אני באמת אגדה

בפעם הראשונה שפגשתי את יוסיין בולט, טסתי את כל הדרך עד בוסטון, וקיבלתי בדיוק תשע דקות עם הבחור. הוא קידם אז מוצר חדש עבור אחד מהספונסרים הרבים שלו. כשחברים שאלו אותי אחר כך איך הוא במציאות, האדם המהיר ביותר על כדור הארץ - למעשה, המהיר ביותר בהיסטוריה - הייתי עונה להם, "זריז", ומקבל כמה צחוקים חלשים.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

זה קרה ב־2009. בולט כבר היה כוכב עולמי, אחרי הספרינט הנדיר (9.69 שניות) בגמר מאה המטרים של אולימפיאדת בייג'ין. כעת, אחרי ששיחזר את הזכייה בשלוש מדליות זהב גם בלונדון 2012, התהילה והפופולריות שלו רק התעצמו. המילה פופולרי, למען האמת, לא עושה צדק עם הסטטוס של האיש: המילה "אגדה" יותר מתאימה במקרה הזה. כשביקשתי מילדיי בני העשרה לנקוב בשמו של היצור שהוא חד־משמעית הכי קול וראוי להערצה בפלנטה, הם הציבו את בולט במקום השני (לא ממש מקום מוכר עבורו), מייד אחרי נלסון מנדלה.

הפעם אנחנו מדברים שעה. ולא הייתי צריך לטוס לאמריקה בשביל זה, רק לעלות על הרכבת לאוניברסיטת ברונל שבמערב לונדון. בולט וחבריו לנבחרת ג'מייקה מתאמנים שם במשך עונת המסלול האירופית. עכשיו היא הסתיימה והוא טס הביתה לקינגסטון; אחר כך יחזור לבריטניה להשיק את האוטוביוגרפיה שלו, "מהיר מברק". בחור עסוק.

הספר שוכב על השולחן שמפריד בינינו. בולט מודה שלא קרא אותו. הוא רואה את המהדורה הסופית של הספר שלו לראשונה, מתפעל מהעטיפה, בוחן את המשקל וסוקר בקפדנות את התמונות. הוא נראה שבע רצון למדי. האוטוביוגרפיה הקודמת שלו התפרסמה אי אז ב־2010. הספר החדש, על פי הכתוב בטקסט שמרוח על העטיפה האחורית, הוא מיוחד: סקירה מלאה וראשונה של 27 שנותיו של הבחור עד כה. וזה כנראה משהו חדש.

במחשבה שנייה, בואו נפסיק רגע עם הציניות. מי לא יכול לסלוח לבולט על שהוא חולב את הרגע שלו עד למקסימום? אין דבר אחר, פרט לכישרון והתמדה, שמאפשר למשוך את הרגע הזה עוד ועוד. קריירה של אצן בדרך כלל קצרה יותר אפילו מזו של כדורגלן, ובולט סבור שהוא כבר הגיע לנקודת השיא שלו. שיא העולם המדהים שקבע ב־2009 בריצה למאה מטרים, 9.58 שניות, נותר יציב כבר ארבע שנים.

אתה יכול לרוץ מהר יותר?

"האפשרות הזאת מצטמצמת", הוא מודה. "אם זה לא יקרה בשנה הבאה, אני חושב שזהו".

יש סיכוי שמישהו אחר ישבור את השיא שלך?

"בבוא היום, אני מניח. אתלט גדול מגיע בכל עשור".

הוא מתכוון לפרוש אחרי המשחקים האולימפיים של ריו דה ז'ניירו ב־2016, כשיהיה בן 30. ואז, הוא מודיע, יהפוך לכדורגלן.

רגע. כדורגלן???

"אני לא מצפה להיות רונאלדו. אבל אני צופה הרבה בכדורגל, ורואה שחקנים שהם לא כאלה טובים. אני משחק עם חברים, בדרך כלל כשחקן באגפים. אני בסדר, מיומן. אני יכול למסור ואני מהיר".

אה באמת, אני מעיר, אתה נחשב לשחקן מהיר? בולט מתלהב מהבדיחה ומגיב בצחוק גדול יותר ממה שהיא שווה. "אני אוהב לצחוק", הוא אומר.

יכול לגמור חמש בירות בערב

חוש ההומור הוא חלק מהצ'ארם שלו. הוא לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. סוג של ליצן שמפעיל את הקהל, אוהב לצאת למסיבות, אוכל ביג מק, שותה בירה גינס - ועדיין מצליח להביס כל מי שמתחרה נגדו. האיש המהיר בהיסטוריה הוא בחור רגיל וכיפי, אולטרה־קול. וכריזמטי. ונעים. האישיות שלו היא קומבינציה שמבטיחה לו הערצה כלל עולמית.

ברור שבולט הוא הכל מלבד בחור רגיל. כמו כל הספורטאים הבכירים, את מרבית חייו הוא מבלה באימונים (בספרו כתב: "הייתי מתמוטט על המסלול בייסורים אחרי סשנים אינטנסיביים של אימונים. הייתי חולם על הרגע שבו הכאב יחלוף לעולמים"). חוץ מזה הוא גם אוהב לבלות לפעמים, כשיש לו זמן, אבל תדמית נער המסיבות שלו, הוא אומר, מוגזמת לגמרי. "בדרך כלל אני לא יוצא לבלות. ואז, בכל פעם שאני יוצא, אומרים 'הו, הוא מבלה יותר מדי'".

במהלך האולימפיאדה האחרונה, למשל, לא יצא בכלל. "ביום הראשון שלנו בכפר האולימפי יצאנו לאכול צהריים במסעדה, וזה יצר כאוס. החברים שלי היו צריכים להיות מעין שומרי ראש ולהגן עלי. ומאז פשוט לא יצאתי החוצה".

לא השתעממת?

"אני רגיל לזה. לונדון היתה חוויה נהדרת".

ומה בנוגע לשתייה? זה נכון?

"כן, אני שותה. בירה".

כמה אתה יכול לשתות בערב?

"עם גינס, אני כנראה יכול לגמור חמש".

פחיות?

"בג'מייקה זה מגיע בבקבוקים".

ומה עם פאסט־פוד?

"הדיאטה שלי טובה יותר היום. אני שותה קולה, אבל אני מנסה לחתוך מהתפריט מזון מטוגן. לפעמים אני מתרשל ומוותר לעצמי. אני לא מספר לאף אחד. לפעמים בסוף השבוע, אם אני מרגיש שבא לי אוכל מטוגן, אז אני אוכל. זה בסדר, מדי פעם".

מקדונלד'ס?

"בג'מייקה אין מקדונלד'ס. זה קנטאקי פרייד צ'יקן. אני הולך לשם וטוחן כנפיים".

אתה מתכוון לשחרר את החגורה כשתפרוש?

"לא. אחד מהחברים שלי הפסיק לרוץ לפני שנתיים, והתחיל לאכול. ראיתי אותו, ואמרתי לו, 'בן אדם, מה קרה לך?' הוא אמר לי: 'ככה בדיוק אתה גם תיראה'. אז הודעתי לו שאני לא מתכוון להגיע לשם".

מתפלל לפני כל מירוץ

על המסלול הוא עדיין ליצן. משליך קונוסים, פותח מטריות דמיוניות כשיורד גשם, חוגג ניצחון עם שכיבות סמיכה. הוא מגלה שחלק מהמעשים הללו מתוכננים מראש. "חברים שלי נותנים לי רעיונות מה לעשות לפני או אחרי הריצה. לפעמים אני אומר לא, ולפעמים אני אומר, 'הו, זה די מגניב'. תלוי בווייב. הקהל אוהב תמיד לשער, 'מה יקרה הפעם?' לפעמים אני לא עושה כלום. אני לא רוצה לעשות דברים בלי השראה, או משהו מטופש".

הג'מייקנים, הוא סבור, מתים על הדברים הללו. "זה אותו דבר עם בגדים. לפעמים אתה מתלבש על פי צו האופנה, ולפעמים אתה אומר 'נה, זה לא יעבוד".

הוא מצטלב ומסתכל לשמיים. זאת לא העמדת פנים: בולט התחנך על פי האמונה הנוצרית האדוונטיסטית, ועדיין הולך לכנסייה. "בערב שלפני מירוץ אני תמיד מתפלל. אני מבקש הגנה ועזרה לצאת החוצה ולעשות את המיטב".

אתה מתפלל לניצחון?

"מעולם לא ביקשתי ניצחון. אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו. אני תמיד מבקש ממנו לעזור לי לעשות את המיטב".

ואתה מאמין שהוא עוזר לך?

"כן, אני באמת מאמין בזה".

בולט נזכר בתקופה שהתחיל לרוץ, בערך ב־2006. "כל מה שרציתי לעשות זה ליהנות. כולם ניצחו אותי, ואני חשבתי לעצמי, 'זה לא מתקבל על הדעת'. המאמן שלי הסביר שכולם על המסלול מוכשרים, ומי שיעבוד הכי הרבה על הכישרון שלו, יהיה הטוב מכולם. לא התאמנתי מספיק חזק כמו שהייתי מסוגל. אנשים היו אומרים, 'הו, יוסיין לעולם לא יהיה טוב כמו שהוא היה בתיכון'.

"לא הצלחתי לנצח את טייסון גיי. אמרתי, 'למה אני לא מנצח?' והמאמן שלי אמר: 'בגלל שאתה לא מתאמן בחדר כושר. אתה חלש. אין שום טעם שתמשיך לרוץ אם אתה לא מתכוון לתת את הכל'. הלכתי לחדר כושר, והרגשתי את השינוי בעונה שלאחר מכן".

מאז הוא בקושי מביט לאחור. כשהוא מביט קדימה, הוא לא רואה שם אף אחד. בשיא המהירות שלו, אחרי תאוצה של 80 מטרים בערך, הוא מגיע למהירות של כ־45 קמ"ש. "אני יודע שאם אני משלים את 40 המטרים הראשונים נכון, הם לא יצליחו לתפוס אותי. אחרי זה, הרגליים הארוכות שלי הן יתרון. זה החלק האהוב עלי: אני מרגיש כאילו אני נטען, ואז ווש, אני דוהר, הצעדים שלי פתוחים לרווחה, כאילו הדלקתי מנוע טורבו".

קארל לואיס? מי זה בכלל?

הוא גדל בעיירה שרווד שבצפון־מערב ג'מייקה. הוריו, וולסלי וג'ניפר, היו בעלים של מכולת. "לא היינו עשירים במיוחד, וגם לא עניים", הוא אומר. בולט היה מלא באנרגיה - תמיד רץ, שיחק קריקט וכדורגל, אבל לא לקח את עצמו ברצינות. "בבית הספר הייתי מחמיץ אימונים, הולך לחנות של משחקי וידאו ומשחק. כשהייתי בכיתה ו', אבא שלי שאל אותי איך האימונים והייתי אומר 'טובים'. ואז מישהו סיפר לו. הוא נתן לי כמה הזדמנויות, ואחר כך הוא העניש אותי".

איך?

"היכה אותי בחגורה או ביד, תלוי באיזה מצב רוח הוא היה. אני שמח שזה קרה. למדתי מזה המון. זה שמר אותי במסגרת. אדם מאוד רציני, אבא שלי".

אפילו היום, הוא אומר, אם הוא מקניט את אביו על הזדקנותו (הוא כבר בן 57), והאב אומר לו להפסיק - הוא עוצר. אמא שלו הרבה יותר סובלנית. יוסיין הוא בנה היחיד; אחיו ואחותו למחצה הם מאמא אחרת.

כשהתגורר בבית הוריו, לא היה עושה כלום בבית, "רק יושב ומסתלבט. לא מציע את המיטה, לא עוזר עם הכלים, כלום. אמא שלי היתה עושה הכל. היא פינקה אותי. היתה שולחת אותי לבית הספר במונית".

היא ממשיכה לפנק אותך גם היום?

"עכשיו אני מפנק אותה. היא אוהבת לטייל, ובזכותי היא כבר היתה בהרבה מקומות באירופה: פראג, מינכן, בודפשט. אבא שלי לא מת על זה, הוא אוהב להיות בבית. בדיוק כמוני".

להישאר קרוב לאמא - זו סיבה אחת שבולט בחר לא לקחת מלגת ספורט ולעבור לאוניברסיטה אמריקנית מייד עם סיום התיכון - בניגוד לאתלטים כישרוניים אחרים מג'מייקה. הוא גם לא היה יכול לשאת את הרעיון של מגורים במקום קר.

אחרי שסיים הוא בחר בלימודי היסטוריה וספרות בקולג' בקינגסטון, בלחצו של אביו, אבל נשר אחרי סמסטר. "הייתי פותח ספר אחרי אימונים ונרדם. הייתי הרוג מעייפות".

בהיסטוריה של המסלול, למרות זאת, הוא לא כל כך חזק. כשהאתלט האגדי קארל לואיס טען לפני שנתיים שבג'מייקה מתרשלים בבדיקות הסמים, בולט כלל לא ידע מי הוא. "ואני שמח שלא ידעתי. המאמן שלי אמר לי, 'כדאי שתלך לבדוק מי זה קארל לואיס'. בעבר הייתי מגיב להערות שלו, היום אני בכלל לא רוצה להתייחס אליו. הרבה אתלטים זקנים אומרים דברים כדי להישאר באור הזרקורים. הם תמיד שליליים. הם צריכים להמשיך הלאה ולמצוא משהו אחר להתעסק בו".

זה מה שהוא מתכוון לעשות כשיגיע זמנו. יש לו תחומי עניין עסקיים מגוונים. אבל האם הוא לא עשה כבר מספיק כסף כדי לא לעבוד יותר לעולם? "אני עובד על זה", הוא אומר בהנאה גלויה, "בוא נאמר שהצלחתי עד היום לא רע".

בולט רכש נכסים רבים בג'מייקה, ומצפה כעת להתרחב גם למיאמי וללונדון. "אני מחפש אדמה לבנות עליה את בית חלומותיי. אני אוהב לרכוב על טרקטורונים, אז אני צריך מקום כדי לבנות מסלול".

שאיפה נוספת שלו היא לבנות משפחה. "אני רוצה ילדים. אני מאוד טוב עם ילדים. כשהתבגרתי ושני האחיינים הקטנים שלי הגיעו לבקר אותנו, תמיד הייתי הבייביסיטר".

אני מניח שצריך למצוא קודם את האישה הנכונה.

"אני עובד על זה. מתחיל להתקרב. אני יוצא עם בחורה אחת בג'מייקה, זה עדיין לא רשמי. אני מקווה מאוד שזה יעבוד. אני לא רוצה לספר מי זאת. אתם תדעו עם הזמן".

מערכת היחסים הקודמת שלו, עם צעירה אנגלייה, הסתיימה לפני חודשים אחדים, מעט אחרי אולימפיאדת לונדון. הבחורה אף הזדרזה להתראיין על כך לעיתונים. "רק התחלנו לצאת, אבל המרחק הגדול בינינו הפריע ולא הצלחנו להתגבר על זה".

קראתי שהיא זרקה אותך.

"כן. היא אמרה שזה לא יעבוד".

התבאסת?

"למה שאתבאס? לא הכרנו מספיק זמן כדי שזה יפגע בי או שאתבאס מזה".

לפחות שמרת איתה על קשר?

"לא. עבורי היא כבר לא אדם אמין. אם היינו מחליטים יחד שזה בסדר לדבר על מה שהיה בינינו, אוקיי; אבל אם החלטתְ לספר - אני לא רוצה להיות חבר שלך. יש דברים בחיים שאתה רוצה לשמור לעצמך. אני לא אהיה מאושר אם כל החיים שלי יתפרסמו בעיתונים".

בדרך כלל הוא זוכה לחיבוק מהתקשורת. "יש כאלה שעושים דברים כדי שיבחינו בהם. אני לא טיפוס כזה. איי קיפ איט סימפל. לא עושה דברים דרמטיים. לא משתכר. אם הייתי יכול להרוויח את כל הכסף שאני מרוויח בלי להיות מפורסם, זה לא היה מפריע לי. פחות טרדה זה תמיד דבר חיובי.

"אתה יודע, אף פעם לא באמת חשבתי להיות האיש הכי מהיר בהיסטוריה. למדתי ששיאים באים והולכים. אני יכול לשבת פה ולדבר איתך, ופתאום מישהו יתקשר ויאמר: 'היי, אתה כבר לא האיש הכי מהיר בעולם'. אבל להיות אלוף, זה נשאר איתך לנצח. אני אלוף אולימפי שש פעמים. אני רוצה להפוך את זה לתשע ולעשות היסטוריה".

אנשים אומרים עליך שאתה יהיר וחצוף.

"זה מעצבן אותי. אני לא יודע למה הם אומרים את זה".

בספר שלך אתה כותב שאתה אגדה.

"כן, אבל אני באמת אגדה. זאת לא יהירות. זאת עובדה. אז אם אני אגדה ואני לא יכול לומר את זה, איזה היגיון יש בזה?" 

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו