קוראים יקרים, עוד שנה נגמרת. לפעמים כבר אפשר אפילו לשבת במרפסת ולא להזיע במאחורה של הברכיים. בבוקר אנחנו מסתכלים על העורב שבא להתרחץ בבריכת הפעוטות (אחר כך מחליפים את המים, לא לדאוג). בסוף כל יום אני לוקחת לי משהו קר לשתות ויוצאת החוצה להסתכל על השמיים. כשאני מצליחה, אני אפילו משאירה את הנייד בסלון ויוצאת עם ספר. כבר הרבה מאוד זמן אני מנסה לתרגל...
• • •
(דלת חדר העבודה נפתחת בזעם)
גדולה: אמא! שתדעי שאני אכלתי את כל החביתה!
אני: אוקיי...
גדולה: אז אני יכולה קרטיב!
אני: אבל כבר אכלת אחד.
גדולה: אבל אבא כבר הרשה לי.
אני: אז אם הוא כבר הרשה, אז למה באת?
גדולה: באתי להגיד לך שאת לא יכולה להגיד לי שאני לא יכולה קרטיב כי אבא כבר הרשה לי (הולכת).
• • •
איפה הייתי? אה כן. מתברר שהאוגוסט הזה הפחיד אותי הרבה יותר ממה שצריך. הקמנו פארק מים מאולתר במרפסת והשכנה מלמטה, שלא משנה כמה התנצלתי, עדיין שונאת אותי מאז שהקטן התחיל לזרוק לה מכוניות צעצוע אל המרפסת, מדי פעם מקבלת שפריצים של מים על הכביסה וחלקם אפילו לא בכוונה, בסך הכל הימים עוברים עלינו ב...
• • •
(דפיקות מחוץ לדלת)
שלווה יחסית ואפילו החום לא ניצח או...
(דפיקות מחוץ לדלת)
ואפילו החום לא ניצח אות...
(בכי)
אני (פותחת את הדלת): מה קרה, מאמי?
קטן: אאעעעעעאאייכה הוהייאאאחלאוהילקחהלייייי!!!!
אני: לא הבנתי.
קטן: אניייעעעעררציתייייאתההההחחחחעעעלל!!
אני: מה? מה? אני לא מבינה.
קטן (מתעשת לפתע): מה את אוכלת?
אני: גבינה צהובה.
קטן: אפשר גם?
אני: קח.
קטן: לא, אני רוצה את שלך (מתיישב עלי, אוכל לי את הגבינה, יורק אותה על השולחן והולך).
• • •
את הגדולה רשמתי לשבע סדנאות יצירה שונות, כדי שהיא תלכלך באופן מוסדר ומחוץ לבית, והיא פיתחה טינה לדבק נוזלי. אתמול היא היתה אמורה ללכת לסדנה מהנה ומלמדת (פה חשדתי) בספרייה העירונית, אבל סירבה ברגע ששמעה שאני מסירה זמנית את הווטו על חוף הים. אני לא אוהבת ללכת לחוף הים, כי לי מאוד חשוב להישאר בצל ולקטן מאוד חשוב לטבוע וגם כי...
• • •
גדולה: אמא, יש מישהו שיש לו גם קרחת וגם פוני?
אני (ממלמלת): אלוהים שיעזור לי.
גדולה: אמא, מתי אלכס תבוא אלי?
אני: ביום רביעי.
גדולה: מתי זה יום רביעי?
אני: בעוד שלושה ימים.
גדולה: זאת אומרת שהיום ייגמר.
אני (שואפת): ...
גדולה: ואז יש את מחר.
אני: ...
גדולה: ואז יש את היום שאחרי מחר, ואז יש את היום שאחרי היום שאחרי מחר.
אני (נושפת): כן.
• • •
וגם כי בפעם האחרונה הוא נשכב על הרצפה של המלתחות והייתי צריכה לקלח אותו באלכוג'ל.
• • •
גדולה (מתברר שהיא עדיין שם): אפשר לראות פה טלוויזיה?
אני: לא, אני עובדת.
גדולה: אז אפשר עוד קרטיב?
אני: דורי, באמת!!
גדולה: (רצה החוצה).
אני: תסגרי את הדלת!!!
אני: (קמה לסגור את הדלת).
• • •
את שאר הזמן (מ.ק.ל.י.ד.ה. כ.ל. א.ו.ת. ב.ע.צ.ב.י.ם.) אנחנו משתדלים להעביר במשחק שקט וחינוכי: הגדולה מחשבת בקפדנות לאן אני מתכוונת להגיע בבית ונעמדת לי בדרך, והקטן תולש עלים מהעציצים. מבחינת אטרקציות אני נגד, כי אני לא אוהבת לשלם כסף ולסבול. כל אחד מהם בנפרד זה מקובל עלי.
עם זאת, ביקרנו באקווריום, בספארי, במוזיאון הטבע ובתיאטרון ("מסעות אודיסאוס" של גשר - הצגה מעולה־מעולה), ובמקווי מים שוני...
• • •
(צעקות)
קטן: אני לא רציתי חושך!!!
אני: אבל בוקר עכשיו.
קטן: דורי סגרה את התריס.
אני (צועקת): מאמי, תפתחי את התריס!
גדולה (בצעקות מהסלון): אבל אז לא רואים את האש!!!
אני: איזה אש????
קטן (מתחיל לבכות שוב): אני פִיחַדֵתִי!!
אני: דורי!!!
גדולה: טוב טוב.
טלפון מצרצר עם הודעה מחברים: אנחנו פה באזור עם הילדים, מתאים שנקפוץ?
אני: (סוגרת בעדינות את המחשב. מניחה בחזרה על הכיסא את ערימת הכביסה שהיתה עליו, לוקחת שלוק מהקפה וקופצת מהמרפסת).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו