מתי בפעם האחרונה היית על סט?
"לפני חודשיים, התארחתי במערכון ב'ארץ נהדרת'. הייתי עם חברות טובות שלי, ליאת הר־לב ותום יער, והיה מצחיק ומטורלל. אני אשמח להיות חלק מהחבורה הזו, כולם מאוד מוכשרים, וזו אולי התוכנית הכי נצפית ואהובה. לפני זה הייתי ב'לבד בבית', שם אני מגלם את יחיאל פלוטניק גם בעונה השלישית. התרגלתי להיות שם, וזה כיף כשכבר מכירים אותך.
"בפעם הראשונה על סט חדש אני לחוץ. אני מרגיש שחובת ההוכחה עלי ושאני צריך לתת שואו לכולם, כאילו אני חייב להיות מעניין ומצחיק. שמתי לב שלא תמיד מגיבים בהתחלה. אני בא לתפקיד מצחיק, ואני אמור להיות מבריק וטוב, ולא יודעים שאני שקט וביישן בהתחלה, ואז אני נפתח, אחרי יומיים מתחילים להכיר, וזה מגניב. ואז נותנים פידבקים, 'היתה אחלה סצנה', ומשם הכל נפתח".
מתי בפעם האחרונה עברת דירה?
"לא זזתי מהדירה שלי כבר 15 שנה, וזו סתם דירה שכורה. גרתי כל חיי בשש דירות, ואני בן 43. גרתי בקריית אתא, באילת, בירושלים, בתל אביב ובתאילנד כמעט שנה בטיול ארוך. הדירה שלי נמצאת ברחוב וולפסון, בדרום תל אביב. כשבאתי לשם כל הבניינים היו שחורים עם ריחות מוזרים ואנשים מוזרים, ועכשיו זו רמת אביב ג' - בניינים חדשים, גינות עם בריכות דגים, ומול הפרצוף שלי בנו עכשיו קאנטרי קלאב. הכל השתנה. בעצם, הבניין שלי הוא המכוער והמתפרק היחיד ברחוב, אז אני עדיין רוצה לעזוב, בגדול".
מתי בפעם האחרונה חזרת לבית בקריית אתא?
"היום. אמא שלי שם, וביקרתי אצלה. אני גם ישן שם לפעמים. הבית שלה הוא לא הבית שגדלתי בו, אלא בית אחר בעיר. הייתי ילד שגדל באייטיז, וקריית אתא לא היתה עיר ולא כפר, אלא משהו בין לבין. היה שם הרבה מרחב, שדות, והיינו יוצאים לשחק בשדה. אני זוכר שהבן של השכנים נעקץ על ידי עקרב. היינו יוצאים לבילוי במרכז. זה כל מה שהיה. הייתי ילד ביישן ומצחיק, וזה עזר לי שידעתי להיות ליצן. הייתי תלמיד בינוני עד סבבה. תלוי במה".
מתי בפעם האחרונה ניגשת לאודישן?
"לא מזמן, הייתי באודישן לסדרה. היה סבבה, היו אנשים חמודים וקיבלו אותי יפה, ואני הולך עכשיו לעשות סדרת ילדים ל־yes. אני לא עושה הרבה אודישנים, לא מגיעים אלי הרבה ולפעמים אני גם לא רוצה. יש לי בעיה שאני קורא והכל נראה לי סתמי, והרבה פעמים מתברר שזה אחלה, ושאני טעיתי.
"בדרך כלל אני לחוץ באודישנים. פנים אל פנים זה יותר מלחיץ, גם אם מרימים לי מאוד, ועכשיו זו תקופה של אודישנים מצולמים, שזו סאגה מטורללת בפני עצמה. אתה לבד בבית, עושה הכל. מבחינה טכנית, מצאתי את עצמי עושה אודישן כשוטר שמדבר לנרקומן. שמתי סולם ועליו ספרים, השענתי את הטלפון על ספר והקלטתי את הצד השני של הטקסט ברווחים. זה לקח שעות. שם דיברתי כמו נרקומן. שמתי את המחשב ליד הטלפון עם הטקסט, אז שמתי תמונה של מישהו שנראה כמו נרקומן, ובסוף כל הבית היה עם דרבוקות, ספלים וסמלים. ממש בניתי סט. היה קורע.
"אני מאוד מכוון לפזר את הטייפ־קאסט שלי. כשעשיתי את 'אבי הזמר' קיבלתי פניות לזמרים מזרחים, כשעשיתי גיי קיבלתי פניות לגייז ואחרי 'מייקל' קיבלתי פניות לזקנים נודניקים. אני מרגיש שזו אחריותי להראות מה אני יכול מעבר, ובא לי לבחור דברים מעבר למה שעשיתי כבר, לאתגר את עצמי ולהראות פנים אחרות. אני מאוד רוצה לעשות דברים לא קומיים, זה כמעט לא יצא.
"הייתי באודישן ל'פאודה'. ממש רציתי ובכל פעם שראיתי את ליאור רז אמרתי לו: 'קח אותי', ואני לא אוהב לעשות את זה, והוא אמר לי: רק אם תיקח אותי ל'מייקל'. בסוף לא לקחנו אחד את השני".
מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט?
"החודש, אבל אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הייתי מאוהב, זה לא קורה לי כל כך. אני רוצה בן זוג ולהקים משפחה, זה חשוב לי. אני רוצה ילדים. הייתי בתהליך, ועכשיו אני מוכן לחזור לזה. אני לא מספיק חופר ומחפש, אני חייב להכיר יותר להורות משותפת כי נראה לי שזוגיות תיקח יותר זמן, ואני רוצה להיות אבא. אני נרקב כבר מרוב שאני מוכן. בא לי שהילדים שלי כבר יהיו בני 12.
"על אבהות אני חושב כל הזמן. ביום־יום אני רואה חברים עם ילדים, והייתי עכשיו עם האחיינים כל הסופ"ש. יש לי שלושה אחיינים מהממים. באתי לבית הספר של האחיינית הקטנה שלי, בת ה־9, כפלוטניק ליום של 'הורה מתנדב', והבנתי שאני צריך לתת לה את זה. התגייסתי כל כולי למשימה, וזה היה מטורף. רדפו אחריי בחצר בית הספר, לא ידעתי שזה יהיה ברמה כזו. חשבתי שאני אבוא להרצאה של שעה בכיתה. זה היה הרבה מעבר. שאלו אותי המון שאלות, ואז עמדו עשרות ילדים שאחתום להם, וגם לאחים ולאחיות שלהם".
מתי בפעם האחרונה אכלת בשר?
"לפני עשר או 11 שנים. תמיד שנאתי בשר, והיו מכריחים אותי לאכול קציצות כילד. אני טבעוני כבר יותר מעשר שנים. זה היה קשוח בהתחלה, אבל היום יש הרבה יותר אפשרויות. לא סבלתי מזה. בישלתי לעצמי בכיף, ותמיד מצאתי מה לאכול. אני סקרן לגבי אוכל, אבל מתמודד עם מה שיש. אני אוהב לראות תוכניות אוכל כמו 'מאסטר שף', גם אם מבשלים בהן בשר. אני אוהב לצפות במתכונים, בשילובים ובערבובים, וגם בא לי לטעום, אבל לא אטעם דברים לא טבעוניים. אני לא מטיף, ואוכלים לידי סטייקים ואומרים לי 'סליחה', אבל אני בסדר עם זה. אני לא יכול לשפוט. יש אנשים שלא יכולים בלי זה. לא הייתי רוצה שבן הזוג שלי יאכל בשר, שזה יישב לנו במקרר, אבל שיאכל בחוץ בכיף".
מתי בפעם האחרונה טסת?
"טסתי לשבדיה במאי להופעה של ביונסה, והיה וואו. הייתי גם בתאילנד, ועכשיו אני מרגיש שאני צריך הפסקה בטיסות. אני טס הרבה לבד, אני אוהב לטוס לבד, אבל זה גם משעמם לפעמים. כשאני טס לבד אני מרגיש שדברים קורים, ואנשים נקרים בדרכי ואני מוצא את עצמי בסיטואציות מקומיות, בבתים של אנשים. וכשאני עם אנשים אני לפעמים מרגיש תקוע, אבל זה עדיף כדי לא לאכול ארוחת ערב לבד".
מתי בפעם האחרונה זיהו אותך ברחוב?
"אתמול והיום. צועקים לי 'ניסו', 'אבי הזמר', 'פלוטניק'. ילדים מזהים אותי, וזה קהל מטורף. זו הפעם הראשונה שאני עושה דמות לקטנים, ובשכונה שלי הילדים האריתריאים בטירוף. הם רודפים אחריי וצועקים 'פלונטניק!!!' חשבתי שהם צועקים משהו אחר - אבל לא, הם רואים 'לבד בבית' וזה ממש נוגע לליבי. הם שואלים כל הזמן 'איפה רוני?' ואני עונה 'בבית'. התברר לי שההורים שלהם עובדים, והם נמצאים בגנים עד שעות מאוחרות מאוד ומדליקים שם טלוויזיה.
"אגב, הקטע הכי פסיכי שהיה לי באודישן קרה כשהבמאי זיהה אותי, התלהב וביקש להצטלם איתי, אבל לא קיבל אותי לתפקיד!"
אתה הכי מזוהה מ"מייקל"?
"'מייקל' התחיל כעבודת גמר בלימודים בביה"ס לתיאטרון החזותי בירושלים. יצרנו יחד את התרגיל ב־2007, כל החבורה. עברו 16 שנים וזה הפך לסדרה, להופעה ולפודקאסט ברדיו תל אביב. לא ידענו לאן זה יצמח. לא הבנתי מה עומד מאחורי הדברים. הרבה פעמים אני בוחר ורק אחר כך, בדיעבד, אני מבין. ב'מייקל' בחרנו באינסטינקט שני דברים מנוגדים: עולם הטרחנות והשפיץ של הבורקס, לעומת המשקולת המטורפת של אבל ושכול. רצינו לשלב בין שני הדברים האלה מהעולם הישראלי. הרי כל הזמן מתים לנו, ויש עוד זיכרונות ואנדרטאות".
מתי בפעם האחרונה שרת?
"אני שר במחזמר 'הסוף', ומאוד אוהב לשיר. בתכלס, זה מה שבא לי לעשות. אני לא עובד על זה כי יש לי ברקס מאוד גדול במוח, אבל אני יודע שאעשה את זה, ויש לי הרגשה שאני יכול לעשות את זה טוב. יש לי הרבה שירים לא גמורים, אני אוהב לאלתר ולהמציא, ויש לי הרבה חומרי גלם. אני עושה שירים מצחיקים כשאני עם נדב הולנדר, שאיתו עשיתי את 'אבי הזמר'. אנחנו יכולים לעשות את זה גם היום, אבל בא לי לעשות דברים לא מצחיקים. בא לי גם לבכות ושאנשים יבכו מהשירים שלי. אני אוהב לשמוע מוזיקה עצובה, פחות דברים עליזים. אני מאמין שאתמסר מתישהו למוזיקה".
מתי בפעם האחרונה כעסת?
"פרסמתי פעם פוסט זועם מאוד על המצב. היום זה מפחיד לכתוב דברים כאלה. אני מפחד שיתנקמו בי. אני כועס היום אפילו יותר. קצת איבדתי את זה. מאז הקורונה הפסקתי להאמין לכל דבר, לכל האנשים ולכל מי שרוצה שאני אעשה משהו. לא התחסנתי בכלל, והיום אני כועס על הכל. אני מרגיש שעושים עלינו סיבוב בכל תחום, גם בדיור, גם במחירים בסופר, גם במלחמות. מוכרים לנו כל היום ספינים ושקרים, ואני לא מאמין לאף אחד ולא מאמין לכלום.
"זו נקודה ממש בעייתית להיות בה. אני צריך לאפס את עצמי, זה קשה להיות בסטייט־אוף־מיינד הזה. אני לא רואה את עצמי בשום מקום אחר, ולא רוצה לדבר בשום שפה אחרת. לא רוצה להצחיק באנגלית. אני מקווה שישתחרר פה איזה פלוץ מטורף ושלכולם יירד הסטרס. אני אופטימי, וזה לא רציונלי או לוגי, אבל נראה לי שיהיה טוב ושהדברים יסתדרו".
מתי בפעם האחרונה הרגשת גזענות?
"כשעשיתי את 'אבי הזמר' לפני 12 שנה, זו היתה דמות של זמר מזרחי מיושן. אני מכיר טיפוסים כאלו מקריית אתא. זה היה לי מאוד ברור, קצת מאבא שלי והרבה מאחרים. חשבתי שיש הרבה על מה לצחוק, והואשמתי בהנצחת הסטריאוטיפ. מצד אחד זה נכון, אבל אני צוחק גם על אשכנזים ועל טרחנים. יש על מה לצחוק - אז יאללה, בואו נצחק. כילד וכנער הלכתי בין הטיפות. לא הייתי יותר מדי כהה, המראה שלי הוא על הגבול. הייתי ילד ביישן, חייכן ומנומס, אז לא נפגעתי מגזענות. 'ניצלתי'. הבנתי שעדיף להיות חמוד, נחמד ומנומס. דווקא עכשיו בא לי לשחרר את ה'פרֵחיוּת' שלי לכל עבר".
מתי בפעם האחרונה כתבת?
"בפודקאסט של 'מייקל' אנחנו כותבים. הייתי גם בסדנת כתיבה של רותי עפרוני המבריקה והחמודה, שאני מאוד אוהב. יצאתי משם עם הרבה דברים, על הבית, על הילדות ועל אבא. דברים לא קלים יצאו ממני בתרגילים. זו סדנה שנועדה להוציא ממני כתיבה אישית, לא למטרה מסוימת. היו אנשים שאמרו לי להוציא ספרון מהחומרים האלה. אני שוקל את זה. הייתי רוצה גם לראות את זה כסדרה".
מתי בפעם האחרונה נכשלת?
"זו לא הפעם האחרונה, אבל מזמן, כשסוכנויות דחו אותי בתום הלימודים. זה היה קשה ומעליב, ועכשיו אני מרגיש שניצחתי. יש בי התעניינות. כשפניתי אליהם הם אמרו לי שלא מחפשים שחקנים חדשים, ועכשיו אותה הסוכנות בדיוק פנתה אלי וסירבתי לבוא לפגישה. היום אין לי סוכן, ואני עושה משאים ומתנים לבד. זה סיוט - אבל אני יכול".
מתי בפעם האחרונה בירכת?
"בבוקר. אני מברך בבוקר על הכל, על הבוקר ועל הלילה, על הבית, על האוכל, על הסקס".
מתי בפעם הראשונה?
מתי בפעם הראשונה עלית על במה?
"בטקס סוף חטיבת הביניים. הייתי אמור להיות מנקה שרק עולה בין הקטעים, והתפקיד שלי גדל. אני זוכר את הטקסט עד היום: 'ווי, כמה אנשים, מאיפה באתם? מתי הגעתם?' הרגשתי שייך לבמה וקיבלתי פידבקים טובים. ידעתי שאני רוצה להיות שחקן כבר מילדות. אני זוכר את עצמי מאוד ביישן ורוצה להיות על במה, שזה לא ברור. ידעתי שאהיה על במה ולא אתבייש, אלא אתחפש, אהיה בדמויות. דרך הדמויות ידעתי שאצליח להתחפש ולהשתנות. עשיתי הרבה חיקויים של שכנים ומורות. ההורים שלי אהבו את זה ועודדו אותי להמשיך. אמרו עלי שאני קולט את הניואנסים"
אבי דנגור \ שחקן (43), תושב תל אביב. למד משחק בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. יצר את הדמות של אבי הזמר ושיחק בסדרות רבות, ובהן "מטומטמת" ו"על הספקטרום", ובסרטי קולנוע. יצר עם שותפים את ההצגה "מייקל" ואת סדרת הטלוויזיה. כיום משחק בעונה השלישית של "לבד בבית" בכאן חינוכית, ומשחק גם בהצגה "הסוף" (צוותא, תל אביב) וב"מייקל" השבה לבמה בספטמבר (צוותא, תל אביב). מכהן כפרזנטור של שופרסל ומגיש את הפודקאסט "על הדבש ועל העוקץ" ברדיו תל אביב
shirshirziv@gmail.com