הדואר בא איום: מה לעשות עם ערימות הג'אנק במייל?

קוראים יקרים. החופש הגדול נגמר, ועם כמה שהיה לכולם ממש כיף בבריכת הזיעה המהבילה שהיא אוגוסט הגיע הזמן לחזור לשגרה. חלקכם מתבאסים, חלקכם (בעיקר החלק עם הילדים הקטנים) נושמים לרווחה, אבל לכולכם, ללא יוצא דופן, מחכים מיילים משעממים שצריך לענות להם או לטפל בהם דחוף ודחיתם את זה כבר חודש. כדי לפנק, החלטתי להפיל עליכם בנוסף גם את המיילים שמחכים אצלי בתיבה ולדרג אותם ממשעמם מאוד ועד משעמם עד כדי לקפוץ מהחלון רק כדי שיקרה משהו.

מכתב מהביטוח הלאומי: אני כמובן לא יכולה לספר לכם מה כתוב בו, כי לא פתחתי אותו וגם לעולם לא אפתח, כי זה דורש אותה כמות אנרגיה כמו של מפצלח החלקיקים בשווייץ, או מה שזה לא יהיה שהוא עושה לחלקיקים האלה. הייתי טורחת לגגל, אלמלא זה היה כל כך משעמם. גם אני, כמו כולם, משוכנעת בסתר שאני בעצם מיליונרית, והעובדה שיש לי קרן פנסיה היא (בראש שלי) בעצם רק טובה ענקית שאני עושה לאמא שלי.

מדד השעמום: 10 מתוך 10

מייל מסוכנת הביטוח: היא מבקשת לשלוח לה כמה עולים הדברים שיש לנו בבית כדי לעשות ביטוח תכולה. אז נכון, אני ביקשתי ממנה לעשות לנו ביטוח תכולה, וכדי לעשות את זה היא צריכה לדעת כמה עולה כל דבר, אבל אתם מבינים שזה אומר, בין היתר, ללכת לסטודיו שלנו ולשאול את אדם מה זה כל מכשיר שהוא קנה, כמה הוא עלה ומה הוא עושה - נושא השיחה האהוב עליו, השנוא עלי, ובמקרה או שלא - זה שיביא אותנו הכי מהר לגירושים, אחרי שיתברר שצדקתי ושכל המכשירים האלה באמת לא עושים כלום.

מדד השעמום: 6 מתוך 10

אנשים שרוצים שאני אשלם להם: זה הגיוני, זה סביר, זה מוצדק, אבל זה עדיין משעמם. בסדר, חבוב, אז יצאת מהבית בשעה שלוש בצהריים, סחבת מלא חלקים של תופים, נסעת שלוש שעות בוואן, אכלת סנדוויץ' טונה גבולי, הופעת, הזעת, חזרת באחת בלילה, ושוב סחבת מלא חלקים של תופים (אין מצב שאתה משתמש בכולם, סורי) - אבל האם זה באמת מצדיק את זה שאני אצטרך ממש פיזית להיכנס לחשבון הבנק שלי? שוב?

פעם, למשך חמש דקות בערך, הייתי שכירה ולא הייתי צריכה לדאוג לדברים מהסוג הזה. אבל אז כן הייתי צריכה לעשות מה שאמרו לי לעשות וזה היה מאוד מוזר, וכן הייתי צריכה לעמוד במטבחון בזמן שחוגגים יום הולדת למישהו שאני לא מכירה, להעמיד פנים שאני שמחה להיות שם וללכת לימי כיף של העבודה ושמלא אנשים זרים ישאלו "למה את לא נכנסת למים?".

מדד השעמום: 4 מתוך 10 (אבל עדיף ככה)

חוזה של הופעה שצריך לקרוא ולאשר: בשלב זה של חיי המקצועיים אני יודעת לקרוא חוזה מצוין, אבל כאן מתחילה הבעיה. כי יש לי בעיה עם הכל, החל מסעיפים תיאורטיים לחלוטין על צונאמי, סופת ארבה או נחיתת חייזרים ביום ההופעה, וכלה בסעיפים אזוטריים כמו זה שלצוות מותר להזמין את הסנדוויצ'ים עם סלט עלים אבל לא עם סלט קצוץ והקפה בחינם, אבל על האלכוהול יש הנחה של 27.2%.

אז אני מקללת את הרגע שבו נולדתי ועורכי הדין של מועדון ההופעות מקללים את הרגע שבו הם עשו תואר במשפטים והלכו לעבוד עם מועדון הופעות שמסכים לארח אותי. עוד אחד מהמקרים שבהם כנראה כולם ישנאו את כולם ואת הכל שלא לצורך, וחבל.

הייתי שמחה להבין קצת פחות בכל נושא החוזים, בחיי, אבל טוב - ראינו מה קרה בפעם הקודמת.

מדד השעמום: דיני חוזים כרך ג' מאת גבריאלה שלו

הפניה לבדיקה אונקוגנטית: אלוהים! המיילים שלי כל כך מבאסים!!! מכיוון שאני גם אישה וגם אחרי שתי לידות, אני צריכה לעבוד אצל הגוף שלי - מה שכולל ספורט (משעמם), בדיקות משלל סוגים (משעמםםםםם) וביקורים תכופים מדי אצל רופא השיניים, כי אף אחד לא מספר לנו את זה, אבל היריון ולידה שווים שני שתלים וסתימה בממוצע (משעמם וכואב, והרופא גם תמיד שם לי שירים של עצמי ברקע כשאני כבר עם כל המכשירים בתוך הפה ולא יכולה להתנגד, שזה לדעתי עינוי שצריך לאסור באמנת ז'נבה).

כמו כן, הכי אני מפחדת מהמילים "מצורפים למייל 3 טפסים אותם יש להדפיס, לקרוא ולמלא לפני ביצוע הבדיקה". יש כאן מישהו שעדיין יש לו מדפסת בבית? רגע, אני אנסח מחדש, מדפסת שעובדת כשצריכים להדפיס משהו? עוד לא נברא המכשיר שדרש כל כך הרבה תשומת לב כמו המדפסת, ואנחנו שלחנו חלליות אמיתיות לחלל!

מדד השעמום: 7 מתוך 10

ספאם ביידיש: כנראה אתם לא מבינים יידיש, וגם אני לא, אז אני מדלגת ישר לציון.

מדד השעמום: רעדן איז זילבער און שווייַגן איז גאָלד (דיבור הוא כסף ושתיקה היא זהב)

מייל מ־Audible: קופון של 5% הנחה ברכישת כל ספר שהוא. פעם, כשהייתי חכמה, הייתי מורידה את הספרים הלא חשובים לנייד ומזמינה את הספרים החשובים הביתה. בזמן שחלף מאז הם טרם הפנימו שעולמי התרבותי כרגע כולל סרטוני טיקטוק, הודעות בקבוצה של הגן ובננה. חמודים, נתראה בעוד 5-7 שנים כזה.

מדד השעמום: מאָרגן נאָך דעם קוגל (מחר אחרי הקוגל)

זייַ געזונט!