אמבפה: אפשר כבר לדבר על המסי הבא

קרב בגמר המונדיאל, בין ליאו מסי לקיליאן אמבפה, הזכיר לי את הסרט "שליחות קטלנית 2". ארנולד שוורצנגר, המחסל הוותיק, בגילומו של מסי, מול המודל החדש של המחסלים, או אם תרצו - אמבפה. תזכורת קצרה, למי ששכח: באותו שובר קופות שוורצנגר יורה ביריבו המשוכלל, דורס אותו, מפגיז עם טילים והאנדרואיד חסר ההבעה קם בכל פעם מהקבר ומשיב מלחמה. מסי, עד שזכה להניף את הגביע, ירק דם, הזיל דמעות והשאיר ליטרים של זיעה על המדשאה באצטדיון לוסייל. אמבפה אולי הפסיד השבוע בגמר, אבל תהיו בטוחים שהוא יהיה באזור גם במונדיאל 2026 וב־2030, ואל תשכחו את 2034. הוא יהיה שם, אפשר כבר לפתוח יומן ולקבוע פגישה.

בגיל 23, מדובר במכונת הכדורגל הכי משוכללת שיש לעולם המודרני להציע. זה כאילו מדען לקח גוף מושלם, עם יכולות פיזיות בלתי נתפסות, הריץ במעבדה כדי לבדוק שמערכות הירי עובדות ושאין נזילות שמן, ושלח למגרש.

זה לא רק השער השני שלו בגמר, שהיה עוצר נשימה - אמבפה בעט במהלך המשחק שלושה פנדלים מדויקים. פנדל אחד זה קשה, אז שלושה, בגמר מונדיאל, זה פסיכי. הספיק לראות איך בסיום נשיא צרפת, עמנואל מקרון, יורד ומנחם את הצעיר הממאן להינחם. הוא אלוף שבא להגן על תוארו, ולא מוכן להסתפק במחמאות משועי עולם.

מסי הוא אולי גדול הכדורגלנים בכל הזמנים, ולא בטוח שאמבפה ינשל אותו ממעמדו, אבל אין לי ספק שהצעיר שגדל בבונדי, פרבר מדכא הממוקם מצפון־מזרח לפריז, ירסק בבוא היום את רוב השיאים - "המחסל, הדור הבא".

2. בתי, שכדורגל לא נמצא בראש תחביביה, אמרה באמצע הגמר "כולם מדברים רק על מסי, אבל מה עם האחרים?". יפה, צודקת. בנבחרת ארגנטינה אין שוויון חלוקה ואין אופוזיציה. יש טוב ויש טובים פחות. יש שחקנים שגדלו בבואנוס איירס וכיכבו בקבוצות הגדולות של אירופה, וכשהגיעו למדים הלאומיים - צילו הענק של מספר 10 העלים אותם כליל. בתהילה הם יסתפקו תמיד בפירורים.

אנחל די מריה, למשל, היה ענק בגמר. כבש שער יפה, ובגללו נשרק הפנדל הראשון לזכות אלופת העולם. וזה אחרי שרשם קריירה מרשימה בריאל מדריד ובפריז סן־ז'רמן. די מריה כבר לא ילד, אלא כדורגלן ותיק בן 34. רק מה - תמיד היה ויישאר בצל.

או פאולו דיבאלה, שכבש את אחד הפנדלים המכריעים, שהיה במשך שנים כוכבה של יובנטוס האיטלקית וכעת משחק במרכז השדה של רומא. דיבאלה כמעט לא שיחק בטורניר, כי הוא ומסי נופלים על אותה גזרה, ומספרים שהמלך לא ממש מחבב את הנסיך. שימתין בסבלנות, הוא רק בן 29.

ארגנטינה, כמו שהיתה בזמנו שייכת בלעדית למראדונה המנוח, היא כעת של מסי בטאבו, או כמו שאמרו אוהדיה לחב"דניקים שהגיעו לחגיגות הגביע בכיכר דיזנגוף: "אלוהים שלנו נמצא כעת בקטאר".

3. הרגע המביך בטורניר נרשם דווקא בהנפת הגביע. רגע לפני, קפטן נבחרת ארגנטינה מסי נאלץ ללבוש גלימה, ככבוד למארחת, קטאר. ברגע החשוב לעם הארגנטינאי, ולמיליארדי צופים בעולם, שרצו לראות את השחקן הגדול בתבל מניף את התואר כשהוא לבוש בחולצת הנבחרת - דווקא אז לקלקל את האירוע?

הרי פיפ"א, התאחדות הכדורגל העולמית, מקפידה בדרך כלל על כל פסיק. לאירועים כאלה יש ספר הוראות עב כרס, היכן כל נציג אמור לעמוד ומאיזו זווית יצלמו את בעיטת הפתיחה, אז איך ברגע השיא מאפשרים שכונה כזו? עוצמה וכבוד קונים הכל, וחבל.

4. יומיים לפני תחילת המונדיאל, כתבתי הימורים בלתי מחייבים במוסף זה. כתבתי שצרפת תהיה אלופת העולם, אמבפה ייבחר כשחקן המצטיין של הטורניר וכריסטיאנו רונאלדו הפורטוגלי יסיים כאכזבה. הייתי במרחק של מילימטרים מזכייה, ממש כמו ידידי, קיליאן.

5. ועוד קטנה לסיום. משחק הגמר הוכיח שחלק גדול מאלה שחוזרים מהעבודה בשמונה בערב וצפונה - יכולים לסיים עד חמש, אם הם באמת רוצים.