בשוחות האינסטגרם: מלחמת ההסברה שלי

פעם, בחיים אחרים, לפני מיליון שנה, או חודש, עקבתי באינסטגרם אחרי בחורה בשם אלה קינן, בלוגרית טיולים. עם 100 אלף עוקבים ויותר מ־73 מדינות שבהן ביקרה, אלה היא אחת מהאנשים האלה שכולם שונאים בסתר, כי העבודה שלה היא לטייל ואז לחלוק תמונות מהטיולים שלה באינסטגרם.

אבל אם תיכנסו עכשיו לחשבון שלה ותחפשו תמונות של מלונות יפהפיים או נופים עוצרי נשימה, תגלו שהפוסט האחרון שעוסק בטיולים - תמונה משוק ססגוני בניו קלדוניה - הוא מלפני יותר מחודש, מ־3 באוקטובר. ארבעה ימים אחרי כן, ב־7 באוקטובר, היא החליטה להפנות את הידע, הניסיון והמשאבים שלה לטובת הסברה ישראלית ברשתות.

• • •

בזמן שגלית דיסטל עוד ניסתה לחבר את המדפסת, אלה, קצינת מודיעין בדימוס, כבר המציאה בעצמה את ההאשטאג HamasisIsis# ואחראית לבדה למאות מיליוני חשיפות לתכנים פרו־ישראליים. נכון להיום היא מנהלת קבוצת טלגרם המונה 3,500 איש (קדימה, כולם להצטרף ולהיות חיילים של אלה!), שבה היא מעלה תכנים פרו־ישראליים להפצה, פלוס הסברים איפה, מתי ואיך להעלות אותם.

בזמן שרוב תוכני ההסברה של ישראל מצליחים להגיע בעיקר אל... מדינת ישראל, אלה קינן, עם אפס תקציב ואפס תמיכה מהמדינה, נותנת בראש. אם תהיתם למה לא שמענו שוב מגרטה טונברג, למשל, אחרי התמונה ההיא, התשובה היא אלה קינן. אגב, היא הבטיחה בסוף המלחמה להעלות מדריכי טיולים לחו"ל לפי "תומכים" ו"עוכרים", ככה שגם בתחום הזה אנחנו מכוסים.

• • •

ואצלנו, בשבוע האחרון, בן הזוג נעתר לבקשות ללוות אמנים אחרים (שאינם אני!?) בהופעות מול חיילים, ואני נאלצתי להישאר בבית, לטפס על הקירות ולהעמיד פנים שאני משחקת עם הילדים, בזמן שאני בעצם מסדרת להם את החדר.

מכיוון שלראות טלוויזיה אני לא מסוגלת (יש מצב שיש לי טראומה מתוכני וידאו), ישבתי לבד ערב אחד ובעודי גוללת את הפיד בדיכאון נתקלתי באחת הבקשות של אלה: לדווח על פוסט של הזמרת ביורק (נו, האיסלנדית עם שמלת הברבורים), שהעלתה תמונה עם מפות שגויות של ישראל ועקצה את הפרו־ישראלים בכיתוב "?Is this what you call sharing"

• • •

זה כנראה סוג הפוסטים הכי מרתיח: אלה המתיימרים לחלוק מידע עובדתי, רק שהוא מוטעה לחלוטין. מסוג הדברים שחלק מהאנשים כנראה יזכרו כאמת מוחלטת עד סוף חייהם. פוסט שהוא דלק נהדר לכל האנטישמים והאנטי־ציונים.

דיווחתי על הפוסט (ספוילר - הוא עדיין באוויר) והגבתי תגובה מנומסת בסגנון "הפסיקי לשתף מידע שגוי". התגובה שלי איכשהו הפכה להיות אחת התגובות הראשונות שרואים גולשים אחרים כשהם מגיעים אל הפוסט, כך שאני זוכה מאז לשטף קסום של איחולים, ברכות, הצעות והערות על האינטליגנציה שלי, המראה שלי, הדת שלי והשאיפות הרצחניות שלי, ככל שיש לי כאלה.

גולשת אחת כתבה לי שהמוזיקה שלי גרועה. מהסקרנות נכנסתי לפרופיל שלה וגיליתי שגם היא זמרת, ושלשיר האחרון שהוציאה יש 73 צפיות ביוטיוב. 74 ביחד איתי. אני מודה שזו היתה חוויה מתגמלת, אבל בסופו של דבר יש משהו מדכא בעיסוק הזה.

אני מזמן כבר לא נעלבת מאנשים שמנסים להעליב אותי ברשת, 15 שנה במקצוע הכינו אותי היטב, אבל רק כשאת צוללת לתוך הרפש, מפקירה את תיבת ההודעות שלך לצבא של זומבים, את קולטת עד כמה המשחק הזה לא פיירי ושעבור הילדים הפריבילגים מהקולג'ים, תולשי המודעות, אנחנו פשוט עוד משחק מוסרני, חשוב בדיוק באותה מידה כמו שירותים נפרדים לא־בינאריים. אחרי המאבקים המוצלחים לזכויות נשים, לזכויות שחורים ולזכויות טרנסים, הפלשתינים (כן חמאס לא חמאס, הם לא מעוניינים להיכנס לדקויות), הם המיעוט המוחלש המתבקש. במשחק הזה לא ננצח, מהסיבה הפשוטה שאנחנו חזקים מדי. ואני מקווה שתמיד נהיה.

• • •

והנה עוד בעיה: אנחנו מעט מדי. איך אפשר להתווכח כשבצד אחד יש כמה יהודים ובצד השני משהו כמו 30 אחוז מאוכלוסיית העולם? הם אומרים שהיהודים שולטים בתקשורת? מה אני אגיד לכם, לא מספיק.

אלה מבהירה שהיא לא מנסה לשכנע את האסלאמיסטים האנטישמים המובהקים או אנשים ממדינות ערב. היא פונה אל כל המתנדנדים בצפון אמריקה ובאירופה, למי שיכולים לקום מחר בבוקר ולגלות את הג'יהאד דופק בדלת. כבר 15 שנה אנחנו מנסים להסביר שאנחנו הטובים, אבל זה לא עובד. הגיע הזמן להתחיל להסביר עד כמה הם הרעים.

וזה בדיוק מה שניסיתי לעשות בשוחות האינסטגרם בערב ההוא על הספה. פתאום שמתי לב שמישהי שאני עוקבת אחריה עשתה לייק לפוסט השקרי של ביורק! ולא סתם מישהי, מישהי שיש לה חצי מיליון עוקבים, מישהי שהיא אחת הסטייליסטיות הכי מפורסמות בעולם: קרלה וולץ'.

ואחת הלקוחות של קרלה וולץ' היא במקרה הוונדרוומן שלנו. גל גדות (כפרה עליה) משלמת לה כדי שתבחר עבורה שמלות. מה שטוב הוא שלי אין בעיות כאלה בחיים, כי אני בוחרת את השמלות שלי לבד, מה גם שאין לי לאן ללבוש עכשיו אף שמלה, וגם הגלבייה הלבנה שלבשתי בשבוע שעבר להופעה לא היתה רעיון טוב, כי היתה אזעקה והייתי צריכה לשכב על האדמה ובסוף היום עוד הוצאתי מחטי אורן מהתחתונים.

ועכשיו אני מתאבססת על סתם איזו אישה, שיש לה ידע נרחב בנושא מדבקות לפטמות אבל אין לה שום מושג על איזה נהר ועל איזה ים כולם מדברים. אופס. אחרי ארבעה שבועות של מלחמה, אחרי הזוועות, האימה, החרדה, הכאב, האובדן, האבל, מפלצות החמאס, חסן נסארללה, BBC, סטודנטים בהרווארד שחשים את עצמם - מתברר שהמגיב ההוא צדק ושכן יש לי שאיפות רצחניות, רק שמי שגרמה לי סוף־סוף לטפח כאלה, היא הסטייליסטית של גל גדות.

החדשות הטובות הן שהיא הורידה את הלייק וחסמה אותי. כלומר, היא ראתה מה כתבתי עליה. החדשות הרעות הן שעכשיו אני צריכה לפקח עליה מהטלפון של הבנזוג. לא ינום ולא יישן שומר ישראל.