ואיזה מסכנים האוהדים

1. ביום שלישי, אחרי ים של ידיעות ושמועות, הודיע ולדימיר איביץ', מאמנה של מכבי ת"א, שהוא עוזב כעת באמצע העונה כדי להדריך את קרסנודאר הרוסית. "ליגה יותר טובה, אתגר מעניין", הסביר.

עזבו את השערורייה שמועדון בסדר גודל של מכבי ת"א לא מצליח להשאיר מאמן בעיצומו של מרוץ לאליפות. לפחות להחזיק אותו עד לסוף העונה, זו הרי לא ארסנל שמציעה לאיביץ' להגיע, או ברצלונה, כולה קרסנודאר - קבוצה בינונית מינוס.

אבל זה בעיניי הסיפור המשני. יש בעיה עקרונית בכל הטיפול בפרשה. מרגע פרסום הידיעה, המועדון התל־אביבי בחר לשתוק, ואילו המאמן הסרבי גם במחזור החולף מסר: "אני לא יכול להגיב אם זה המשחק האחרון שלי. אני כרגע כאן, זה הכל".

האם זו באמת זכותו וזכות המועדון למנוע מקהל האוהדים חשוב מידע כל כך? אמנם הקבוצה שייכת לאיש העסקים הקנדי מיטש גולדהאר, אבל לא מדובר במפעל לייצור גלגלי טרקטור בעמק חפר, אלא בקבוצה שכל משחק שלה מרתק עשרות אלפי אוהדים, שמשקיעים ממיטב כספם וזמנם, ושמכבי ת"א תופסת חלק חשוב בחייהם.

אנחנו גם לא מדברים על תוכניות אסטרטגיות לעונה הבאה, אלא על כאן ועכשיו, מצב חירום. מי יאמן קבוצה שרצה לתואר במשחק הקרוב? בטח שזה העסק שלהם, ברור שהם צריכים לקבל עדכון. לא היה קורה כלום אם המאמן היה מודה שהחליט לעזוב וראשי הקבוצה היו מספרים על תוכניותיהם, אלה עדיין לא סודות הגרעין האיראני. זה כדורגל ישראלי, זה הכל.

חבל, אבל ככה נראה הכדורגל בכל העולם. סטרילי, מרוחק. מועדונים שולטים ברוב המידע עם אתרי אינטרנט מפונפנים, ולמועדונים הגדולים יש אפילו ערוץ טלוויזיה. תמיד תראו שם חיוכים, שעשועונים, מסיבות יום הולדת לאפסנאי - ואין מצב שתשמעו על מכות בחדר ההלבשה, או בכי קורע לב אחרי פיטורים. "צלם, צלם, עושים כאן חיים, גם כשלא".

2. השבוע נערך מסע ההלוויה של פלה, גאון הכדורגל הברזילאי שזרח כשהמשחק היה הרבה יותר פשוט ונגיש, ולא כמו זה שמנוהל היום על ידי אנשי עסקים קרים ומניפולטיביים. מבחינתי אף פעם לא היתה שאלה מי הכדורגלן הגדול בכל הזמנים - פלה, מראדונה או מסי - כי אי אפשר להשוות בין המשחק בתקופתו של האייקון הברזילאי לימי הזוהר של הגאונים הארגנטינאים.

הקצב, האתלטיות, ההכשרה של השחקן. לא בטוח שפלה היה הופך לענק כיום. ואל תהיו משוכנעים שמסי היה משתלב בסגנון של שנות ה־50 וה־60. מה שכן, לדעתי אין אחד שתרם לענף כמו פלה.

הוא כיכב בימים שבהם מצלמת הטלוויזיה לא עקבה אחרי כל צעד, ואוהד הכדורגל ניזון בעיקר מפירורים שהגיעו באיחור של שבועות. ועדיין פלה היה גדול כמו המשחק עצמו. ילדים שמעולם לא ראו אותו בפעולה, רצו להיות כמוהו. הוא היה שם שהפך למותג וריחף מעלינו עד יום מותו, ותהיו בטוחים שגם הרבה אחריו.

3. הותר לפרסום בעקבות לכתו של הכוכב הברזילאי וגם בגלל חוק ההתיישנות: 23 ביוני 1998, גביע העולם בצרפת, ברזיל נגד מרוקו, באצטדיון דה לה בוז'ואר בנאנט. עיתונאי ישראל ממהר לעלות במדרגות כדי לתפוס את מקומו ביציע, ראשו טרוד באינספור דברים. האם יספיק לשריקת הפתיחה, האם סגר את הדלת, כיבה את האור?

העיתונאי ממהר, לא שם לב שממול יורד במהירות גבר בחליפה מהודרת. מי שעמד בצד יכול היה לחוש בהתנגשות המתקרבת, אולי אפילו הריח אסון שישנה את פני ההיסטוריה. במרחק של פחות ממטר זה מזה, אולי שתי מדרגות, האיש בחליפה נעצר. העיתונאי מיהר גם הוא ללחוץ על הבלמים והסתכל קדימה, בוהה ברוח הקודש וממלמל "סורי" מגומגם. פלה חייך את חיוכו המסחרי ועקף באלגנטיות את המטרד. נס גדול קרה פה. הרי תארו לכם מה היה קורה אם הייתי שובר למלך את האגן?

אבל מה אתם מתרגשים, כולה פלה ולא ולדימיר איביץ', מאמנה החדש של קרסנודאר הרוסית. אם זה היה הוא, הפרטים היו נשארים חסויים עד חורף 2123.