מעיין בלום: "היום אני ממליץ לא להתעמת עם מג"ב והמשטרה. פשוט להתרחק"

מתי בפעם האחרונה דיברת עם אנשים ברחוב?

"היום. יש לי תחושה שחלק חושבים שאני אודי כגן, בערך 20 אחוז מהפונים אלי מתבלבלים. מי שמזהה אותי שואל איפה הוא ראה אותי, ובדרך כלל אנחנו מסכמים שאנחנו לא יודעים, ואז הם אומרים שהם אוהבים אותי. נעים לי שמזהים אותי. זה דבר ששחקנים צריכים, חיזוקים חיוביים. האור הזה, שנדלק בעיני אנשים כשהם מזהים שחקן, זה בהחלט פלוס".

מתי בפעם האחרונה לא הבינו אותך?

"אשתי, תמי, לא תמיד מבינה אותי, ושנינו לא תמיד מבינים אחד את השני. אני צריך לרדת לעומק של מה שהיא מתכוונת - ולהפך. היום אני יודע שפשוט צריך לשבת, לדבר, לפרק את זה, ואז להבין. אני יכול להגיד משהו, אבל תמי תתייחס לטון שלי ולא לדבר שאמרתי.

"הכרנו לפני 15 שנים דרך חברים. לפניה הייתי בהתנזרות ארוכה שלא מרצון, לא היה לי כלום. ואז היא באה. היא אסרטיבית ופחות מהורהרת ממני. נחרצת. אם היא רוצה משהו, היא לגמרי הולכת על זה. התחתנו בחו"ל לפני עשר שנים, ואנחנו עדיין לא מבינים זה את זה".

מתי בפעם האחרונה היית על במה?

"בשבוע שעבר, בהצגה 'מטורללים' בתיאטרון חיפה. שבוע קודם עשיתי סטנד־אפ. היו לי הרבה חרדות לפני הסטנד־אפ. הערב עצמו היה בסדר גמור, והיה קהל סבבה. כתבתי לעצמי את החומר, מין בדיקת חומרים. אני אובססיבי לסטנד־אפ, רואה, שומע וכותב בעצמי כמויות של חומרים. מכור.
"החודש אני עולה עם הצגה חדשה, 'חורש גאם', עיבוד חופשי ורופף ל'פורסט גאמפ'. זאת סאטירה חברתית־פוליטית על ישראל בשנות ה־80-70, עם התייחסות להווה. אני מגלם את התפקיד הראשי, חורש, שיש לו סיפור חיים מורכב. עבדנו ביחד חבורה מיוחדת של אנשים מוכשרים שאני מכיר מכל מיני מקומות, כמו שירי גדני, וגם חדשים שהכרתי בהצגה, כמו טליה ברטפלד".

מתי בפעם האחרונה בילית עם המשפחה?

"הלילה. בת השנתיים שלי, מאיה, לא רצתה לישון. אשתי אחות שעושה משמרות לילה, אז בלילה אני והילדים ביחד. בדרך כלל הם ישנים, אבל למאיה היה הפעם חלום רע, ומחצות היא היתה ערה לגמרי, התחילה סמול טוק של תינוקות, והייתי מה זה עייף. אירוע כזה ממש מעמיד במבחן את האבהות שלך. אתה בכל מאודך לא רוצה להיות ער, אבל הילדה לא נרגעה, אז בילינו יחד.

"יש לי גם בן, דוד (7 וחצי), ואני אבא ממש שונה עכשיו כשיש לי שני ילדים. בגדול אני רוצה ומנסה להיות אבא מאוזן, ולאזן בעולם המטורף הזה בין להיות סמכותי, מכיל, אוהב אך עם גבולות, אבא משקיע שגם נותן להם ספייס. בקיצור, זה בלתי אפשרי".

היום אתה חושב על האבהות של אבא שלך?

"אחרי 15 שנים של טיפול הבנתי שאבא שלי, צ'רלס, היה מאוד דומיננטי מבחינתי, ויש בי הרבה ממנו, חלק דברים טובים וחלק לא. לקחתי ממנו את ההומור. הוא מאוד מצחיק אותי, אבל חסר איזון, כי לא יכולתי לדבר איתו ברצינות. אני רוצה להיות מסוגל לדבר עם הילדים שלי גם ברצינות.

"את הקטע של הכיף ולהשתובב יש לי כמוהו - אני עושה איתם כיף, הולך לגינות ולג'ימבורי, מכיר הכל, אבל אני חרדתי ביחס אליהם. עם דוד הייתי חרדתי מאוד בתקופות מסוימות, והיום אני משתדל ליהנות מהם, עם כל החובות שלי כהורה. הם כיפיים ומצחיקים, רוצים לשחק ולהשתובב, ואני אוהב לתת להם תחושה של חופש. אני יכול להשתולל איתם במיטה. זה כיף, אבל מסוכן, כי אפשר לדפוק את הראש בקיר - וזה גם קרה. ואני מדגדג אותם בצורה חריגה אני חושב.

"הוריי התגרשו כשהייתי בן שנה. לקחתי את המבט של אבא שלי על העולם, תמיד אאוטסיידר ומאוד מצחיק. המחשבה שהוא היה הומלס לתקופות היא עניין שאני מתמודד איתו. זאת מחשבה שנותנת לי גם ביטחון, כי באיזשהו מקום הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי זה שלא יהיה לי איפה לישון בלילה - וגם אז אני יודע מה לעשות. ישנתי עם אבא שלי ברחוב, עשינו טיולי תרמילים ונרדמנו בשקי שינה לצד הדרך. הוא עשה את זה בתל אביב ובעולם, ואני מכיר את הנוהל של איך לישון בחוץ. אני לא אגיע לשם, אבל גם אם כן - אני יודע שיהיה בסדר.

"היום אנחנו בקשר. אבא שלי כותב לי המון, הוא היה כאן בביקור, ומאז הוא קצת לוקח זמן לעצמו. יכול להיות שהוא באיזה טיול אופניים".

מתי בפעם האחרונה היית בהפגנה?

"באחת השבתות לפני חודש-חודשיים. הלכתי לבד לקפלן והשתתפתי. המצב בארץ נראה לי די טבעי. עלתה ממשלה ימנית קיצונית, עם חלקים קיצוניים שמנסים לעשות דברים קיצוניים, ויש תגובת נגד חזקה. יש ציבור גדול שמתנגד להם.

"תמי נתקלה במשטרה באחת ההפגנות הראשונות, וזאת היתה לנו הפתעה גמורה. היינו באחת החסימות הראשונות של איילון. המארגנים הזמינו את כולם לרדת לכביש, ואנחנו עמדנו בצד והסתכלנו מהשוליים. באו מג"בניקים, ולמרות שלא היתה אלימות מצידנו, הם שלפו מישהו ולקחו אותו למעצר. ואז הם התחילו לנקות את האזור ולדחוף את כולם למעלה, לכיוון הצומת.

"ואז מג"בניק אחד אמר לי 'זוז', ועניתי לו שאני לא מפריע לאף אחד. הם התחילו לדחוף אותי - ובתגובה צעקתי. תמי, שלא עמדה ממש לידי, שמעה אותי והתחילה לצעוק שיעזבו אותי. זה קרה ממש בתוך שניות. אחד המג"בניקים תפס אותה מאחור, זה היה אלים, רק לא מהצד שלנו. ראיתי אותה קצת צולעת, ואז לקחו אותה לזינזאנה.

"לקח לנו זמן להבין איפה היא ומה קרה לה. היא נפגעה בשיניים, ואני דאגתי לשלומה. העברתי דרך עורכי דין שאלות, ועכשיו אנחנו מחכים לראות איך יתייחסו למקרה שלה. מאז היינו שנינו בעוד הפגנות, ואני ממליץ לא להתעמת עם מג"בניקים או עם שוטרים. פשוט להתרחק מהאזור.
"אחרי התקרית כעסתי על המשטרה ועל המוסדות. יש משהו אטום מאוד במערכת, ואין לך מה לעשות עם זה בגדול, אין לך לאן לפנות. אתה צריך איכשהו לתת לזמן לעשות את שלו, וצריך לתת לכעס מקום".

מתי בפעם האחרונה נשקלת?

"אני לא נשקל בעיקרון. יש לנו משקל בבית, אבל לא אעלה עליו, כי אני סתם אסבול. יש לי מספיק רגשי נחיתות גם ככה. אני יודע שאני אובר־ווייט, וכשיהיה לי זמן אני אטפל בזה. התירוץ שלי עכשיו הוא הילדים, אין לי זמן. אני גם חושב שכשאתה יוצא מכושר המשימה לחזור אליו היא סבל יותר גדול, ואני כבר הגעתי לנקודה שבה זה כבר כל כך סבל, שכבר עדיף לא לנסות לחזור.

"בזמנו עשיתי את כל סוגי ספורט הקיימים: שחייה - ואני לא יודע לשחות; ריצה - ואני נפצע מזה; כושר סתם - ואני שונא את זה. יש אנשים שאוהבים לסבול, אז שהם יעשו כושר".

מתי בפעם האחרונה קינאת?

"צפיתי בסדרה 'אלף', וקינאתי ביעקב זדה דניאל שמגלם את הנשיא לשעבר קצב. הוא עושה שם תפקיד מהמם, משהו שלא עשיתי עד עכשיו והייתי שמח לעשות. יעקב נועץ בו את שיניו היטב, וזה בעצם מה ששחקן רוצה".

מתי בפעם האחרונה הרגשת מאוים?

"היו איומים על כמה משחקני 'היהודים באים', אבל לא עלי, כי הצטרפתי לקאסט באופן רשמי רק בעונה הקודמת. אלי מגיעים אנשים שאוהבים את הסדרה. הרגשתי מאוים מעט עם 'הצל' ב־2019 (רקע: בלום שיתף ידיעה על מות בלתי מעורבים בתקיפת צה"ל בעזה, ובתגובה פרסם יואב אליאסי בפוסט: 'הנה עוד שחקן שרוצה לצאת יפה נפש מול חבריו לברנז'ה ומוכר את צה"ל'; ש"ז).

"שאלתי את עצמי, מה לעזאזל קורה פה? התחלתי לענות לכל אחד שכתב לי, עד שהלכתי עם הבן שלי לגינה וניתקתי את הנייד. כשחזרתי בערב, אחרי שעות שלא הייתי זמין, קלטתי שהיו עוד הרבה הודעות. ניסיתי לסגור את הנושא, אבל התברר שאנשים כבר עברו הלאה, לפוסט נגד אושרת קוטלר. ואז קלטתי שזה סרק, שזה קורה וירטואלית. הם מאיימים מאחורי המקלדת, וזה רק משחק חברתי".

מתי בפעם האחרונה בדקת את חשבון העו"ש?

"היום. אני בודק מתוך צורך, אני חייב. אנחנו לא גומרים את החודש, ושנינו עובדים. לי ולתמי יש רתיעה מלהתעסק בכסף, אבל לאחרונה הבנתי שצריך להיות במודעות כל הזמן ולהיות 'על זה'. יוקר המחיה מעסיק אותי מאוד. מאיה במשפחתון, ואנחנו משלמים הלוואה על אוטו, שכר דירה, ביטוחים ומסים. אז לפני שהתחלת את החודש אתה כבר במינוס, ולא נשאר כסף לכלום".

מתי בפעם האחרונה היית על סט?

"החודש, עשיתי תפקיד אורח בסדרת ילדים. גדלתי כשחקן, ואני יכול לעשות למעשה הכל. באיזשהו שלב מנסים להגיד לך מה אתה יכול לעשות ומה פחות, אבל לי אין בעיה עם התפקידים הקומיים. אני שוחה בזה, אוהב קומיקאים. אני מקנא במי שעובד ב'ארץ נהדרת', תוכנית מדהימה, אנשים מעולים, הקומיקאים הכי טובים. זה יהיה מדהים אם זה יקרה גם לי, אבל אין לי שאיפות להגיע לשם".

מתי בפעם האחרונה היית בטיפול פסיכולוגי?

"אני בטיפול לא מעט שנים, אצל אותה מטפלת. הפסיכולוגית שלי הכי טובה בעולם, והיא בעיקר מתאימה לי. היה לי מזל. היא ראתה אותי לאורך השנים בכל המצבים. היו לי חרדות, והן מאחוריי. כשהתחלתי טיפול היו לי אפיזודות דיכאוניות, וזה די מהר עבר, דבר שאני זוקף לזכותה.

"היו לי אפיזודות של להיות במיטה, לא לצאת מהבית ומחשבות של חוסר תקווה וייאוש. לא דיכאון מז'ורי, אבל דיכאון שנעלם בהדרגה. חרדות זה משהו אחר, יותר חמקמק, הן קשורות לכל דבר. הטיפול אצלי הוא מעבר לפסיכולוגי, וזה כבר בשליטה. היום אני יכול לצאת החוצה מהחרדה, להסתכל עליה ולעבור אותה, לחיות איתה".

מתי בפעם האחרונה למדת?

"למדתי תואר ראשון בפסיכולוגיה בשנים האחרונות באוניברסיטה הפתוחה, וכיום אני מתנדב בתל השומר. כהחלטה על בחירת קריירה אני עוד לא יודע לאן אלך, אם אעשה תואר שני או לא. הייתי רוצה לטפל. הבנתי לאט־לאט שזה תחום שמרתק אותי, עוזר לי, מעניין ומזין אותי, ואני רוצה שהוא יהיה חלק מחיי".

מתי בפעם האחרונה כתבת?

"אתמול. אני מאוד אוהב לכתוב, זה ברמת הצורך הנפשי שלי. עכשיו אני כותב סטנד־אפ. בעברי הרחוק כתבתי לאחרים, ועכשיו אני כל הזמן כותב לעצמי. הסטנד־אפ הוא ניסיון להוציא את זה קצת החוצה, ושם אתה יכול לכתוב על הכל. למשל, שאני עונה למיילים שהם ספאם".

מתי בפעם האחרונה קראת ביקורת?

"לא זוכר. היתה ביקורת על ההצגה בתיאטרון חיפה, אבל היא לא הזכירה אף אחד בשמו. זה עושה לי טוב לקרוא ביקורת טובה, אבל לא קשה לי עם ביקורת רעה, כי אני מבקר את עצמי הרבה יותר גרוע ממה שאי־פעם כתבו עלי. וגם, באופן יחסי, כתבו עלי דברים חיוביים, לא נכוויתי מביקורת. אין לי טענות לאף אחד, לא רודפים אחריי ברחובות מעריצים, אבל גם לא מבקרים. חוץ ממג"ב, אני חושב שאני בסדר עם כולם".

מתי בפעם הראשונה?

מתי בפעם הראשונה הפכת לאבא?

"ב־2015, כשדוד נולד בלידת בית טבעית. היו איתנו דולה ומיילדת, והיתה בריכה. תמי ילדה, ואני עשיתי הכל - הבריכה, כל ההכנות, זה נורא ואיום. אבל הלידה עצמה היתה קלה, וגם ההתאוששות היתה קלה, ולמחרת תמי כבר היתה על הרגליים. רופא הגיע אלינו לבדוק את התינוק, לא הלכנו לבית חולים. בחדר השינה שלנו בלילה עמדתי עם דוד, כשתמי כבר ישנה, והסתכלתי עליו. זאת היתה אהבה ממבט ראשון, משהו שהביך אותי קצת. קלטתי שאני מתאהב בתינוק. לא הייתי מוכן לזה כשזה הגיע, ונוצרה בינינו באותם רגעים ברית"

מעיין בלום // בן 46, שחקן, קומיקאי ותסריטאי. תושב תל אביב, נשוי לתמי, אב לשניים.
למד משחק בתלמה ילין ובניסן נתיב. החל את דרכו בתוכנית הנוער "תופסים ראש", ובהמשך כתב לטלוויזיה ושיחק בסדרות ("המשרד", "אבודים באפריקה", "מתים לרגע", "הנערים", "שב"ס") ובסרטים, ובהם "סיפור אחר" שביים אבי נשר ו"עוד סיפור אחד" שביים גורי אלפי. כיום משחק בהצגה "חורש גאם" שעלתה בצוותא, ובהצגה "מטורללים" בתיאטרון חיפה

shirshirziv@gmail.com