכן נשמרת ושהמלחמה מול איראן נגמרה, אתה מרגיש הקלה?
"אני חש הקלה שזה נגמר במובן הציבורי, כי היה פה איום רציני שגבה גם חיים וגם הרס רב. זה יכול היה להיגמר אפילו גרוע מכך. ואני מרגיש הקלה גם באופן אישי, גם רגשית וגם פיזית. אלה היו ימים מאוד עמוסים שבהם הייתי בדריכות רבה".
לא יחסרו לך השהייה הממושכת באולפנים, ואור הזרקורים?
"אני חושב שזה לא יחסר לי. אומרים לי שזה כן יחסר, אבל כרגע אני מרגיש שטוב לי לצאת מאור הזרקורים ומהעין הציבורית. זה ממש בסדר עבורי".
לאזן בין שאננות לחרדה
טסלר פרץ לחיינו בסערה כנציג פיקוד העורף בחדשות 12, והפך לפנים הכי מוכרות, ואולי גם הכי מרגיעות, מול הטילים מאיראן. איש השעה של לילות המטחים וימי הזירות. קצין המילואים שנתן לנו הנחיות איך ומתי להיכנס למרחב המוגן, הקפיד לעדכן אותנו כשפיקוד העורף אישר לצאת, ביקש שנדבר עם הילדים ונשתעשע איתם, ובעיקר - הדגים לכולנו איך לקחת אוויר ולא להיכנס לפאניקה. פה ושם, כהדהוד לימי נחמן שי ומלחמת המפרץ הראשונה, הוא גם הציע שנשתה מים.
אנחנו מדברים כמה שעות אחרי שארה"ב תקפה באיראן, וקצת לפני שטראמפ הכריז על הפסקת האש. כשאני שואל לשלומו הוא עונה "הכי טוב שאפשר", ומייד מאזן: "אני אומר את זה באופן כללי. לא הגדרתי כמה אפשר. זה נכון שאני בפרונט, מול המצלמה, אבל אני וכל המסבירים המצוינים שלנו לא לבד. יש מערכת שלמה של הסברה של פיקוד העורף ברשתות החברתיות, בטלגרם, גם באתר שלנו".
בשבועיים האחרונים הוא חי בעיקר באולפנים בנווה אילן. סדר היום שלו היה אמור להיות קבוע, אבל האיראנים דאגו לשבש אותו עם לוחות הזמנים המוזרים שלהם. "נכנסתי ב־16:00 למשמרת ערב, שאותה הייתי אמור לסיים ב־23:00. הרבה מאוד פעמים, עקב שיגורים בלילה, מצאתי עצמי באולפן עד שעות יותר מאוחרות. קרה לי גם שכבר הגעתי לרכב שלי אחרי משמרת ארוכה, נשמעה אזעקה, ומהר נכנסתי בחזרה למרחב המוגן בנווה אילן".
"באופן טבעי, ההסברים שלנו בטלוויזיה לא היו פרטניים. אני מקבל הרבה שאלות אישיות מאנשים שמגיעים אלי לטלפון לגבי תקינות הממ"ד שלהם - הדלת לא נסגרת, מה עושים עם חלון זכוכית. זה לא מטריד אותי, אבל לא על הכל אני יודע לענות"
לא היית תשוש לגמרי? הצלחת בכלל להירדם במלחמה הזאת?
"היו הרבה לילות שלא ישנתי. לפעמים היו שיגורים גם כשהגעתי לקיבוץ לפנות בוקר, ומייד עליתי לשידור. אני ישן מעט, אבל אני לא עייף ולא מתלונן. במלחמה הזאת היו אנשים שבאמת עבדו סביב השעון - הטייסים, צוותי הקרקע, אנשי המודיעין, אנשי פיקוד העורף, המחלצים וצוותי ההצלה - אז אני לא באמת הכי עייף שיש. כולנו חלק מהיסטוריה ולכולנו יש אחריות, ואולי התפקיד שלי היה קצת יותר משמעותי, כי זה נפל במקרה במשמרת שלי. אם תשאל אותי באופן אישי, הייתי מעדיף להיות בקוקפיט בדרך מזרחה".
"משתפרים מיום ליום"
טסלר (61), תא"ל במילואים, נשוי ואב לחמישה, היה בעברו טייס מסוקים בחיל האוויר. הוא פיקד על טייסות שונות ועשה תפקידים נוספים בחיל, ובהם ראש מחלקת הגנה במטה חיל האוויר. מנעד התפקידים שמילא מרשים ביותר: ב־2006 הוא היה מפקד מחוז דן בפיקוד העורף, וכעבור עשור התגייס למשטרה בדרגת ניצב ומונה לראש אגף תכנון וארגון, תפקיד שמילא במשך שלוש שנים.
לפני חודשיים הוא מונה ליו"ר ניר עוז, הקיבוץ שספג פגיעה קשה ביותר בטבח 7 באוקטובר, ושכרבע מתושביו נרצחו או נחטפו לעזה. עם פתיחת המלחמה עם איראן טסלר התייצב באולפן חדשות 12 כמסביר פיקוד העורף בערוץ הנצפה ביותר בישראל.
"אני ידעתי על התקיפה באיראן לפני שהיא קרתה, כי קיבלנו תדריך מסודר של פיקוד העורף. אני לא נכנס לעניין של שעות, אבל בלילה של התקיפה, בין חמישי לשישי, כבר לא ישנתי. מובן שלא סיפרתי לאשתי דבר".
היא לא כעסה שהסתרת ממנה?
"ברור שלא".
אגב, היא בטח שמחה שאתה חוזר הביתה סוף סוף.
"קודם כל אני שמח. וברור שגם אשתי וכולם מרוצים מכך".
"תכננתי כל מקטע כביש בדרך שלי מהבית בקבוצת יבנה לנווה אילן ובחזרה. כל הזמן חשבתי מה אעשה אם עכשיו אני מקבל התרעה. לאיזה יישוב אני נכנס, אם אני נכנס לאחד הבתים או לאיזה מקלט. מדינה שלמה היתה במאמץ הזה, ואני חלק ממנה"
טסלר, כך פורסם, הסתתר בליל המתקפה כמעט שעה בחניון בנווה אילן, מחשש שמישהו יזהה אותו ויחשוד שיש אירוע חריג. רק אחרי ההתרעות המקדימות הוא נכנס לאולפנים. "רציתי לשמור על חשאיות מרבית. ברור שכניסה שלנו, המסבירים, לאולפנים היתה חושפת שקורה משהו. אני איש סוד, והיה לנו חשוב שלא נהיה אלה שבגללם נפגם מעטה החשאיות".
התרגשת בשידור ההיסטורי ב־3:00, מייד אחרי שנשמעו האזעקות הראשונות שנועדו להעיר את הישראלים משינה?
"מובן שכן, זה באמת אירוע היסטורי - ישראל תקפה באיראן! כולנו היינו בהחלט מרוגשים סביב האירוע הזה".
הוא ישב באולפנים גם בלילות הבאים, שבהם החלו ליפול הטילים האיראניים, שגודל הנזק שחוללו המחיש עד כמה הנחיות פיקוד העורף אכן מצילות חיים.
ובכל זאת, היו רבים שיצאו לצלם ולפרסם סרטונים ברשתות החברתיות על מיקומי נפילות, בניגוד להנחיות המפורשות שלך ושל עמיתיך בשאר הערוצים.
"תמיד יהיה פער בדברים האלה. הרשת אכן פעילה, ואנשים אחראיים יותר ואחראיים פחות נמצאים שם. ראיתי איך תוך כדי המלחמה השתפרנו בעניין הזה. גם הכתבים למדו להגיד למרואיינים שלהם לא לפרסם מיקום מדויק. בכלל, ההנחה שאפשר לשלוט בכל היא שגויה, אבל רוב הציבור יותר רגיש כיום לעניין המיקומים".
הוא לוקח אוויר. "הסיפור הזה, של צילומי יירוטים, היה באמת מטריד. אני חוויתי את זה במציאות, ולכן מה שאני אומר כל הזמן הוא לא תיאורטי עבורי. כשהייתי ראש מטה פיקוד העורף הגעתי עם מפקד הפיקוד לזירה בדרום הארץ שבה שלושה אנשים נהרגו, כי הם יצאו למרפסת הבית לצלם רקטות במקום להיות בממ"ד. ראיתי ממש בעיניים שלי, בשטח, איך האסון הזה קרה ומה היו התוצאות הקשות שלו".
"היו במלחמה הזאת אנשים שבאמת עבדו סביב השעון, אז אני לא הכי עייף שיש. כולנו חלק מהיסטוריה, ואולי התפקיד שלי קצת יותר משמעותי, כי זה נפל במקרה במשמרת שלי. אם תשאל אותי, הייתי מעדיף להיות בקוקפיט בדרך מזרחה"
אגב, הרבה פעמים אחרי נפילה ראינו תופעה מסוכנת: אנשים שמתראיינים בשטח עוד לפני השחרור הרשמי מהממ"ד. זה הכעיס אותך?
"נקודה שנפגעה היא סיפור אחר. אנחנו לא נתנו את ההנחיות שלנו לנקודה שנפגעה. יש שם כוחות הצלה, חילוץ ומשטרה, ואנשים שכרגע הבית שלהם נפגע. זה סיפור אחר".
עד כמה היה קשה לחזור מדי יום על אותן ההנחיות? לא הרגשת שזה קצת "חופר"?
"זה קצת הפך להיות קלישאה, אבל כולנו ראינו איך המרחב המוגן מציל חיים. אנחנו חייבים להדגיש את זה כל הזמן, ולתת לציבור שוב ושוב את המידע ואת ההנחיות".
אתה לא חש שלעיתים היתה התרופפות במשמעת הציבורית?
"מהבחינה הזאת העבודה שלנו דווקא היתה קלה, כי לפחות פעם ביום היו שיגורים, ואנשים יצאו והדגישו בשידור עד כמה הממ"ד הציל אותם. העובדה שיצאנו ממטחים רבים בלי אנשים שנפגעו קשה, או חלילה נהרגו, הוכיחה שהישראלים פעלו לפי ההנחיות".
"גם הבן שלי ציית"
למרות תפקידיו הרבים, טסלר נשאר חף מהיהירות שיכולה היתה להיגזר ממעמדו כ"סלב מלחמה" - טייטל שקיבל חותמת רשמית בחיקוי החביב שעשו לו ב"ארץ נהדרת" - עם שיער הראש הכסוף ותנועות "הליטוף" באוויר.
אני חייב לשמוע מה תגובתך לחיקוי.
"זה אחלה חיקוי של ערן זרחוביץ', ואני לא מתבייש בו".
הוא מחושב ומתוכנן בחיים ממש כמו על המסך, מקפיד לדבר בקול בוטח, משרה אווירה עניינית ומדגיש כל העת שלא הוא הסיפור, אלא התפקיד שהוא מבצע. והוא מאוד לקח ללב - "כואב כמו כולם" - כשאנשים בעורף בכל זאת נפגעו. מתוקף תפקידו הוא נע המון בכבישים, חשוף למטח המזדמן הבא.
"תכננתי כל מקטע כביש בדרך שלי מהבית בקבוצת יבנה לנווה אילן ובחזרה. כל הזמן חשבתי מה אני עושה אם עכשיו אני מקבל התרעה על נפילת טילים. לאיזה יישוב אני נכנס, וכשאני שם, אם אני הולך לאחד הבתים או נכנס לאיזה מקלט. מדינה שלמה היתה במאמץ הזה, ואני חלק ממנה".
היו אזעקות מיוחדות שחווית?
"כאמור, תפסה אותי אזעקה כשיצאתי מהאולפן לרכב שלי בדרך הביתה, אז מהר חזרתי למרחב המוגן באולפנים. יצא לי גם לשדר מהממ"ד של השכנים. לא הרגשתי נבוך - פשוט עשיתי את זה, וזה התקבל בטבעיות על ידי כולם. ברור להם שזה צו השעה.
"ביום שישי הבן שלנו הגיע עם אשתו והילדים לבקר אותנו. הם יצאו מהקיבוץ בצהריים, ופתאום היתה אזעקה. הם לא חשבו פעמיים, ומייד חזרו אחורה. אני כבר חיכיתי להם במקלט הגדול והטוב של חדר האוכל שלנו, כי הוא יחסית קרוב לכניסה לקיבוץ".
יפה, הבן הקשיב להנחיות של אבא.
"יש לו ברירה?"
טסלר מספר שהוא הוצף בטלפונים של ישראלים מודאגים שביקש כל העת עוד הנחיה ועוד הבהרה. אומר שהזרם לא הפריע לו, ושהוא משיב לכולם בסבלנות ובאורך רוח. "יש הרבה מאוד שאלות שמגיעות אלינו, המסבירים. באופן טבעי, ההסבר שלנו בטלוויזיה הוא מאוד כללי ופחות פרטני. אני מקבל הרבה שאלות אישיות מאנשים שמגיעים אלי לטלפון לגבי תקינות הממ"ד שלהם. עם דלת, בלי דלת, דלת שלא נסגרת, מה עושים עם חלונות זכוכית. זה לא מטריד אותי, אבל לא על כל שאלה אני יודע לענות. אני גם מפנה לאתר ולפורטל של פיקוד העורף".
"ידעתי על התקיפה באיראן לפני שהיא קרתה, כי קיבלנו תדריך מסודר. ברור שכניסה שלנו, המסבירים, לאולפנים באותו לילה היתה חושפת שקורה משהו. אני איש סוד, והיה לנו חשוב שלא נהיה אלה שבגללם נפגם מעטה החשאיות"
יש גם פניות מוזרות?
"אמנם בחיקוי שלי ב'ארץ נהדרת' עשו פניות מוזרות אלי, אבל במציאות אין פניות מוזרות. אנשים פונים עם דברים שבאמת מטרידים אותם".
מה עשית בין שידורי המטחים? איך העברת את הזמן הרגוע באולפנים?
"התעדכנתי בנעשה, כי כל הזמן עשינו תדריכים מסודרים. הכנתי את עצמי לקראת הפעם הבאה שבה אכנס לאולפן לתת הנחיות. באופן טבעי, היו לי גם שיחות חולין עם הכתבים השונים".
אי־פעם התכוננת לתרחיש כזה, שבו תעמוד מדי יום בפרונט מול מדינה שלמה?
"הכינו אותנו להתמשכות המערכה. בגלל זה היינו שני מסבירים בכל מערכת, במשמרות. אני עבדתי עם טלי ורסנו אייסמן, והתייעצנו כל הזמן בינינו והחלפנו דעות. טלי נהדרת, מעולה בתחום הילדים: איך לתווך להם את המצב, איך להסתכל בצורה יותר רגשית. לדעתי, היא מספר אחת בארץ בתחום הזה".
לך יותר קשה עם העניין הרגשי?
"לא, אני פשוט משתדל ללמוד מהמומחים".
הוא מתנצל שהוא מוכרח לסיים את הראיון, כי הוא "חייב להתייצב ולהגיע בזמן לפיקוד העורף ברמלה", שם חיכה לו עוד תדריך. אחר כך המשיך לאולפנים, לאחת ההופעות האחרונות לפני הפסקת האש.
בדיעבד, הצלחת לנהל חיים אישיים בין השידורים? הספקת, למשל, לאכול?
"אני אוכל יותר מדי, מעט מדי חלבונים, ואני לא עושה ספורט. באחד האירועים יצא לי גם לישון קצת ברכב, וגם בחדר מנוחה בנווה אילן".
תחזור עכשיו לעבודה שלך כיו"ר ניר עוז?
"בוודאי. הנה, אני יוצא עכשיו מפיקוד העורף ונוסע לכרמי גת, שם נמצאת קהילת ניר עוז. יש הרבה עבודה".
erannavon9@gmail.com
