כבר שנים מזוהה ניקול ראידמן עם תדמית העושר הבלתי נגמר. כזה שבא עם תיקי מעצבים מופרכים, שמפניה במטוסי סילון פרטיים וכרטיסי אשראי בגוון שחור לפסגת האלפיון.
היא תמיד הקפידה לטפח את לוק האישה הדעתנית והאובר־מטופחת, שמפגינה עוצמה ללא הפסק, בואכה מחלקה ראשונה.
שגיא לירן מראיין את ניקול ראידמן // צילום: ForReal
כשנשברה לראשונה בבכי, במהלך ראיון שהעניקה לתוכנית הבוקר של ניב רסקין ב־2020, אחרי פרידה זוגית מתוקשרת, כל מדורי הרכילות נרעשו. גם בראיון הזה היא מרשה לעצמה להתפרק רק אחרי שאני מכבה את מכשיר ההקלטה.
"אני עובדת, קורעת את עצמי, לא ישנה בלילות, לא רואה מספיק את הילדים שלי, עוברת מזום לזום, ממדינה למדינה, ובסוף אומרים שכל זה בא מהכסף שלו", היא נשמעת פגועה, על רקע רמיזות כאילו נסמכה על הממון של האקס שלה ואבי שני ילדיה, האוליגרך הרוסי־ישראלי מיכאל צ'רנוי, כשהשיקה בחודש שעבר את מותג הלייף־סטייל הבינלאומי החדש שלה.
"עברו יותר משש שנים מאז הפרידה שלנו, נראה למישהו הגיוני שאני פותחת עסק בהשקעה מטורפת מהכסף שלו? איפה ההיגיון? הפכנו בחברה הישראלית להיות קשים זה לזה, לא מכילים, נלחמים זה בזה. פרגון הוא כבר בכלל לא אופציה".
ראידמן (39), שגדלה באוקראינה ועלתה לארץ עם אמה בגיל 10, פרצה ב־2011 ככוכבת הריאליטי המדובר "מעושרות" בערוץ 10 המנוח. כבר אז היתה מחלוצות הראוותנות ותרבות האולטרה־שופוני בישראל, הרבה לפני שמשפיעניות זבות טיק טוק למדו איך עושים אנבוקסינג. "מעושרות" סייע לה לקבע את התדמית ההיא - שהיום, אחרי תהליך של התפתחות אישית שעברה, היא מעדיפה להתנער ממנה.
"אני רואה את כל הבנות שעושות אנבוקסינג להרמסים ושאנלים, מתלהבות ומקישות על האריזה עם הציפורניים שהן עושות. כל הצורך הזה לעשות שופוני שקנית תיק ב־50 אלף שקל. היום אני אומרת: למה כולם צריכים לדעת מה יש לך בתוך הארון?"
"'מעושרות' זה כתם שחור בחיי. אני נגעלת מעצמי כשאני נזכרת. היתה תקופה שאנשים ראו אותי כדמות ריקנית, ואני לא מאשימה אותם, כי ככה הציגו אותי. הרבה מזה היה מבוים וערוך. זה מאוד הפריע לי, אבל המשכתי לשחק את המשחק. הבת שלי מישל, בת 14, ראתה עכשיו ביוטיוב את אחד הפרקים ואמרה לי: 'אמא, זה מאוד מצחיק, אבל מה זה השטות הזאת".
מה היא ראתה?
"חגגנו שם יומולדת לכלב שלי, טרי, וביימנו סצנה שאני קונה לו קולר יהלומים. זה היה בכלל מחזיק מפתחות שקניתי בשדה התעופה במילאנו, ושמתי על הכלב, כי מההפקה ביקשו, כדי שיחשבו שיש לו יהלומים. הבת שלי אמרה לי, 'אמא, את מה־זה פתטית. מה הקשר יהלומים לכלב'".
מה באמת הקשר?
"הניקור עיניים הזה, ותדמית הנובורישית, נבעו מחסכים שלי כילדה שעברה אנטישמיות וגזענות. כל הזמן היה לי צורך להוכיח שיש לי את הכי גדול. היה לי חשוב להעצים את ההישגים שלי דרך החומרי. היום אני מסתכלת על עצמי, וזה מגעיל אותי.
"אני רואה את הבנות שעושות אנבוקסינג להרמסים ושאנלים, מתלהבות ומקישות על האריזה עם הציפורניים שהן עושות. כל הצורך הזה לעשות שופוני שקנית תיק ב־50 אלף שקל. היום אני אומרת 'למה כולם צריכים לדעת מה יש לך בתוך הארון?' תראה איך אני יושבת עכשיו מולך: פעם לא הייתי יוצאת עם ג'ינס וטישרט, כשאני לא מאופרת ועם התוספות לא מסודרות".
מותר לחשוד שבאת ככה במתכוון.
"לא. עם מיכאל הייתי בזוגיות של הפרש גילים מאוד גדול (34 שנים; ע"ס), ורציתי לטשטש את זה עם איפור כבד, כדי שיאמינו שאני בת הזוג שלו ולא הנכדה. היום כבר אין לי הצורך לבגר את עצמי. לא מזמן סירבו להכניס אותי למתחם במקאו עד שהראיתי לשומר שעברתי את גיל 18. מעולם לא הזרקתי כלום. מפחיד אותי שיתעוות לי הפרצוף. יכול להיות שבשלב מסוים אני אעשה, אבל כל עוד אפשר לשמר ולחיות בשלום עם כל קמט קטן שיוצא, הכל בסדר".
ב־2011, בשיא גל הפופולריות שלה, פתחה ראידמן חנות בוטיק לעשירים בכיכר המדינה בתל אביב, "מאדאם דה פומפדור", שם מכרה מעיל של טיירי מוגלר ב־65 אלף שקלים. החנות נסגרה כעבור שמונה שנים.
"בזמנו הייתי מוכרת עורות מיוחדים וקרוקודילים, היום התבגרתי והשכלתי", היא מסבירה. "מכאן הגיעה האג'נדה של המותג החדש שלי, NO1BETTER, שהשקתי עכשיו: אנחנו לא מוכרים שום דבר שבא מהחי, ואין פרוות. אנחנו מייצרים מותג אקולוגי. הרעיון הוא לעשות מהפכה צרכנית ולהנגיש לכולם מוצרי פרימיום. אני זוכרת חיילות שהיו נכנסות לחנות שלי, ותסכל אותי לדעת שאני לא יכולה למכור להן כלום.
"השבוע חגגתי יום הולדת, ובגיל 39 מגיעים לתובנות בחיים - לא כל מה שיקר הוא טוב, איכותי וצריך לרכוש. אני זוכרת שהייתי קונה את הקרמים הכי יקרים רק כי הם יקרים - עד שהתחילו לצאת לי אלרגיות. כולנו קורבנות".
אם תטוסי עכשיו לפריז, לא תיכנסי לחנות שאנל?
"זה לא מתנגש. במותג שלי לא יהיו שמלות חד־פעמיות שמישהי משקיעה עשרות אלפים ולובשת רק פעם אחת. בחרתי את מוצרי הלייף־סטייל הנחוצים ביותר לכל אחד".
"המחזרים נעלבים ממני"
הסיפור של ראידמן, שבין ריאליטי למיזם ניסתה לפרוץ גם כזמרת, לא שגרתי בביצה המקומית. כאמור, היא ניהלה זוגיות מתוקשרת של 11 שנים עם מיכאל צ'רנוי (73), שעימו הביאה לעולם את מישל (14) וריצ'י (11). באוגוסט 2019 הפתיעה כשהודיעה על פרידתם, עשרה חודשים אחרי שצ'רנוי כרע ברך ושלף טבעת. הפרידה, שלוותה בסכסוך מתוקשר, סוקרה בהרחבה.
"אני לא יכולה להגדיר את היחסים שלנו כמושלמים, של זוג שידע להתגרש בצורה יפה", היא מספרת. "דרכינו נפרדו לפני יותר משש שנים, ואני שמחה שלאחרונה מיכאל קיבל תובנות לחיים. ילדים צריכים אבא, ובשבילם הוא האבא הכי טוב בעולם. ביני לבינו, לעומת זאת, יש עדיין חילוקי דעות.
"לאנשים הרבה יותר קל לחשוב שהצלחתי בזכותו, ושעשיתי עליו אקזיט. מי שמכירים אותי באמת יודעים שכל מה שיש לי היום - זה בזכות עצמי. אני אומרת את זה בגאווה ובלב שלם. אף אחד לא נתן לי, לא עזר לי ולא קיצר לי דרכים. דווקא האנשים ששמו לי רגליים, זלזלו בי ולא האמינו - הם אלה שגרמו לי להגיע למקום שאני נמצאת בו היום.
"אני אדם שסולח, עושה דליט וממשיכה הלאה. אני נותנת מהלב ב־200 אחוז, ואם אנשים פוגעים או מנצלים אותי, והיו כמה, אני לא חיה את הרשימה השחורה. סלחתי גם למי שפגע בי כלכלית ורגשית. אני בדף נקי עם כולם. מסתכלת על העשייה, על העבודה שלי, ועל הילדים, שהם האור בחיי. מה שהיה, מת".
"אהוד אולמרט התראיין ל־BBC והאשים שישראל עושה פשעי מלחמה. רעד לי הגוף כששמעתי את זה. אני לא מכבדת אותו. רבאק, היית ראש ממשלת ישראל, מי אתה בכלל? כמה אנשים הקריבו את החיים שלהם כדי שבזכותם אתה חי פה ומעשן סיגר?"
יש רגעים שאת מתגעגעת למיכאל?
"לא. יש רגעים שאני מתחרטת שמשכתי יותר מדי בזוגיות שלא היתה נכונה לי, רק בשביל הילדים. לקוראים אני יכולה להגיד בלב שלם: אם לא טוב לכם - קומו ותלכו. אל תסתכלו על חרדות, פחדים וחרדות כלכליות, כי החיים קצרים. לא שווה להתעורר בבוקר עם תסכולים ומרמור. אני גדלתי בלי אבא וחיפשתי אבא בבן הזוג. היום אני כבר לא מחפשת אבא".
באמת לא חרדת מבחינה כלכלית?
"זה לא היה שיקול שלי בפרידה. בסופו של דבר אהבתי את מיכאל מאוד, והיו לנו תקופות מאוד טובות בחיים, אבל בסוף זה לא עבד בינינו. אם הכסף היה שיקול, הייתי נשארת שם עד היום. הרבה יותר קל להגיד לבן הזוג 'מאמי, תקנה לי משהו מקרטייה', אבל אף פעם לא הייתי כזאת. כל חיי עבדתי".
בואי, אהבת מאוד קרטייה.
"נכון, אבל קניתי אותו לעצמי בכסף שהרווחתי בעצמי".
היתה לך זוגיות מאז הפרידה?
"היתה. זה היה, וטוב שהיה. לא משהו שהחזיק".
לדייטים את יוצאת?
"למי יש זמן לדייטים. הדייט היחיד שלי זה עם הילדים שלי".
לא מעניין אותך פרק ב'?
"מעניין אותי מאוד, והיו כמה דברים, אבל לא כרגע".
חשוב לך שבן הזוג הבא יהיה אמיד?
"לא אמיד, אבל שלא יהיה הומלס, כי זה די משפיל. כשגבר לא יכול להרשות לעצמו להיות לפחות ברמת החיים שלי, בשלב מסוים זה משפיל אותו. אם אני הולכת למסעדה ואני צריכה לשלם את החשבון כי הוא לא יכול להרשות לעצמו, או שאני טסה לחו"ל בביזנס והוא לא, זאת זוגיות לא שוויונית, וזה לא יעבוד. יכולתי להגיד 'כן, ברור, אני אשמח למישהו שמרוויח 8,000 שקל בחודש ויהיו לנו חיים מהממים', אבל בפרקטיקה זה לא יעבוד".
לא פשוט למצוא מישהו ברמת החיים שלך.
"לא, אבל כל מי שחיזרו אחריי עד היום היו עוד יותר מרמת החיים שלי. היו הרבה כאלה - ולמרות זאת אני לא איתם. כמו שגבר זורק מפתחות מרצדס על השולחן, כדי להראות לכולם, ככה רוצים להיראות איתי ולהגיד 'אני יוצא עם ניקול ראידמן'. אני רוצה שמישהו יאהב אותי בגלל מי שאני. היחסים הכי טובים שהיו לי היו דווקא עם גבר מחו"ל. מישהו שפגש אותי ולא ידע מי אני. הוא ניגש אלי, התחלנו לדבר. בסוף גם התברר שהוא אמיד מאוד, שלח לי מטוס פרטי של פרחים.
"יש לי סיפורי חיזור שאני יכולה לכתוב מהם טלנובלה. מחוות יפות. אבל יש כאלה שמפריע להם שאני עובדת. היה מישהו שרצה שאהיה לצידו כל הזמן, ואני לא אוהבת אובססיה. התקשר ארבע-חמש פעמים ביום לשאול אם אכלתי, אם שתיתי ועם מי אני נמצאת. אני ציפור דרור, וזה לא יכול לעבוד. אני צריכה את החופש שלי. או שאתה מאמין בי וסומך עלי - או ביי".
מתחילים איתך בכלל?
"הרבה, אבל בעיקר בחו"ל. בארץ אני לא מסתובבת. כאן חושבים שאם אני ניקול ראידמן, אז צריך להרשים אותי מאוד ולשלוח לי מתנות מוגזמות. הם בדרך כלל מקבלים אותן בחזרה. אם אתה לא בן הזוג שלי, אין סיבה שתשלח לי יהלום בשווי דירה בעפולה. אגב, הם מאוד נעלבים כשאני מחזירה".
למה בעצם להחזיר?
"אם אני לא רואה שיש פוטנציאל לחיזור - אני לא רוצה להשלות אף אחד. זה לא הוגן. אני לא גולד דיגרית שלוקחת מתנה ולמחרת חוסמת בטלפון. פרחים אני תמיד מקבלת".
סתם לסקרנות: טבעת היהלום שעל היד שלך כרגע, זה מאחד המחזרים שלך?
"לא. אני עיצבתי אותה ואני קניתי אותה".
"אוהבת את מרב מיכאלי"
הראיון עם ראידמן מתקיים ביום רגיש במיוחד - מלאת 600 ימים עגולים למלחמת "חרבות ברזל". הזדמנות טובה לחלץ ממנה התבטאויות על חבריה הקרובים - ראש הממשלה בנימין נתניהו, ורעייתו, שרה.
"אני לא אותה ניקול של עד 7 באוקטובר", היא מבהירה מייד. "המלחמה הזאת היא הדבר הכי נורא שקרה למדינה שלנו, וכל מה שהיה חשוב לי קודם - היום טפל. אני חיה עם כאב מאוד גדול. לא יכולה להסתכל לילדים שלי בעיניים ולהגיד להם שאם הם יתגייסו לצבא, המדינה תשמור עליהם. הכל השתנה ולעולם לא יחזור לקדמותו".
נשמע כמו שביב של ביקורת על חברייך בצמרת.
"שרה וביבי הם חברים שלי בלי קשר להיותו ראש ממשלת ישראל. אני מאוד מכבדת אותם, והם היו איתי ברגעים פחות נעימים בחיים שלי. בשבילי הם כמו אמא ואבא, ואני לא אכנס ליחסים האישיים בינינו. גם הילדים שלי מאוד אוהבים אותם".
מה לגבי מידת האחריות שלו למחדלי המלחמה?
"יש הרבה אנשים אחראים, והוא ביניהם. הוא, כבנימין נתניהו, לא אשם. הוא לא פתח את השערים לחמאס ואמר להם 'בואו תיכנסו'. אני זוכרת שהתקשרתי אליו ואל שרה ב־7 באוקטובר, ואחרי כמה ימים הם ענו לי. שרה בכתה בטלפון. פגשתי אותם רק חודשיים אחרי.
"ביבי ישב איתי בשיחה עם טרנינג וכפכפים, כי הוא לא צריך לעשות עלי רושם של מסיבת עיתונאים. היו לו דמעות בעיניים. כשיש לי ביקורת עליו, אני גם אומרת לו".
מה הביקורת שיש לך עליו?
"יש לי הרבה. למשל, שיש לנו בממשלה חברים שלא הייתי רוצה שיהיו בפוליטיקה. בן גביר וסמוטריץ' - לא הייתי נותנת להם לנקות לי את הבית. אני ימנית קיצונית, אבל הם לא מייצגים אותי. המצב במדינה הוא לא בגלל ביבי. הוא יושב במשרדים עם 5,000 עוזרים, ויש מפקדים בצה"ל. איפה היה המודיעין?"
"אני רוצה שמישהו יאהב אותי בגלל מי שאני. היחסים הכי טובים שהיו לי היו דווקא עם גבר מחו"ל. מישהו שפגש אותי ולא ידע מי אני. בסוף גם התברר שהוא אמיד מאוד, שלח לי מטוס פרטי של פרחים. יש לי סיפורי חיזור שאני יכולה לכתוב מהם טלנובלה"
תסכימי איתי שהכל תחת ניהולו.
"אני מסכימה, וכשעובד שלי עושה טעות, אני לוקחת את האחריות. אבל יש פה כל כך הרבה גורמים. ביבי אחראי, ויש עוד אחראים, אבל להאשים אותו ספציפית זאת אובססיה".
אז איפה בכל זאת האחריות שלו, לשיטתך?
"הוא אשם בדבר אחד: אנשים שהיו אחראים בתפקיד שלהם לדווח - כשלו. השב"כ, המוסד וכל הגופים הכי קריטיים לא היו שם. ואל תשכח את כל מה שהיה קודם למלחמה, וכל המחאות".
עכשיו נשמע שאת מדקלמת דף מסרים.
"ואתה בדף מסרים שביבי אשם. אנחנו צריכים למצוא את האמצע. כל החברים שלי שמאלנים, ואני מכבדת דעה של כל אחד, למרות שהיום בכלל אין שמאל ואין ימין. הדבר הזה מת, כי כולנו עם ישראל".
באמת מכבדת את כולם?
"לא מכבדת את אהוד אולמרט, שהתראיין ל־BBC והאשים שישראל מבצעת פשעי מלחמה. רעד לי הגוף כששמעתי את זה. רבאק, היית ראש ממשלת ישראל, מי אתה בכלל? כמה אנשים הקריבו את החיים שלהם כדי שבזכותם אתה חי פה ומעשן סיגר?"
מה את עונה למי שטוענים שהדבר היחיד שמנחה את נתניהו הוא שמירה על הכיסא שלו ועל הקואליציה?
"האילוץ היחיד שמנחה את ביבי הוא הציונות. אם היית יושב איתו לשיחה אמיתית וכנה, היית מבין כמה הוא חי את המדינה ואת הפטריוטיות. ביבי יכול להרוויח היום מאה אלף דולר להרצאה, ושרה יכולה לשבת ולשתות קאיפיריניה במונקו, אבל יש לו אחריות פנימית ציונית שאי אפשר לקחת ממנו. אני לא רק מאמינה שזה מה שמנחה אותו, אני יכולה לחתום לך בדם. אני לא הייתי מאוהדיו, אבל הכרתי אותו מקרוב".
מה בכלל האינטרס שלו ושל שרה להיות חברים שלך?
"שום אינטרס. הם מקבלים בגדי ים של המותג שלי? לא. שרה בירכה אותי על ההשקה ואמרה לי שהיא באה לקנות. היא אמרה 'סוף־סוף אני יכולה להרשות לעצמי לקנות בגד ים קוטור'. כשאני שולחת לה פרחים ליומולדת, אני מקבלת 14 טלפונים מהלשכה שרוצים לראות חשבונית ולוודא שזה לא מוגזם".
תקפת קודם חזיתית את סמוטריץ' ובן גביר. מה הבעיה שלך איתם?
"לסמוטריץ' אני שוקלת לשלוח מחשבון, שילמד כמה זה ארבע ועוד ארבע. זאת הזיה. ובן גביר, שבשיא המלחמה מתחפש לשוטר כדי לבדוק מה קורה עם המשטרה? מה, אנחנו בפורים? תסתכל מה קורה עם הפשיעה. זאת בדיחה".
יש מישהו בפוליטיקה שאת אוהבת, מלבד נתניהו?
"אני מאוד אוהבת את מרב מיכאלי. אני בעד זכויות הקהילה הגאה, בעד זכויות אדם, וצריך בממשלה מישהו שמייצג את כולנו. אני נגד קיצוניות, לשני הצדדים".
איכשהו אני לא רואה אותך יוצאת לרחובות להילחם ולהפגין.
"אני לא אדם של מחאות. לא הפגנות ימין ולא שמאל. מה אני יכולה לעזור בזה שאלך? אני לא מסוגלת לעמוד עכשיו מול אמא שהבן שלה יושב במנהרות חמאס, ואנחנו לא יודעים אם הוא חי או מת. אין לי מסוגלות כזאת. הלכתי לבקר פצועים בבית חולים, וברחתי. שלחתי עזרה בלי סוף, וכל מה שיכולתי, אבל להסתכל לאנשים האלה בעיניים, אני לא מסוגלת".
צריך לדעתך לעצור את המלחמה כדי להחזיר את החטופים?
"קודם כל, צריך לסיים את המלחמה כי היא גובה קורבנות של חיילים שלנו. וצריך להילחם בדרך שונה בחמאס. אם הייתי ראש הממשלה הייתי עושה מהלך אחר ומוחקת את כולם. לא הייתי מבדילה בין אזרח תמים למחבלים, כי אין בעזה אזרחים תמימים".
גם ילדים?
"אם ילד בגיל 7 עומד עם סרט חמאס על הראש וקלצ'ניקוב וצועק 'מוות ליהודים', וכל מה שחינכו אותו מגיל אפס זה שיהודים אשמים בכל הצרות של האנושות, אז כן, כי הילד הזה יגדל והילד שלי יצטרך להילחם מולו - ולי אין יותר סנטימנטים. אחרי 7 באוקטובר אני פחות אנושית, ואם פעם הייתי מסתכלת עליהם ואומרת 'הם גם בני אדם, הם לא אשמים וזו רק ההנהגה', מאז 7 באוקטובר אני לא מאמינה בזה, ואין שם אזרחים תמימים".
"הסתפקתי בהשקה בקניון, עם עוקבים שלי, בלי אירוע גרנדיוזי. זה לא אתי מבחינתי לחגוג כשיש חטופים, חיילים נלחמים ו'הותר לפרסום'. איך אני יכולה לעלות לבמה עם פרנזים ולנענע את הטוסיק? מצד שני, אף אחד לא מצפה שאשיר 'שריפה, אחים'"
את קוראת "למחוק את כולם". זה פשע מלחמה.
"הייתי עושה שם טראמפ־לנד או ראידמן־לנד. אני לא מאמינה במילה 'שלום'. אני אדם הכי הומני, ויש לכולם את הזכות לחיות, אבל בסוף־בסוף אנחנו צריכים לבחור, או אנחנו או הם - ואני בוחרת בנו. חיי חייל אחד שלנו שווים יותר מחיי אלפי תושבים עזתים, וכל חייל שנהרג במלחמה הזאת הוא עולם ומלואו. יש לנו 55 חטופים, ואנחנו לא יודעים מי חי ומי מת. מטריפה אותי המחשבה שהבן שלי יהיה יום אחד חייל, ויש אופציה שיחטפו אותו והמדינה לא תעשה הכל בשביל להחזיר אותו. זה מעורר אצלי הרבה פחדים וחרדות".
את מאמינה שהממשלה עושה מספיק כדי להחזיר חטופים?
"החיים של אלו שנרצחו לא יחזרו, ואנחנו לא יכולים לחפש אשם, אלא רק להסתכל קדימה ולהחזיר את החטופים שלנו כמה שיותר מהר. מדינה לא יכולה להפקיר את האזרחים שלה. ביבי לא יפקיר אותם, ואני יודעת שהוא עושה הכל כדי להחזיר אותם. זה לא משחק או שיקולים פוליטיים.
"ואגב, שרה מרוסקת מהמצב. אתה יודע מה זה בשבילה להסתכל בעיניים לאימהות של תצפיתניות או של חטופים? היא נחנקת. אתה חושב שהיא לא מרגישה אשמה? גם אתה ואני אשמים באיזשהו מקום".
"לא ישנה בשקט בלילה"
הקריירה המוזיקלית של ראידמן, שהחלה ב־2011 עם סינגלים שלא ממש נצרבו בתודעת הפלייליסטים, נמצאת כעת על הולד ("יש שני אלבומים מוכנים שמחכים רק לצאת"), וכרגע כל האנרגיות שלה מופנות להצלחת מותג הלייף־סטייל הבינלאומי החדש NO1BETTER, שאותו השיקה בהשקעה שמוערכת בעשרות מיליוני שקלים. המותג, שלדברי יחצניה "מגדיר מחדש את המושג יוקרה", מתיימר למכור מוצרי איכות במחיר שרחוק מאוד מהאלפיון העליון.
ניקול של לפני עשור היתה עושה השקה מנקרת עיניים.
"הסתפקתי בהשקה בקניון, שאליה הזמנתי את העוקבים שלי, בלי אירוע גרנדיוזי. זה לא אתי מבחינתי לחגוג כשיש חטופים וחיילים נלחמים על המדינה. אני לא מרגישה נוח להוציא שירי פופ של נצנצים ופאייטים. אני לא אדם שמח עכשיו, אלא עצוב. חיה מ'הותר לפרסום' ל'הותר לפרסום'. איך אני יכולה לעלות לבמה עם פרנזים ולנענע את הטוסיק שלי? מצד שני, אף אחד גם לא מצפה ממני לשיר 'שריפה, אחים, שריפה'".
המותג שלך מפתיע במחיריו: בגדי ים לנשים החל מ־329 שקל, תיקים עד 1,190 שקל.
"נכון. אני מציעה מוצרים ברמה הגבוהה ביותר, בעיצובים חדשניים ביותר ומהחומרים האיכותיים ביותר, במחירים שמאפשרים לכל אחת ואחד ליהנות מהם. פיתחתי, למשל, קרם משלי, שאני יודעת מה יש בו, עם מחירים נגישים. וגם חשוב לי למתג את המותג כישראלי, למרות שאנחנו לא מייצרים בארץ".
את בטוחה שזה הזמן הנכון להציג בעולם מותג כ"ישראלי"?
"לא אשקר שזה לא פוגע, במיוחד בפריסה העולמית שלנו. להשיק בישראל זאת אמירה. אני ישראלית, אני יהודייה, אני ציונית, אני לא מתביישת במי שאני - ומי שלא רוצה לקנות, שלא יקנה".
יש לך שותפים?
"לא, רק אני. זאת השקעה מאוד גדולה, אבל אני עושה הכל עד הסוף, למרות שקשה. הכל מהכיס שלי, מהחסכונות. לקחתי סיכון מאוד גדול. להגיד לך שאני ישנה בשקט בלילה? התשובה היא לא. באופן כללי, אין לי את הפריבילגיה והזמן לישון. אני מסיימת את הזומים עם ארה"ב באחת בלילה, ובשלוש מתחילה עם זומים במזרח הרחוק. הבן שלי ריצ'י אמר לי: 'אמא, אני מתגעגע אלייך, מתי יהיה לנו זמן כמו פעם?' אני מנסה בכל רגע נתון להיות עם הילדים".
"אחרי שראיתי את הגועל נפש שעושים בעולם למשלחת הישראלית לאירוויזיון, איבדתי כל טעם בתחרות המטופשת הזאת. היום זאת תחרות פח פוליטית. הייתי מאוד רוצה לעשות אירוויזיון, אבל בוא נודה: אני כבר לא צעירה ופרשית"
מי המעצב שלך במותג?
"אני המעצבת. כשאני מגיעה לפגישות ביזנס באירופה אני כמו חתול שסוגרים לו חלון והוא נכנס מהגג, ואז הם בהלם. היה תאגיד שאמר לי 'למה את מוכרת את המוצרים כל כך בזול? את רוצה לשבור את המותג שלך?'".
תצטרכי להחזיר לפחות את ההשקעה הראשונית.
"אני לא באה להתעשר מ־NO1BETTER. לא אתעורר מחר בבוקר אילון מאסק, כי ההוצאות פה מטורפות. לייצר בגדי ים זה תהליך מורכב. אנחנו מייצרים בעיקר באיטליה, בטכניקה ובטכנולוגיה הכי חדשניות, עם הגנה מקרני השמש וצביעה אקולוגית של הבדים. משם מטיסים לפסי ייצור שהקמתי במזרח, עם בקרת איכות שאין במותגי־העל הכי גדולים".
איך כל זה מסתדר עם המחיר הסופי לצרכן?
"זה בא על חשבון הרווחים. אני מרוויחה בינתיים מעט, והרווח הגדול יגיע ברגע שיימכרו כמויות גדולות. הרעיון הוא לא לעשות אקזיט קצר, למכור וביי. האג'נדה של NO1BETTER היא שאתה יכול לקנות מותג־על ולעשות שופוני עם המוצר הכי מושקע בעולם - בלי למכור כליה".
את חלומות האירוויזיון שלך זנחת סופית?
"אחרי שראיתי מה עושים בעולם למשלחת הישראלית, הגועל נפש הזה, איבדתי כל טעם בתחרות המטופשת הזאת. זאת תוכנית פוליטית מסחרית. פעם האירוויזיון הביא לעולם את אבבא ואת סלין דיון, והיום זאת תחרות פח. הייתי מאוד רוצה לעשות אירוויזיון, אבל בוא נודה: אני לא צעירה ופרשית, וכבר פספסתי את הרכבת".
eran00070@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו