על פניו, לא היה שום דבר משונה בהופעתה של רוני (שם בדוי), מנהלת ישראלית מצליחה בחברה טכנולוגית. היא התגוררה במרכז הארץ בדירה רחבת ידיים, נסעה ברכב מנהלים מפואר, ודאגה להתלבש במיטב בגדי המעצבים. לא דבר חריג למנהלת בכירה במעמדה, שנהנתה ממשכורת של כ־65 אלף שקלים בחודש, לפני בונוסים והטבות נוספות. אלא שלשכר המופלא הזה, שלא מבייש את העשירון העליון, נלוותה כוכבית אחת משמעותית: רוני לא סגרה את החודש.
למה אתם לא יוצאים מהמינוס? הנה כמה הסברים // צילום: באדיבות עמותת פעמונים
שבוע אחר שבוע המינוס שלה בחשבון הבנק תפח ותפח, בגלל חולשה אחת ויחידה: קניית נעליים אונליין. מדי שבוע היא דאגה לרכוש מגוון גדול של נעליים, יוקרתיות ופשוטות כאחת, כמעט מכל אתר אפשרי ברחבי העולם. היא הקדישה לנעליים חדרים שלמים בביתה, שהתמלאו עד אפס מקום, ובמקביל רוקנה את חשבון הבנק שלה, שהגיע בשיאו למינוס של כ־100 אלף שקלים.
לוין: "משפחות רבות טיפחו נורמות אירוח לא סבירות - פחות מ־20 סלטים בארוחת ערב לא עוברים את מבחן השפע. לפי נתוני הלמ"ס, אנחנו זורקים בערך 30% מהאוכל שאנחנו קונים. אז אדם קונה בסופר ב־1,000 - וזורק 300 לפח"
אמנם מצב העו"ש של רוני נשמע חריג, אבל מתברר שממוצע החובות וההחזרים של ישראלים רבים, הכולל בתוכו גם את המינוס בחשבון הבנק, עומד על עשרות אלפי שקלים. "החוב הממוצע של אנשים שמגיעים אלינו עומד על כ־100 אלף שקלים, וזה לא כולל משכנתא, שנכנסת להוצאות השוטפות של הבית. 100 אלף השקלים האלה מורכבים מהמינוס, הלוואות לבנקים, לחברות אשראי ולחברות ביטוח, ואפילו הלוואות במכולת", מסבירה שרון לוין, מנהלת ההסברה של עמותת פעמונים, ארגון חברתי ללא כוונת רווח שמתבסס על תרומות ושמספק למשפחות ייעוץ כלכלי ללא עלות, לצד כלים ומיומנויות להתנהלות כלכלית נבונה.
לוין נמצאת בפעמונים כבר יותר מעשור. בהתחלה היא היתה מנהלת המכללה לחינוך פיננסי, ובשלוש השנים האחרונות, כאמור, היא מנהלת ההסברה ולעיתים יועצת לכלכלת משפחות.
אמנם לוין מספרת על היקף חובות אדיר, אך נתונים אחרים הראו בעבר שהמינוס הממוצע לבדו עומד על כ־4,000 שקלים, ללא חובות והחזרים נוספים. יהיו הנתונים אשר יהיו, נדרשים כוחות אדירים ומשמעת ברזל כדי להרים את הראש מעל המים. אך לדבריה, "רוב המשפחות שפונות אלינו עם היקף החובות שציינתי מצליחות להחזיר את החובות ולצאת מהמינוס. רובן יוצאות עם תקציב ומצליחות לחיות לפיו".
בתוך כמה זמן זה קורה?
"זה קורה בתוך כעשרה חודשים: אנשים מחזירים חובות של כ־100 אלף שקלים ויוצאים מהמינוס. קורה לפעמים שהחובות נשארים, אבל גם הם מוחזרים לאורך זמן".
נדמה שהמוטיבציה להתמודדות עם ההחזרים השונים אינה רק כלכלית גרידא, אלא גם רגשית. למשל, מסקר העמותה שהתפרסם בדצמבר האחרון עולה כי 45% מהאוכלוסייה חווים לחץ או חרדה לאחר מחשבה על המצב הכלכלי שלהם; 38% מהנשאלים דיווחו כי המצב הכלכלי שלהם משפיע לרעה על מערכות היחסים בתוך המשפחה; 38% סיפרו כי מחשבה על התנהלותם הכלכלית עלולה לעורר אשמה; ואילו 26% שיתפו כי הם נוטים להתרחק משיחות העוסקות בנושאים כלכליים. הנתונים, שנכונים לשנת 2024, מהווים עלייה בכל המדדים שנבדקו ביחס לשנת 2021.
בסקר עמותת פעמונים, 38% מהנשאלים דיווחו שמצבם הכלכלי משפיע לרעה על מערכות היחסים בתוך המשפחה; 38% סיפרו כי מחשבה על התנהלותם הכלכלית עלולה לעורר אשמה; ורק 42% חשים ביטחון ביכולתם לנהל כלכלת משפחה
בקרב מי שנטלו הלוואה או שנמצאים במינוס, הנתונים אף חמורים יותר: 59% מהנשאלים דיווחו כי חוו לחץ או חרדה בעקבות מחשבה על מצבם הכלכלי; 56% דיווחו כי מצבם הכלכלי השפיע לרעה על מערכות היחסים במשפחה; כמעט חצי (46%) שיתפו בתחושת אשמה בעקבות מחשבה על מצבם הכלכלי; ו־37% סיפרו על נטייה להתרחקות משיחות כלכליות.
באופן לא מפתיע, הנתונים אף גבוהים יותר בקרב משרתי מילואים ומפונים: 64% מהמפונים ו־56% ממשרתי המילואים דיווחו על תחושות אשמה בעקבות מצבם הכלכלי; ואילו 62% מהמפונים ו־50% מהמילואימניקים ציינו כי מצבם הכלכלי משפיע לרעה על מערכות היחסים המשפחתיות שלהם.
נתוני המסוגלות הכלכלית שנאספו בפעמונים ממשיכים להראות נתונים מדאיגים: רק 42% חשים ביטחון ביכולת לנהל כלכלת משפחה (לעומת 63% ב־2021); פחות אנשים (36%) מפרישים לחיסכון לעומת שנת 2021 (56%); ופחות אנשים (41%) מרגישים שיש להם כלים להתמודדות עם הוצאות בלתי צפויות לעומת 2021 (54%). נקודת האור היחסית היא ירידה קלה בלבד ביכולת של אנשים להתנהל לפי תקציב. ב־2021 49% מהנשאלים התנהלו עם תקציב, ואילו בשנת 2024 נרשמה ירידה של אחוז בלבד בסעיף זה.
"אנחנו במלחמה כלכלית"
חמושים בחוסן כלכלי מוטל בספק שנמצא במגמת ירידה, ובתחושת מסוגלות כלכלית נמוכה מאשר בשנים עברו, הישראלים מגיעים כעת אל חודשי הקיץ המייצרים שפע של הוצאות - מקייטנות וחופשות ועד בזבוזים וחתונות - וגם לא מעט חרדה וסטרס. לכל אלה יש להוסיף את העובדה המרכזית: כ־40% ממשקי הבית בישראל נמצאים במינוס בחשבון הבנק.
"אנשים מעבירים את הטלפון במסוף ובכלל לא שמים לב בכמה הם קנו", מסבירה לוין. "אבל מזומן נותן יותר ערך לכסף בזמן אמת, כי לא רוצים להיפרד מהשטר. באחת הסדנאות אמרה לי בחורה צעירה: 'עם הכרטיס אני מרגישה כאילו לא הוצאתי כסף'"
"אני מודאגת עמוקות, גם באופן אישי וגם באופן מקצועי", מספרת לנו לוין, שלאורך השנים ליוותה כלכלית מאות משפחות. "המשק הישראלי והחברה הישראלית חוו הרבה משברים, שלא הועילו למצב הכלכלי שלנו. במדד האחרון ראינו צניחה של חמש נקודות בתחושת החוסן הכלכלי של האזרחים. אנשים חוסכים פחות, ויש גם לא מעט אנשים שפדו חסכונות וקרנות השתלמות. זה מעיד על מצוקה, ויש לכך השפעה בטווח הארוך, כי לכל פדיון של חיסכון יש השפעה ארוכת טווח".
למצב המאתגר יש להוסיף עוד נתון, מסבירה לוין. "הכסף שלנו קונה פחות בעקבות העלאת המע"מ, שגרמה לעליות בכל התחומים. לצד זאת, הקפיאו את מדרגות המס. בגדים, סלט או כוס קפה עולים היום הרבה יותר, וזה משפיע על הכיס של כולנו".
וכל אלה מגיעים לאחר יציאה ממשבר הקורונה, כניסה למלחמה והעלאת הריבית.
"וזה משפיע על המשכנתאות, למשל, שעלו משמעותית. משפחות שפנו אלינו שילמו בחודש בין 800 ל־1,000 שקלים יותר. זו עלייה דרסטית ומשמעותית, ולכך תוסיף שהריבית על המינוס עלתה, כפי שציינת. בקיצור, אזרחי ישראל נמצאים במלחמה כלכלית".
זה ניכר בפניות רבות יותר אליכם?
"כן, חד־משמעית. בינואר נרשמה אצלנו עלייה של 100% בפניות. זה התחיל בנובמבר 24' עם כ־60% פניות, והמשיך לעלות. בתקופה הנוכחית אנחנו מסייעים לכ־1,000 משפחות בחודש, היקפים שעדיין לא יצא לנו להתמודד איתם בעבר. בשיא של 2019 היו לנו כ־600 משפחות".
מי בעצם פונים אליכם?
"זה העניין המדאיג: אמנם יש פניות של עצמאים ונשים חד־הוריות עצמאיות, אבל רוב הפניות אלינו הן של משפחות רגילות, נורמטיביות. מעמד ביניים קלאסי, עשירון 7-8, שניים או שלושה ילדים. אנשים פשוט מתקשים, נכנסים למינוס ומעמיקים אותו, וזה קורה יותר ויותר בזמן המלחמה".
לוין: "הישראלים חיים בהכחשה, אין להם מושג כמה הם מוציאים. יש קניות שהפכו להרגלים מוטמעים. הקפה שכמעט כל ישראלי שני שותה בדרך לעבודה מסתכם בסכום שנתי של 3,000 שקלים, שאותו אפשר להשקיע בחיסכון או בחופשה"
כשהמוות פוגש אותנו בצורה כל כך ברורה וישירה, אנשים רוצים למצות את החיים, ליהנות. הביטוי לכך, בין היתר, הוא במינוסים הגדולים.
"נכון, ואני מוסיפה לזה את העובדה שבלי קשר למצב, צעירים רבים דוגלים ב־YOLO (You Only Live Once, חיים רק פעם אחת). בלא מעט משפחות יש הרבה קניות רגשיות וקניות פיצוי: טיסות לחו"ל, יותר שופינג בקניון או אונליין - מאות ואלפי שקלים בקנייה אחת. לפעמים פשוט בלי חשבון. אנשים מרגישים שהמצב קשה, ומנסים לפצות את עצמם ואת ילדיהם. הירידה למקלטים והאזעקות גרמו לכולנו לרצות לשרוד את היום ולקנות יותר, בין ששמנו לב לכך ובין שלא. קשה לדבר עם אנשים על חיסכון ועל תכנון ארוך טווח".
רוח חייתית
אבל אל תתבלבלו: בדבריה, לוין לא חותרת למעבר למינימליזם סגפני ולהימנעות ממותרות, אלא מדגישה כי חשוב שמשפחות ואינדיבידואלים יחיו בהתאם לערכים שלהם. "חשוב שאנשים יוציאו כסף בהתאם לערכים ולסדר העדיפויות שלהם. אם לאדם חשוב להתלבש טוב כערך, ולשם כך הוא מתכנן ומכוון חלק מסוים מההוצאות שלו - זה לגיטימי לגמרי.
שרון לוין, מעמותת פעמונים: "ליוויתי משפחה עם חובות כבדים, שבה הבעל היה מהנדס. הוא החליט שלחצי שנה, כדי לסגור את המינוס והחובות, הוא מנקה משרדים וחדרי מדרגות. הוא אמר שכך הוא מחויב לעשות כדי לישון טוב בלילה"
"התכנון וההתנהלות צריכים להיות חכמים, מתוך תקציב אחראי וחשיבה קדימה. צריך לתכנן ולהביא בחשבון אירועים עתידיים, טיולים, החלפות רכב וגם הוצאות בלתי צפויות". בפועל, בפעמונים משתמשים ב"תוכנית הבראה לשיקום כלכלי" לייעול התקציב, תוך צמצמום ההוצאות והגדלת ההכנסות.
אני יכול להבין איך מצמצמים הוצאות, אבל עניין הגדלת ההכנסות מורכב יותר.
"זה מורכב, אבל אפשרי. לפני כמה שנים ליוויתי משפחה עם חובות כבדים, שבה הבעל היה מהנדס. הוא החליט שלמשך חצי שנה, כדי לסגור את המינוס והחובות, הוא מנקה משרדים וחדרי מדרגות. הוא עשה זאת בסופי שבוע ובלילות. הוא אמר שכך הוא מחויב לעשות כדי שיוכל לישון טוב בלילה, וכדי להבטיח עתיד טוב יותר לילדיו".
זו דוגמה קיצונית למדי. אילו עוד דרכים יש להגדיל הכנסה?
"אנחנו עוזרים למשפחות בנושא של מיצוי זכויות מול הביטוח הלאומי, שכן לעיתים יש קצבאות והנחות שמשפחות זכאיות להן, מבלי להיות מודעות לכך. יש לא מעט מקרים של כפל ביטוחים, או ביטוחים שלא ממש נדרשים. אפשר לחסוך כך גם מאות שקלים בחודש. אנחנו דורשים מהמשפחות שקיפות כלכלית מלאה, ואנחנו נכנסים לחשבונות שלהן, לאשראי, לאפליקציות הבנק.
"התהליך מתבצע בהסכמתם של שני בני הזוג, כמובן, ומוצמד להם מלווה. לאחר שאנחנו עורכים את השיקוף הכלכלי, משפחות רבות מגלות שיש פער של 30% בין מה שהן דיווחו לבין המצב בפועל".
אז הישראלים חיים בהכחשה במובנים מסוימים?
"כן. הם לגמרי חיים בהכחשה. אין להם מושג כמה הם מוציאים. חד־משמעית. הם חושבים שהם מוציאים משהו אחד, ובפועל זה משהו אחר. וזה דרמטי מאוד. יש קניות שהפכו להרגלים כל כך מוטמעים, שאנשים לא מודעים אליהן - למשל בילויים, חוגים, הקפה שבדרך. הקפה שכמעט כל ישראלי שני שותה בדרך לעבודה מסתכם בסכום שנתי של 3,000 שקלים בשנה. אלה סכומים משמעותיים שאפשר להשקיע בחיסכון, או אפילו בחופשה".
אתם נתקלים בהרבה "שופוני", אנשים שחיים ברמה גבוהה בלי כיסוי?
"תרבות השופוני מאפיינת ישראלים רבים, למרות שבשנה וחצי מאז המלחמה, ולמעשה כבר מאז הקורונה, התופעה הזו הצטמצמה. בקורונה אנשים גילו שאפשר לחיות גם בלי בילוי קבוע במהלך השבוע, או לחגוג בחתונות מצומצמות ואינטימיות. ומצד שני, היו אנשים שלאחר הקורונה חזרו לקניות פיצוי על כל התקופה שבה הם הסתגרו בבית".
הכלכלן ג'ון מיינרד דיבר על "רוח חייתית" (Animal Spirit), אותם גורמים רגשיים ולא רציונליים שמשפיעים על ההחלטות הכלכליות שלנו. האם זה בכלל ריאלי לנסות לייצר שליטה כלכלית על דבר שככל הנראה חזק מאיתנו? בכל העולם אנשים מבזבזים.
"אני נוטה לא להסכים. אמנם משפחות רבות מגיעות אלינו ללא יכולת להתנהל, אבל בסיום התהליך הן כותבות לנו על השליטה שחזרה לחייהן, על השקט ועל הרוגע הנפשי. אלה תמות תדירות בקרב משפחות שמסיימות אצלנו ליווי".
"שכחתי ששילמתי"
עוד לפני סיום התהליך בפעמונים, לוין מספרת שחלק גדול מהתנהלות כלכלית לא אחראית הוא פועל יוצא של צפייה בהתנהלות הכלכלית של המשפחה הגרעינית. "ויש פה גם אלמנט תרבותי", היא מוסיפה. "משפחות רבות שמגיעות אלינו טיפחו נורמות אירוח לא סבירות: פחות מ־20 סלטים בארוחת ערב לא עוברים את מבחן השפע שסיגלנו לעצמנו. לפי נתוני הלמ"ס, אנחנו זורקים כ־30% מהאוכל שאנחנו קונים. אז אדם קונה בסופר ב־1,000 שקלים וזורק לפח 300 שקלים מהקנייה. כשאומרים את זה לאנשים - זה מטלטל אותם.
"במקומות בילוי או בסופר, אנשים מעבירים את הטלפון במסוף ובכלל לא שמים לב בכמה הם קנו. יש המון מחקרים שמדברים על כך שהמזומן נותן יותר ערך לכסף בזמן אמת, כי אתה לא רוצה להיפרד מהשטר. באחת הסדנאות אמרה לי בחורה צעירה: 'אני משלמת בכרטיס, מחזירה אותו לארנק ושוכחת ששילמתי. אני מרגישה כאילו לא הוצאתי כסף'".
אתם ממליצים לאנשים להימנע משימוש בטלפון כאשראי, או להפחית אותו?
"אנחנו משקפים להם את היתרונות והחסרונות. יש משפחות ששיטת המזומן עובדת להן מצוין, וגם להפך. אם עושים שימוש בטלפון, חייבים לבצע מעקב קפדני יותר אחרי ההוצאות".
בנושא אחר - על מה אנשים לא מוכנים לוותר?
"ככלל, חינוך, דיור ומזון הם ההוצאות הגדולות ביותר בקרב משפחות, ואנחנו מזהים שתי הוצאות גדולות שמשפחות לא מוכנות לצמצם בהן: דיור וחינוך של הילדים - חוגים, שיעורים פרטיים, טיפולים רגשיים. אם החינוך הוא חשוב במיוחד למשפחה, אז התקציב שלה צריך לשקף זאת.
"צעצועים הם לא בדיוק חלק מנושא החינוך, אבל הם כן משקפים את הרצון להשקיע אין קץ בילדינו.
"חשוב לייצר על כך שיח תקשורתי במשפחה, כפי שעוד נרחיב בהמשך. כשהולכים אקראית לחנות צעצועים עם הילדים והם מבקשים מתנה, פעמים רבות אין סנכרון בין ההורים, מה שיוצר בורות כלכליים. צריך לקבוע אם יש רף מתנות מסוים, באילו אירועים קונים מתנה או צעצוע ובאילו לא.
"התיאום צריך לכלול גם את המשפחה המורחבת. מצב שבו ההורים לא מאפשרים מתנות והסבים והסבתות מרעיפים במתנות - הוא לא בהכרח בריא. מצד שני, אני רואה לאחרונה טרנד של כלכלה ירוקה ומיחזור, ובגדים ומוצרים מיד שנייה. אנשים מבינים שאפשר לחסוך כך המון כסף".
לצפות לבלתי צפוי
שיטת פעמונים לחיסכון נסמכת על שלושת הת' - תכנון, תקציב, תקשורת. תכננו את ההוצאות וההכנסות שלכם מראש ובאופן אחראי, השתמשו בתקציב בהתאם לתכנון, והקפידו לתקשר ולדבר על המתרחש בזירה הכלכלית. למשל, בתכנון חשוב לקבוע יעד לחיסכון, "גם אם מדובר רק בכמה מאות שקלים בכל חודש", מדגישה לוין.
כי הפנסיה שאנחנו מפרישים אליה לא מספיקה?
"לפי הנתונים השונים, הפנסיה לא תספיק לאף אחד מאיתנו. אני לא יועצת השקעות, אבל כדאי שיהיה עוד אפיק חיסכון, וחשוב לבדוק את התשואה של הפנסיה ואת דמי הניהול והצבירה, וגם להתמקח על דמי ניהול, למשל. חשוב לבדוק את זה בכל שנה-שנתיים, כי הנטייה היא לבדוק פעם אחת ולשכוח מזה עד היציאה לגמלאות. חשוב לבדוק אם כל השכר שלכם מבוטח ממקום העבודה, ואם לא - חשוב לבוא במו"מ עם המעסיקים. ככל שעושים את זה בגיל צעיר יותר, כך יש לזה השפעה קריטית בטווח הארוך, בגלל הריבית דריבית".
בתכנון, לוין מדברת גם על חיסכון לאירועים בלתי מתוכננים. "ההמלצה היא להקצות 5%-10% מהנטו בכל חודש לאירועים בלתי מתוכננים. וכמובן", היא מדגישה, "חשוב להשתמש בתקציב כפי שתכננתם". לוין כנראה יודעת משהו על תכנון תקציבי, גם מעבודתה וגם מתוקף היותה אמא לחמישה. דווקא בגלל הרקע האישי שלה, היא מספרת כי היא אף פעם לא תמליץ לאנשים לקצץ בדיור ובחינוך, וגם לא להביא לעולם פחות ילדים. "מי שמביאים ארבעה ילדים או עשרה ילדים צריכים למצוא את הדרך לכלכל אותם. אנחנו יכולים לשקף את היתרונות והחסרונות שבדבר - אבל לא מעבר לכך".
היא גם לא מזהה קשר בין יותר ילדים לבין מצב כלכלי רעוע. "מגיעים אלינו מכל הסוגים ומכל המינים. יש זוגות עם ילד אחד שנמצאים במצב לא טוב, ויש משפחות עם שישה ילדים שמגיעות במצב טוב יותר".
כאמור, חלק נוסף בשיטה לניהול כלכלי מתייחס לתקשורת, לשיח הזוגי וההורי. "חשוב לדבר על כסף", היא אומרת. "אנשים לא באמת מדברים על כסף עם בני הזוג שלהם, לא מקבלים החלטות כלכליות משותפות ביחד, לא מתכננים קדימה. צריך לזכור שאנשים מגיעים מרקעים שונים ומתרבויות שונות, וכשהם מקימים בית, כל אחד בא עם תפיסותיו והרגליו. כשמקימים בית משותף צריך ליישר קו: האם פותחים חשבון משותף? מי משלם על רישיון נהיגה או על חולצה ממותגת? מי משלם על פסיכומטרי? חשוב גם לתת דוגמה אישית. אי אפשר להגיד לילד 'אין לנו כסף' בשעה שההורה חוזר משופינג עם חמש שקיות.
"במחקר שנערך לפני כמה שנים, נמצא כי אחד הדברים שמביאים אנשים להצלחה כלכלית הוא סוציאליזציה פיננסית, כלומר מה אנשים למדו מהבית, מבית ההורים או לאורך ילדותם. העניין הוא שבשום בית ספר או אוניברסיטה, וגם לא בצה"ל, אין לימודי חובה לחינוך פיננסי. הדבר השני שעלה במחקר הוא ידע בהשקעות. מי שיודע להשקיע, לרוב גם יודע להתנהל כלכלית".
שלושת הת' נכונים לאורך כל השנה, אך באופן מיוחד בחודשי הקיץ. "הקיץ, כאמור, הוא נקודת תורפה, ולכן חשוב לתכנן וליישם את התקציב באופן מוקפד יותר", אומרת לוין. "תלמדו ילדים לנהל את דמי הכיס שלהם, שיהיו מודעים למחירים, תסבירו להם שעובדים עבור כסף, ותנו להם לעשות טעויות. כמו בכל תחום חינוכי, גם בפן הכלכלי נדרשים להם גבולות וידע".
איך את מתרשמת מהנוער? היעדר החינוך הפיננסי ניכר בו?
"יש ויש. מה שבטוח, הם סקרנים ורוצים ללמוד. הדרכתי תלמידי י"ב, וחישבנו שסנדוויץ' יומי בקפטריה בביה"ס עולה כ־160 שקלים בחודש, 1,600 בשנה. שאלתי אותם מה עוד הייתם יכולים לעשות ב־1,600 שקלים בשנה, ואחד הנערים אמר שהוא מוציא סכום דומה על סיגריות, ושאם היה מפסיק לעשן הוא היה מצליח לקנות אופנוע בכמה חודשים. נעזוב לרגע את עניין הסיכון, כי בסוף הוא הבין את משמעות הכסף וכיצד הוא יכול להשתמש בו באופן שמותאם יותר לצרכיו".
מה קורה במדינות אחרות מבחינת חינוך פיננסי?
"בקנדה, באוסטרליה ובניו זילנד, למשל, יש תוכניות לאומיות לחינוך פיננסי. תוכניות רוחביות המיושמות בכל מדינה בצורה שונה. התוכניות, בהתאם לתובנות המחקריות, מותאמות לצעירים, לחייהם ולתקופת הזמן שבה הם נמצאים. אין מה לדבר עם ילדים על פנסיה, אבל כן כדאי להתמקד באופן שבו פותחים חשבון בנק".
בישראל צריך לעשות יותר מבחינה לאומית?
"ברור שצריך, אבל השינוי החשוב בסופו של דבר הוא בתוך המשפחות עצמן. דרך אגב, כן יש כאן תוכניות לאומיות להתנהלות כלכלית - אבל חלקן לא מיושמות כי אין תקציב".
איזה אבסורד.
"לגמרי. לעומת זאת, משרד החינוך כן מקדם חינוך פיננסי מכיתה א', ואפילו מהגן, אבל זו לא תוכנית שהיא בגדר חובה".
לו היה כאן חינוך פיננסי מגיל צעיר, המצב שלנו יכול היה להיראות אחרת. אבל בסופו של דבר, משפחות מצליחות ללמוד ולצאת מהבור הכלכלי. אתם בודקים איך מחזיק השינוי שלהן לאורך זמן?
"מחקר שערכנו על כ־300 משפחות שסיימו אצלנו ליווי העלה שאחרי שלוש שנים ההתנהלות הכלכלית קצת דעכה, אבל הן לא חזרו למצב העבר. גם אם במקרה אנשים חזרו למינוס, זה לא היה אותו מינוס גדול שבו הגיעו אלינו. ברגע שאדם יוצא מחובות, הוא נלחם כדי לא לחזור לשם. ובכל מקרה, רוב המשפחות לא חוזרות למינוס ולחובות, ומשפחות רבות ממעמד 8-2 אף עולות עשירון בסיום הליווי".
Ranp@israelhayom.co.il
