אני אוהב את הקדימונים לעונה החדשה של "כוכב נולד 9". אני אוהב אותם משום שהם מעבירים מסר ברור: "שימו לב, עשינו שינויים רציניים לקראת העונה החדשה, ובין השינויים האלה החלפנו שופטים, ועוד יותר חשוב - שינינו גישה". אם לפשט עד למקסימום, הקדימונים אומרים לצופים: קבלו את "כוכב נולד" מזווית אחרת, הזווית של המתמודדים. הרעיון מאחורי הקדימונים הוא לתת לנבחנים מצלמה כדי שיתעדו את הרגעים מורטי העצבים לפני הכניסה לאודישן. זו זווית שונה ואינטימית יותר מזו שהורגלנו אליה בעבר. המתווכים הוצאו מהפריים; נותרו בו המתמודד בגפו ומצלמתו - ומאחוריהם הסיפור האישי שלו. אם בעונות הקודמות הקדימונים התמקדו בכוכבים שיצאו מהתוכנית ("מי תהיה נינט הבאה-") או בשופטים-ידוענים שמגיעים למקומות נידחים ואגב כך מוכרים לצופים הבטחה לאבק כוכבים - הרי כעת אומרים הפרומואים: אין כוכבים. או יותר מדויק: כולם כוכבים. כל נבחן ונבחן. * * * אין להם בעיה לבוא לצופים ולומר "טעינו", וזה כשלעצמו מעורר הערכה. זה מעורר הערכה כי עולה מכך באופן מובהק שגם הם הבינו שלצופים נמאס מהאנשים שעשו עד כה את התוכנית. כי יותר ממה שיש בפרומו - זה מה שאין בו: אין מתווכים. יוצרי התוכנית הבינו שהם המכשלה, לכן החליפו את צוות השופטים ושמו את המצלמות בידיהם של הנבחנים האלמונים (והשופטים החדשים, מירי מסיקה ויאיר ניצני), כשהם אומרים להם בעצם: יאללה, תעשו תוכנית. הזווית שלכם היא חדשה ומרעננת, שלנו שחוקה ולעוסה. אנחנו מודעים לזה שבנו כבר אי אפשר לצפות. * * * אין ספק שההודאה הזאת בכישלון היא ניצחון של הבמאי-תסריטאי-מפיק דורון צברי, מיוצרי "מחוברים". ניצחון שהוא בבחינת "איך שגלגל מסתובב". רק לפני כמה שנים נלחם צברי בקשת בעקבות דחיית שידור סרטו התיעודי על דודו טופז, "מלך הרייטינג". כעבור כמה שנים הוא שב והפגין מול משרדי הזכיינית כראש איגוד הבמאים, בקריאה להקצות יותר מקום ליצירה ישראלית. והנה עכשיו כולם עושים "מחוברים", או לפחות מנסים לעשות, ואילו צברי כבר מנסה לפצח את הפורמט הבא. הפעם במשרדי קשת, מעמדת המנצח. אך מהו אותו ניצחון? מה לו ולניסיון לפתוח דלת ליצירה מקורית ישראלית? לקחו את הסידרה, על איכויות הבימוי והעריכה המיוחדות שלה, רוקנו אותה ונשארו עם העטיפה בלבד. בקשת הרי יודעים לזהות עטיפה מוצלחת יותר מאשר כל דבר אחר. * * * ואם נחבר את כל זה לעונה החדשה של "כוכב נולד", נבין שהתחושה האופטימית שמעוררים בנו הקדימונים היא מעט מטעה. כי מאחורי "מחוברים" עמד מישהו שיודע מה לעשות עם החומרים ואיך לכוון את המשתתפים (שרובם מספרי סיפור מקצועיים), ואילו מאחורי "כוכב נולד" עדיין יעמוד בסופו של יום יואב צפיר, ולפניו יעמוד צביקה הדר. וזה לא ממש מעודד.
מה שמצא חן בעיניי בעיקר בקדימונים הוא הסאבטקסט שלהם: ההודאה הרשמית של כל מי שקשור בהפקת התוכנית (הזכיינית קשת, המפיקים טמירה ודודו ירדני, המנחה צביקה הדר והעורך יואב צפיר) בכישלון הקונספציה.
ועם זאת, סביר להניח שאנשי קשת וירדני הפקות לא באמת אמרו לעצמם דבר כזה. ודאי שלא באופן מודע. מה שיותר סביר שחלף להם בראש זה "בוא נעשה 'מחוברים'". בדיוק כמו שאמרו ב"האח הגדול" - שם נתנו לחמשת הפיינליסטים מצלמת וידיאו אישית לתעד את השבוע האחרון שלהם בבית. כולם הרי עושים היום "מחוברים". גם מיזם קולגה אחר ממסדרונות קשת - "בקרוב: אהבה".
זו הבעייתיות שמסתמנת עם הריאליטי: סף הגירוי הגבוה שאליו הורגלו הצופים מכריח את הפרנסים להביא בכל רגע נתון את "הדבר הבא". העתיד תפס את מקום ההווה. בארה"ב המהלך מגיע עד אבסורד: הריאליטי הפסיק להמציא את עצמו והתחיל פשוט לאכל את עצמו: מ"The Bachelor" ("הרווק") עשו "Bachelor Pad", שזו וילה מלאה בפליטי תוכנית האם - רווקים ורווקות מעונות קודמות שבאים להשתרלל; מהריאליטי של הזמר-בדרן פלייבור פלייב ("טעם האהבה") עשו עשרות ריאליטי אחרים, והחשוב שבהם הוא "I Love New York", ואף הוא זכה לספין אוף, שהבולט שבהם הוא "I Love Money" (שבאמת מזקק כבר את כל המיצים שאפשר להפיק מז'אנר); וכך הלאה והלאה. ראבק, אם "הישרדות" האמריקני מאמץ את "אי המתים", סימן שהעסק ממש תקוע.