אם אדם זר היה פוגש את גבי (גבריאל) קניקובסקי, הוא כנראה לא היה מאמין שהבחור הצנוע, עם הציצית המבצבצת והכיפה הסרוגה, זכה בשבוע שעבר עם מכבי ת"א באליפות ליגת העל בכדורגל, תוך שהוא מציג את עונת השיא בקריירה שלו. זה קרה, כידוע, בשנה מאוד לא רגילה. שנה שבה נקשר עולם הספורט עם אירועי 7 באוקטובר, וקניקובסקי חווה את הכל יחד בשילוב יוצא דופן.
"בבוקר שבת שמחת תורה אירחתי את המשפחה של אשתי, 11 אנשים, ומהר מאוד הבנו את גודל האירוע כי שלושה מבני משפחתה הוקפצו לעוטף, כולם אנשי מילואים. יש לי חמישה אחים, שלושה מהם גם הוקפצו, ואני, שחקן כדורגל, יושב בבית חסר אונים ולא יודע מה לעשות. בערב עוד אמור היה להיות לנו אימון. אמרתי לעצמי 'מה אני עושה בכדורגל?'".
כשומרי שבת, ועוד בבוקר שמחת תורה, לא המשכת לבית הכנסת?
"לצערי לא. כולם כבר היו עם הטלפון כי הבינו את המצב. הבנו שיש פה פיקוח נפש. אמא שלי אפילו התקשרה לאשתי כדי לשאול מה קורה. היו לנו אזעקות ביפו בשעה 7:30, ירדנו למקלט וחשבנו, כמו כולם, שאלה סתם אזעקות של פעם בשנתיים, ואז הכל יחזור לשגרה. ואז גיסי בא. הוא ביחידה מובחרת בצבא והוא קיבל סרטונים על מה שקורה שם. עכשיו, יפו זו עיר מעורבת, אז אחרי שומר החומות הרגשנו שזה לא בטוח ברגע כזה. ישבנו בבית עם טלוויזיה, חדשות ודאגות".
הרבה מחבריך יצאו להילחם, שלושה מהאחים שלך בעזה, הכל נעצר. מה עושה כדורגלן מקצועני במצב כזה?
"ב־9-8 באוקטובר כבר הייתי בשפיים עם המפונים. באתי לשמח ילדים, ומהר מאוד הבנתי שקשה מאוד לעשות את זה. הילדים כאילו שמחים, אבל לא באמת איתך. אחד מהם סיפר לי שהוא הסתתר במקלט ושמע את הזוועות. היינו קמים בבוקר, מגיעים בעשר למתחם האימונים בקריית שלום, מעמיסים ארגזים של ציוד ומתנות למכוניות, ונוסעים לסבב בתי מלון עד עשר בלילה.
"ראיתי את זה כאילו זו המשימה שלי. זה היה מבחינתי להיות אזרח ישראלי ולעשות את מה שחשוב. אין פה דתי או חילוני. גם הזרים שלנו בקבוצה נרתמו לזה, כולם. מה שמכבי ת"א עשו בחודשיים הראשונים של המלחמה היה מטורף, מדהים. הוציאו את הכל החוצה מהחנות של הקבוצה, ממש את כל הציוד. לא היה אכפת לאף אחד מכסף או מחומריות, וגם לא חיכינו בבית לראות מה יקרה. יצאנו לתת מעצמנו לטובת משהו שהוא הרבה יותר גדול וחשוב מכל מה שנעשה כספורטאים".
קיבלת המון הודעות ובקשות להגיע להלוויות, שבעות, ביקור לוחמים פצועים. עד 7 באוקטובר הייתם מצלמים בעיקר סרטוני בר מצווה.
"אני לא יודע לספור בכמה הלוויות או שבעות הייתי, הרוב היו של אנשים שאני לא מכיר. אתה קופץ לזה משום מקום. לפעמים סחבתי גם את אשתי. היינו יחד בשבעה בקיסריה של בחור שנרצח בנובה, והם היו בהלם מזה ששחקנים באים ויושבים איתם, ולא רק נותנים חולצה והולכים. החיוך הקטן הזה שלהם היה שווה הכל. זה היה חודש אינטנסיבי מאוד, אבל הוא גם היה אחד הדברים הכי משמעותיים שעשיתי בחיים. יותר מכל גול, כולל הגול שלי בדקה ה־90 עם הנבחרת נגד בלארוס. כל מה שחשבתי שגדול במה שעסקתי בו - התגמד לעומת כל מה שראינו ועשינו".
לכבוש למען הנופלים
ככל שהמלחמה התקדמה, גם החיים בארץ נמשכו. ליגת העל בכדורגל חודשה, הקבוצות הישראליות חזרו להתמודד גם בזירה האירופית ואירחו את משחקיהן מעבר לים. קניקובסקי הפך לבורג משמעותי במכבי ת"א והעונה הלכה לפי הציפיות, עד 26 בדצמבר. באותו יום שחור שני חברי ילדות שלו - סרן (מיל') שאולי גרינגליק ז"ל, קצין בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל, וסרן ירון צ'יטיז ז"ל, קצין בגדוד שקד של חטיבת גבעתי - נפלו בקרב בעזה. גרינגליק זכור מהביצוע המרגש ל"עטלף עיוור" בתוכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון", כשהופיע על מדים וריגש מדינה שלמה.
"שאולי היה איתי יחד מהגן", מספר קניקובסקי, מרכין ראש וממשיך: "עברנו יחד גם את היסודי, אמנם לא באותה הכיתה, אבל שיחקנו כדורגל כל הזמן. היתה בינינו מין יריבות כזאת, אבל רק על המגרש. מחוץ למגרש היינו החברים הכי טובים. בשנתיים האחרונות הוא היה הולך למסיבות ומגיע אלי אחריהן בשבע בבוקר כדי שנהיה יחד. הוא פתח עסק חדש, רצה הלוואה ולא היתה שאלה בכלל. נתתי לו כי הוא החבר הכי טוב.
"היה לנו גם חוג שחייה יחד, רצינו לפתח את הגוף והוא תמיד אמר לי שהחלום שלו הוא להיות זמר. ידעתי שהוא הולך לאודישנים ב'הכוכב הבא', אבל כמעט אף אחד אחר לא ידע. אחר כך הוא בא אלינו והיה מבסוט, על גג העולם. הוא רצה לכבוש את העולם, ובאותו יום הוא כבש. אחרי האודישן עם המדים הוא חזר לצבא, והמפקד שלו אמר לו: 'מה אתה עושה? יש לך חלום להיות זמר'. הוא ענה לו: 'יש לי שני חלומות, להיות זמר ולוחם'. הוא הגשים את שניהם. לצערי, המפקד נהרג איתו יחד".
איך קיבלת את ההודעה שגם ירון צ'יטיז, עוד חבר ילדות שלך, נהרג?
"לא אשכח את זה. יום לפני המשחק מול בית"ר ירושלים קיבלנו את ההודעה ששאולי נפל. באותו זמן התלבטתי אם לשחק או לא כי הייתי גמור. יום אחרי, התעוררתי משיחות של אמא שלי בשש בבוקר, והיא בישרה לי שגם ירון נפל. התרסקתי. באותו רגע אמרתי לעצמי שאני לא יכול לשחק בערב מול בית"ר. אחי התקשר מעזה ואמר לי שהוא מקווה שלא אשחק, שצריך לתת להם את הכבוד".
איך הגיבו בקבוצה?
"המועדון נתן לי יד חופשית להחליט. ההלוויה של שאולי היתה שלוש שעות לפני המשחק, מנהל הקבוצה יואב זיו היה איתי שם והבין את המצב. הייתי אאוט לגמרי. זה היה לא מכבד אם הייתי משחק באותו ערב. זה לא היה פייר כלפי שאולי וכלפי השחקנים. לא הייתי מאה אחוז. המועדון תמך בהחלטה שלי, ככה שלפחות היה לי שקט בנושא הזה. גם כשהגעתי לאימון ביום שאחרי, המאמן רובי קין בא אלי ונתן לי את כל הגב. הבנאדם בא מאירלנד, מדינה שבה שונאים אותנו, אבל לא עניין אותו כלום. הוא הראה לי שיש על מי לסמוך.
"זה הרגיע אותי שזה לא משנה אם אפספס איזה משחק, כי במועדון כמו מכבי ת"א, אם אתה מפספס אפשר לאבד את המקום. רובי היה שם כל הזמן בשבילי. אמרתי לו שאני הכי לחוץ בעולם שלא נהיה אלופים, והוא אמר לי 'מזה אתה לחוץ? שני חברים שלך נהרגו. תראה מה המדינה שלכם עוברת. תעלה למגרש ותעשה מה שאתה יודע'. לשמחתי עשיתי את זה".
שאולי וירון ז"ל ליוו אותך במשחקים?
"כן. יש קטע כזה שבכל משחק שאני יודע שלא אשחק בו, אני מעדיף שהחברים והמשפחה לא יגיעו. היה לנו משחק מול א.א.ק לרנקה בקפריסין, אמרתי לחברים הכי טובים שלי, שאולי ומתן, שלא אשחק, אבל הם החליטו לבוא ונהנו למרות ששיחקתי רק כמחליף. הם אמרו שזה היה אחד הטיולים שהכי נהנו בהם. שאולי היה שמח".
במשחק מול הפועל ירושלים הבקעת שער וחגגת בהצדעה לשמיים כאות הוקרה וכבוד לחבריך שנפלו בעזה.
"זה היה הרגע הכי מרגש שהיה לי העונה. הבקעתי שער בגנט בבלגיה, עוד כששאולי היה חי. האחים שלי היו בעזה באותו זמן וגם שם הצדעתי, אבל לא לשמיים אלא כדי להראות ללוחמים ולאחים שלי שאני זוכר אותם. שאולי ואשתי ראו את זה בבית ברעננה והוא אמר לה שזה בשבילו. הוא היה בטוח שזה בשבילו. הוא פשוט היה איתי בכל משחק ביציע. החגיגה הזאת שהתחלתי לעשות אחרי שערים נועדה להראות שהוא, וגם ירוני, שמאוד אהב כדורגל, עדיין נמצאים איתי. אני חושב שזאת תהיה החגיגה שלי תמיד אחרי שערים".
שערי שמיים
קניקובסקי נשוי כיום לדנה ומתגורר, כאמור, ביפו. הוא נולד ברעננה ולמד בישיבת בני עקיבא. הוריו, ארי ורובין, עלו לישראל מדרום אפריקה ויש לו עוד ארבעה אחים: איתן (34), רפי (32), נפתלי (30) ויאיר (21).
מגיל צעיר הוא אהב לשחק כדורגל, אבל כבחור דתי שומר שבת הוא הבין שיהיה קשה לו לשלב בין הדברים. "הייתי חלק מקבוצת 'צו פיוס' ברעננה, מסגרת שלא משחקים בה בשבת, אז לא היה אופק לשחקנים דתיים והרבה מהם פרשו", הוא מספר. "גם האחים שלי שיחקו והפסיקו, אבל אני מאוד אהבתי את זה ונשארתי. היינו הולכים לבית הספר, בשבע וחצי תפילה, לומדים גמרא עד 17:00 ואחרי זה משחקים כדורגל".
"אני לא יודע לספור בכמה הלוויות או שבעות הייתי. לפעמים סחבתי גם את אשתי. היינו יחד בשבעה בקיסריה של בחור שנרצח בנובה, והם היו בהלם מזה ששחקנים באים ויושבים איתם, ולא רק נותנים חולצה והולכים. זה היה חשוב לי יותר מכל גול, כולל הגול שלי בדקה ה־90 עם הנבחרת נגד בלארוס"
איך הגעת משם לכדורגל מקצועני?
"הפועל רעננה רצו שאבוא לשחק בקבוצה חילונית, אבל לא רציתי. ישר אמרתי לא, אבל בסוף, אחרי הרבה שכנועים, הסכמתי. בהתחלה הייתי משחק רק במשחקי בית, חצי שעה הליכה לכל צד, גשם, שמש, לא משנה. אבא שלי היה הולך איתי לכל משחקי הבית. למשחקי חוץ לא היינו נוסעים בגלל השבת, עד שפעם אחת היה לנו משחק גביע חשוב בחיפה וביקשו ממני להגיע. בהתחלה לא הסכמתי, אבל אז אמרו לי ששכרו לנו אכסניה לישון בה ושנוכל לבוא ברגל למשחק.
"היינו ארבעה שחקנים שומרי שבת מהקבוצה, הבאנו אוכל, פלטות לשבת ועשינו את זה. היום, בדיעבד, אני יודע ששחקנים בקבוצה עשו מגבית ומימנו את האכסניה. גיליתי את זה אחרי כמה שנים. זו היתה עוד 'גדר' כזאת שהורדתי. הוכחתי לעצמי שאפשר לשחק ועדיין לשמור את השבת.
"הכרתי בקבוצה את אחד החברים הכי טובים שלי, ספיר מרום, שמאז אותה שבת לקח אותי תחת חסותו ומאז אני יחד איתו. הוא חילוני ולא שומר שבת, אבל הוא היה בא איתי לתפילות וככה התחלנו יחד, יד ביד. מאז ועד היום הוא מגיע אלי, ואנחנו הולכים יחד למשחקים".
במכבי ת"א זה כבר בטח היה מסובך יותר בגלל המרחק מהבית.
"עברתי למכבי ת"א בגיל 12, ושנה שלמה רק התאמנתי. שיחקתי בדרבי אחד וזהו. עשיתי את אותה שבת בתל אביב, לא היה לי כיף, אבל שיחקנו והיה טירוף. בהמשך לא הצלחתי להסתדר עם השבתות וחזרתי לרעננה. הבטיחו לי שידאגו לי למלונות וזה לא באמת קרה. בנערים א' חזרתי למכבי ת"א, ובשלב הזה כבר סימנו אותי ככישרון, ובגלל זה גם עזרו לי. בסוף זה עסק והיה פוטנציאל, אז החליטו לתמוך בי. מגיל 15 שמעתי שאי אפשר לשלב דת וכדורגל. כשאמרו לי שבליגת העל לא אוכל לעשות את זה, שתקתי לא עניתי, אבל בתוכי האמנתי שזה אפשרי".
נושא השבת צף גם במעמד החתימה על החוזה?
"עשיתי חוזה ראשון בגיל נוער בזמן שאני יודע ששחקנים כבר מקבלים כסף. אמרתי למכבי ת"א שלא אכפת לי הכסף, רק שידאגו לי למלונות בשבת. היינו במלון דניאל ביפו ובשבתות היינו עולים לגג לראות את המשחקים של הקבוצה הבוגרת בבלומפילד. היום אני כבר גר ביפו והכל הרבה יותר נוח, אבל אז זה היה ככה. התגלגל לי לטובה".
בשנים הראשונות היה לך קשה לפרוץ. יש קשר בין הדברים?
"הושאלתי לשנה להפועל פ"ת בליגה הלאומית, שם משחקים ביום שישי, אז היה יותר קל. היה לנו משחק אחד כשהשבת נכנסה מוקדם בגלל שעון חורף. גרתי אז ברעננה והלכתי עם ספיר ברגל מפתח תקווה. לקח לנו שעתיים לכל צד, והגענו ישר לדג של שישי".
כשקניקובסקי שיחק בהפועל עכו, שהיתה בליגת העל, הוא ערך הרצאות לבני נוער איך לשלב בין שמירת מצוות לכדורגל. "המועדון שלח אותי לעשות את זה", הוא מסביר. "זו קבוצה שעלתה ליגה, היינו במאבקי תחתית, רק רציתי לשרוד ולהוכיח את עצמי, אז הלכתי להרצות לבני נוער שאפשר לשלב בין דת לכדורגל. הסברתי לילדים שאפשר, אבל עד היום הורים מתקשרים אלי ואומרים שהם דתיים, שזה קשה ושהם לא ייתנו יד לילדים שיעזבו את העולם שלהם רק בשביל כדורגל. תבין, בגיל 13 לעזוב את הבית בכל שבת זאת הקרבה לא קלה. רואים אותי היום במכבי ת"א מצליח והכל בסדר, אבל פעם זה לא היה ורוד כמו עכשיו. לא כל הורה יכול לוותר על הילד שלו בשבתות".
איך הצלחת להסביר למאמן מכבי תל אביב, רובי קין, אירי ששיחק בליברפול ובטוטנהאם מהפרמייר ליג, שיש שבת ושהיא חשובה מבחינתך יותר מכל דבר אחר?
"הם יודעים הרבה, ותוך כדי תנועה לומדים ומתעניינים. בסוכות באתי עם הלולב לאימון כדי לעבור בין כולם, ורובי קין שאל אותי 'מה זה הצמח הזה?'. היה מצחיק. בכלל, הצוות התחבר יפה מאוד לארץ והם מבינים אותי והולכים לקראתי. מאז שאני במכבי כל המאמנים הזרים הבינו והלכו לקראתי. זה כיף, אבל גם עול. חובת ההוכחה עלי, וזה גורם לי לרצות להחזיר להם. חשוב לי מאוד להראות להם שזה שווה את זה".
שוויון עכשיו
הילד הדתי מרעננה הוכיח לרובי קין שאכן, אפשר לסמוך עליו. האירי, בתגובה, הפך אותו לשחקן מפתח בקבוצה שזכתה באליפות, וקניקובסקי פרח תחתיו עם תשעה שערים ושישה בישולים. בכל המסגרות יש לו עד היום 53 הופעות, שבהן הבקיע 11 שערים וסידר לחבריו 11 נוספים. לא מעט אוהדים בחרו בו לתואר "שחקן העונה", וגם מבחינת חבריו לחדר ההלבשה התרומה שלו היא משהו שאין דומה לו.
מעמדה הגנתית יחסית, קניקובסקי כבש ובישל כמו שחקן התקפה, אבל גם נתן את השקט לערן זהבי להתרכז בהבקעת שערים ולכבוש 20 העונה. "זה כבוד גדול, כי החלום שלי היה להיות בורג מרכזי במכבי ת"א", הוא אומר. "השנה, כשזכינו באליפות בעונה כל כך מיוחדת, זה מאוד מחמיא לשמוע דברים כאלה. זה משהו שדמיינתי ורציתי מילדות. גם בעונות עם פחות מספרים הייתי טוב, אבל השנה הכל התחבר. גם הסטטיסטיקה האישית וגם קבוצתית, כי זכינו באליפות".
איך ההרגשה לשחק בעמדה אחורית ולראות אחרים קוטפים את התהילה?
"אני באמת חושב שכשקבוצה מצליחה, גם השחקנים מצליחים באופן אישי. מי שמבין כדורגל ולא שופט לפי מספרים, יודע שהרבה יותר חשוב אם אני מחלץ, עובד ומחפה על אחרים, גם אם אני לא נותן גול או בישול. אם מילסון (שחקן כנף ברזילאי, ל"נ) צריך לעשות חמישה דריבלים ואני צריך לעשות עוד ספרינט כדי לחפות, ברור שאעשה זאת.
"כשחקן אני רוצה לצאת עם הכי הרבה תארים בקריירה ולהצליח, אז גם אם לא זכיתי בתואר 'שחקן העונה', אני יודע בתוך־תוכי מה אני שווה ויכול לתת. לאורך כל הקריירה לא הייתי בתקשורת, וזה בסדר. אני לא סקסי מדי ולא עושה בלגן, אז שחקנים פחות טובים ממני מקבלים תקשורת, וזה אפילו משרת אותי. אנשים אוהבים לראות את השם שלהם בכותרת, אבל בעיניי זה לא תמיד הכי טוב. אני אוהב את הסטטוס שלי: לא להיות באור הזרקורים".
"אחרי האודישנים ל'הכוכב הבא', שאולי בא אלינו והיה על גג העולם. הוא רצה לכבוש את העולם, ובאותו יום הוא כבש. אחרי האודישן עם המדים הוא חזר לצבא והמפקד שלו אמר לו: 'מה אתה עושה? יש לך חלום להיות זמר'. הוא ענה לו: 'יש לי שני חלומות, להיות זמר ולוחם'. הוא הגשים את שניהם"
צניעות היא מושג מפתח בעולם הרוחני.
"זה נכון, אבל צניעות היא לאו דווקא לברוח מהיכולות שלך, אלא להראות אותן. בתחילת הקריירה פחדתי מהצלחה, אז תמיד נתנו לי את הדוגמה של משה רבנו, מנהיג גדול אבל צנוע וענו. מבחינתי, צניעות זה לא לצאת למועדון אחרי משחק אלא לחזור הביתה, לאכול עם המשפחה ולהיות אחד האדם. משה רבנו הוא דוגמה מבחינתי של איך להיות צנוע ובכל זאת להגיע לכל המטרות שלך".
אם בארץ קשה לשמור שבת ולשחק כדורגל, איך תעשה את זה בקבוצה טובה באירופה?
"ראשית, אלך רק לליגה טובה שאני יכול להשתפר בה ולא רק להגיד שאני עובר לחו"ל. תמיד אמרתי לבן מנספורד (המנכ"ל, ל"נ) שלא אלך למקום שלא ישפר אותי מקצועית כדי לחזור אחרי שנה. כרגע אין הצעות אז אין מה לדון בזה. לגבי השבת, זה יותר קשה, אבל לפעמים זה גם יותר קל כי יש פחות עיניים עליך. אני מאמין שאוכל לקיים את עצמי גם בחו"ל. יהיו קשיים, אתגרים, אבל באמת הייתי רוצה ללכת על זה. גם בארץ, כמובן, אין שוויון בין דתיים לחילוניים בנושא הזה. ברעננה, למשל, היה עכשיו טורניר ג'ודו בשבת. איפה המגזר הדתי פה? איפה השוויון?".
קבוצה של שחקנים ניסתה פעם להעביר את הספורט משבת. חשבת לקחת בזה חלק?
"ביקשו ממני לייצג אותם, אבל אני לא אחד שילך לתקשורת ויעשה בלגן עם מחאות. יש פה משהו מעבר. תמיד כששואלים אותי אם אפשר לשנות את זה כך שלא יהיה כדורגל בשבת, אני אומר בצער רב שאי אפשר. אני לא חושב שזה המקום שלי לצעוק ולהשפיע כי לדעתי אפשר לעשות גם בשקט, ברוגע, איפה שאפשר וצריך. שאנשים יבינו בחדר ההלבשה שדתיים זה לא כמו שמציירים אותם בתקשורת. צריך לחבר את הכל: דתיים, חילונים, ימנים ושמאלנים. שכולם ילכו יד ביד. רק ככה זה יהיה בריא לכולם".
"תמיד כששואלים אותי אם אפשר לגרום לכך שלא יהיה כדורגל בשבת, אני אומר בצער רב שאי אפשר. מה שכן צריך זה שאנשים יבינו בחדר ההלבשה שדתיים זה לא כמו שמציירים אותם בתקשורת. צריך לחבר את הכל: דתיים, חילונים, ימנים ושמאלנים. שכולם ילכו יד ביד. רק ככה זה יהיה בריא לכולם"
יש אמונה
המלחמה דחתה השנה את הליגה בחודשיים, כל המשחקים נדחסו, והעובדה שקניקובסקי משחק גם בנבחרת ישראל הביאה לעומס יוצא דופן עליו מבחינה גופנית, כשברמה הנפשית השילוב בין המלחמה, האובדן והצורך לספק תוצאות יצר אתגר כמעט בלתי אפשרי.
בנובמבר נבחרת ישראל הגיעה למשימת עלייה לאליפות אירופה ואירחה את משחקיה מול שווייץ ורומניה בבודפשט. ביציע ישבו מאות מתושבי הדרום שפונו מבתיהם, חלקם ילדים שהוריהם נרצחו או הורים שכולים וכאלה שילדיהם נחטפו לעזה. הנבחרת התקשתה לשחק במציאות כזאת והפסידה בשני המשחקים. בהמשך היא נכשלה גם בפלייאוף ליגת האומות, ולכן את אליפות אירופה נראה כמו תמיד בטלוויזיה.
"מבחינה מקצועית לא היינו טובים", מודה קניקובסקי, "כל הקמפיין הזה ניצחנו משחקים בדקה ה־90, אז לבוא למשחקים כל כך קריטיים ולא לנצח? כנראה לא הגיע לנו. עם כל זה שרצינו לנצח ולעשות טוב לכל המדינה, לשקר אין רגליים בסוף. השחקנים והצוות יודעים שלא היינו מספיק טובים.
"מבחינה רגשית, הכישלון הזה כאב מאוד. אחים שלי התקשרו אלי מעזה לפני המשחקים וביקשו ממני לתת הכל - עבורם, עבור המדינה ועבור המפונים שהגיעו לבודפשט. פשוט כאב לראות את האנשים שבאו לשם עם תקווה אחרי תקופה כזאת, כשיכולנו להביא להם חיוך ואושר. זה היה כישלון כואב".
במכבי ת"א לקחתם אליפות עם 85 נקודות, הכי הרבה הבקעות, הכי מעט ספיגות - ובכל זאת אמרו שאתם לא מספיק טובים.
"זה מצחיק אותי. היינו כל העונה במקום הראשון חוץ משני מחזורים, ואני רואה כתבות עם כותרת 'לא ראויה' או 'לא טובה'. זה אבסורד. הקבוצה כל השנה במקום הראשון, אז איך אומרים דבר כזה? אצלנו במועדון זה לא מעניין אף אחד. חגגנו כמו שצריך וידענו שאנחנו ראויים. זאת אליפות שמחה. עם כל הכאב, גם משפחות שכולות באו וראו את הרגע הזה, ואני יודע כמה אושר היה להם בלב כי הבנים והבנות שלהם, האבות והאימהות שלהם, או כל מי שנפל, נרצח או נשבה, אהבו את מכבי ת"א".
במהלך המלחמה פינו את השחקנים הזרים מישראל. אצלכם זה כלל גם את הצוות המקצועי, שכולו מורכב מזרים. איך הסתדרתם?
"רובי קין והצוות המקצועי קיבלו וידאו מהאימונים ועבדנו עם מאמן הכושר יוסי זיגדון. כשחזרנו, יצאנו למשחק מול זוריה שאירחנו בפולין. הגענו לעיירה קיאלצה ומאחורי המלון היתה אנדרטה לזכר היהודים שנרצחו בשואה, וזה נתן לי ולקבוצה כוח. היתה לנו חובה לעלות, לשחק, לנצח ולהמשיך הלאה. לפני המשחק האחרון בבלומפילד לוחם שנפצע בעזה הגיע להרצות לנו על כיסא גלגלים. במשחק עצמו ראיתי אותו מבסוט, אבל לא סתם. אושר אמיתי. נתנו לו כוח. הוא החמיא לנו ושמח כל כך, אבל אמרתי לו 'אחי, אתה הגיבור פה, לא אנחנו'. הוכחנו שמה שיש פה זה הרבה מעבר למשחק כדורגל".
"בסוכות באתי עם לולב לאימון ורובי קין שאל אותי 'מה זה הצמח הזה?' היה מצחיק. בכלל, הצוות התחבר יפה מאוד לארץ, והם מבינים אותי והולכים לקראתי. מאז שאני במכבי כל המאמנים הזרים הלכו לקראתי. זה כיף, אבל גם עול. חובת ההוכחה עלי. חשוב לי מאוד להראות להם שזה שווה את זה"
בסוף אותו המשחק זכיתם באליפות אחרי שלוש שנים. עבורך זו אליפות ראשונה בקריירה.
"זה היה מדהים. כשאתה מגיע למכבי ת"א יש הרבה לחץ, כי אם לא זוכים באליפות זה לא נחשב - וזה בסדר. ככה זה צריך להיות ולזה צריך לשאוף כל שחקן כדורגל. השנה, עם כל הקושי ומה שעברנו, זה היה משמח וכיף. זה נותן לי דרייב להמשיך לזכות בתארים".
אפרופו אירופה, הצלחתם להבין איך ניצחתם את אולימפיאקוס 1-4 בחוץ ובגומלין חטפתם 6-1 והודחתם?
"במשחק הראשון היינו ביום טוב שלנו והם ביום הכי רע שלהם. בגומלין זה היה הפוך. הם באמת קבוצה מצוינת, ולראיה - הם זכו בגביע. ניצחו את אסטון וילה, את פיורנטינה ואת פנרבחצ'ה. זו אחת הקבוצות הטובות ששיחקתי מולן".
איך זה לשחק עם ערן זהבי?
"בשבילי זו זכות. הוא מנהיג, פייטר, כל מה שהכדורגל הישראלי לא. כשמבקרים אותו הוא מתעלה ומשתיק את זה. אני לא חושב שהוא פספס אימון אחד השנה. הוא בן 37, יש לו מספיק כסף והוא לא צריך את זה, אבל הוא לא מוותר. היו לו כאבים, פציעות, וההתעלות שלו זה משהו בלתי נתפס. הוא אחד הספורטאים הכי גדולים שהיו פה. ווינר אמיתי. אם אני הייתי הוא, הייתי פורש", הוא צוחק, "הוא עשה הכל בקריירה, אבל יש לו את השיקולים שלו. הוא ללא ספק השחקן הכי גדול ששיחקתי איתו".
שחקנים אמרו בסיום העונה שזו היתה קבוצה מיוחדת. במה זה בא לידי ביטוי?
"קודם כל, חומר אנושי טוב. בני אדם טובים, מגובשים. היה לנו מנהג באימון המסכם לעשות משחקונים בין שלוש קבוצות, ומי שהכי גרוע - מקבל חולצה פרחונית שלא מכבסים אותה כל העונה. לא לבשתי אותה אפילו פעם אחת".
איזו מכבי ת"א נראה בעונה הבאה?
"החלום הוא להמשיך את העונה הזאת. לא לעצור פה. לעלות לליגת האלופות זה חלום. מה שמכבי חיפה עשו שם היה מדהים ומגיע להם כל הכבוד. זה מוכיח לנו שזה אפשרי. אחרי שאיבדנו את סבוריט ואת שרן ייני, שהם מנהיגים, כל אחד יצטרך לתת מעצמו יותר. באופן אישי, חשוב לי להשתפר, להתקדם, בין אם זה במכבי ת"א או בחו"ל".
ברמת הנבחרת, אתה מאמין שיום אחד נעלה לטורניר גדול?
"יש אמונה. יש לנו כאן הרבה שחקנים מוכשרים אבל אנשים רואים את הנבחרת כמקפצה לקריירה, וזה לא צריך להיות ככה. ללבוש את מדי הנבחרת זו זכות. צריך לחשוב על עם שלם מאחוריך.
"כשחייל הולך לצבא, להבדיל כמובן, הוא מייצג משהו, וכך צריך להיות גם בנבחרת. היא צריכה להיות יותר קשורה לעם. היום האצטדיונים לא תמיד מלאים, זה משהו שהשחקנים צריכים לשנות באמצעות הצלחות. אין סיבה שלא נעשה את זה. יש דור צעיר שעשה חצי גמר מונדיאליטו וגמר יורו. זה מטורף. עכשיו צריך לעשות זאת גם בבוגרים".
איפה נראה אותך אחרי הפרישה?
"בטוח לא בכדורגל. אנשים שואלים מה אעשה אחרי, ובאמת שאני לא חושב על זה. כרגע אני רוצה לעשות הכל כדי שההווה יהיה הכי טוב. השנה למדתי גם שאי אפשר לתכנן כל כך, כי ראינו מה קרה בדרך. עד הפרישה יש זמן, אבל כשאסיים עם הכדורגל אעשה דברים אחרים".