גאולה נוני ואני היינו "צמד הווי" שעבר בין המוצבים להופעות שירה בפני החיילים (בתמונה - במוצב "בקעת הירח" בסיני). באחד המוצבים הופענו מול חיילים ישובים בצריחים של טנקים סביבנו. השיר הראשון לא עורר תגובה כלשהי, וכך גם השני והשלישי. גאולה ואני הבטנו זה בזה, ולא הבנו היכן אותה התלהבות שקיבלנו מחיילים במוצבים האחרים. בשיר הבא - "בואי, אמא" בלחן הרוסי - בקעה והתעצמה שירה מכל צריחי הטנקים, מלווה בדמעות החיילים.
התברר כי אותם טנקיסטים הגיעו ארצה מרוסיה זמן קצר לפני המלחמה. השירים העבריים ששרנו היו זרים להם, אבל למשמע הלחן הרוסי הם התרגשו מאוד. שנינו שרנו איתם כשגם אנחנו בוכים מהתרגשות.
