"לא רציתי לפגוע באף אחד"

לפני חודשיים יצא גל מקל ממגרש כדורסל בפלורידה, שבו התאמן יחד עם עומרי כספי. כשהגיע לטלפון הסלולרי שלו, הוא נדהם. "אמא שלי התקשרה אלי, כועסת. היא שאלה: 'איך חתמת במכבי ת"א ואפילו לא סיפרת לי?!'

"לקח לי דקה או שתיים לשכנע אותה שזה לא נכון. אמרתי לה שבחיים לא אסתיר ממנה שום דבר. התברר שבאחד האתרים בארץ פירסמו שסגרתי במכבי, וזהו, לך תסביר שזה בכלל לא נכון. ברגע הזה הרגשתי שהדברים קצת עברו את הגבול, והתחלתי להבין את הטירוף שמתחולל סביבי".

הרכז בן ה־27, שהפך לפני שנתיים לכדורסלן הישראלי השני ב־NBA, כבש בחודשים האחרונים את כותרות מדורי הספורט על בסיס קבוע. מבדיקה שביצעה קבוצת "יפעת מחקרי מדיה" עולה כי שמו של מקל הוזכר באמצעי התקשורת לא פחות מ־710 פעמים מאז תום עונת הכדורסל האחרונה, ביוני - פי כמה וכמה יותר ממה שדיברו עליו במהלך העונה, בזמן שהיה על המגרש. בשלושת החודשים האחרונים הוא הוזכר הרבה יותר מכספי, למשל.

לבסוף, אחרי לבטים רבים, משאים ומתנים שלא צלחו ופרסומים שהתבררו כשגויים, שם מקל קץ לסאגה כשחתם בסוף השבוע שעבר על חוזה לשנתיים באלופת סרביה, הכוכב האדום בלגרד, שבמדיה ישחק, בין היתר, עם סופוקליס שחורצאניטיס, שחקנה של מכבי ת"א עד לפני חודשיים.

במהלך הקיץ שוחח מקל עם לא מעט קבוצות נוסף על מכבי, ובהן אלופת המדינה הפועל ירושלים, באיירן מינכן הגרמנית, ארמאני מילאנו האיטלקית ולבוראל קוצ'ה ויטוריה הספרדית. במשך כל הזמן הזה הוא גזר על עצמו שתיקה, גם בעת שרבים הרימו גבה לאור התנהלותו. רק עכשיו הוא מספר לראשונה את גרסתו המלאה לקיץ מלא התהפוכות שחווה.

במהלך השיחה איתו בבית הקפה בתל אביב קרה דבר שולי, שאולי ממחיש את מה שעבר עליו בחודשים האחרונים. המלצרית הביאה לנו כוסות מים, שבהן קשיות צהובות, קרצה לעברו ואמרה: "יאללה מכבי". מקל חייך במבוכה.

חיכיתי שהגל יחלוף

הוא בן 27, מתגורר בצפון תל אביב עם הדוגמנית דניאל סימס, בתו של כדורסלן העבר המצליח ווילי סימס. לפני שנתיים היה על גג העולם בחייו המקצועיים: אחרי שהצעיד את מכבי חיפה לזכייה היסטורית באליפות, שהיתה השנייה בקריירה שלו (הוא זכה גם עם גלבוע/גליל ב־2010), הדהים את כולם כשחתם לשלוש שנים בדאלאס מאבריקס מה־NBA.

הוא החל לשחק בדאלאס, ועם הזמן הלך וביסס את מעמדו כשחקן לגיטימי ברוטציה. אלא שבינואר 2014, אחרי ארבעה חודשים בקבוצה, קרע את המניסקוס בברכו והושבת. מאז לא מצא את מקומו. הוא נחתך מהקבוצה בתחילת העונה האחרונה, עבר לאינדיאנה, אבל לא הורשה לשחק ברגע האחרון בגלל בעיות בוויזה, חתם בניו אורלינס ושיחק שם בארבעה משחקים בלבד. אחרי כמה חודשים ללא קבוצה עבר לניז'ני נובגורוד הרוסית ושיחק במדיה חודשיים וחצי.

בשנים האחרונות כמעט לא יצא לך לשחק עונה שלמה באותה קבוצה.

"זה באמת היה צירוף מקרים. בדאלאס הייתי עונה שלמה, ורק פציעה מנעה ממני להמשיך בחלק השני. בעונה הראשונה שלי שם הצגתי את הכדורסל הטוב ביותר בקריירה שלי.

"גם במשחקי טרום העונה, בקיץ שעבר, הרגשתי מצוין. הבנתי שאני שייך לרמה הזאת, שאני יכול ומסוגל להיות שם. אני תמיד ריאלי עם עצמי והרגשתי שאני באמת יכול לתקוע יתד.

"בסופו של דבר, ה־NBA זו ליגה של סיטואציות, בטח לשחקנים ברמה שלי, שצריכים למצוא את המקום הנכון בזמן הנכון כדי לקבל הזדמנות ולהפוך לשחקנים לגיטימיים. היה חשוב לי, ועדיין חשוב לי, לעשות את המאמצים כדי שזה יקרה בסופו של דבר".

באביב האחרון, כשהיה ברור שמקל שוב מחפש קבוצה, החל מחול השדים סביבו. "התקשורת החתימה אותי כבר בארבע קבוצות, כשבחלק מהמקרים זה אפילו לא היה קרוב להיות נכון. דיברתי עם הרבה קבוצות ולקחתי בחשבון את כל השיקולים.

"רציתי לחזור לארץ, בייחוד אחרי השנה האחרונה, שהיתה מלאת נדודים וחוסר ודאות. הבנתי כמה כוח וחשיבות יש למשפחה, לבית, ליציבות בחיים. אבל מה שתמיד הוביל אותי בקריירה זה הרצון לקבל את ההחלטה המקצועית הנכונה, גם במחיר של פחות נוחות באיכות החיים.

"המטרה שלי היתה לחזור ל־NBA. היו לי שיחות עם ארבע או חמש קבוצות מה־NBA, שמאוד התעניינו בי, אבל בסוף זה לא קרה, כי לא קיבלתי הצעה לחוזה מובטח לכל העונה. בסופו של דבר היו שלוש קבוצות שהציעו לי להגיע למחנה הסופי באוקטובר, שאחריו הבטיחו לקבל החלטה לגביי.

"מעולם לא הייתי אחד שחושש להעמיד את היכולת שלי למבחן, אבל אחרי מה שקרה לי בשנה שעברה, חיפשתי ודאות ויציבות בעונה הקרובה, ודחיתי את ההצעות האלה".

במכבי ת"א טענו שהכל כבר היה סגור ביניכם, שהחלפתם טיוטות חוזה, ושפתאום חזרת בך והתחלת להערים קשיים ולהעלות את הדרישות.

"עם מכבי זה באמת היה קרוב. היו דיבורים רציניים מאוד בתחילת הקיץ, אבל אני ביקשתי לחכות ולראות מה קורה עם ה־NBA עד תחילת אוגוסט. למכבי זה פחות התאים באיזשהו שלב, כי הם רצו תשובות מייד, ואז הם החתימו את ג'ורדן פרמאר והודיעו שלא יחכו לי יותר. אחר כך היו בינינו עוד כמה שיחות מינוריות, לא רציניות".

בימים האחרונים פורסם שהתארחת לפני כמה שבועות בביתו של מאמן הצהובים, גיא גודס, ושוב דיברתם על חוזה.

"זה לא נכון".

אז ויתרת במודע על הצעות והחמצת הזדמנויות רק כדי ללכת אחרי החלום?

"אני לא יודע אם נכון לקרוא לזה חלום, כי את החלום הגשמתי כבר לפני שנתיים, כששיחקתי בדאלאס. אפשר להגיד שהלכתי בעקבות מטרה מאוד ברורה. ברגע שהחלטתי לחכות ל־NBA, ידעתי שאני יכול להפסיד כל מיני הצעות ממועדונים גדולים באירופה, ושבסופו של דבר אולי גם אשלם על זה מחיר כלכלי. ידעתי מה הסיכונים שאני לוקח על עצמי. הייתי שלם איתם אז, ואני מאוד שלם איתם גם עכשיו.

"בסופו של דבר, לא שילמתי מחיר משמעותי. בגלל החזרי המס שחלים על תושב חוזר, ההצעה שלקחתי נמוכה בקצת מההצעות שהיו לי בתחילת הקיץ. הכסף לא הינחה אותי לאורך כל הקריירה".

במדי דאלאס, מול אנתוני דיוויס. "אני מזכיר לעצמי שאני רוצה להגשים את עצמי וליהנות" // צילום: אי.פי

יש לך היסטוריה לא פשוטה עם מכבי ת"א. בילדותך היית אוהד הפועל ת"א, היית במכבי שתי קדנציות ולא קיבלת הזדמנות, לקחת שתי אליפויות עם קבוצות אחרות. עד כמה זה השפיע על מהלך העניינים?

"לא השפיע בכלל. לפני כמה שבועות פגשתי במקרה את דני פדרמן, דיברנו, והכל בסדר".

עד כמה אופציית הפועל ירושלים היתה ריאלית מבחינתך? 

"ריאלית מאוד. היו לי הרבה שיחות עם אורי אלון (בעלי הקבוצה; א"ו) בשנה שעברה וגם השנה, אבל זה לא הסתדר, מסיבות שלא קשורות לטיימינג ושאני לא רוצה לפרט".

העובדה שירושלים לא תשתתף העונה ביורוליג שיחקה תפקיד בהחלטה שלך? 

"היתה לזה חשיבות, כי אם לא NBA, אז ברור שאני רוצה לשחק בבמה המרכזית של אירופה. אבל לא זה מה שהכריע".

זה בטח מאוד מחמיא להיות מחוזר על ידי כל כך הרבה קבוצות.

"מרגש אותי שקבוצה רוצה אותי ומאמינה בי, ולא משנה אם היא מציעה לי מיליון דולר או עשרה דולר. יש בזה משהו מאוד יפה. כבר התחלתי לקבל הודעות מאוהדים של מכבי ושל ירושלים, שכל אחד מהם היה בטוח שאני בא לשחק בקבוצה שלו, וזה היה כיף".

ובסוף חתמת בכוכב האדום, קבוצה מדרג נמוך יותר. זאת לא אכזבה מבחינתך?

"לא. זה התאים לי, זה הרגיש לי טוב, ופעלתי גם לפי תחושת הבטן. בכוכב האדום יש מבחינתי את כל המרכיבים שאני מחפש. היו לי שיחות עם המנהל המקצועי ועם עוזר המאמן בורקו ראדוביץ', ששיחק הרבה שנים בארץ, והם הבהירו לי שהם מאוד רוצים אותי, שהם בונים עלי כרכז המוביל. זה חשוב לי.

"בשבועיים האחרונים היתה לי אפשרות ללכת לקבוצות עם תקציבים יותר גדולים ועם שמות יותר נוצצים, אבל רק בכוכב האדום הרגשתי שבאמת רוצים לבנות את הקבוצה סביבי.

"אני חושב שבאירופה יש בערך שישה מועדונים שהם אימפריות, והכוכב האדום נמצאת רמה אחת מתחת להן מבחינה תקציבית. זה מועדון שנמצא בעלייה מטורפת, משקיעים שם הרבה כסף, יש להם מסורת מרשימה וקהל מדהים. הכוכב האדום מביאה לפעמים 20 אלף איש למשחקי בית ביורוליג. אני מתרגש מהמחשבה שאהיה חלק מההצגה הזאת".

השארת אחריך לא מעט אנשים כועסים, בתוך הקבוצות ובקרב האוהדים.

"זה משהו שהתקשורת מייצרת. מבחינתי, היתה לי תוכנית ברורה עם לוח זמנים ברור, וכך פעלתי. לא סגרתי בשום קבוצה, כמו שהתפרסם. אף פעם לא התכוונתי למשוך משהו או לפגוע במישהו. להפך, הכבוד שלי לקבוצות בארץ הוא הרבה יותר גדול מאשר לקבוצות בכל מקום אחר. אני עוד אחזור לשחק בישראל, אין לי ספק". 

עד כמה הסאגה הזאת התישה אותך? 

"היו רגעים שהיא התישה, אבל שמרתי על השקט הנפשי שלי. הזכרתי לעצמי שזה רק מין גל כזה, שצריך לנשום עמוק, לרדת מתחת למים, והוא יעבור והכל יהיה בסדר. התעצבנתי על עיתונאים שכתבו דברים לא אחראיים, אבל לא לקחתי את זה אישית. אני מבין את הצרכים של התקשורת לעשות קצת רעש, ואני יודע שזה משחק שמונע מכל מיני אינטרסים".

כדורסל זה לא חיים ומוות

מה עבר עליך אחרי שנחתכת מדאלאס?

"דווקא בדאלאס זה לא היה נורא. הייתי בכושר מצוין, עמדתי להתחיל את העונה השנייה שלי שם, קיבלתי פידבק מצוין מהמאמנים, ואז הבעלים, מארק קיובן, לקח אותי לשיחה ואמר לי: 'כשהחתמתי אותך כולם התפלאו ושאלו מי זה גל. חשבו שאני משוגע שנתתי לך חוזה לשלוש שנים. עכשיו, כשאתה עוזב, כולם חושבים שאני משוגע שאני נותן לך ללכת. זאת החלטה מאוד קשה בשבילי'.

"זה לא היה נעים, אבל הבנתי שזה ביזנס. היתה להם אפשרות להחזיר את ג'יי.ג'יי בריאה במחיר מציאה, מיליון דולר במקום חמישה מיליון, וזה שחקן שמזוהה עם הקהל ועם המאמן, שזכה איתם לפני כן באליפות. זה לא היה קשור אלי בכלל, ולכן היה לי יותר קל לקבל את זה. הייתי בטוח שאמצא קבוצה אחרת.

"זמן קצר אחר כך חתמתי באינדיאנה, וכבר הצטרפתי לקבוצה בבית מלון בבוסטון, שם היינו אמורים לשחק למחרת נגד הסלטיקס. ידעתי שאני אמור לקבל לפחות עשרים דקות, כי היו המון פצועים. ואז, משום מקום, הסוכן שלי מתקשר ואומר שיש בעיות עם הוויזה שלי, ושאינדיאנה חייבת להחתים שחקן באופן מיידי.

"הקטע הזה, שברגע אחד אתה יודע שמחר אתה משחק באולם מפואר ומלא היסטוריה כמו 'בוסטון גארדן', וברגע הבא אתה מבין שאתה צריך לארוז את החפצים שלך ולעלות לבד למטוס, ושוב אין לך קבוצה, היה מאוד קשה. לא יצאתי מהבית יומיים".

אחר כך שיחקת רק ארבע פעמים בניו אורלינס.

"כן, אריק גורדון נפצע והם חששו שהוא גמר את העונה, אז החתימו אותי. היו לנו ארבעה משחקים בתוך חמישה ימים, בלי אימון, בלי כלום, למדתי את כל התרגילים דרך האייפד. הייתי טיפה חלוד, אבל באמת הרגשתי טוב וקיבלתי דקות, המאמנים נתנו לי את ההרגשה שאני בדיוק מה שהם חיפשו.

"עשרה ימים אחר כך הוחלט שגורדון יוותר על הניתוח ויחזור לשחק בכפוף לפיזיותרפיה, ושוב אתה מוצא את עצמך בחוץ, צריך לפנות את המקום בסגל, ובגלל דברים שלא קשורים אליך. לא נעים".

למה לא חזרת אז למכבי? הרי היה חסר לה ישראלי בכיר לאחר שגיא פניני נפצע, ובדיעבד זה היה אחד הגורמים המרכזיים להדחה שלה ממאבק האליפות בארץ.

"זה לא עמד על הפרק. בתחילת העונה מכבי הפסידה בכמה משחקים ואני בדיוק שוחררתי מדאלאס, אז הם פנו אלי, אבל היה ברור לי שאני עדיין לא חוזר לאירופה. אחר כך, כשכבר החלטתי לחזור, הם היו בפורמה טובה, בסטריק של ניצחונות, ולא רצו לפגוע בכימיה שנוצרה שם בין השחקנים".

אתה מצטער שלא ויתרת וחזרת לאירופה מוקדם יותר?

"ממש לא. בראייה לאחור תמיד אפשר לשפוט בקלות אם נהגת נכון או לא, אבל באותו רגע זה מה שהרגשתי וזה מה שרציתי לעשות. ברגע שהבנתי שכל מה שאני יכול לקבל ב־NBA זה חוזה לעשרה ימים פה או לעשרה ימים שם, החלטתי לחזור לאירופה וחתמתי ברוסיה.

"שיחקתי עם ניז'ני בטופ 16 של היורוליג, הגעתי איתה לחצי גמר הפלייאוף של ה־VTB מול צסק"א מוסקבה, ואני לגמרי שלם עם ההחלטות שלי. יש נסיבות, יש דברים שקורים שאתה לא יכול לצפות אותם, אבל החוכמה היא באמת לנוע ביניהם ולהתקדם". 

עדיין מקווה לחזור לשחק שם?

"בטווח הארוך זאת המטרה. אני בסך הכל בן 27. פאבלו פריג'וני, ששיחק המון שנים באירופה, הגיע לניו יורק ניקס בגיל 35. ככה שיש לי עוד זמן. לא יקרה כלום אם אשחק עכשיו שנה, שנתיים או שלוש שנים ברמות הכי גבוהות באירופה, ואז, בעזרת השם, גם ה־NBA יגיע. ואם לא, לפחות אני אוכל להביט בעתיד לאחור ולדעת שעשיתי הכל בשביל לשחק עם הטובים ביותר".

למרות שמהתיאורים שלך אפשר להבין שאם אתה לא כוכב־על ב־NBA, אתה לא ממש נחשב.

"זה נכון, אתה בסך הכל כלי על לוח. אבל שמע, זה לא עניין של חיים ומוות. זה רק כדורסל, אני כל הזמן מזכיר לעצמי שאני מחפש להגשים את עצמי וליהנות".

המטרה: לעבור שלב

בשבת יעלה מקל לפרקט בעיר מונפלייה שבצרפת וינסה להצעיד את נבחרת ישראל להופעה טובה באליפות אירופה. לפחות טובה יותר מההופעות הקודמות. בשלושת הטורנירים האחרונים לא הצליחה ישראל לעלות אפילו שלב אחד, והציגה מאזן עלוב של עשרה הפסדים ב־13 משחקים. הפעם יחכו לה כמה מהיריבות החזקות ביבשת, ובהן האלופה המכהנת צרפת והאלופה לשעבר רוסיה, שתופיע בהרכב חסר.

בטורניר המוקדמות, בשנה שעברה, היה מקל אחד השחקנים הבולטים של המאמן ארז אדלשטיין, ותרם להצלחת הנבחרת לעלות ליורובאסקט. במשחקי ההכנה שקיימה הנבחרת בשבועות האחרונים הוא קלע 10.7 נקודות בממוצע, אבל התוצאות מן העבר שוב חזרו על עצמן, וישראל רשמה ניצחון אחד (על אסטוניה) לעומת שבעה הפסדים.

"זה אף פעם לא נעים להפסיד, ברור שרצינו לנצח יותר, והיינו צריכים לעשות את זה", אומר מקל. "אבל כמעט בכל המשחקים צעדנו ביתרון, והמאמן ניסה הרכבים שונים, כדי שנגיע לאליפות הכי מוכנים שאפשר. חשוב שלא ניתן להפסדים האלה להשפיע עלינו.

"אנחנו מנוסים, יש לנו הרבה שחקנים שהיו במעמדים גדולים, וזיהיתי רף עלייה ממשחק למשחק. אני באמת מאמין שאנחנו יכולים לעשות משהו מיוחד באליפות הזאת". 

תגדיר "משהו מיוחד".

"קודם כל לעלות שלב. נבחרת ישראל לא עשתה את זה מאז 2007, ואם נהיה שם, אין ספק שזאת תהיה הצלחה. אני חושב שזה אפשרי. אני מקווה שכולם יהיו מאחורינו, גם האוהדים וגם התקשורת, כי זה חשוב לכולם".

בשני המשחקים נגד סרביה ביד אליהו, כמעט לא באו אוהדים לראות אתכם. זה לא צבט בלב?

"כן ולא. ידענו שזה קיץ, וכולם בחו"ל, ואלה רק משחקי ידידות, וגם ההפסדים שלנו לפני כן לא בדיוק הגבירו את העניין. ברור שרצינו לראות היכל מלא. אבל אני בטוח שבזמן האליפות הרבה אנשים יעקבו אחרינו מקרוב. עוצרים אותי כל הזמן ברחוב ומדברים איתי על הנבחרת".

אתה עצמך לא הברקת במשחקים האלה.

"כן, התבאסתי על עצמי. הכדורים קצת פחות נכנסו לי. זאת הפעם הראשונה ששיחקתי בארץ אחרי יותר משנתיים, מאז הזכייה עם מכבי חיפה באליפות ב־2013. האמת היא שהתרגשתי כשעליתי למגרש".

בצרפת יהיו לכם חמישה משחקים בשישה ימים. זה משהו שלא קיים אפילו ב־NBA.

"זה קשה מאוד, על גבול המטורף. ב־NBA אתה בחיים לא תשחק שלושה משחקים בשלושה ימים רצופים. זה לא רק קושי פיזי, גם הקטע המנטלי לא פחות קשה. אם אתה מנצח, אתה חייב לנקות מהר את הראש ולבוא חד למחרת. אם אתה מפסיד, אתה חייב להתאושש ולשקם את הביטחון במהירות, גם אם נראה כאילו כל העולם מתמוטט".

2004: כספי ומקל, בני 16, בנוער של מכבי ת"א // צילום: אלן שיבר

בעונה האחרונה שיחקת רק ב־27 משחקים, ופתאום חמישה ברצף. איך תעמוד בעומס?

"אני לא חושב שזה ישפיע עלי, כי שמרתי על כושר כל הזמן. בארה"ב הייתי באימונים אצל המאמן האישי שלי, דיוויד ת'ורפ, ואחר כך שיחקתי בניז'ני נובגורוד, והופענו גם ביורוליג וגם בליגת ה־VTB, כך שזמן לנוח לא ממש היה לנו".

במשך רוב תקופת ההכנה ליורובאסקט היית בלי קבוצה לעונה הבאה. זה השפיע עליך?

"רוב הזמן לא, כי היה לי לוח זמנים שהצבתי לעצמי, הייתי שקט. בשבועיים האחרונים זה התחיל להציק לי, והיה חשוב לי למצוא קבוצה עוד לפני התחלת הטורניר".

הנבחרת החלה בתהליך חילופי דורות.

"זה מיוחד. עד לפני שנה נחשבתי תמיד לשחקן הכי צעיר בנבחרת. השנה, במשחקי ההכנה, הופיעו לצד יניב גרין ואפיק ניסים, שהם בני 35-34, שחקנים כמו שון דוסון ובר טימור, שהם בני 23-22. באחד האימונים הראשונים המאמנים עשו תחרות קליעות בין הצעירים לוותיקים, ופתאום שמו אותי ואת כספי עם הוותיקים. זה היה מוזר".

מי ניצח?

"הוותיקים, כמובן".

כוכב אדום ביד אליהו?

אם הכוכב האדום בלגרד תעלה לטופ 16 ביורוליג, מקל עשוי להגיע ליד אליהו במדים האדומים. "וואו, יש לי צמרמורת רק מלחשוב על זה", הוא אומר. "אני מקווה שהאוהדים יקבלו אותי בצורה חיובית. שיחקתי במכבי, ואני מכיר ומכבד את האנשים במועדון, וגם את האוהדים. אבל עזוב, קודם אנחנו צריכים לעלות לטופ 16. מכבי תהיה שם, בזה אני בטוח".

את אחד השחקנים שלהם אתה מכיר מקרוב - טיילור רוצ'סטי, ששיחק איתך בניז'ני נובגורוד. 

"הוא חמוד לאללה, אני מאוד אוהב אותו. אנחנו מדברים הרבה ומסתמסים כל הזמן. טיילור הוא סקורר אדיר, יש לו ראיית משחק, אבל הוא יצטרך לעשות הסתגלות מקבוצה שבה הוא היה בעל הבית לקבוצה גדולה עם הרבה כוכבים. אני מקווה שהוא יצליח".

מה המטרות שאתה מציב לעצמך העונה?

"אני אף פעם לא מסתכל אם אני צריך לעשות X נקודות או X אסיסטים, כי הדברים האלה מגבילים אותך ומטשטשים את העיקר. כששיחקתי אצל עודד קטש בגליל, הוא תמיד היה אומר לנו שברגע שקבוצה מצליחה, שחקנים מכפילים את הערך שלהם פי שלושה, ואם אתה מעמיד מספרים והקבוצה לא מצליחה - אז אולי תכפיל את הערך שלך פי אחד וחצי".

הופתעת מהזכייה של ירושלים באליפות? בניגוד לגלבוע ולחיפה, היא עשתה את זה בלי גל מקל.

"לא הופתעתי בכלל. ירושלים הציגה יכולת גבוהה לאורך כל העונה, היא בונה את עצמה נכון כבר כמה שנים, צירפה ישראלים בכירים, ויש שם אורך רוח וחשיבה לטווח ארוך. כשאתה פועל נכון, ההצלחה תגיע במוקדם או במאוחר. האנשים שם חיכו לאליפות הזאת המון שנים, ושמחתי בשבילם ובעיקר בשביל החברים שלי שמשחקים שם".

אתה חושב שמכבי קרסה כי לא האמינה מספיק בשחקנים ישראלים?

"כל אחד עושה במהלך העונה את השיקולים שלו. יש שיקולים כלכליים, יש אלף ואחד דברים, ואם אתה לא בתוך המועדון, אתה לא באמת יודע מה קרה. כמובן שהפציעות השפיעו עליהם בסוף, אבל אף אחד לא יזכור את זה בעוד כמה שנים". 

החוק הרוסי (שלפיו חייבים לשחק לפחות שני מקומיים בכל רגע נתון) עוזר לשחקנים הישראלים?

"אני בטוח שכן. אתה מסתכל בהערצה על האגדות ששיחקו כאן לפני עשרים ושלושים שנה, ואז אתה עוצר וחושב, רגע, שיחקו לידם רק שני זרים. גם אם כל אחד מהזרים היה קולע עשרים נקודות, אתה עדיין חייב להביא עוד לפחות ארבעים נקודות מאיפשהו, ואת זה עשו הישראלים. היום, כשיש חמישה זרים, זה לא ככה.

"מאוד קשה לשחקן ישראלי לקבל צ'אנס בליגה. לי היה המון מזל ששיחקתי בגליל, שהאמינה בקידום צעירים, ועוד אצל צוות מאמנים כמו קטש וליאור ליובין, שהאמינו בי. אבל יש המון שחקנים מוכשרים, שיש להם את מה שצריך, והם פשוט לא מקבלים צ'אנס. אז אחרי שנה, שנתיים, שלוש שנים שבהן אתה מדשדש, קשה לשמור על הנחישות ועל האמונה".

תרכיב לי את חמישיית החלומות מהשחקנים שאיתם שיחקת.

"הראשון, כמובן, הוא דירק נוביצקי. לידו מונטה אליס. שניהם שיחקו איתי בדאלאס. גם את טייסון צ'נדלר הכרתי שם לתקופה קצרה, ואני מכניס לחמישייה את אנתוני דיוויס, ששיתף איתי פעולה בניו אורלינס. דונטה סמית', שזכה איתי באליפות בחיפה, חייב להיות בפנים.

"אבל רגע, חסרה לנו קליעה משלוש בחמישייה הזאת. אני מצרף גם את עומרי כספי. טוב, בחרתי שישה, אז בכל פעם אחד ינוח על הספסל".

עם החברה הצמודה, דניאל סימס. "מסביב כולם מתמסדים, וגם אנחנו נתחתן בקרוב" 

סקאוטינג על סיילים בבלגרד

למקל סיפור משפחתי לא שגרתי. הוריו, אלון (יזם נדל"ן ורואה חשבון) ואריאלה (יועצת זוגית), התגרשו כשהיה פעוט, וכעת כל אחד מהם נשוי בפעם השלישית - כך שיש לו שבעה אחים ואחיות למחצה. "אין אצלנו דבר כזה 'חצי אח'. כולנו אחים, כולנו משפחה. אני כבר שובר את הראש איך לשכור יציע באולם בבלגרד כשכולם יגיעו לבקר".

בין קבוצת כדורסל אחת לאחרת, הספיק מקל לפצוח לפני כשנה בקריירת דוגמנות, כשנבחר לפרזנטור של "רנואר". הוא שרד בתפקיד הזה זמן קצר, ולפני כחודשיים הוחלף בידי יהודה לוי.

שבע שנים הוא עם דניאל, וכבר יש דיבורים על חתונה. "היא מפעילה לחץ על כל המגרש, אבל בינתיים לא נשברתי", צוחק מקל. "אנחנו מתחילים לראות את החברים שלנו מסביב מתחתנים ומתמסדים, וגם אנחנו נתחתן בקרוב. לא יודע מתי, אבל בקרוב".

היא תיסע לגור איתך בסרביה?

"כן. גם בארה"ב היא היתה איתי, אבל ברוסיה היא לא היתה רוב הזמן, כי הקבוצה היתה כל הזמן בנסיעות ממושכות למשחקים, ולא רציתי להשאיר אותה שם לבד.

"כרגע היא מאוד עסוקה בסקאוטינג. סקאוטינג על סיילים בבלגרד".

aralew@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו