השבוע היה לי סרטון ויראלי. אין מה לדאוג, אני מרגישה יותר טוב עכשיו, וכבר כמעט חזרתי לעצמי. אין מה ללכת לרופא, אני כבר מכירה את זה, היו לי סרטונים ויראליים ואני יודעת למה לצפות: 48-24 שעות של חוסר מנוחה, דפיקות לב מהירות, עקצוצים ותחושה שמישהו כל הזמן מסתכל עלי. כנראה בגלל שמישהו כל הזמן מסתכל עלי.
אבל זה עובר. אם זה קורה לך, אני יכולה להרגיע אותך שבמהלך 48-24 השעות הללו זה נורמלי לא להצליח להתרכז בדברים אחרים, לא להבין איך אנשים אחרים מתרכזים בדברים אחרים, ובאופן כללי לחשוב שאת מתת האל לאדם. את לא, פשוט רצה הגורל ויש 300 או 400 אלף איש שצפו בסרטון הדבילי שלך במהלך השעות האחרונות, ולחלק גדול מהם יש מה לומר לך. אין לך מה לבדוק את התגובות, מה שיש להם לומר זה כנראה "חחחחחח" או עלבונות מעלבונות שונים.
האבולוציה ממש לא הכינה אותך לרגע הזה, בגלל זה את מרגישה כל כך מוזר. ככה זה מרגיש כשחווים הצלחה ממש גדולה בפרק זמן ממש קצר. עם זאת, חכי עם השיפוץ בדירה או החלפה של הרכב, את לא הולכת להיות משפיענית אינסטגרם. את כן, לעומת זאת, תקבלי הרבה מאוד הודעות מחברות של אמא שלך, שאמנם לא הבינו אבל מאוד מפרגנות.
זה יכול להיות סרטון שלך רוקדת כמו ילדה בטיקטוק, או עושה חיקוי של פקס או אוכלת בננה מוזר. בניגוד לשיר, או לסרט או לספר, אף אחד לא באמת זוקף את ההצלחה שלו לזכותך. זה עניין מקרי. עניין של נסיבות, מזל וכיוון הרוח. את כמובן אישה חכמה, יפה ומעניינת, אבל אם הסרטון הזה יצליח, רוב הסיכויים שזה קרה ללא קשר לכל התכונות הללו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
• • •
בניגוד לג'אגלינג או לשחמט, את לא תצטרכי כאן ידע מקדים או מומחיות, אבל כך או כך את תמצאי את עצמך, אישה בוגרת, מתרגשת מלייקים שקיבלת באינטרנט מילדים בני 15 בשם נהוראי. הם אמנם לא שמעו על מכשיר פקס או על האות א' בגוף ראשון עתיד, אבל נכון לעכשיו הם יותר חשובים מהילדים האמיתיים שלך, בשר מבשרך, ואת תכתבי להם "חחחח גם אני אוהבת אותך" בזמן שהגוזלים שלך מחכים שתאכילי אותם, הנודניקים.
את תשכחי שלסרטון הזה היו פעם 47 צפיות ושקלת למחוק אותו כדי שהחברים שלך מהעבודה לא יראו. ב־200 צפיות הרגשת קצת מטומטמת - מה את, ילדה? ב־2,500 צפיות את אומרת לעצמך "טוב, נו, לפעמים יש לי רעיונות טובים". ב־10,000 צפיות את שמה לב ש"איזה קטע, כולם אוהבים את הסרטון שלי! אין בכלל תגובות רעות!"
ב־20 אלף צפיות מתחילות להגיע המחמעליבות (במקרה שלי זה יהיה משהו כמו "בדרך כלל אני מתעב את כל מה שהיא עושה, אבל וואלה הפעם שיחקה אותה"). ב־50 אלף צפיות מגיעים העלבונות פרופר: אם הסרטון ארוך מ־40 שניות קוראים לך חופרת. אם את בסך הכל בת אנוש רגילה שאינה בר רפאלי, קוראים לך מכוערת או שמנה. אם את מעל גיל 28 קוראים לך זקנה. או שיש לך קול מעצבן, שאת לבושה מזעזע, שהקיר מאחורייך צריך צבע חדש.
ב־200 אלף צפיות הספר שלך קורא לך "כוכבת" ואת נכנסת לאינסטגרם של דנה זרמון וצופה בכל הסרטונים שיש להם יותר מזה, "כדי לקבל השראה". אם הסרטון שלך יחצה את רף מיליון הצפיות, מותגים יתחילו להגיב אליו כדי ליהנות מחשיפה חינם, ואת תוזמני לתוכנית בוקר, ושם המגישה תשאל אותך איך חשבת על הרעיון המדהים הזה ("לא יודעת, תמיד אכלתי ככה בננה"), אילו מין תגובות קיבלת ("אגם רודברג כתבה שאני חמודה"), ומה הצעד הבא שלך ככוכבת רשת (לחכות ליד תיבת הדואר, כי עכשיו ישלחו לך דברים בחינם). היא תעשה "כן" עם הראש, אבל בתכלס תסתכל על המוניטור כדי לראות איך יצא הפן שלה.
במיליון וחצי צפיות תקבלי הודעות פרטיות ממלהקים ומסוכנים שמייצגים טיקטוקרים מצליחים, בין היתר ילד שמקפיץ ממש טוב כדורגל, ילדה שמתאפרת כבד לבית הספר ואמא לשמינייה. המלהקים ירצו לדעת אם את סבבה עם מצלמות בתוך הנחיר, והסוכנים ירצו לדעת אם את רוצה למכור קרם לגבות.
• • •
אבל כמו שזה התחיל ככה זה נגמר. הטלפון מפסיק לבעור מנוטיפיקציות. את מסתכלת על החיים שלך, ולרגע אחד קצר הם נראים לך טיפטיפה ריקים. אף אחד לא נסער יותר מעצם קיומך. הפוסט הבא שלך יהיה מתאמץ מדי ויקבל 130 לייקים. את תבטלי את התור להחלקת קראטין, שקבעת מהלחץ שעכשיו יזמינו אותך להשקות.
כולם כבר שכחו. פלוס־מינוס ברגע שהם סיימו לצפות בסרטון. וגם את תשכחי, זה לא מסוג הדברים שמספרים לנכדים: "ואז ההוא מ'פאודה' עשה לי שֶׁר!". לכוכבי ריאליטי זה עולה בחמש שנים של טיפול פסיכולוגי - את תתאוששי צ'יק־צ'ק.
לרגע היית סלב. הרגע הזה חלף. כמו הסרטון ההוא שממש הצליח לפני חצי שנה, עם ההיא שמספרת שהשכנים שלה עושים "על האשששש" עם שי"ן שורקת. מעניין איפה היא עכשיו. אני מקווה שהיא סוף־סוף אוכלת על האש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו