בשנים האחרונות היה פסטיבל ישראל מקור לביקורת באשר לרלוונטיות שלו מבחינה אמנותית, וסביב השאלה עד כמה הוא מקדם את התרבות הישראלית. הקולות גברו כשבמסגרת צעדי ייעול הונחת בתפקיד המנהל האמנותי הבמאי משה קפטן - שסימל בעיני רבים נטייה לפופולריות ולתרבות לא גבוהה. הפקדתו על ניהול יובל ה-50 לפסטיבל הממלכתי הפכה למבחן חשוב למוסד, ולפי לוח המופעים נראה שהוא עובר אותו בהצלחה. הפסטיבל ייפתח ביום שני (23 במאי) בכיכר ציון בירושלים, במופע "Strange Fruit" מאוסטרליה, שמארח רקדנים וירטואוזים התלויים על מוטות גבוהים - ויינעל ב-18 ביוני בהופעה של להקת המחול הדנית Mix בתיאטרון ירושלים. הפסטיבל יארח השנה 50 מופעים מהארץ ומהעולם, עם אורחים נכבדים ובהם זמרת הסופרן הניו-זילנדית הנודעת דיים קירי טה-קנאווה, תיאטרון שאוב-ינה הגרמני (בעיבוד מודרני ל"המלט"), מתופף הג'אז הבכיר בילי קובהאם ורביעיית כלי המיתר המפורסמת האגן מאוסטריה. אירועי הפסטיבל יתפרשו על פני מתחמים רבים בבירה - תיאטרון ירושלים, בריכת הסולטן, בנייני האומה, מוזיאון ישראל, הגן הבוטני, בית שמואל, אולם ימק"א, מרכז ז'ראר בכר ומרכז טארג. כמה מופעים יעלו בחולון, במודיעין ואף בדימונה. התוכנייה שהרכיב קפטן משתדלת לשקף את התרבות המקומית ואת החיבור שלה לעולם כיום ובחלוף השנים. הנה כמה אירועים בולטים שינסו לייצג רוח חדשה-ישנה זו בכבוד: היום שבו עלה התיאטרון הלאומי הבימה לארץ מרוסיה נחשב לאבן דרך בתולדות התרבות העברית. את מופע הדגל הנצחי שלו, "הדיבוק", ביים השחקן הנודע יבגני וכטנגוב, תלמידו של קונסטנטין סטניסלבסקי - אבי התיאטרון המודרני, גדול במאי רוסיה וממפתחי טכניקות המשחק הריאליסטיות על במה. מאז מותו של וכטנגוב ב-1922 (ארבעה חודשים אחרי השקת "הדיבוק") הפך הסטודיו שלו לאחד התיאטראות החשובים ברוסיה ובעולם, ואחד משיאיו האחרונים הוא עיבוד מחודש למחזהו הקלאסי של אנטון צ'כוב "הדוד ואניה" - שעלה לראשונה ב-1899 בבימויו של סטניסלבסקי וכעת מקבל ביצוע מחודש, עטור כוכבים ופרסים. תיאטרון וכטנגוב יעלה את הביצוע ב-28 וב-29 במאי בתיאטרון ירושלים. תיאטרון גשר, תיאטרון נוסף שעלה מרוסיה ומציין כעת 20 שנים להיווסדו, אמון על אירוח הלהקה. מגוון רחב של אירועים מכוננים בתרבות הישראלית תועדו למזלנו בצילומים, שיכונסו כעת לתערוכה ראשונה מסוגה בתולדות המדינה. התערוכה החזותית-היסטורית "צלמי במה" תוצג במשך ימי הפסטיבל באכסדרת תיאטרון ירושלים, ותתמקד בשני נושאים עיקריים: 100 שנים של צילומי במה - תיעודיה הראשונים של התרבות בארץ כפי שנצפו בעדשתם של תשעה צלמים בולטים במאה האחרונה; ו-50 שנה לפסטיבל ישראל - תיעוד הרגעים הגדולים ויוצאי הדופן בהיסטוריה של הפסטיבל, עם שלל האירועים שהפכו דרכו לנכסי צאן ברזל. מפזזים בחלל המוזיאון אחת הטענות נגד הפסטיבל בשנים האחרונות היתה שאלת היתרון שלו לעומת השוק המסחרי שמסוגל להרים הפקות יוקרתיות יותר ממנו. הופעה - אחת מבודדות בעולם - במסגרת ה"Legacy Tour" של להקתו של מרס קנינגהאם עשויה לתת לכך תשובה ניצחת. קנינגהאם, מגדולי הכוראוגרפים במאה ה-20 ומחלוצי המחול האוונגרדי, הלך לעולמו ב-2009 והורה בצוואתו להפסיק את פעילות להקתו לצמיתות בתוך שנתיים. לתוך הסד המגביל הזה זכו להשתחל רק 40 יעדים, שבהם תבקר הלהקה שקנינגהאם אימן אישית. אחד היעדים האקסקלוסיביים יהיה פסטיבל ישראל, שיארח שבעה מופעים של הלהקה בשתי תוכניות: ב-6 ביוני יתקיים בתיאטרון ירושלים מופע שמורכב מהיצירות "Split Sides" (למוסיקה שכתבו למופע רדיוהד וסיגור רוס), ו-"Sounddance" (שעלה במקור בהשתתפות קנינגהאם עצמו). בין 9 ל-11 ביוני תבצע הלהקה במוזיאון ישראל את "Events" שנתפר במיוחד לחללים לא קונבנציונליים בשטח המוזיאון. בהמשך השנה תעלה הלהקה את מופעה האחרון בניו יורק - ואז "תסגור את הבסטה". המשמעות: פסטיבל ישראל זוכה לארח הופעה בקנה מידה היסטורי. חגיגות היובל של פסטיבל ישראל יהיו השנה סגירת מעגל בכמה אירועים שישחזרו או יוקירו את שיאיו מהעבר. ב-1993 פתחה להקת המחול בת-שבע את הפסטיבל עם היצירה "אנאפאזה", שהפכה ברבות הימים לסמלה של הלהקה ודחפה את מנהלה אוהד נהרין למעמד של אחד הכוראוגרפים המובילים בעולם. 250 אלף איש צפו ב"אנאפאזה" עד כה. ביום חגו של הפסטיבל בחרה הלהקה להצדיע עם בכורה עולמית למופעה החדש -"שדה21" (יעלה בין 25 ל-27 במאי בתיאטרון ירושלים). באותה שנה הופיעה גם אחינועם ניני, אז זמרת צעירה ומבטיחה. מאז הפכה ניני לאחת הזמרות הישראליות המצליחות בעולם, ואת אלבומה החדש, "ארץ, שיר", היא תשיק במסגרת הפסטיבל במופע משותף עם התזמורת הסימפונית ירושלים, שיתועד בערוץ המוסיקה הקלאסית הצרפתי היוקרתי מצו (9 ו-11 ביוני בתיאטרון ירושלים). גולת הכותרת של סגירת המעגלים הפנימית תהיה הענקת אות יקיר הפסטיבל למלחין-יוצר יוני רכטר (8 ביוני בתיאטרון ירושלים). פרס מפעל החיים יחתום לעת עתה שיתוף פעולה ארוך ופורה של רכטר עם הפסטיבל, כיוצר ומבצע, בסימן מלאות 20 שנה למופע הטלוויזיוני "העיקר זה רומנטיקה", שכאז כמו היום היה מופע הוקרה לפועלו. במבט ראשון נראית הירומי אוהרה כנערה קטנטנה וביישנית מרובע הרג'וקו התוסס והאופנתי בטוקיו, עם קוקו-בלוף סופר מעוצב ולק שחור-לבן אופנתי באצבעות, מעוצב כקלידי הפסנתר שבנגינתו היא נוהגת להתפרע. במבט נוסף המופע שלה נראה כמו טרור אלתורים מלווה בחיוכים חביבים, או שמא עוויתות מטורללות - תלוי איך מסתכלים על השואו האנרגטי-אגרסיבי שלה. אוהרה נחשבת לאחד הדברים הטובים יותר שקרו לפיוז'ן בשנות האלפיים, והיא עדיין נחווית כמשהו זר, אחר ומשונה. הקהל הישראלי אוהב את זה - והיא אותו. כבר שלוש פעמים היא ביקרה כאן במופעים ראויים לציון, והפעם תגיע אוהרה לתיאטרון ירושלים (31 במאי) למופע רשמי - ככל שהדבר אפשרי אצלה - כאורחת הפסטיבל.
פסטיבל היובל
בשנתו ה-50 ינסה פסטיבל ישראל, שייפתח השבוע, לשחזר את מעמדו הרם מהעבר • לא פחות מ-50 מופעים מסקרנים ושלל אורחים מחו"ל יסייעו לו לכבוש מחדש את המפה
, עודכן
