הוא היה חשפן, היום הוא נוהג במשאית זבל, אבל כל חייו אבירן שמואל הכין את עצמו לרגע הזה ממש, שבו יהיה מפורסם. עכשיו, כשהגשים את החלום, הוא משתכשך בתהילה ולא מעוניין להתעורר.
"שמע, אני VIP", הוא נרגש. "ראיתי את כל העונות של 'הישרדות' (בימים ראשון, רביעי ושבת ב־רשת 13), ראיתי את ג'קי, את פאני בוזגלו ואת כולם, ובוא'נה - המפורסמים האלה ואני היינו באותו מקום, ישבנו על אותו הסלע. אני מאושר.
"תמיד רציתי להיות מפורסם. אני חושב שאני בנאדם מאוד מעניין. יש לי מה להגיד, למרות שאני אולי נראה כמו הערס הנתנייתי המצוי, וקל לשפוט אותי. קיבלתי ברקסים במסיבות, כשלא הכניסו אותי למועדונים רק כי אני נראה כמו מי שיעשה צרות. אבל מעולם לא ראו את הפנימיות שלי, והריאליטי נתן לי להוציא אותה החוצה".
אז בעצם דמויות רבגוניות כמו טילטיל, ג'קי וקותי היו מבחינתך דוגמה?
"בדיוק. זה אני. הטילטיל. אלה סוג האנשים שהתחברתי אליהם. העממי, הפשוט. לא האסטרטג החכם, אלא מי שפחות מצליח להתבטא. העממיים זה מי שאני. במועצות שבט הרגשתי שאני לא מצליח להתבטא, וזה שבר אותי. הייתי מת להגיד לגיא זו־ארץ מה שאני חושב, אבל מפחד שלא ייצא לי כמו שאני מתכוון".
פחדת שיגידו עליך "הערס הדביל"?
"אמרו לי שאנחנו חיים במדינה מאוד שיפוטית, אבל אותי לא מעניינות הגדרות. לא מעניין אותי ערבי או יהודי. עובדים איתי במשאית זבל שני פועלים מעזה, בני 50 פלוס, בגיל של אבא שלי, עם אישור, שרצים מאחורה ומקבלים יומית 250 שקל. הם מוצאים בגדים בזבל ולוקחים. כולנו אותו דבר. הלוואי שאוכל להישאר בתודעה ולהביא שינוי. תן לי להגשים חלום לילדים שרוצים להצטלם איתי".
היחס כלפיך השתנה בעקבות ההשתתפות שלך בריאליטי?
"כן, פתאום האקסית שלחה לי התכתבות עלי וכתבה לי: 'אנשים לא יודעים לפרגן לך'. אני בטוח שזה שבר אותה, כי עכשיו היא רואה אותי בטלוויזיה, והיא חולת פרסום. לי חשוב להישאר העממי. אתה יודע כמה קשה זה להצטלם עם כל אחד ולחייך את החיוך המזויף, גם כשעבר עלי יום קשה?
"כשהייתי צעיר התביישתי לפנות למפורסמים, ופתאום אני במקום שלהם. אחי, אני עונה לכולם. לכל תגובה שכותבים לי, לכל הודעה ששולחים לי - לטוב ולרע. התוכנית רק עשתה לי טוב. אני רוצה לשמור על אבירן כמו שהייתי לפני הפרסום. אני נוסע על מאזדה 3, אחי. אני מבסוט, עובד בזבל ואין מאושר ממני.
"באתי ל'הישרדות' כדי להשמיע את הזעקה של אבירן. מבחינתי, זאת אולי הבמה הכי גבוהה שאפשר לקבל, וכיף לי. מדברים איתי, שומעים אותי, אני פתאום מעניין אנשים. אנשים נקשרים אלי. כשאני בעבודה, אנשים עוצרים את משאית הזבל ורוצים להצטלם איתי".
השראה מג'קי אזולאי
אל השולחן שלנו בבית הקפה ניגשת דרת רחוב חסרת שיניים. ההומלסית לא מזהה את שמואל, כי אין לה טלוויזיה. עוד לפני שהיא מספיקה לפרט על צרותיה ומחלותיה, אבירן שולף ארנק, מוציא שטר ומפקיד אותו בידיה הרועדות. "תקני אוכל", הוא מציע, "אם את רוצה לשתות, תגידי למלצר שיביא לך, ואני אשלם".
אחר כך הוא יסביר: "גם אם היא תקנה בזה סמים, אני את שלי עשיתי. אני אוהב לתת, זה עושה לי טוב. זה הלב שלי. באתי לטלוויזיה ולא עשיתי הצגה אפילו פעם אחת, ולשמחתי זה גם מה שרואים. לפעמים אנשים שמתפרסמים חושבים שהשמש זורחת להם, אבל זה לא אני".
זה לא הריאליטי הראשון של שמואל, ואם זה תלוי בו - גם לא האחרון. לפני כמה שנים השתתף ב"דייט ראשון" הנשכחת שהנחתה קורין גדעון, ניסה את מזלו באודישנים ל"האח הגדול" ובסוף התגלגל לעונה הנוכחית של "הישרדות", שמשודרת בימים אלה ברשת 13.
"בימים הראשונים על האי לא הבנתי מה קורה סביבי. שמע, אנשים משקרים לך בפנים. נכון, זה המשחק, אבל כשזה קורה לך במציאות זה מטורף.
"אני לא אסטרטג גדול, לא חתיך גדול, אבל באתי לתוכנית עם הלב והערכים שלי. הכסף לא עניין אותי בהתחלה, לא היה המטרה, אבל ככל שהמשחק מתקדם אתה אומר 'וואלה, אולי אפשר לנצח את העונה'".
"שואלים אותי, 'מה היה לך הכי קשה? האוכל? הלישון? הרעב?' יחסית היה לי קל, אבל הכי קשה היה החלק החברתי. וכל עוד אתה לא מוצא את המקום שלך, אתה לא יכול להרגיש נינוח.
"הברית שלנו - אני, נטשה, דניאל וניר - נוצרה כי היינו מנודים מהברית החזקה בשבט. וזה היה כל כך יפה, כי מה הסיכוי שאנשים כל כך מנוגדים ייפגשו ויתחברו? נטשה, שהיא כל כך קשוחה ועשתה לי סדרת חינוך; ודניאל, שאמר לי שפחד ממני בנתב"ג ובסוף ישנו כפיות; וניר, האיש הדתי. כולם שמו את הדאווין שלהם בצד, ונהיינו מקשה אחת.
"אבל בסוף למדתי הרבה דווקא מהאנשים שלא היו בברית שלי. למשל, ראיתי את גל - אמא לשישה ילדים שעזבה אותם ובאה, או טל, שאיבד את אמא שלו. הקשבתי להם והבנתי הרבה על עצמי. בזכותם חזרתי הביתה והשלמתי עם אמא שלי. זה היה הדבר הראשון שעשיתי".
חי במשך היום במלון
הוא גדל בנתניה וחווה ילדות לא קלה. "כשהייתי בן 7, שנתיים אחרי שילדה את אחותי הקטנה - אמא שלי חלתה. הייתי מגיע הביתה, ואין אוכל. זאת מחלה אוטואימונית נדירה, שבה הגוף בעצם אוכל את עצמו. לאמא שלי כבר אין אצבעות. זה נאכל עד לקטיעת ידיים וכאלה. היא לא יכולה להכין אוכל, לתפוס מזלג, לחתוך. ואין לזה מרפא. היא מתאשפזת פעם בחודש, והרופאים פשוט מנסים להאט את קצב ההידרדרות.
"כל זקני העיר אומרים לי, 'אבירן, היתה לך האמא הכי יפה בעולם', אבל זה לא נפל עלי", הוא אומר ומתחיל לדמוע, "כשרציתי להשוויץ באמא שלי בטיולים השנתיים, היא מעולם לא יצאה מהבית ובאה איתי. ואני ממש כעסתי עליה.
"באי היה לי זמן לשבת ולחשוב, והבנתי שטעיתי. זאת צלקת, אבל הבנתי שזאת אמא שלי, ואין לי ברירות. ובאמת, איך שנחתי בארץ אחרי הצילומים, והמונית הורידה אותי בבית - הלכתי לאמא שלי וחיבקתי אותה. לא דיברתי איתה 12 שנה. בבת אחת הורדתי את כל האגו, ואני אכבר גבר בנתניה. אמרתי לאמא: 'כל התוכנית שעשיתי - זה בשבילך'.
"ישבנו כל המשפחה בארוחת על האש, וכולם היו עם דמעות של אושר. עד היום זה נשמר, ואנחנו החברים הכי טובים. אמא שלי עוזרת לי, מקשיבה. היא מספרת לי שהמצב שלה מידרדר בריאותית. המחלה פוגעת לה בהרבה איברים פנימיים".
12 שנה שמרת על נתק ממנה, למרות שהתגוררתם באותו בית. איך זה בכלל אפשרי?
"כי היה לי נוח להתעלם 12 שנה. שמע, כולם במשפחה ניסו לשכנע אותי. אפילו רצו לשלוח אותנו בזמנו לתוכנית של דודו טופז כדי שישלים בינינו. אבל ללכת לאכול אצל השכנים הרגיש לי השפלה, והאשמתי אותה בזה.
"אבא שלי עבד לבד. ארבעה ילדים, כולל משכנתא, והוא כולה נהג משאית. כשאמא חולה, זה משפיע על המצב הכלכלי של הבית, והיא לא יכולה לעזור, וחוץ מאלף ומשהו שקל דמי נכות היא לא מקבלת שום דבר מהביטוח הלאומי. היום אני מבין את זה, אבל במשך שנים התעלמתי".
איך הקשר ביניכם היום?
"אני גר בחדר במלון ועושה חיים, אבל לא ישן שם. אני ישן בבית, ביחידת דיור. אני רוצה לפצות את אמא על כל שנות הנתק, לדאוג לקניות בשוק וכאלה. כשיש לי דברים שאני רוצה לעשות - אני הולך למלון. לישון פיזית זה בבית, כמו ילד קטן. אני צריך את החיבוק מאמא.
"אמא שלי רואה את כל הפרקים, היא פריקית של 'הישרדות'. אנחנו משפחה טריפוליטאית ממוצעת, 'מרוקאים' של פעם, ואני יוצא בטלוויזיה בתור המאמי הלאומי. אנשים בנתניה יורדים מהבניין ומתלהבים, 'הוא מפנה לי את הזבל עכשיו'. איזה מחמאות, איזה פרגון. מרים פיירברג, ראש העיר שלי, תייגה אותי פעמיים וקראה לי ללשכה. אני נשבע לך. גם המפורסמים כבר יודעים מי אני".
"לא פוסל הורות משותפת"
כשאני מתעניין מה הוא זוכר מתקופת ילדותו, שמואל מצביע על המחסור בבית. "היתה לי ילדות בייסיק. חטיף פעם בשבוע, ולא מעבר. אין שתייה מתוקה בבית. וזה מבאס. בשביל ביסלי הייתי צריך לחכות לסוף שבוע, או ללכת לימי הולדת בכיתה - כי שם היה בייגלה ובמבה.
"תמיד כשאני מדבר על זה עולה לי הכעס והעצב, אבל אני מפצה את עצמי היום. תבוא אלי הביתה ותראה איזה אירוח ושפע. חטיפים ועניינים, אלכוהול, ואני לא שותה בכלל. אני כל היום קונה וקונה דברים, רק שיהיה. עושה לי טוב כשהאחייניות שלי באות אלי ואני מוציא להן חטיפים. זה פיצוי על מה שלא היה לי.
"עד כיתה ח' לא הייתי מגיע הביתה אחרי הלימודים. הלכתי למועדונית, ושם עזרו לי עם שיעורי בית ונתנו ארוחה חמה. למרות הכל ידעתי להשתלב, לצעוק את הצעקה. אולי לא הייתי מהמקובלים, אבל היתה לי את ה'כנופיה' שלי. תמיד הייתי אהוב".
בצבא שירת במג"ב. "הייתי מצטיין מחלקתי, קיבלתי סיכת לוחם והוצבתי בירושלים. אבל זה היה לי סטטי מדי, ואני יותר אדם של עשייה ועניינים. לא התאים לי. הבנתי שבשביל לצאת לקורס בילוש צריך קומבינות, אז אחרי שנה אמרתי: 'תוציאו אותי לבסיס וינגייט. אם בית הבראה, אז עד הסוף, שתי דקות מהבית. צחוק־צחוק, בסוף חתמתי קבע שנה בווינגייט. הייתי מפקד הנשקייה. אני אדם מאוד אחראי.
"ואז יצאתי לאזרחות, ומהרגע הראשון עבדתי כמו מטורף. בכל: מאפייה, מנהל, פיצוצייה, נהג משאית, חברת משלוחים, תמיד כמה עבודות במקביל. הבנתי את החיים מהר. עבדתי בשוק, הייתי צועק 'אבטיח, אבטיח' בטנדרים שמסתובבים. המון עבודת כפיים. הייתי עודר גינות בטורייה, שוטף חלונות, עבדתי בחנות בשר. אני לא מפחד ללכלך את הידיים בדם.
"החלום שלי היה לעבוד בזבל. אמיתי. כל חיי כיוונתי את העבודות לפי הים. תמיד חשבתי איך להביא את המשכורת שלי וגם לשבת בכיף בים. ובזבל זה החלום. בגדול, אני רק נוהג במשאית, ברקס־גז, אבל לפעמים אני יורד לעזור עם הפחים כדי להריץ מהר יותר. אני מסיים את העבודה ב־7 בבוקר, וכל היום לפניי. מתקלח, יורד לחוף, מטקות, חברים, חדר כושר, בית קפה, אנשים יפים. וואלה, רווק, עניינים. מה צריך יותר מזה?"
צריך אהבה.
"נכון, אבל לא בכל מחיר. אני בן 34, וכששואלים אותי למה אני רווק - אני לא באמת יודע מה לענות. אני אומר שזה מבחירה, אבל איזה בנאדם רוצה להיות לבד? גם כשמצאתי - הן לא רצו אותי. נמנעו. הרבה בחורות קמו לי מדייטים, 'אה, אתה עובד בזבל?' אתה יודע איזה מביש זה, אחי?
"הרי מה כולנו רוצים? להרוויח כמה שיותר בכמה שפחות זמן. לא גנבתי. אני מלכלך את הידיים, שוטף אותן, מתקלח חמש פעמים ביום. אני הכי סטרילי שיש. מפה אני הולך לשיזוף, יש לי לו"ז צפוף, ואני עובד לפי מחברת. אם היו מוסיפים חמש שעות ביממה - הייתי ממלא גם אותן. אני משוגע".
בא לך ילדים?
"אני לא פוסל לעשות ילד בהורות משותפת. יכול להיות שאני לא בנוי לחיי משפחה של ממש, למרות שכן הייתי רוצה שהילד שלי יגדל בבית עם אבא ואמא. אבל עדיף שהאמא תחנך, כי אני בטח אתן לילדים שלי הכל כדי לפצות על זה שלא היה לי. אעבוד בעשר עבודות בשביל להגשים ולעשות.
"אני אהיה אבא גבר. 'בא לך אופנוע? עזוב את אמא, אני אחתום לך'. אני מאמין באלוהים, ומה שצריך לקרות קורה. מצד שני, בתוך תוכי אני פחדן. אני מפחד שתצא לי בת. לא צוחק, אחי. חברים שלי צוחקים עלי, 'הלוואי שתצא לך בת שתעשה לך את מה שאתה עשית'.
"לפני יומיים קיבלתי ממישהי תמונה של בדיקת היריון חיובית. כותבת, 'תשמע, אני רוצה להגיד לך מזל טוב'. אמרתי לה: 'תקשיבי, אני לא יודע אם את מנסה לעשות כותרות על השם שלי. אם הילד שלי - אז אני מכיר בו, ושיהיה לשנינו מזל טוב'.
"אחרי שעתיים היא חוזרת אלי, 'לא, זה היה סתם, רציתי תגובה שלך'. אמרתי לה, 'ברגע זה אאחל לך את הכי טוב בעולם', חסמתי אותה, ומבחינתי שתעשה בזה מה שהיא רוצה. אתה מבין? צריך לדעת עם מי ללכת. אני לא טיפש כמו שחושבים. אי אפשר לקנות אהבה בכסף. כשעבדתי כחשפן יכלו לקנות אותי, אבל את הנפש שלי לא הצליחו לקנות. כן צילקו אותה, אבל לא קנו אותה".
"5,000 שקל לשעה"
לפני כחמש שנים נשאב שמואל לעבודה בחשפנות. "מישהו לקח אותי פעם אחת, ופתאום הבנתי שבוא'נה, יש בזה כסף. ידעתי למה אני נכנס, ואף אחת לא נגעה בי אם לא הרשיתי. הסתכלתי על זה כעבודה וידעתי לשים גבולות.
"אתה יודע כמה הצעות 'קח אותי, תן לי רק לישון איתך' קיבלתי? תמיד שמרתי בלי סקס. זה אף פעם לא היה. אני מאוד חזק באופי. אולי בפנטזיה נחמד להתפשט מול בנות 20, אבל כשאתה בא למסיבה של בנות 50, ובחורה בגיל של אמא שלך נוגעת בך - זה פחות נעים. כשמישהי מכניסה לך טיפ לתחתונים אתה נרתע לשנייה. זה פגע בי, התחלתי להירתע מלהגיע לסיטואציה כי ההיא נגעה בי ככה, ופתאום גם זאת שאני מעוניין לייצר איתה משהו נוגעת בי באותה צורה.
"זה דפק לי לא רק את חיי המין, אלא גם את החיים האישיים. הפריע לי למצוא זוגיות, כי איזו בחורה תרצה להיכנס לקשר כשאתה מופיע בכל לילה וכשאתה כלי לכולן. הרגשתי, בעבודה הזאת, שהנשמה שלי נרצחת מבפנים. הייתי הולך לישון עם מחשבות שאותי אי אפשר לקנות בכסף, אבל לא הייתי יכול לצעוק את זה".
כי בעצם כן קנו אותך בכסף לזמן מסוים.
"ואז הייתי כמו הקוף שלהן לכל דבר. אחי, זה דופק את המוח. כל בחורה כששולחת הודעה אני מפחד לענות לה, כי אני לא יודע אם היא רוצה עבודה או באמת רוצה אותי. זאת צלקת שתישאר אצלי.
"אני יכול להגיד לך שעם חשפנות הפסקתי. הבנתי שאני יכול לייצר כסף גם במקומות אחרים. בעקבות 'הישרדות' קיבלתי הפצצה של הודעות: 'רוצה לבוא להופיע?' מישהי כתבה לי, 'בוא, תופיע לי פרטית בדירה בהרצליה, 5,000 שקל'. אמרתי לה, 'אני כבר לא עושה חשפנות, זה לא קשור אלייך'.
"תבין, זה 5,000 בשביל שעה עבודה. 'הישרדות' ממש הקפיצה לי את הביקוש. אבל אני חזק, לא אעשה חשפנות יותר בשום מחיר. זה נגמר מבחינתי. לקחתי עוד שלושה ערבים בשבוע עבודה בזבל, תוספת של 5,000 שקל לשעתיים וחצי נהיגה באזורי תעשייה שאי אפשר לפנות מהם זבל בשעות הבוקר. אולי זה פחות כסף מחשפנות, אבל היום אני נקי ושלם עם עצמי כשאני רוצה להתחיל משהו אינטימי".
טבעת נישואים בזבל
אבירן שמואל הוא הפרזנטור הכי טוב לעבודת פינוי האשפה. הוא אפילו מעיד שהעלה רעיונות ויוזמות שיעזרו לשמירת הניקיון ברחובות.
"אני מתחנן לחברים שלי, בואו תעבדו איתי. אני עובד שלוש שעות, המפנים מאחוריי עובדים שעה וחצי. ברבע ל־5 מתחילים, ב־6 וחצי אני מוריד אותך בבית. 7,000 שקל בחודש על שעה וחצי עבודה ביום. חבל שאני לא יכול לשכפל את עצמי ולעבוד פעמיים. חושבים אני טיפש שאני עובד בזבל. אולי אני מהדור של פעם, אבל אני אוהב את העבודה. אני מוכן להפשיל שרוולים, לרוץ בכל העיר ולתקתק את הפח. זה סיפוק לראות עיר נקייה".
איזה מציאות אפשר לאתר בפחי אשפה?
"מצאנו פעם 10,000 שקל בקופסה קטנה, כשפינינו פחים מבית מלון. חילקנו את הכסף בינינו, כי יש לנו הסכם: כל מי שמוצא - כולם מתחלקים. אז 1,000 הלכו למנהל העבודה, שישמור עלינו, ו־3,000 לכל אחד. אני עובד בשכונות הכי יוקרתיות של נתניה. אתה לא מבין מה אנחנו מוצאים שם - טבעות, תכשיטים.
"תקשיב טוב, סיפור אמיתי. התקשרה אלי דרך העירייה מישהי - לא משנה שמות, אחת העשירות בנתניה - ואמרה לי, 'אני מתחננת, זה בקו שלך. טבעת הנישואים שלי בתוך הזבל במשאית'. עכשיו, זה משאיות זבל שאתה ממלא, ולך תמצא בתוכן טבעת נישואים. אבל מבחינתי הפילו עלי משימה.
"שפכתי את כל הזבל על הרצפה שם, במזבלה, שמתי שרוולים והתחלתי לחפש. הטבעת היתה בתוך ז'קט, שהיא תיארה לי בצבע מסוים - אבל הוא הפך לצבע קקי. הוצאתי ממנו את הטבעת והחזרתי לה. הציעו לי 5,000 שקל מתנת תודה, ואמרתי שלא צריך. למצוא את האבידה, זה הסיפוק שלי. אני רוצה להיות אדם טוב".
מה השאיפות לעתיד?
"שמתי לב ששאר השורדים עסוקים כל הזמן ברשתות החברתיות, כמה עוקבים יש לזה ומי עוקב אחרי ההוא. אני מודה שלי יש הכי פחות עוקבים, וזה קצת מזיז לי, אבל בטח לא ממלא את כל עולמי. אני לא אשתנה, ועדיין אמשיך לעבוד בזבל.
"אני מאחל לעצמי לעשות 'האח הגדול', 'גולסטאר', כי לשבת בפאנל באיזו תוכנית זה פחות אני. עדיין לא השלמתי את המסע שלי. אני נהנה מ־15 דקות התהילה. הרי מי אני? בסך הכל אבירן שמואל מנתניה, חתיכת ערס שהגשים את החלום. איך אמרה דנית גרינברג? 'תביאו 20 דקות'".
nirw@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו