יותר מחודש עבר מאז 7 באוקטובר, ומה שהיה בשבועות הראשונים סוד מושתק שנלחש בחדרי חדרים, החל לקבל ביטוי פומבי על ידי שורה של גופי מדינה שעוסקים בנושא הקריטי והכואב: תיק האונס הגדול מקום המדינה.
בלהב 433 אוספים זה כחודש עדויות רבות מהטבח בשבת השחורה, כדי שישמשו בהליך המשפטי בבוא העת ולהנצחה. "חלק לא קטן ממעשי הרצח ביצעו אזרחים", מדגישים החוקרים. לראשונה נאספו עדויות גם מאנשי זק"א, ובמשטרה מנסים לבנות תיק קולקטיבי נגד מחבלי חמאס שנתפסו.
הראיות כוללות, בין היתר, גם חומרים מחקירותיהם של המחבלים, וכן עדויות של ניצולים. כל העדויות והראיות הללו יהוו עדות רשמית שתשמש להליך המשפטי בבוא העת, וכן להנצחה. מדובר בעדויות קשות הכוללות תיאורים זוועתיים של מה שראו עיניהם כשהגיעו לזירות המוות, שיכולות להוכיח כי מחבלי חמאס ביצעו עבירות מין בנשים בטרם הוציאו אותן להורג.
על פי עדויות של אנשי זק"א, גם בחלק מהגברים שנמצאו בוצעו התעללויות מיניות. בחלק מהמקרים הושחתו איברים אינטימיים של הקורבנות. אחד מאנשי זק"א סיפר לחוקרים בקול רועד כי במקרים רבים "היה קשה לזהות אם זה גבר או אישה".
לצורך הכנת הכתבה הזו שוחחנו עם אנשי להב 433 וזק"א ועיינו בחומרים שפורסמו לציבור מתוך חקירות שב"כ. דיברנו עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, משרד הרווחה ונשות מקצוע מובילות בתחומן, העוסקות בטיפול בניצולות טראומה מינית. מכל השיחות והעדויות עולה תמונה ברורה: מפלצות חמאס־דאעש ביצעו מעשי אונס אכזריים ופגעו בנשים כחלק מתוכנית הפעולה השטנית שלהם.
אחת הנשים שעימן שוחחנו היא פרופ' יפעת ביטון, משפטנית ונשיאת מכללת אחוה, העוסקת זה 25 שנים בחקר אלימות נגד נשים, לרבות אלימות מינית, ובהפיכת פגיעות מיניות ורצח נשים לתביעות לפיצוי הקורבנות. "ביום הראשון ללחימה נפל בקרב בשדרות גיסי, לוחם הימ"מ חן נחמיאס", היא משתפת. "למרות שמותו נקבע בביה"ח ברזילי, גופתו הועברה לבסיס שורה ושם אבדו לנו עקבותיו. במהלך החיפוש אחריו, שנמשך כמה ימים, התוודעתי לגודל אי־הסדר.
"הצבא התנהל כאילו מדובר באירוע מלחמתי בלבד, והיה ברור שלא נעשה שינוי תפיסתי שיאפשר טיפול שונה. זה אומר שהקונספציות המוכרות של טיפול באירוע כ'זירת מלחמה' הכתיבו את ההתנהלות כולה ולא תורגמו ל'זירת פשע'. העיקרון המנחה היה של זיהוי, הגנה מפני ביזוי והבאה מיידית לקבורה.
"גם מצפייה בדיווחים מאזור העוטף והמסיבה ניכר היה שאין שמירה על הזירה ועל הגופות, כנדרש לצורך פענוח הפשיעה האיומה שבוצעה שם. מבירורים שהתחלתי לעשות למול גורמים מדינתיים שונים, עלה גם שגביית העדויות הפורנזיות היתה מצומצמת ושלא התייחסו לגורמים שונים כעדים שיש לגבות מהם עדויות מסודרות.
"כך, למשל, ההתייחסות לכוחות זק"א או איחוד הצלה היתה כאל כוחות סיוע, ולא כאל עדים ישירים לפשעים שבוצעו. היום אנחנו יודעות שלנוכח המסה האדירה, האנשים הללו הפכו לסוג של קורבנות בעצמם. הם שרויים בטראומה אדירה, שכן הם נכחו בזירות פשעים איומות. למרות זאת, רבים מהם לא תוחקרו, ותופעות של תיעודים עצמאיים החלו להתפשט הרבה לפני שמי מהם זומנו בכלל לחקירה. תחת זאת, אפשר ונכון היה למשל לדאוג לפעול דרך ראשי הארגונים הללו כדי לייצר סדר כלשהו במערך העדויות החיוניות. לצערנו, הדרך לשם עוד ארוכה וניכר שראיות רבות הלכו לאיבוד או נקברו, פשוטו כמשמעו".
ביטון מספרת כי בסוף השבוע הראשון ללחימה התחילו קבוצת נשים מומחיות לפשעים נגד נשים ולמשפט בינלאומי לדבר על הבעייתיות ולהצליב מידע באשר לאופן שבו מתנהלים גורמי חקירה שונים.
"קורבנות של אונס בזירות מהסוג של 7 באוקטובר, בסביבה שבה האונס מיועד לשרת מטרה של השפלה לאומית, לרוב לא שורדות כדי לספר את סיפורן. אנו נחושות, למענן, לתת קול לזעקתן כדי שייעשה צדק עימן. צדק כזה צריך ויכול להיעשות ברמה ההיסטורית והמשפטית, הן במישור הפלילי, הן באזרחי, הן בזירה הלאומית והן בזירה הבינלאומית".
פרופ' ביטון: "הקונספציות של טיפול באירוע כ'זירת מלחמה' הכתיבו את ההתנהלות כולה, ולא תורגמו ל'זירת פשע'. העיקרון המנחה היה של זיהוי, הגנה מפני ביזוי והבאה מיידית לקבורה. ניכר שראיות רבות אבדו או נקברו, כפשוטו"
"התחלנו לקבל עדויות"
לבסוף, גם לנוכח השתיקה הקשה של האו"ם והמוסדות המרכזיים שעוסקים בנשים ובילדים, הקימה ביום השמיני למלחמה ד"ר כוכב אלקיים־לוי, מומחית למשפט בינלאומי ולזכויות אדם ומגדר מהאוניברסיטה העברית, נציבות של משפטניות ומומחיות בינלאומיות תחת השם "הנציבות האזרחית לעניין פשעי חמאס נגד נשים וילדים באירועי 7 באוקטובר". בין היתר, הנציבות מתנהלת מול גורמי אכיפה וחקירה, ובכלל זה המשטרה, השב"כ, הפרקליטות ועוד.
"מרגע הקמת הנציבות התחלנו לקבל עדויות, סרטונים וחלקיקי מידע שהצטברו לתמונה מצמררת וקשה לגבי הפגיעה בנשים ובילדים", מספרת אלקיים־לוי. "חשוב לומר שאנחנו לא עוסקות רק בפגיעות מיניות. היתה אלימות קשה ואכזרית נגד נשים גם לא בהקשרים האלה. המטרה העיקרית היא לאתר את מי שיכולים לתת עדויות, כדי לייצר 'מעגל מסדר שני' שיוכל להעיד על הפשעים שנעשו, לגבש פרוטוקול כללי עבודה לאיסוף הראיות, לארכב מאגר עדויות דיגיטליות ולפעול להעלות מודעות של ארגונים בינלאומיים לפשעים".
מה ידוע לכן על היקפי הפגיעות המיניות?
"ההיקפים משמעותיים וכואבים. הם התכוננו ובאו כדי לפגוע בנשים, לענות אותן, לרצוח ולאנוס באופן שיטתי ואכזרי. חשוב שהעדויות יגיעו למשטרת ישראל ולגורמים הרשמיים. זו משימה היסטורית עם משמעויות משפטיות, לאומיות ובינלאומיות. היו פה פשעים קשים נגד האנושות ויש עדיין פשע אדיר ומתמשך בהחזקת החטופים, שבהם תינוקות, ילדים קטנים ואנשים מבוגרים".
אנחנו יודעים בשלב זה שרבות מקורבנות האונס ב־7 באוקטובר נרצחו, וקולן לא יישמע לעולם.
"מטרתנו היא להבטיח שצדק זה ייעשה, למרות ניסיון הפושעים לכסות על מעשיהם המחרידים. חשוב לזכור שלהבדיל מפגיעות אחרות של עינויים וזוועות נוספות שעליהן שמענו, סטיגמת הבושה עדיין מקושרת לאונס, וגם עוצמת הפגיעה שבו קשה במיוחד. לכן הצפי הוא שמאפיינים אלה יביאו ניצולים וניצולות לחשוף את הדברים, אם בכלל, רק בשלבים מאוחרים יותר של עיבוד הטראומה".
אתן עוסקות גם בשמיעת עדויות מקורבנות או מעדי ראייה?
"הפנינו כל גורם שפנה אלינו למסור עדות במשטרה. לא יהיה אחראי מצידנו לאסוף עדויות, זה עשוי לגרום טראומה נוספת וצריך להיעשות רק בליווי אנשי מקצוע טיפוליים. מובן שהכתובת החשובה לנפגעות ולנפגעים לקבלת סיוע היא איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית".
איך נראה סדר היום שלך מאז השבת השחורה?
"יש לי עשרות פגישות ושיחות. אני מרגישה שיש לעשייה של כולנו יחד, כל אחת בתחומה, השפעה גדולה. כל אחת לקחה את הנושא המשמעותי שבו היא מומחית ומיקדה מאמצים לסייע בכל פעולה ופעולה.
"אחד הדברים שאנחנו עושות עכשיו הוא להקים ארכיון מהמידע הקיים, שרובו הופץ על ידי חמאס ועלה מעדויות שניתנו לגורמים שונים. אנחנו אוספות כל פיסת מידע, וד"ר שרי אהרוני מובילה את הנושא בנציבות, יחד עם צוות מיוחד. מומחיות שונות בנציבות, למשל פרופ' יפעת ביטון, פרופ' דנה פוגץ', עו"ד איילת רזין בית אור ואחרות, עומדות בקשר עם המשטרה כדי להדריך ולהכווין לגבי חשיבות החקירה של הפשעים האלה ולגבי חקירה מוכוונת טראומה".
אלקיים־לוי משתפת כי כבר השבוע נשאו מאמציהן הרבים הצלחה, כאשר קיימה כנס דיגיטלי מטעם אוניברסיטת הרווארד שבו צפו אלפים ברחבי העולם. היא הקריאה עדויות קשות שהצטברו בנציבות, ואף התייחסה בנאומה לתגובה הרפה של גופי האו"ם לגבי מה שקרה לנשים בישראל ב־7 באוקטובר ולמשמעויות של השתיקה הבוטה הזו, הן מבחינת הגנה על נשים בישראל והן מבחינת האמונה במערכת הבינלאומית.
ד"ר אלקיים־לוי: "קורבנות בסביבה שבה האונס מיועד לשרת מטרה של השפלה לאומית, לרוב לא שורדות כדי לספר את סיפורן. אנו נחושות, למענן, לתת קול לזעקתן כדי שייעשה עימן צדק שצריך ויכול להיעשות ברמה ההיסטורית"
עו"ד איילת רזין בית אור, עד לאחרונה מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי, מגייסת את ניסיונה המקצועי ואת קשריה ההדוקים עם משרדי הממשלה וארגוני חברה אזרחיים לטובת חשיפת אירועי האלימות המגדרית, ובכללה האלימות המינית, ההשפלה, הביזוי על רקע מיני ועוד.
עוד היא פועלת, בשיתוף מומחיות נוספות בנציבות, להנחיית הגורמים הרלוונטיים להתייחסות רגישת־טראומה כלפי נפגעות ונפגעים שעימם הם צפויים להיות במגע במסגרת טיפול רפואי או נפשי.
כך, בסיטואציה שבה מגיעה נפגעת עם סימפטומים המעוררים חשד שיש ברקע פגיעה מינית למשל, יש חשיבות עצומה לזיהוי הרקע לפנייה ולמתן מענה מותאם ורגיש, וכן להפניה לגורמי מקצוע שמומחיותם היא טיפול בטראומה מהסוג הזה. גם בהקשר המשפטי, מול גורמי אכיפת חוק, פועלת בית אור לוודא כי נושא האלימות המגדרית מקבל את ההתייחסות הנדרשת, גם בהיבטים פליליים וגם בהיבטים בינלאומיים.
"חשוב להבין שמערכת אכיפת החוק עומדת מול משימה חסרת תקדים בתכניה ובהיקפיה, והיא עוד בהתארגנות ובהיערכות מול המשימה", היא מסבירה. "יש מתח תמידי בין הקצב שבו מתנהלים הליכים פליליים לבין הצורך, הרצון וזכות הציבור לדעת. בסיטואציה הנוכחית הקצוות קיצוניים עוד יותר. החקירה נעשית לאט ובזהירות, בחרדת הקודש הנדרשת ואל מול מאמצי ההסברה של ישראל בעולם, שמקנים לה את הלגיטימציה להמשיך בפעולותיה. זה מתח בלתי פתיר, אך חשוב להתנהל בו בזהירות, ולא להפיץ פרטי מידע שאינם מאומתים ועלולים לגרום נזק בלתי ניתן לתיקון".
במה מתמקדת העשייה שלך?
"מה שאני עושה מאז 7 באוקטובר הוא למעשה לזהות פערים. להגיע למקומות שהמערכת עוד לא הגיעה אליהם ולהאיר אותם באמצעות חיבורים בין גורמים רלוונטיים במערכת, בבניית הנחיות או בחידודן, בהכשרות ייעודיות או בהתייחסות לטראומה משנית.
"אבל בראש ובראשונה, המשימה היא איתור ומיפוי החומרים הקיימים ומיקומם, ובכלל זה זיהוי קבוצות מקצועיות שיש סיכוי טוב שביכולתן לשפוך אור על אירועי השבת השחורה, בדגש על גורמי רפואה, זק"א, טיפול בפשע ועוד. נוסף על כך, אני עוסקת בדיוק ובטיוב המענים עבור הקורבנות בכלל המערכות, בדגש על טיפול מודע טראומה כדי שלא לייצר לקורבנות טראומה נוספת אלא לסייע בהחלמה ובשיקום".
עו"ד רזין בית אור: "כל כמה שסירבנו להאמין, אנחנו יודעות שבמלחמות גופן של נשים הוא חלק משדה הקרב, ואלימות מגדרית נהוגה כאמצעי ללוחמה פסיכולוגית, להשפלה, לביזוי, ולעיתים אף לטיהור אתני"
לדברי רזין בית אור, "ממש בימים הראשונים של המלחמה התחלתי לקבל פניות מגורמים שונים, למשל בממשלה ובתקשורת, בשאלה אם אני מכירה עדויות לאלימות מינית שקרו במהלך הזוועות. התחלתי לגשש מול גורמים שונים ואכן קיבלתי אינדיקציות לא מעטות לכך שהיו מקרים כאלה, אך אלו היו בעיקר שמועות שעברו מפה לאוזן, שברירי מידע מכתבים זרים, רמיזות מפי דובר צה"ל וכולי.
"באותו שלב המדינה כולה עוד היתה בהלם ובאלם. ממדי האסון רק התחילו להתבהר. ככל שעברו הימים, כך האינדיקציות התרבו והתחזקו. למשל, עדות מפרמדיק שפינה גופות שמצבן לא הותיר מקום לספק לגבי ההתעללות המינית שעברו, הנשיא ביידן שסיפר על אירוע אלימות קשה וביזוי מיני של איבריה האינטימיים של אישה, חלקי חקירות של מחבלים שמעידים שמשימתם כללה אינוס, ועוד.
"קיווינו בכל מאודנו שמדובר בהפרזה, באי־הבנה של הסיטואציה או בבלבול בתיאור, אולם העדויות המשיכו להצטבר וכל תיאור היה קשה ובלתי ניתן להכלה ממשנהו. כל כמה שסירבנו להאמין, אנחנו יודעות שבמלחמות גופן של נשים הוא חלק משדה הקרב ואלימות מגדרית נהוגה כאמצעי ללוחמה פסיכולוגית, להשפלה, לביזוי, ולעיתים אף לטיהור אתני.
"כעת, בחלוף יותר מחודש, אנחנו מבינות שהמעט שהצלחנו לדלות הוא כאין וכאפס לעומת מה שמתחיל להתגלות. בתוך הזוועות מעשי ידי אדם היתה גם אלימות מינית קיצונית באכזריותה, שלא הכרנו או יכולנו להעלות על הדעת".
"לייצר שיתופי פעולה"
פרופ' דנה פוגץ' מהקריה האקדמית אונו והאגודה הישראלית לוויקטימולוגיה, עוסקת בנושא באופן עצמאי ועובדת גם בשיתוף פעולה עם הנציבות, מספרת שפנתה עם הקולגות שלה, ובהן פרופ' קרן גואטה, לרשויות, בהצעה לתרום מהידע ומהקשרים שלהן בעולם בנושא מדיניות מודעת טראומה. הם שוחחו עם גורמים שונים, אבל עדיין ממתינות למענה ומחכות לסייע.
"באגודה הישראלית לוויקטימולוגיה אנחנו עורכות סדרת וובינרים עם מומחיות ומומחים מהעולם, כדי להביא את הידע הזה לישראל ובתקווה שגם גורמים רשמיים יגיעו", היא אומרת. "בישראל זהו אירוע מחריד ראשון מסוגו, אבל בעולם היו פגיעות איומות רחבות היקף באזרחים, ואפשר ללמוד מהניסיון של הגורמים שהתמודדו עם כך.
"ביוגוסלביה לשעבר, למשל, הערכות מדברות על ביצוע עשרות אלפי מעשי אונס במהלך המלחמה, שכתוצאה מהם נולדו אלפי ילדים. גם לאחרונה ממש, באוקראינה, דווח על פגיעות מיניות רבות, בנשים ובגברים. מדינות פיתחו מנגנונים וידע כדי לזהות את הפגיעות ולעזור לנפגעים.
"רק השבוע ארגנו, יחד עם האגודה הישראלית לסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, וובינר עם פרופ' ווסנה ניקוליץ', מייסדת האגודה לוויקטימולוגיה בסרביה. השתתפו בו כ־130 אנשי מקצוע ישראל ושמענו כיצד התמודדה סרביה עם מקרי אונס בהיקפים כאלה. המטרה היא לייצר עוד ועוד שיתופי פעולה כאלה וללמוד מהעולם.
"באופן אישי תמיד עסקתי בהיבטים משפטיים של פגיעות חמורות, כך שברגע שהתמונה התחילה להתבהר היה ברור שצריך לרתום את הידע המקצועי לטובת הכלל בכל דרך שתשרת את האוכלוסייה העצומה של הנפגעים ה'חדשים', כולל אנשי המקצוע. באגודה הישראלית לוויקטימולוגיה התחלנו ביצירת קשר עם משרד המשפטים ועם פרקליטות המדינה, כדי לדבר על התנהלות נכונה. במקביל, יזמנו את סדרת הוובינרים. בפועל, סדר היום האישי שלי השתנה לגמרי. הוא דורש התעמקות בחומרים בינלאומיים, שיתופי פעולה עם קולגות והרבה מאוד מחשבה על יוזמות שמוקדם מכדי לדבר עליהן".
פרופ' דנה פוגץ': "ביוגוסלביה לשעבר, למשל, הערכות מדברות על ביצוע עשרות אלפי מעשי אונס במהלך המלחמה. באוקראינה דווח על פגיעות מיניות רבות, בנשים ובגברים. מדינות פיתחו מנגנונים וידע כדי לזהות פגיעות ולעזור לנפגעים"
פרופ׳ רות הלפרין־קדרי, ראשת מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר אילן ולשעבר חברה וסגנית נשיאת ועדת האו"ם לביעור אפליה נגד נשים (CEDAW), מגייסת את כל ניסיונה המקצועי כדי לעבוד בנושא, ועובדת גם בשיתוף פעולה עם הנציבות בזירה הבינלאומית, מתוך מטרה ליידע את העולם בזוועות שעברו נשים במדינת ישראל ולתבוע פעולה.
"מאז 7 באוקטובר עזבתי את כל עיסוקיי השוטפים כפרופסור וכחוקרת, ולמעשה כל היום שלי מוקדש אך ורק לנושא פשעי המין שביצע חמאס ולפעילות למען השבת החטופות והחטופים", היא אומרת. "היום שלי נע סביב שיחות אינסופיות בטלפון, בזום, בווטסאפ, מיילים לכל העולם, ראיונות וכתיבה לבלוגים, הכל סביב אותם נושאים.
"כבר למחרת השבת השחורה, כאשר ממדי הטבח החלו להתבהר, היה לי ברור שנעשו במסגרתו גם מעשי אונס ואלימות מינית. עוד באותו יום פרופ' פרנסיס רדאי מהאוניברסיטה העברית ואני ניסחנו פנייה לוועדת האו"ם לביעור אפליה נגד נשים, שבה היינו שתינו חברות בעבר, ולשורה נוספת של גורמים בינלאומיים בנושא זכויות אדם.
"בשני בבוקר, יום העבודה הראשון בשבוע עבור גופים בינלאומיים, שלחנו את הקריאה לגינוי הטבח ולסיוע לשחרור החטופות והחטופים, ובאותו יום גם יצרתי קשר עם הנציגה המיוחדת של מזכ"ל האו"ם לנושא אלימות מינית כחלק מסכסוכים מזוינים, שאיתה כיהנתי בזמנו בוועדת האו"ם. דיווחתי לה על מה שהיה ידוע לנו באותה עת, כדי להביא לכך שהיא תבקש להגיע לישראל במסגרת המנדט שלה ותדווח על מה שאירע.
פרופ' הלפרין־קדרי: "יש חשיבות עצומה לכך שתהיה הכרה רשמית שהתרחשו כאן מעשי זוועה מהחמורים ביותר בקטגוריה של פשעי מין, שבמשפט הבינלאומי נחשבים לפשעים נגד האנושות, ואולי אף מגיעים לכדי עבירה של השמדת עם"
"הפעילות מתבטאת בשליחת מכתבים וקריאות לתמיכה ולפעולה הן לקולגות באקדמיה מחוץ לישראל והן לגופים או"מיים ולארגונים בינלאומיים אחרים, גם כחלק מאקטיביזם אקדמי בישראל וגם במסגרת הנציבות האזרחית לעניין פשעי חמאס נגד נשים וילדים.
"יש חשיבות עצומה לכך שתהיה הכרה רשמית שהתרחשו כאן מעשי זוועה מהחמורים ביותר בקטגוריה של פשעי מין, שבמשפט הבינלאומי נחשבת לפשעים נגד האנושות, ואולי אף מגיעה לכדי עבירה של השמדת עם (ג'נוסייד). החשיבות בכך הולכת וגוברת לנוכח ההכחשה, שכבר מתרחשת. הנתונים מהסקר של ה'ניו יורק טיימס', שלפיהם קרוב למחצית מהצעירים בארה"ב משוכנעים שהטבח הוא פייק, הם בלתי נתפסים".
מהן המטרות העיקריות שלכן?
"הפעילות שלנו חשובה כדי להביא לכך שתהיה הכרה רשמית מצד הגופים הבינלאומיים בפשעים שביצע חמאס. יש לכך משמעות עצומה בכמה רמות, בראש ובראשונה עבור החטופות והחטופים: לחץ בינלאומי מצד גופים עולמיים ישפיע על הנכונות של חמאס לשחרר אותם. גם לחמאס אכפת מדעת הקהל העולמית.
"נוסף על כך, יש חשיבות מבחינת דעת הקהל העולמית, שכעת נעה בין גינויים קשים לישראל ללא כל התייחסות לחמאס, לבין הכחשה מוחלטת של כל מה שהתרחש. אנשים צריכים להבין את הזוועות שבוצעו כאן, זה חשוב להמשך הלגיטימציה של כל פעולה של ישראל בעזה.
"מעבר לדעת הקהל, אין לדעת עדיין אילו הליכים משפטיים יתנהלו והיכן, אבל בכל מקרה תהיה חשיבות עצומה לכל דו"ח חקירה בינלאומי רשמי שיוציא לאור את האמת. התובע של בית הדין הבינלאומי בהאג כבר הודיע שהוא חוקר את מעשי חמאס. יש גם סמכות שיפוט אוניברסלית, מדינות בעולם יכולות להעמיד לדין על פשעים נגד האנושות גם אם בוצעו במדינות אחרות. צריך להגיע למצב שבו כל מי שמזוהה עם חמאס יחשוש להגיע למדינות האלה. יש לכך גם משמעות מבחינת ההתנהלות הכספית של אנשי חמאס והעברת כספים בעולם".
"תחושת בגידה"
מבחינת הלפרין־קדרי, כמו מבחינתם של ישראלים רבים, במיוחד נשים, הזעזוע מההתקפות הועצם בשל התגובה המבולבלת של העולם, בעיקר מצד ארגוני זכויות האדם וארגוני הנשים.
"אני בתחושה קשה של נטישה ואפילו בגידה", אמרה על כך הלפרין־קדרי. "ידעתי שזה יהיה קשה וידעתי שיש לנו חלון זמן קצר לקבלת סימפתיה, אבל לא חשבתי שנחווה את מה שקורה עכשיו, ביטול של כל מה שקרה ב־7 באוקטובר".
בגידה מצד העולם? האו"ם?
"אני מכירה את המנגנון של גופי זכויות האדם של האו"ם מבפנים. הייתי חברה בוועדה לביעור אפליה נגד נשים 12 שנים, כולל סגנית נשיאת הוועדה ארבע שנים. אני יודעת שהן תמיד מחפשות את האיזון. הגופים האלה תמיד כבולים לנוסחה של סימטריה מדומה, אבל הפעם, כך חשבתי, מדובר בהתרחשות שחורגת מכל מה שהיינו רגילים בו.
"האכזריות הקיצונית של מעשי הזוועה, התיעוד שלהם בזמן אמת, ההיקף שלהם בפרק זמן כל כך קצר, ומעל הכל - הלקיחה בשבי של אזרחים, נשים, ילדים ותינוקות - לא העליתי על דעתי שכל זה ייתקל בשתיקה, שכל מה שיסתפקו בו הוא 'הבעת צער על הפגיעה בנשים ובילדים משני צידי הסכסוך'.
"ודאי שסבלם של נשים וילדים בעזה הוא נורא ויש מקום שגופי זכויות אדם יתייחסו לכך, אבל אין מקום לסימטריה הזו. מה שחמאס ביצע ב־7 באוקטובר היה משהו אחר, חסר תקדים בכל קנה מידה. העובדה שדווקא גופי זכויות אדם - בייחוד אלה שהמנדט שלהם ביום־יום הוא לקדם זכויות נשים וילדים ולהגן עליהם מפני אלימות, בעיקר במצבים של סכסוך מזוין - מעלימים מכך עין, היא בלתי נתפסת".
אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, משתפת אותנו כי לאיגוד הגיע מידע מגורמים טיפוליים הן על שורדות הטבח והן על עדות ראייה ועדי ראייה ששרדו והיו עדים למקרי אלימות מינית. "המידע הגיע כבר בימים הראשונים לאחר הטבח האכזרי וממשיך להגיע", היא אומרת, ובמקביל מבקשת להדליק נורת אזהרה בוהקת בעיקר כלפי אנשים שאינם אנשי מקצוע, אשר דורשים "הוכחות גרפיות".
"חשוב לומר שאני מזהה שמתפתחת אובססיה בלתי נסבלת לאתר סיפורי פגיעה מינית", היא מדגישה. "אני קוראת לזה פורנוגרפיה של מלחמה, שחלקה נובע ממניעים מציצניים ולא בריאים. כפי שתמיד קשה להביא ראיות לאונס כי לרוב הוא לא משאיר זכר פיזי בגוף האדם, אבל אנחנו עדיין מאמינות, כך גם במלחמה. יש שיח מוטעה וקשה, שלפיו אם לא תעמוד מישהי ותספר בקול גדול שעברה אונס על ידי מחבלי חמאס, לא יאמינו שזה אכן קרה.
"יש להפוך את נטל ההוכחה ולהאמין שלנוכח הזוועות שקרו גם אונס ותקיפה מינית התרחשו, ושייקח עוד המון זמן, אם בכלל, עד שהמידע הזה ייצא החוצה.
"לכן אסור ללחוץ וצריך להניח למי שנפגעו להתאושש ולהירפא מהטראומה הקשה. יש מרדף בלתי נתפס אחרי 'ראיית הזהב' - סיפור הזוועה שייאמר בקול רם ובפנים גלויות. צריך להבין שזה לא יקרה וצריך לתת לזה זמן, הרבה זמן. גם אירועי ניצול מיני בשואה התפרסמו לפעמים אפילו 60 שנה אחריה, כי כל כך קשה לשתף סיפורים וחוויות בלתי נתפסות כאלה".
אורית סוליציאנו: "יש מרדף בלתי נתפס אחרי 'ראיית הזהב' - סיפור הזוועה שייאמר בקול רם ובפנים גלויות. צריך להבין שזה לא יקרה וצריך לתת לזה זמן, הרבה זמן. גם אירועי ניצול מיני בשואה התפרסמו אפילו 60 שנה אחריה"
"בתוך הכאוס, לתת יציבות"
עו"ד ואל"מ (מיל') שרון זגגי־פנחס, לשעבר התובעת הצבאית הראשית והיום עורכת דין שמתמחה במשפט פלילי ובייצוג נפגעי עבירה, נרתמה אף היא מאז 7 באוקטובר לסיוע לפניות רבות ולעיסוק בסוגיות הרות גורל שמגיעות אליה להתייעצות.
היא מתמקדת בעיקר בנושאים שמצויים בתפר שבין ניהול חקירות פליליות בהיקף משמעותי לנושא זכויות נפגעי העבירה.
"מתוך המקצועיות והניסיון שצברתי, אני פועלת לשקף את מה שנדמה כנקודות 'עיוורות' של המערכת, כדי להאיר את הדברים ולנסות לתקן", היא מסבירה. "חווינו אירוע בהיקף שאנחנו לא מכירים, והשאלה היא אם המדינה יודעת למה נועדה החקירה ומה אמור לקרות בסיומה. האם הראיות שייאספו במסגרת החקירה נועדו למשפט פלילי שיתנהל בארץ? האם יוקם בית משפט מיוחד לדון בהליכים? האם המדינה מעוניינת גם בהליכים בינלאומיים? האם יוכלו גם נפגעות ונפגעים להשתמש בחומרי החקירה לתביעות נזיקיות? והאם המדינה תתמקד רק בהוכחת הכלל, או שתשמיע את הקול של כל נפגע, עם מלוא הראיות שרלוונטיות לפגיעה שלו?"
מדוע חשוב כבר כעת לדעת את התשובה לכל התהיות הללו?
"מפני שמטרת החקירה היא זו שגוזרת את הכל - את מי חוקרים, איך חוקרים, אילו ראיות נדרשות ועוד. בבתי המשפט יש כללים מחייבים שאם לא יקפידו עליהם, מאמצי החקירה עשויים להיות לשווא. לא יהיה אפשר להשתמש בראיות, וגרוע מכך - אויבינו והנאשמים הפוטנציאליים יתקפו את הראיות וינסו לערער את אמינותן.
"זו חקירה שאין לה תקדים - לא במהות המזעזעת של המעשים, לא בהיקף המזעזע שלהם ולא בהיקף הבלתי נתפס של הנפגעות והנפגעים. אסור לנו להשלות את עצמנו, זו לא חקירה מהירה וקצרה... יש להניח שחלק נכבד מהמעשים הנוראים עדיין לא נחשף. היא דורשת ותדרוש משאבים רבים, האם המדינה הקצתה את המשאבים הנדרשים לעניין זה? נוסף על כך, איך המדינה מוודאת שזכויות הנפגעות והנפגעים יישמרו מכל משמר? איך נגן עליהם מתהליך חקירתי, שעשוי להחריף באופן משמעותי את הטראומה שעימה הם נדרשים להתמודד גם כך? איך נוודא שקולן וקולם של כל הנפגעות והנפגעים יישמע, כולל אלה שכבר אינם? ואיך נדע לכבד את את מי שיבחר לא להשתתף בהליכים?"
מהו הקושי המרכזי של החוקרים בבואם לגשת לחקירה כזו?
"הקושי המרכזי הוא שהחקירה בודקת אירועים שקרו תחת ערפל של טרור ובזירות רבות שמצויות בלחימה. קשה מאוד לאסוף ראיות בסיטואציה כזו. ראיות בשטח, עדויות של עדים, תיעודים, סרטים, תמונות. גם אלמנט הזמן הוא קריטי, חייבים לנסות לאתר את הראיות כמה שיותר מהר, לשמר אותן ולקשר בינן לבין אירועים פרטניים. חייב לקום מנגנון מוסדר ומאורגן שזה עיסוקו. זכותנו לקבל תשובה לשאלה מה עושה המדינה בעניין זה. והדבר אולי הכי חשוב - איפה עומדות הזכויות של הנפגעות והנפגעים בתוך כל זה?
"האם הם עוברים הדרכה כיצד לגבות עדות מנפגעים שעברו טראומה בלתי נתפסת? האם יש אנשי קשר שתפקידם לסייע לנפגעות ולנפגעים בקשר עם רשויות החקירה? ומה לגבי היום שאחרי? האם הנפגעות והנפגעים יוכלו לקבל את החומרים שנאספו בעניינם, לצורכיהם האישיים? במקרה רגיל המדינה מערימה הרבה קשיים בפניהם של נפגעים שמבקשים זאת. מה יקרה במקרה הזה?
"התשובות לכל השאלות האלה יבטיחו שהחקירה תהיה מיטבית, שבתוך הכאוס הגדול הזה לנפגעות ולנפגעים תהיה לפחות קצת יציבות. מדינת ישראל חייבת את זה לכל אחד ואחד מהם".
meravs1992@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו